ופתאום בשלוש לפנות בוקר הטלפון מצלצל…

ימים קשים ולחוצים עוברים עלינו. חמותי במצב לא טוב, יש לה כאבים בכל הגוף ולאט לאט היא נעשית משותקת מחמת הכאבים.

אף אחד עוד לא הצליח להבין מה הבעיה ולמה כואב לה כל כך אבל בשבועיים האחרונים היא בקושי קמה מהמיטה, עברה להתנייד בכיסא גלגלים וסובלת מאוד. יש לה כבר עובדת זרה אבל היא מתקשה להקים אותה ולהושיב אותה לבד בכיסא וג'ינג'י מנסה לעזור ככל האפשר ונמצא אצלה זמן רב.

וכמו תמיד צרות באות בצרורות, לפנות בוקר הטלפון צלצל וזו הייתה המשטרה. פרצו לנו למרכז המבקרים ושנבוא מהר.

טסנו לשם והתברר שנכנסו אלינו כדי להגיע לשכן שלנו שמוכר אופניים. אצלו היה סגור היטב ולכן נכנסו למקום שלנו שברו את הקיר שמפריד בינינו והתחילו להוציא סחורה ממנו אל המקום שלנו. למרבה המזל יש סיור של אבטחה באזור והבחור שעבר שם שם לב שהדלת פרוצה והתקשר למשטרה. הגנבים ברחו בלי לקחת כלום והשאירו אחריהם בלגן נוראי.

בדברים שלנו לא נגעו, רק לקחו את הקופה שהייתה ריקה כמעט מכסף והשאירו אותה משום מה בחוץ מתחת לשולחן שעומד בחצר.

עכשיו צריך למצוא מסגר שיתקן את הנזקים ומשם להמשיך ליד שרה להשיג מיטה שמותאמת לנכים ואולי איזה מנוף שיעזור להושיב את חמותי בכסא ולנסות שוב למצוא איזה רופא שיגלה למה כואב לה ואיך להקל עליה.

יש לי הרגשה שהשנה פסח לא יהיה שמח במיוחד