יש לי חדשות לא טובות. אני עדיין מרגישה חצי חולמת, לא ממש מבינה מה בדיוק קורה ומה יהיה בעתיד.

היום בבוקר, בחמש בבוקר הגיעו אלינו מקצין העיר להודיע לנו שעוגי נפצע קשה. האמת, הייתי בטוחה בהתחלה שזו הקדמה כדי לרכך את הידיעה שהוא נהרג.

למרבה המזל מתברר שהוא לא הרוג, אבל כנראה שהייתה פליטת כדור, אולי בגלל טעות, זה עדיין לא ברור, מצ"ח עדיין חוקר ואין לנו פרטים מדוייקים.

עוגי מאושפז ברמב"ם. כדור פגע לו בראש, עין שמאל שלו הלכה. הלסת רוסקה. ניתחו אותו במשך כשש, שבע שעות. לפי דברי הרופאים אחרי שהוא יצא מהניתוח הוא יהיה בטיפול נמרץ, מורדם ומונשם

מקווים שאין פגיעה מוחית, לא ראו נזק למוח בצילום שעשו בחדר הניתוח, אבל זה מוקדם מידי לדעת מה בדיוק יהיה בעתיד.

היינו ברמב"ם מחמש בבוקר עד אחת עשרה ומשהו, ואחרי ששמענו שהניתוח כמעט הסתיים נסענו הביתה להתארגן, ובקרוב נחזור לבית החולים. כנראה שיניחו לנו לראות אותו אחרי שהוא יצא מהתאוששות, אבל רק לכמה דקות.

ההורים הביולוגיים שלו וגם אחיו ואחותו הגדולים נמצאים שם, וגם נציגים של תנועת הנוער ושל הצבא. כולם היו ממש נהדרים ועשו למעננו מעל ומעבר, קצין העיר והמפקד של חיל חינוך והנציגים של הגרעין שלו בתנועת הנוער, פשוט נהדרים.

אחרי שבישרו לנו שהשלב הקריטי של הניתוח הסתיים והלסת שלו מאוחה שוב החלטנו לחזור הביתה כדי לקחת רכב מפני שהגענו לשם במונית שהצבא שלח לנו. אני נוסעת עוד מעט חזרה לבית החולים, חזרתי רק לכמה דקות כדי לקחת תרופות ולהחליף בגדים. האמת שאין לנו הרבה מה לעשות עכשיו, רק לחכות ולקוות שהוא יצא מזה.