אין רגע דל

הכל בחיים שלי זז, משתנה, רוגש ורועש, ובסוף נשאר
אותו דבר. עוגי חזר הביתה מהדרום שם עבד בקיץ. חזר ישר
לבית החולים, שוב בעיות בריאות. הפעם התברר שזו שן שגרמה לו לדלקת בפה ולקח לבית
חולים כרמל כמעט יומיים להבין מה קרה לו.

המליצו לו לעקור את השן הסוררת והבוקר לקחתי
אותו לרופא שיניים, חשבתי שרק יבדקו ויקבעו תור לעקירה אבל לא, הרופא בדק, הרדים
ועקר כהרף עין. אחרי שיתאושש הוא צריך לחפש עבודה ודירה בינתיים הוא נח לו בשקט
בבית, שקט יחסי כמובן, כי ממש שקט הוא לא מסוגל להיות. צריך עכשיו לפתור איכשהו את
הבעיה שהוא הסתבך בה וכבר עלתה לנו כסף לעורך דין. ממש לא בא לי לספר על הברוך
המאוס הזה אבל כנראה שאין ברירה.

הדבר היה ככה – עוגי קיבל הצעה ממכר שלו מבית
הספר, לך לסניף פרטנר בעפולה, תיקח מאחת המוכרות חבילה של טלפונים שתחכה לך שם ותמורת זה
אני אשלם לך אלף חמש מאות ₪. המכר ההוא נשבע שהוא לא יצטרך לשלם כלום, ייקח את
החבילה, יחתום פה ושם וילך לדרכו. עוד כמה חברים של עוגי קיבלו את אותה הצעה וגם הם
הסכימו ברצון למרות שחשו שיש פה משהו מוזר, אבל הכסף הקל פיתה אותם.

ומה קרה בסוף?
את הכסף הם קיבלו כמובטח אבל כמה ימים אחר כך התברר שחברת פרטנר מנסה לגבות מהם
כסף תמורת הטלפונים ההם שהם לא באמת קנו ושהמכר הנוכל שלהם הבטיח שהוא משלם עליהם.

חברת פרטנר פנתה לעורך דין שאיים על הצעירים
וכולם נבהלו ושילמו, לא הכל אבל את הרוב. עוגי סירב, התעלם ודחה והדחיק עד שהגיע
אלינו הביתה שליח שמסר מכתב מאיים מההוצאה לפועל. רק אז הבנו מה קורה ובלית ברירה
פנינו לעורך דין שהתחיל לטפל בעניין אחרי שהזהיר אותנו שוב ושוב שבהחלט עלול להיות
שלא יאמינו לעוגי, שבמשפט השופט יחליט שהוא סתם מנסה להשתמט מתשלום ויחייב אותו
לשלם על כעשרה טלפונים למרות שלא הוא שקנה אותם.

הסיכוי היחיד לצאת זכאי יהיה אם נצליח להוכיח
שזה עוקץ שבוצע באופן סדרתי ושחוץ מעוגי יש עוד המון אנשים שסידרו אותם ככה, עובדים בחברת פרטנר שיתפו פעולה עם הנוכל שעקץ את עוגי ואת חבריו וזייפו חתימות
כדי להראות שהוא קנה את המכשירים שהוא מסרב לשלם עבורם.

מה עוד התחדש? ג'ינג'י ממשיך ללמוד ארכיאולוגיה
וחלק מהלימודים הוא טיול ביוון. לקראת הטיול הלימודי הוא צריך להכין עבודה על כמה
אתרים שהם יסקרו בביקור, ומי לדעתכם ידפיס אותה? אבל גם לי יש הפתעה קטנה וחביבה
לג'ינג'י, הוא נוסע בחורף ליוון ואני אסע באביב עם הורי והדודה לפולין. כבר נסעתי
פעם אבל אשמח לנסוע שוב וליהנות מיופייה של הארץ המקסימה הזו ולזלול שוב פטל בר
מתוק.

 

***

ביום שישי הודיעו שיהיה יפה וחמים ופתאום
נזכרתי שעוד לא נסענו ברכבת העמק המתחדשת שעוברת ממש קרוב אלינו. החלטנו לנצל את
יום שישי ולנסוע לבית שאן ולבקר בעתיקותיה וכך עשינו. בדרך היו שיבושים ותקלות,
היינו בטוחים שנאחר ובסוף הגענו מוקדם מידי כי לוח הזמנים שפורסם באינטרנט היה
שגוי, ואחרי שכבר הגענו נפלנו על נהג אוטובוס שלא מכיר את בית שאן ולא ידע איפה
להוריד אותנו וככה עשינו סיור ממושך ומתיש בכל השכונות של בית שאן עד שהבנו שהיינו
צריכים לרדת הרבה קודם.

הסיור היה מרתק והיה לנו מדריך חמוד ורהוט ומזג
האוויר היה באמת נפלא ובדרך חזרה לתחנת האוטובוס פגשנו קבוצה של מכרים שגם באו
לבקר שם. עלינו על האוטובוס, בטוחים שנגיע רבע שעה לפני שהרכבת אמורה לצאת, ובאמצע
הדרך הנהג התחיל להאט עד שנעצר לגמרי ואמר שהאוטובוס התקלקל ואין ברירה צריך ללכת
ברגל, זה בסדר הרכבת במרחק של חמש דקות מפה. למרבה הצער הוא טעה. הרכבת הייתה
רחוקה יותר והגענו אליה רק אחרי כרבע שעה של הליכה מהירה בשמש חזקה. הפתעתי את
עצמי לטובה כשהחזקתי מעמד אבל זה היה ממש קשה וכשזכיתי לשבת סוף סוף גיליתי שהפנים
שלי אדומות כמו עגבנייה. אחרי ההרפתקאה הזו החלטנו לפנק את עצמנו בארוחת צהריים במסעדה ואכן אכלנו
טוב ונהנינו וגם קנינו אוכל לבנים ואז התברר שכרטיס האשראי לא עובר כי העמסנו עליו
המון תשלומים בגלל הנסיעה של ג'ינג'י ליוון. מזל שהיה שם בנק לא רחוק ויכולתי
להוציא מהר כסף, לשלם ולהשאיר טיפ ואחר כך לחזור הביתה בשלום.