על נשים וגברים, תחתונים ותלושים

בדרך כלל אני עושה קניות בסופר העצמאי הקטן ליד הבית. הוא קטן וצפוף, יותר מכולת מסופר, אבל הוא נמצא כמה מטר מהבית ואפשר להגיע אליו ברגל. נכון שאין שם מבחר גדול, והעגלות רעועות וחורקות, אבל יש הרגשת ביתיות נוחה, אני יודעת איפה נמצא כל דבר ואני מכירה היטב את בעל הבית ואת הקופאיות.

יש בקריה עוד סופר, סופר גדול ששייך לרשת ארצית גדולה. הוא לא צפוף למרות שיש בו יותר סחורה, יש בו מאפייה ומעדנייה, ובנוסף לעגלות הסופר הרגילות שחונות בחוץ ודורשות חמישה שקלים כדי לזוז, הוסיפו גם עגלות פלסטיק, קטנות ונוחות יותר לטובת מי שאין לו הרבה קניות, או לא רוצה להילחם בעגלות המתכת הכבדות. יש בו גם קופאיות שמציעות מבצעים, ושואלות אם יש כרטיס מועדון, ואם אין הן לוחצות במיומנות שכדאי לסדר אחד… זה משתלם… סופר, אתם יודעים.

הבוקר ג'ינג'י ואני היינו אצל עורך דין בקשר לצוואה של חמותי (שיש לה דרישות מוזרות ורעיונות מרגיזים לגבי חלוקת רכושה אחרי מאה ועשרים) ובדרך חזרה עברנו ליד הסופר הגדול, ואז נזכרתי שיש לנו תלושים של תו הזהב שעוד לא ניצלנו (מישהו שילם לנו בתלושים כי לא היה לו די מזומן), תלושים שאפשר לנצל רק בסופר הגדול ששייך לרשת ארצית, וביקשתי מג'ינג'י לעצור כדי שנלך יחד לעשות קניות.

כרגיל כשאני שם לא מצאתי בין המדפים העמוסים מה שהייתי צריכה באמת, אבל כמו תמיד במקומות מסוג זה מצאתי דברים שלא ידעתי שאני צריכה, וכמובן שבסוף קניתי מוצרים בסכום הרבה יותר גדול ממה שתכננתי.

כשהגענו לקופה נזכרתי פתאום שאני צריכה פיפי. השארתי את ג'ינג'י לעמוד בתור והלכתי לשירותים, ובדרך חזרה גיליתי שחלק מהמחסן הפך למדור חדש עם כלי בית, מצעים ולבנים. למודת ניסיון התחלתי לחפור בתחתוני הגברים – לפעמים יש מבצעים ממש שווים – ואכן, קטפתי מהמדפים שלישיית תחתונים לצץרץ שמתעקש על בוקסר צמוד וזוג תחתונים לג'ינג'י שטעמו לא השתנה מזה שלושים שנה, והוא מסרב בתוקף ללבוש משהו שלא נראה בדיוק כמו התחתונים שהיו באופנה כשהוא היה בן עשרים -עניין של ארבעים שנה פחות או יותר.

 

 

אחר כך חזרתי בריצה לקופה, מגלה שג'ינג'י הספיק לעבור בקופה אבל לא שילם כי משום מה, למרות שפשפש במרץ בארנקי, הוא לא הצליח למצוא את התלושים.

איזה מזל! הוספתי את התחתונים שקניתי לחשבון, ולרווחתה של הקופאית שלפתי את התלושים מהתא הצדדי של הארנק ושילמתי.

במקום להודות לי שהצלתי אותו ג'ינג'י רטן ורגן – מה לקח לי זמן רב כל כך? ומה פתאום אני קונה לו תחתונים בלי לשאול אותו קודם?

פה התערבה הקופאית, צעירה שמנמנה ונחמדה, ואמרה בבת צחוק שגם היא קונה לבעלה תחתונים ובגדים בלי להתייעץ בו, ושאם הייתה מחכה שהוא ילך ויקנה לבד הוא היה הולך ערום. הסכמתי איתה והוספתי שבעלי כל כך לא מתמצא בארון הבגדים שלו עד שהוא בכלל לא שם לב שקניתי לו תחתונים חדשים וסילקתי את הבלויים, וגם הבנים שלי הולכים בעקבותיו, ושתינו צחקנו יחד על הגברים שמנהלים ביד רמה את כל העולם, אבל לא יודעים מה קורה אצלם במגרות הלבנים

כן, אני יודעת יש יחידי סגולה שמתמצאים בבגדים יותר מנשים, ועוד מגדילים ועושים וקונים בגדים לא רק לעצמם אלא גם לנשותיהם, אבל רוב הגברים לא כאלה, וזה בסדר, אנחנו אוהבות אתכם בכל מקרה.

 

27 תגובות בנושא “על נשים וגברים, תחתונים ותלושים

  1. חחחחחח
    הרגת אותי מצחוק
    האמת שאבא שלי דווקא יוצא דופן בחלק הזה
    כי הוא זה שקונה לעצמו תחתונים
    הוא אוהב אותם בצבעים ועם קשקושים

    דווקא אצל אמא שלי צריך לעבור במגירת הלבנים כי היא מסוגלת ללכת עם תחתונים בלויים ולא לזרוק אותם, או לשמור אותם למקרה ש…

    אהבתי

  2. אני זוכרת שאמא שלי היתה קונה לאבא שלי בגדים, מורידה כל סממן שזה בגד חדש ותולה בארון. ככה הוא לא ידע מה חדש מה ישן ופשוט לובש את מה שיש. הרבה ויכוחים נחסכו ככה, כי אבא שלי, לעצמו, אף פעם לא היה צריך כלום. מבחינתו מספיק שיהיו לבן אדם 2 מכל דבר תחתונים מכנסים חולצות, אחד בכביסה אחד על הגוף. יותר מזה נראה לו מותרות. מעניין שכשהיא קנתה לעצמה או לנו, זה אף פעם לא הפריע לו, לאחרים זה היה בסדר לקנות, רק הוא לא היה צריך כלום.
    איש יקר כזה הוא היה.      

    אהבתי

  3. גם אצלי זה ככה. לא אכפת להם בכלל מה ללבוש, כל זמן שהבגדים לא מוכתמים או קרועים. הם שונאים ללכת לקנות בגדים והם היו מעדיפים שאני אקנה להם הכל, אבל מה לעשות, גם אני שונאת לשוטט בין דוכנים ובחנויות בגדים. זה משעמם אותי נורא. מזל שחמותי אוהבת את זה, ומזל שהם אוהבים אותה. ככה הם מרוויחים זמן איכות ביחד כל פעם שהם צריכים בגדים 🙂 

    אהבתי

  4. בקטע הזה אני כמו כל הגברים,אני שונא לקנות בגדים,אני יכול ללכת שבועות וחודשים עם אותן חולצות ועם 2 זוגות מכנסיים שיש לי, לא אוהב לקנות הכי שנוא עלי למדוד בחנות  וכשזה קורה אישתי צריכה לאנוס אותי באיומים קשים
    אבל היי,יש לי יתרונות אחרים:-)

    אהבתי

  5. בעלי לא ככה. הוא יודע בדיוק מה הוא אוהב ומה שיש לו. אני יודעת שהוא יוצא דופן ושרוב הגברים הם כמו ג’ינגי’.
    הבעיה אצלנו אחרת. הוא אוגר כל דבר, כולל בגדים ועד שהוא זורק משהו…
    אותי זה משגע כי אני בדיוק ההיפך, אבל בדרך כלל אני לא מתווכחת איתו על בגדים, כי יש לו ארון משלו, לעומת זאת אני לא מפסיקה להתווכח על ספרים שתופסים את כל המקום בכל מקום.

    אהבתי

    1. גם בעלי שונא לזרוק בעוד שאני ממההרת להיפטר מכל מה שנראה לי מיותר.
      אני פשוט מחכה לרגע שהוא יעדר מהבית ומשליכה את כל השמט’ס מאחורי גבו.
      הוא אף פעם לא מרגיש מפני שיש כל כך הרבה

      אהבתי

  6. יש משהו נורא נכון בעניין הזה שאת הולכת לסופר גדול וקונה דברים שלא היית קונה לולא היית שם. 
    סיבה מצויינת להמנע מסופרים גדולים, לא?

    אהבתי

    1. נכון, עוד סיבה מצוינת, מנסה לעשות הכל כדי לא להיסחף למערבולת צרכנית של בזבוז מיותר.
       חוץ מזה אני משתדלת לא להוציא את הכסף שלי אצל חברות גדולות ודורסניות. יש להן מספיק, מעדיפה לתמוך בעסקים קטנים ועצמאיים שנאבקים לשרוד.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s