כולם מדברים כל הזמן על המצב – טורקים, משטים, חרדים… עזבו, זה מדכא, וזה שהנושא החם הוא ג'וקים בטח לא משפר את המצב…


מה שאני לא מבינה זה למה אף אחד לא מדבר על מה שבאמת חשוב – רבותי, הקיץ פה, ונעשה נורא נורא חם! ואם כבר מדברים על הקיץ, איך החרדים האלה מסתובבים בבגדים שחורים עם פרוות על הראש בחום הנוראי הזה?


כמה שהם מעצבנים אותי ומעוררים בי כעס ושאט נפש בגלל הדעות החשוכות שלהם אני לא יכולה לא לרחם עליהם טיפה בגלל התלבושת המזעזעת הזו. יכול להיות שהם כאלה כי פשוט נורא חם להם?


אני בטוחה שאם הייתי לבושה ככה גם אני הייתי נעשית נרגנת וממורמרת, לא שאני שמחה וטובת לב כשאני לבושה רק כותנת דקיקה, אני שונאת קיץ ואת הקיץ הזה אני שונאת במיוחד. הוא מתחיל להסתמן כאחד הקיצים הכי גרועים שחוויתי ותאמינו לי בימי חלדי חוויתי כמה קיצים ממש מחורבנים


וזה מה שעניתי לידיד וירטואלי (שפעם כתב לי כמעט כל יום ועכשיו כותב בקושי פעם בשבוע) כשהוא שאל לשלומי – אצלי הכל בסדר, אין עבודה, אין כסף ואני מתקשה להסתובב על הרגלים יותר מכמה שעות.


כל הזמן רצה מבדיקה לבדיקה, מדכדך… אנחנו בעיצומן של רדיות הקיץ, אתמול בלילה עבדנו והיום בבוקר שוב רצנו לרדות דבש, היה חם ומעייף.


כל עניין הרדייה הזוה הוא עסק מתיש ודביק, ואנחנו רק באמצעו.


ואם לא די בכך בשבוע שעבר רבנו עם עוגי כי במקום לעזור בסוף השבוע (כמו שהוא הבטיח אחרי ששוב לקח מאה ש"ח) הוא העדיף לבלות לילה אחרי לילה במסיבות ובפאבים, וחזר רק לפנות בוקר, שיכור ועייף.


היינו צריכים להתמודד לבד, הג'ינג'י ואני, עם קבוצה של חמישים איש שהגיעו אלינו עם מדריך טיולים. אירחנו אותם בחוץ, מתחת לעץ החרוב והם היו נחמדים מאוד, התעניינו וקנו והיה אחלה, אבל היה לי קשה מאוד לסחוב החוצה כל כך הרבה כסאות ואחר כך להחזיר אותם פנימה. עוגי שהיה אמור לעזור לנו הצליח לקום רק אחרי הצהרים, בזז את המקרר, ונסע לו לכנרת עם חברים.


כעסנו, והוא כעס חזרה, דיבר ממש לא יפה ויצא בזעם מהבית, והשבוע הוא בא עם המדריך שלו לביקור של כמה שעות, הודיע לנו שהוא לא מרגיש אצלנו בבית ולכן הוא החליט לחזור לגור אצל האימא הביולוגית שלו.


אני שתקתי המומה, והג'ינג'י היה מזועזע גם כן, אבל התעשת מיד, אמר לעוגי שזו זכותו לנסות לגור עם המשפחה הביולוגית שלו, והוסיף שאם זה לא יסתדר הוא תמיד יכול לחזור הביתה, ובסוף עוד נתן לו טרמפ לכביש הראשי והוסיף לקופסה עם האוכל הביתי שהכנתי בשבילו (פיצה ובורקס שהוא אוהב) עוד מאה ₪ כדי שיהיה לו משהו בכיס בשבוע הבא.


למרות שלא אמרנו כלום והפגנו בפני המדריך שלו הורות אשכנזית רגועה אני מודה שנפגעתי מאוד מההחלטה של עוגי. למדריך שלו אמרתי שזה בסדר, הוא כבר מבוגר (חגג יום הולדת עשרים לא מזמן ובחודש הבא הוא מתגייס), וזכותו לעשות כרצונו אבל הלב שלי רתח מעלבון ומצער.


השקענו כל כך הרבה מאמצים בילד הזה, אף ילד לא שאב מהמשפחה הקטנה שלנו כל כך הרבה זמן וכסף, הוא הדאיג אותנו מהרגע שהגיע אלינו ורוב המשאבים שלנו הלכו אליו, אבל למרות הכול הוא אף פעם לא השתלב באמת. לא היה באמת מרוצה ורגוע.


אולי הוא הגיע אלינו מאוחר מידי, מאז שאני מכירה אותו הוא תמיד הרגיש מקופח, תמיד הרגשנו שהוא לא מרוצה, שהוא מרגיש שדופקים אותו ולא נותנים לו מספיק. הוא אף פעם לא רצה באמת לעזור ולתרום את חלקו למאמצים המשפחתיים המשותפים, רק לקחת כל הזמן.


ואם זה לא מספיק – יום קודם היינו בפגישה בבית הספר של צץרץ שיביא מחר תעודה איומה. הוא לא טיפש בכלל, ובאמת משתדל, אבל קשה לו מאוד, בעיקר במקצועות שצריך לכתוב בהם הרבה. בלימודי המגמה הוא יחסית בסדר, אבל בכל השאר הוא תלמיד ממש גרוע. הוא לא בנוי ללמוד תנ"ך, היסטוריה וספרות, ולכן החליטו לוותר לו על כמה מקצועות, אבל עליו ללמוד אזרחות בלימודי קיץ בבית ספר בחיפה כדי שיוכל לשפר את הבגרות שלו והוא מתמרמר כבר עכשיו שיהיה עליו לקום מוקדם בבוקר במשך חמישה שבועות.


הג'ינג'י ואני נסענו שנים ללמוד בחיפה, וגם עוגי היה קם מוקדם כל בוקר כדי להגיע ללימודים בשפרירים (במשך שלוש שנים קמתי שעה לפני הזמן כדי להכין לו קפה וכריך, לוודא שהוא לקח את הכדור ושהוא יוצא בזמן מהבית) אבל את צץרץ זה לא מנחם. הוא טוען שדופקים לו את החופש הגדול האחרון שלו וזה לא צודק, והתשובה שלנו שמי שלא למד כל השנה צריך לוותר על תענוגות החופש מרגיזה אותו עוד יותר.


וחוץ מזה הכל בסדר.


הנה כמה תמונות שצילמתי לפני יום יומיים.



דבורה על רקע ירוק



מכונית של דבוראי



דבורה בחלון

46 תגובות בנושא “

  1. זה באמת מעליב מה שעוגי אמר ועשה, אבל ככה זה ילדים. זורקים מילים בלי חשבון כשלא נוח להם.
    אני בטוחה שהוא יחזור אליכם על ארבע.
    הוא נשאר אתכם כי אצלכם טוב לו באמת ואתם הורים טובים.
    קשה לו כנראה לעמוד בכעס שלכם, מה גם שהוא יודע שאתם צודקים. הכי טוב זה להפנות עורף ולברוח. ככה לא מתמודדים, אבל הוא יתפכח ויתעשת.
    ולגבי העלבון שלך. נסי לא לקחת את זה אישית אפילו שזה מאד קשה.

    ובכלל, שמתי לב שאת לוקחת אישית כל קיטור של הילדים שלך. אז צץרץ מקטר שהוא צריך לקום. אז מה? שיקטר.. אבל העיקר שיקום..
    את זוכרת שהבן שלי הצעיר בכלל לא גמר בי"ס? תאמיני לי שהז לא סוף העולם…

    אהבתי

      1. הוא כבר מדבר על זה. אפשר להשלים חלק מהבגרויות דרך הצבא. אפשר ללכת למכינה
        מה שאני רוצה לאמר לך שזה לא סוף העולם. לילדים היום יש קצב אחר, שונה מזה שהיה כשאנחנו הייינו בגילם
        לי בגיל 24 כבר היה תואר ראשון. הבת שלי רק התחילה ללמוד בגיל הזה

        וגם רציתי להגיד לך שאני אישית אוהבת את הקיץ. אפילו שחם.
        חום לא מפריע לי
        יותר מפריע לי כשקר…

        אהבתי

  2. אני חושבת שעשיתם טוב כשאפשרתם לעוגי לחזור למשפחתו הביולוגית. לדעתי לפעמים צריך להתרחק כדי להעריך את הדברים, כדי לראות את כל התמונה. אני מקווה שאחרי שהוא יתרחק קצת הוא יבין עד כמה אתם אוהבים אותו, וכמה השקעתם בו כל הזמן.
    אולי כדאי לכם לקחת עזרה בשכר למכון? עכשיו בחופש הגדול המון בני נוער מחפשים עבודה.
    התמונות של הדבורים מקסימות, כל כך אופטימיות ושמחות. מקווה שהחיים שלך יהיו יותר כמו התמונות ופחות כמו המילים בפוסט הזה…
    וחוץ מזה שלחתי לך מייל

    אהבתי

    1. עוגי בקשר עם הוריו הביולוגיים כבר הרבה זמן וזה בידיעתנו. אין לנו בעיה עם זה אבל אני חוששת שבלי פיקוח והשגחה הוא ידרדר.
      חוקית הוא בן אדם בוגר אבל מהרבה בחינות הוא ילדותי יותר מאחיו הצעיר וההיגררות שלו לשתייה מאוד מטרידה אותי.

      אהבתי

  3. אני לא יודע מה לומר בקשר להתנהגות של עוגי
    אני מניח שאדם צריך להתבגר כנראה להבשיל אולי לתפוס מרחק כדי לראות כמה הייתם הורים מסורים ומתחשבים
    הבחור בן 20 בוגר לפי החוק ואם יחזור אני מציע לעשות איזה סוג הסכם איתו
    הרי הוא כבר לא יהיה מאומץ ואתם לא תיהיו חייבים לתת לו דמי כיס
    שיעבוד תמורת הכסף שהוא רוצה

    אני בטוח שהוא ירגע ויחזור ואני גם מציע  לומר לו בפנים את מה שאת לפחות מרגישה
    לא בריא לסחוב כעס

    אהבתי

    1. אני מקווה שהוא יתבגר ויבין עם הזמן שאין ארוחות חינם, אי אפשר לבוא רק בדרישות ולא לתת כלום בתמורה.
      יש לו מטען כבד מהילדות וחשבונות לא סגורים עם הוריו הביולוגיים, אף פעם לא היה לו קל, החיים חילקו לו קלפים גרועים ולכן קשה לי לכעוס עליו אבל אני יודעת שגם לוותר לו ולתת לו לעשות כרצונו זו טעות.
      אולי עם השנים הוא יתאפס על עצמו ויירגע, אני לא יכולה להפסיק לדאוג לו

      אהבתי

  4. מאוד עצוב מה שקרה עם עוגי. אבל אפשר לומר שהתנהגתם בגבורה. קחי בחשבון שהוא נמצא בגיל שהרבה נערים בגילו מורדים בהורים, ואצל הרבה מהם מגיעים לקטעים שהילדים מאיימים שיעזבו את הבית. במקרה של עוגי, יש לו תחליף לאן ללכת, אז הוא משתמש בזה. וזה כל כך פוגע אחרי כל מה שהשקעתם בו. אבל הקטע של "לא רוצה להיות בבית הזה", זה קורה הרבה בגיל הזה.
    אני מאמינה שהוא יתעשת ויחזור. השאלה באמת היא איך אתם מתמודדים עם הרגשות שלו. אולי תתיעצו עם פסיכולוג. לפעמים שיחה אחת יכולה לפתור הרבה.

    אהבתי

    1. הוא ילד שצריך גבולות אחרת הוא הולך לאיבוד ונסחף.
      זה משהו שאנחנו יודעים כבר שנים, אם לא משגיחים עליו ומרסנים אותו הוא עושה שטויות.
      תמיד הוא היה כזה.
      אני יודעת שהאימא הביולוגית שלו שמרגישה אשמה שמסרה אותו לאימוץ תרשה לו לעשות כרצונו וזה לא יהיה לטובתו.
      מזל שהוא מתגייס בעוד חודש ומשהו, אני דואגת שהוא יסתבך שם בצרות

      אהבתי

      1. דווקא בגלל כל הבעייתיות שאת מציינת, אתם זקוקים לעזרה מקצועית. וכדאי שזה יהיה לפני הגיוס. אני מבינה שיש לכם בעייה כלכלית, אבל תנסו לפחות שיחה אחת או שתיים עם איש מקצוע. זה קשה מאוד להתמודד עם הדברים לבד.

        אהבתי

  5. ריפרפתי על הקטע ואולי פיספסתי משהו,אבל מהתלונות שלך על צץרץ אני חייבת לתהות- אולי הוא דיסלקטי? יש לי היכרות עם כמה מלקויות הלמידה באשר הן (מאחי ומאחד האקסים שלי). המאפיין הבולט של דיסלקטים הוא שהם מתאמצים מאוד, ובד"כ גם אינטיליגנטים, אבל בכל זאת נורא קשה להם, והמאמץ שלהם לא נראה בציונים. אולי שווה לאבחן אותו? ואז הוא ירגיש פחות מקופח?

    לאקס ההוא היו הורים דואגים שהצמידו לו מורים ללמידה מתקנת וכו’ (אני לא בטוחה איזה מורים בדיוק…אולי סתם מורים פרטיים. לא היכרתי אותו בתקופה המדוברת), וזה דווקא עזר לו מאוד. האנגלית שלו השתפרה פלאים …

    כמובן שהיום הכל עולה כסף במדינה הזאת…..אז אני לא יודעת אם זה ריאלי… לשיקולך.ובכל זאת איבחון יעזור לו. גם לקבל הקלות במבחנים,וגם להיות פחות מתוסכל ברגע שיבין שהוא מיוחד…

    אהבתי

    1. הוא דיסלקטי והיפר אקטיבי, את זה אנחנו יודעים כבר שנים, גם אחיו סובל מאותה בעיה.
      ובשנה שעברה עשינו אבחון ויש לו הקלות… ובכל זאת למרות הכל הוא חייב פשוט לשבת וללמוד ואין לא ראש לזה.
      אולי אחרי הצבא הוא ירגע קצת ויתחיל להשקיע.

      אהבתי

      1. גם עוגי וגם צץרץ משתמשים בריטלין כבר שנים.
        אחת הסיבות שהוא נכשל השנה היא שהוא החליט לוותר על הריטלין.
        זה לא היה רעיון טוב והייתי צריכה להקפיד עליו יותר אבל הוא ילד מאוד מאוד עקשן.
        עכשיו הוא כבר מבין שבלי ריטלין הוא לא מצליח לתפקד בלימודים ואני מקווה שהשנה הבאה תהיה טובה יותר.

        אהבתי

      2. אחי נהג לקחת את זה כשהיה ילד,ומאז אמי חושבת שזה רק פגע בו (כי הפסיקו לו את זה אחרי שנה וחצי…). לפעמים אני מהרהרת במחשבה לקחת את זה (לאחרונה זה באופנה, גם לאנשים "רגילים" יחסית..), פשוט כי יותר קשה לי,עם השנים, להושיב את עצמי ללמוד כמו פעם, אבל פוחדת מהתלות שזה גורם… (יכול להיות שאמי הפחידה אותי.היא גם בטוחה שזה גרם לאחי לבעיות התנהגות).

        טוב.תלוי כמה המבחנים של צץרץ עכשיו הם קריטיים… אולי עדיף לו לשמור את הריטלין למבחנים הסופיים…ואולי יש תרופה טבעית דומה שתעזור…

        אני מבינה את הדאגה שלך, וגם מבינה את צץרץ,שלא רוצה להיות תלוי בתרופות,אבל אולי הוא כבר תלוי בהן..

        אהבתי

      3. ריטלין לא ממכר ולא יוצר תלות, אלא אם כן היא פסיכולוגית.
        מי שהוא עוזר לו להתרכז זה באמת עובד ומי שלא עדיף שיתרחק ממנו.
        עד שלא בודקים לא יודעים.

        אהבתי

      4. בתור מישהי עם הפרעות קשב וריכוז, אני חייבת להגיד לך שיכול מאוד להיות ואת טועה כשאת אומרת שהוא פשוט לא רוצה לשבת וללמוד.
        הרבה אנשים חושבים את זה על אנשים עם לקויי למידה אבל זה פשוט חלק מהעיניין כולו, זה לא שהם (אנחנו) עצלנים אלא פשוט אי אפשר לסביר את זה, זה ככה. סוג של אין מוטיבציה גם אם לנסות בכוח, זה ייכנס מאוזן אחת וייצא מהשנייה.
        הוא מטופל איכשהו בנושא?

        אהבתי

      5. הוא לוקח ריטלין ויש לו הקלות בבית ספר, לאחרונה הוא התחיל לקחת מחשב נייד לכיתה וזה עוזר.
        קשה לו, אנחנו מבינים את זה והאמת שרצינו לשלוח אותו ללמוד בבית ספר מיוחד לילדים עם קשיי למידה כמו ששלחנו את אחיו הגדול אבל הוא סירב בתוקף.
        שיטת הלימוד בבתי ספר רגילים לא מתאימה לילדים כמוהו ואני מקווה שאחרי הצבא הוא יהיה בוגר יותר וסבלני יותר.
        הוא ילד נבון ויש לו מרץ וחשק להצליח, רק שימצא את המקום שלו בעולם ויהיה מאושר.

        אהבתי

      6. תראי, מהניסיון שלי יש הבדל עצום בין אוניברסיטה לתיכון, ונקודות הזכות הן לאוניברסיטה.

        בתיכון לא שמים עליך, ילד עם ליקויי למידה נחשב לאידיוט, במילים האלו בידיוק העבירו להורים שלי את המספר בזמנו.
        באוניברסיטה החומר הלימודי קשה פי אלף אבל אתה גם מקבל את הכלים להתמודד עם הלימודים. זה כלכך שונה שאין לי אפשרות להסביר את זה. בתיכון זה תמיד היה נראה לי אישית שאני נלחמת בכל מערכת החינוך, שלא משנה כמה אני עושה ומנסה ולא ישנה בלילות, מערכת החינוך רק מדכאת אותי ומורידה אותי למטה וגורמת לי להרגיש שאני פגומה.

        באוניברסיטה תהיה לו יותר מוטיבציה וכלים להתמודד. הכל פועל לטובתך וזה מדהים איך שגם עם כל העומס מבחינת חומר הלימוד, רוב התלמידים שבוחרים לקרוס- לא קורסים.
        אני באמת חושבת שאנשים עם ליקויי לימדה שנכשלים למרת שהם מנסים בכל הכוח אלו אנשים גאונים שגם קיבלו מתנה עם הפגם הקטן הזה, יש להם יותר מוטיבציה להצליח ולעבוד קשה.

        זה ממש לא קל אבל לצערי בתיכונים אין לך אפשרות לקבל עזרה ועשר נקודות אקסטרה במתנה בבגרויות זה לא מה שהופך ילד נכשל עם לקויי למידה לילד מצליח עם ליקויי למידה.

        אין לי תעודת בגרות.

        אהבתי

      7. הלכתי לקולג’ בהתחלה, השלמתי כמה קורסים שהיו חסרים לי (לא עשיתי כימיה וביולוגיה בתיכון) ואז עברתי את המבחנים לאוניברסיטה, בסה"כ עיניין של שנה.
        אני לא ממש יודעת איך האוניברסיטאות בארץ מתפקדות ואילו אופציות יש לו.

        כן, מתמטיקה וספרות הפילו אותי

        אהבתי

      1. מעניין אם היא בכלל יכולה להתמודד עם ילד. אני לא מכירה אותה, אבל לא כל אחד אוטומטית יכול להשקיע את מה שזה דורש…והיא כבר ויתרה פעם…

        אהבתי

  6. אוף, איזה חבילה כבדה את סוחבת. לבי איתך.
    אחרי כל מה שהשקעת ודאגת קשה לקבל תגובה כזאת. למרות שאם מסתכלים על זה כמרדנות טיפוסית לגיל הזה, ההתנהגות שלו בהחלט מתאימה.
    יש לי 2 חברות עם ילדים מאומצנים שהתנהגו באותה צורה כמו עוגי.
    זה לא החזיק מעמד הרבה זמן, הם חזרו להורים המאמצנים ומעט מאד בקשר עם המשפחה הביולוגית.
    אני רק יכולה לקוות שהמצב ישתפר ושיהיו לך סיבות לשמוח. 

    אהבתי

    1. לא מפריע לי שהוא בקשר עם אימו הביולוגית. אם זה יעזור לו להשלים עם עצמו ועם החיים שלו אני בעד.
      הוא סוחב אחריו עבר לא קל והוא מתקשה להתמודד איתו. אני רק מקווה שהוא לא ידרדר ויעשה שטויות, יש לו נטייה כזו.

      אהבתי

  7. זה ממש מכה בבטן, המעשה של עוגי, אבל אני לא בטוחה שאם האופציה הייתה עומדת בפני כל אחד, אם לכל ילד היו ’זוג הורים ספייר’, הוא לא היה חומק ובורח אליה בעיתות משבר. פשוט כי האפשרות קיימת. אני מניחה שגם הורים גרושים חווים רגעים כאלה.
    אני מאמינה שהוא יתעשת ויחזור.
    אתם מקיימים קשר כלשהו עם הוריו הביולוגיים?

    אהבתי

    1. חלק גדול מהעניין זו מרדנות נעורים, זה ברור ויש גם חשבונות לא סגורים מהעבר.
      זה קטע מאוד מסובך שהוא יצטרך לפתור לבד.
      הוריו הביולוגיים התגרשו מזמן וכנראה שלא היו צריכים להתחתן אף פעם.
      אין לנו קשר איתם למרות שפעם דיברנו בטלפון. תמיד אמרתי לילדים שהם נמסרו לאימוץ כי להורים שלהם היה קשה לטפל בהם והכל נעשה מתוך אהבה ודאגה כלפיהם. אני בטוחה שהם אוהבים אותם אבל קשה לגשר על פער של כל כך הרבה שנים.
      נחיה ונראה מה יקרה בעתיד. אני מקווה שבעתיד הילד ימצא את המקום שלו בעולם.

      אהבתי

  8. הפוסט הזה העציב אותי.
    אני יכול לחוש ממש את העלבון ואת הכאב.
    נכון שצעירים יכולים לפעמים להיות בוטים ואכזריים אבל…
    טוב – כל אדם בוחר כמובן את דרכו וצריך לשאת בתוצאות.

    תמונות הדבורים – אחלה

    אהבתי

    1. אתה צודק אבל אחרי כל כך הרבה שנים אני לא יכולה להפסיק לדאוג לו.
      אולי הכל יצא לטובה, הוא ילמד שבחיים צריך גם לעבוד ולהשקיע, לא רק לבלות ולחפש חיים קלים.
      יש לו נטייה להתמכר לדברים. שתייה ובילויים וחברים, הוא לא יודע לשמור על עצמו ואני דואגת

      אהבתי

  9. קשה. את באמת סוחבת על הגב מטען רציני. אני אמנם בטוחה שעוגי יחזור, אבל יש דברים שנצרבים בתודעה ומכאיבים.ועניין השתייה אכן מדאיג. מקווה שזו רק משובת נעורים.
    בעניין הקיץ אני לגמרי איתך. ואני לא צריכה גם לרדות דבש. כבר סופרת את הימים לאוקטובר.
    מה נגמר עם בית האבות?

    אהבתי

    1. אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם שתיית אלכוהול. כיום זה מקובל אבל כשאני הייתי בגילו כמעט לא היה אלכוהול בארץ ואני חוששת שהוא יעשה שטויות איומות שיהרסו את חייו. מזל שאין לו רישיון.
      עם בית האבות לא יצא כלום, קיבלו מישהי אחרת

      אהבתי

  10. אני מבינה את תחושת הפגיעה. יש מרד בגיל התבגרות ועוגי מפעיל מרד כלפיכם. אני יכולה לאמר שהרבה חברות שלי שמרדו בהוריהן ( אני לא, כי הייתי חננה ) למדו בזמן הצבא דווקא להעריך אותם. תגיעו לטירונות או לבסיס שבו הוא סוגר שבת עם איזו עוגה ותראו כמה הוא ישמח.אני נורא מעריכה את המוטיבציה הרבה שלכם לתמוך בו ובאחיו.

    אהבתי

  11. בכל פעם שאני קוראת אצלך את היום יום המורכב כל כך, אני מרגישה שבמובנים רבים כל כך קטונתי. אני חושבת שהחיים שאת חיה, הבחירות שאת עושה, הן לא הבחירות הרגילות, אלו שאני רגילה לפגוש, וזה מדהים אותי כל פעם מחדש, הלב הענק שלך, הסבלנות הרבה שלך, כמה שאת מופלאה. עוגי בוודאי עוד ילך ויחזור, אני מקווה כמוך, שלא ילך לאיבוד בתוך המרד שלו, ושהצבא יעזור לו להתאפס ולאו דווקא לרדת מהמסלול. אבל כל הדיון בתגובות נוגע לילדים, ואני בכלל עסוקה בך – את נשמעת עייפה כל כך. הלוואי שיכולתי להקל עליך בדרך כל שהיא. כרגע כל שאני יכולה לעשות הוא לשלוח לך חיבוקים מכאן, ולקוות לטוב יותר, כפי שמגיע לך כל כך.

    אהבתי

    1.  הוא כבר התחיל לחזור, וכן, ילדים זה עניין מעייף.
      חשבתי שאחרי שהם יתבגרו יהיה קל יותר, ממש לא.
      הבעיות גדלות יחד איתם
      אם הייתי יודעת מה צופן לי העתיד בטח הייתי עושה בחירות אחרות אבל אני קודם עושה ואחר כך חושבת, איכשהו זה תמיד יוצא בסדר, בערך…
      וכמובן שבלי התמיכה והגב שנותן לי העזר כנגדי (שלפעמים בא לי לחנוק אותו) לא הייתי עומדת בזה.

      אהבתי

    1. נכון שגם אתה מהעדה הפולנית 

      ורק היום הוא התקשר להודיע לי שהוא בא לביקור, בטח שוב צריך כסף
      נו, מילא, כולנו היינו פעם צעירים וטפשים. פעם רבתי עם הורי וחודשיים לא יצרתי איתם קשר, הייתי אז חיילת ששירתה בדרום.
      עד שהם נשברו ובאו לראות מה שלומי (נסעו עד חצור בקונטסה הרעועה שלהם) כבר שכחתי על מה רבתי אתם.
      אולי עוגי הוא העונש שלי על ההתנהגות שלי אז

      אהבתי

  12. נכון אני פולני. לא בטוח אם לעיר מולדתי קוראים ורשה או חלם. הורים הם כמעט היחידים שבאים לפייס את הילדים גם כשהם צודקים. שמח שעוגי חזר ולא מחפש כספים במקומות לא ראויים.  שלום וערב טוב. הכוס תמיד חצי מלאה !! החכם מפתח תקוה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s