אימוץ פתוח

סוף סוף אחרי תקופה ארוכה של בלגנים וחוסר וודאות המצב אצל עוגי התייצב ועכשיו כבר ברור כמעט לגמרי לאן הוא ילך ומה הוא יעשה בצבא.

הוא ישרת שבוע שבוע כנראה, ובבסיס נחמד ולא רחוק מהבית.

הוא בצבא רק חודשיים וכבר הספיק להרוס שני ניידים, ואחרי שנמאס לי להיות מתוזזת בשירות של אורנג' הלכתי וקניתי לו בחנות פרטית טלפון נייד זול וחזק כמו שקניתי לעצמי (אחר כך צץרץ השתלט לי עליו) והוספתי גם אם. פי. בשביל מוזיקה, ובא לציון גואל.

גם אם הוא יצליח להרוס או לאבד את אחד המכשירים האלה זה יהיה פחות נוראי כי הם לא מי יודע מה יקרים, וגם כי אין את כל הניג'וס הזה של התחייבות לשנה וחצי, ותביא ייפוי כוח, ותחכה בתור, ותלך ותבוא, ותוציא לך את הנשמה על כל תקלה.

אתמול הוא ישן 12 שעות רצוף (צץרץ שם לו את הנייד על מצב של שקט כדי שהחברים לא יפתו אותו לבלות בלילה) וסוף סוף הוא קם עירני בבוקר והיה לו די כוח לדבר ולתפקד כמו בן אדם. נסענו יחד למכון כי ג'ינג'י היה צריך תגבורת גברית – הוא הביא אדניות ענקיות ליפות את השטח סביב המכון והיה זקוק לעזרה למלא אותן אדמה – ובדרך דיברנו קצת. לראשונה מזה זמן רב עוגי היה רגוע ולא עצבני ועייף כמו בדרך כלל ויכולנו לנהל שיחה נורמאלית. הוא מרוצה מהנייד שלו ומהתפקיד שיהיה עליו למלא בצבא וסוף סוף הגיעה המשכורת הצבאית שלו לחשבון הבנק, שמח וטוב לב הוא סיפר לי שהוא רוצה לנסוע בצהרים לבקר אצל אימו הביולוגית, ואחר כך אם צץרץ יבוא איתו עם הרכב הם יוכלו לקפוץ לבקר אצל אבא, כך הוא אמר, מתכוון לאביו הביולוגי, ובהמשך הוא גם כינה אותה אימא…

זה לא שנעלבתי או כעסתי אבל בכל זאת, תמיד חשבתי שאימא יש רק אחת ואבא גם. שאלתי אותו אם לא מבלבל אותו שיש לו שתי זוגות הורים כי גם לנו הוא קורא אבא ואימא, והוא אמר שזה בסדר, לא מפריע לו, ומיהר לשנות נושא.

אחר כך גם דיברתי עם צץרץ על העניין, וגם הוא היה נבוך ולמרות שאמרתי שזה לא מעליב אותי רק נשמע לי קצת מוזר הוא ניסה לשנות נושא. אמרתי שמבחינתי זה בסדר אם הוא יסע עם עוגי ואין לי בעיה שייקח את המכונית שלי וזה מה שהוא עשה, קצת בחוסר רצון אבל בסוף נסע.

מוזר שביוזמתו צץרץ אף פעם לא נוסע לשם, אבל עוגי מנצל כל הזדמנות לביקור, בעיקר אם אחותו הבוגרת נמצאת בבית (היא לומדת בדרום ומגיעה רק לעיתים רחוקות) ושומר על קשר חם עם אחיו הגדול שגם הוא חייל.

הם חזרו בערב, סיפרו שבילו יפה, ואכלו טוב, ואפילו מסרו לנו הזמנה לבקר אצל אימם הביולוגית, הזמנה שגרמה לי אי נוחות גדולה. כל המצב הזה מבלבל אותי וגורם לי מבוכה והרגשה מוזרה.

אני לא פגועה מזה שהם שומרים על קשר עם המשפחה הביולוגית שלהם, זה בסדר וזה נורמאלי, אבל בכל זאת… פשוט לא יודעת איך להגיב על העניין הזה.

יכול להיות שכל עניין האימוץ הפתוח לא היה רעיון טוב כל כך?

41 תגובות בנושא “אימוץ פתוח

  1. אני לא כל כך מבינה מה זה אימוץ פתוח. מה באים אוכלים לוקחים וסליחה- מחרב…?למה שמים דברים בצד ולא מדברים עליהם?
    אני מניחה שיש כעס במצב כזה וגם עלבון אז למה לא לפתח את האימוץ הפתוח?
    אולי כדאי לקרא על נסיונם של אחרים וללמוד דבר או שניים.
    אני חושבת שהייתי מאוד פגועה לוא הייתי בנעלייך.

    אהבתי

    1. אימוץ פתוח זה אימוץ שבו הילדים המאומצים שומרים על קשר גם אם ההורים הביולוגיים.
      מאחר והילדים שלי כבר בוגרים והם יודעים מי הוריהם הביולוגיים כי אחותם הצליחה לאתר אותם עוד מזמן כשהם היו צעירים מאוד נחסך מאיתנו כל עניין פתיחת תיק האימוץ. בכל זאת מוזר לי שילד שגידלתי חמש עשרה שנים קורא גם להם אבא ואימא.
      לא מכעיס ולא מעליב (תמיד אמרתי לו שהם מסרו אותו לאימוץ כי לא יכלו לגדל אותו לבד ורצו שיהיה לו בית והורים) ואף פעם לא אמרתי לו שאסור לו להיפגש אתם אבל בכל זאת הרגשה מוזרה לשמוע אותו קורא לאחרים אבא ואימא.

      אהבתי

      1. גידל אותי אב "חורג" מגיל 3. מאוד רציתי לקרא לו אבא אבל הביולוגי לא הירשה. היום כשאני אומרת אבא אני מתכוונת ל "חורג" כי הוא היה בשבילי באמת אבא.
        ומה  אומר הבן  על האימוץ  הפתוח? האם הוא היה רוצה לחזור ל"שם" כי נראה לי שקצת מפתים אותו לזה.
        מחשבה נוספת עולה לי  שאת מורגלת כעת לזמנים שעתידים לבוא. הוא יכיר בת זוג(או אולי בן זוג- היום כבר אי אפשר לדעת) ובשמחה יעזוב את הקן החם שלכם. גם אז יהיה לך קשה אבל – תתרגלי

        אהבתי

      2. עוגי (נדמה לי) נהנה מזה שיש לו שתי משפחות, בעצם שלוש, כי הוריו הביולוגיים גרושים ולאביו הביולוגי יש משפחה חדשה.
        בגלל ההיסטוריה האישית שלו הוא זקוק לכמויות אדירות של חום משפחתי וחוגג בכל החזיתות.
        לבת הביולוגית שלי למשל יש גישה לגמרי הפוכה והיא מעדיפה לשמור מרחק, אדיבה אבל מסוייגת. כל אחד וטעמו

        אהבתי

      3. פעם ראשונה שאני שומעת על המושג הזה "אימוץ פתוח". באמת היה לי מוזר שיש לו כזה קשר עם ההורים הביולוגיים שהוא מבקר שם ואפילו יכול לבחור לגור שם, כמו שסיפרת בעבר.
        אני דווקא חושבת שיכולים להיות בזה יתרונות מסוימים, אבל מצד שני יש כאן מלכודת מסוכנת ובעייתית.
        לא לכל אחד מתאים אימוץ פתוח, וזה מאוד תלוי במרקם המשפחתי הכללי. וזה נבחן בעיתות מצוקה כמו שקורה לכם. אני יכולה להבין את הקושי והבלבול שלך…

        אהבתי

  2. ניסיתי לחשוב איך הייתי מרגישה אילו אחד מבני היה קורא לאשה אחרת "אמא", והאמת היא שאני בטוחה שזה היה צובט לי בלב. נראה לי שאצלכם קיימת פתיחות בעניין האימוץ וטוב שכך, חברה של אימי לא סיפרה לביתה מעולם על כך שהיא מאומצת והילדה כבר סטודנטית, אני לא רוצה אפילו לחשוב על תחושותיה ותגובתה של הבת לכשיוודע לה.

    אהבתי

    1. גם אם הייתי מאמצת אותם בגיל פחות בוגר לא היה טעם לשקר להם, גם כי זה לא רעיון טוב לשקר לילדים וגם כי הם כהי עור ואנחנו אשכנזים לבנבנים.
      בגלל הנסיבות לא הייתה לנו ברירה אלא להיות גלויים ופתוחים בנושא ובכל זאת זה טיפה צובט בלב, לא ממש טרגדיה אבל בכל זאת…

      אהבתי

  3. אני לא יכולה לשים את עצמי בנעלייך כי אין לי ילדים
    לחברים מאוד טובים של המשפחה יש שני ילדים מאומצים, בן ובת (היום כבר גדולים הבן 25 הבת 21) ומההתחלה הם ידעו שהם מאומצים, וביקרו את ההורים שלהם.
    אבל הם תמיד אמרו להורים שלהם (אלה שגידלו אותם) שהם ההורים האמיתיים שלהם. ועובדה שגם היום, הם לא הולכים לגור עם ההורים הביולוגיים, אלא נשארים עם האמא ואבא שהם מכירים, גידלו אותם והיו שם כל החיים.

    ושלא תחשבי שלא היו ריבים, ועניינים כמו שיש בכל משפחה
    אבל בסופו של דבר, לאנשים אכפת מהמשפחה, האנשים שהם אוהבים וגידלו אותם (גם אם הם לא תמיד אומרים את זה).
    כי הילדים האלה גדלו להיות האנשים שהם היום בזכות מי שגידל אותם, לא בזכות ההורים הביולוגיים שלהם.

    ואני מאמינה שככה זה גם במשפחה שלך.
    אני בטוחה שהם קוראים לבית שלכם ה-בית (ולא לבית של אמא/אבא הביולוגיים)

    אהבתי

    1. הם עדיין די צעירים ולא ממש נוח להם לדבר על הנושא אבל העדפתי שהם לא יאלצו לשקר ולהרגיש אשמים שהם שומרים על קשר עם המשפחות הביולוגיות שלהם וככה קרה.
      ובכל זאת אני מעט מתכווצת מבפנים כשהם קוראים לאנשים האלה אבא ואימא, אין לי שום כעס או טינה עליהם, הם עשו מה שהם יכלו בנסיבות די קשות והיה להם קשה מאוד עם המצב וכולם מתנהגים ממש בסדר, בלי האשמות ובלי היסטריה ובכל זאת… שתי זוגות הורים? זה מסובך נורא.
      לבנים המאומצים שלי יש שלוש אחיות, אחת מאומצת, אחת ביולוגית ואחת חצי אחות כי לאבא הביולוגי שלהם נולדה עוד ילדה קטנה.
      בלגן…

      אהבתי

      1. זה אף פעם לא פשוט שההגדרה של משפחה יוצאת מההגדרה הסטנדרטית של משפחה שאנחנו מכירים
        אבל בימינו, האם יש באמת משהו סטנדרטי?
        ומי קובע מה הוא נורמלי? רק אנחנו

        הילדים שהזכרתי בתגובה הקודמת (כבר לא כל כך ילדים)
        גם מבקרים את ההורים הביולוגיים שלהם
        אבל הם אף פעם לא ראו בהם הורים לכל דבר – ז"א אבא ואמא כמו שההורים שגידלו אותם היו עבורם.
        ועובדה שגם היום, אמא ואבא, והבית זה ההורים שגידלו אותם והבית שלהם.

        ואני מאמינה שהם מרגישים אותו הדבר
        לא כולם יודעים להגיד את זה פשוט

        אהבתי

  4. זה רעיון מצוין
    לא קל לעיכול ולביצוע
    אבל בשביל הילדים
    זה הכי טוב
    ונסי לא להיעלב
    תסתכלי על זה מנקודת המבט שלהם
    אנחנו תמיד מחפשים אחרי השורשים שלנו
    וכשמוצאים אותם
    קשה לוותר עליהם
    כל מה שיש לילדים המאומצים שלך
    זה את המילים אמא ואבא
    ההורים הביולוגיים שלהם
    לא באמת היוו מסגרת הורית אף פעם
    ובטח שלא עכשיו
    אז הילדים משתמשים במילים

    את יודעת שהם אוהבים אתכם
    ובשבילם אתם ההורים
    והם הילדים שלכם

    אהבתי

  5. כן, אני חושבת שאימוץ פתוח הוא רעיון לא כל כך טוב, כלומר, הוא לא טוב להורים המאמצים, הוא לא טוב למאומצים. היחידים שרעיון כזה יכול להיות טוב בשבילם הוא ההורים הביולוגים שזוכים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
    לדעתי זה מבלבל את הילדים, ובעיקר פוגע בסמכות ההורית, בעיקר בגיל ההתבגרות.

    אהבתי

    1. זה רעיון שהגיע מארצות הברית. במקור הם היו אמורים לפגוש את ההורים פעם בשנה לשעה אחת.
      התוכניות השתבשו כי בשנים הראשונות הילדים באמת היו מבולבלים מכל העניין ולכן החלפנו את הפגישה בסרט וידאו שאני צילמתי ושלחתי לשירות למען הילד.
      אחר כך האחות הביולוגית שלהם איתרה אותם ובמקום לעשות בלגנים וצעקות זרמנו והשלמנו בשקט עם העניין וכיום הם כבר מעל 18 והם עושים מה שהם רוצים. חיים איתנו ושומרים על קשר עם המשפחה הביולוגית, עוגי יותר וצץרץ פחות.
      זה קצת מוזר לפעמים אבל סך הכל עובד לא רע.

      אהבתי

  6. עצוב לי בשבילך…
    אני יכול כל כך להבין אותך ואני יודע שזה כואב וצובט בלב…
    אבל מאד יתכן שזה חלק מה"מרד" שלו והוא עושה דווקא.
    עוד כמה שנים כשהוא יגדל ויתיצב הדברים יראו אחרת.

    אהבתי

    1. אני מקווה שאתה צודק
      רוב הקושי הוא שלו בעצם, הוא נמסר לאימוץ בגיל מבוגר מידי ובעצם הוא תקוע בין שתי משפחות וקשה לו מאוד, אני מניחה שהעניין הזה יציק לו כל החיים ומי שבעיקר סובל זה הוא ואולי גם אחיו הצעיר אבל הם לא מדברים איתי, אולי כשיתבגרו קצת.

      אהבתי

      1. קראתי את הסיפור, זו פעם ראשונה שאני מבקרת בבלוגך. המצב על פניו נראה לא פשוט, אם כי נראה לי שאת מנסה להקל אולי עבור הילדים את המצב שגם כך מבולבל להם, וקצת גם לך. 
        ילדים שיש להם חסך, יקחו מכל הבא ליד. וזה כנראה מה שקורה לעוגי. הוא נהנה מכל העולמות, הוא זקוק לתשומת הלב ולאיזו חוויה מתקנת שתעשה לו סדר בכל התחושות שהוא צבר עם השנים…
        אם תצליחו לשוחח על זה בצורה יותר ישירה וגלויה ותגידי להם מה את מרגישה לגבי זה (העובדה שאת מקבלת את מה שקורה בצורה מאד אמפטית ומכבדת אך יחד עם זאת יש לך גם צביטה בלב, וזה בסדר ומותר לך וזו זכותך המלאה…), ייתכן ותצליחו לפתוח ערוץ פתוח יותר ומאפשר יותר ללבן יחד את התחושות.
        בכל מקרה, על אף שאיני מכירה אותך – אני שולחת אלייך חיבוק חם ומעודד.

        אהבתי

  7. לא יודעת מה להגיד. אני די בטוחה שהייתי מרגישה כמוך, גם אם הרציו מבין את הילדים. ילדים שאומצו, שמישהו לא רצה מספיק חזק לגדל אותם, והם רוצים להרגיש במידה מסוימת שזה לא ככה.

    אהבתי

    1. כשמוסרים אותך לאימוץ זה פצע שנשאר לכל החיים, אני מבינה את זה ויש עוד בעיות… הגנטיקה שהורישו להם היא לא מוצלחת כל כך, בעיקר עוגי סובל מזה.
      הוא קרוע גם ככה ואנחנו משתדלים להקל ולא להוסיף לו עוד קשיים, לזרום ולהישאר תמיד רגועים ושקטים, לתמוך ולעודד ולתת לו גב בכל מצב.
      בכל זאת זה מוזר לי, לא נוח לי כל המצב הזה

      אהבתי

  8. אני מבינה את ההרגשה שלך ואת התחושה החמוצה-מרירה שעולה בך לשמוע שהם קוראים להורים הביולוגיים שלהם אבא ואמא. אבל אני חושבת שלמרות הקושי את צריכה לברך על זה שהם בקשר ושהם מכירים את הוריהם.
    אני רואה עכשיו במחוברים את שי גולדן והחיפוש שלו אחרי כל שביב מידע על ההורים הביולוגיים שלו והשורשים שלו. לאנשים נורא נורא חשוב לדעת מאיפה הם באו. אני חושבת שעדיף מצב כזה, שבו הילדים שלך מכירים את ההורים הביולוגיים שלהם, על כל חסרונותיהם ועל כל הקשיים שהמצב הזה יוצר בשבילך.

    אהבתי

    1. אין לי בעיה שהם יכירו את ההורים שלהם ויהיו אתם בקשר, זה מובן וטבעי, ויש גם את האח והאחות הבוגרים יותר שהם גם משפחה, בכל זאת זה מוזר לי שיש עוד אנשים שהם קוראים להם אבא ואימא, פשוט מוזר, הזוי כזה…

      אהבתי

  9. אהממ. האימוץ הפתוח הוא ודאי רעיון שלהם. זה בטוח מסקרן, מי ההורים הביולוגים של אדם שלא מכיר אותם…

    ו…אל תדאגי כל כך. בסוף הם יחזרו הביתה, אליכם. הקשר עם הורים ביולוגיים שהם לא הכירו מימיהם לא משתווה לקשר עם מי שגדלת איתו כל חייך. לדעתי,לפחות..

    אהבתי

    1. בזמנו די נרתענו מכל העניין של אימוץ פתוח אבל הרגיעו אותנו שזה כלום וזה לא בעיה ויהיה בסדר וגם אמרו שבלי התנאי הזה ההורים לא הסכימו למסור אותם לאימוץ.
      אולי זה נכון ואולי לא, הם לא דייקו בזמנו ואולי גם פה הם קצת מתחו את האמת.
      לך תדע?
      כשיש לך שני ילדים קטנים וחמודים שצריכים משפחה אתה לא עושה חשבון מה יהיה בעוד חמש עשרה שנים, אי אפשר לתכנן כל כך רחוק, או שאולי אפשר ואנחנו לא הצלחנו.
      איכשהו נגררנו למין מצב כזה שפתאום יש לנו שותפים על שני הילדים האלה שהם כבר כמעט בוגרים, לפחות בגוף.
      זה פשוט משונה, עושה לי הרגשה לא נוחה.
      לא מתאים לי שכולנו נתאחד למשפחה אחת גדולה ומאושרת. אין לי כלום נגדם אבל אני רוצה הפרדת כוחות. הם שם ואנחנו פה, זה עניין שמאוד קשה לי להחליט מה בדיוק אני מרגישה לגביו

      אהבתי

      1. אהממ. הרגשות האלה שלך,אנושיים מאוד. את חוששת לאבד אותם, ולא רוצה לחלוק בהם עם זרים שאת לא מכירה. אבל…

        קשה לי להאמין שלא תהיו הבית הראשון שלהם. אולי הם יחיו לבד מתישהוא, אבל אתם גידלתם אותם. אתם הראתם יכולת ואחריות, שלהורים הביולוגיים לא היו.

        אבל, באמת יש בזה משהו לא פייר,כאילו. אתם עשיתם את העבודה הקשה כל השנים, ובכל זאת יש להם זכויות על הילדים..

        אהבתי

  10. אני דורכת בזהירות, כי זו קרקע עדינה ורגישה. אני חושבת שהם עדיין ילדים, עדיין בתהליכי התגבשות ראשוניים של הזהות שלהם כאנשים בוגרים. בסופו של דבר, ההורים הביולוגיים שלהם ביצעו כלפיהם את החטא הנורא ביותר – הם נטשו אותם לנפשם. אני מניחה שתמיד יהיה חלק בהם שיתיחס אליהם כאל הורים, כשם שתמיד יהיה בהם חלק שלעולם לא יסלח ולא יהיה מסוגל להבין. אלף, אלפי ואלפי הבדלות, אומרים שבמערכות יחסים משפחתיות בהן יש התעללות מצד ההורים, הילד שסובל מהתעללות משקיע הרבה אנרגיות על מנת לנסות למצוא חן בעיני ההורה המתעלל, יותר מאשר ההשקעה הרגשית בהורה השני (ושוב, סליחה על ההשוואה האלימה). אולי הם מאמינים שאם הם ישתדלו ממש, אם הם יעבדו ממש קשה, הם יוכלו במובן מסויים להוכיח להורים שלהם שהם עשו טעות, שהם בעצם רוצים אותם חזרה. הם עוד לא מבינים שההיסטוריה הינה כפי שהינה, שההורים שלהם הם מי שהם. שזה מעולם לא היה קשור אליהם, ולכמה שהם נהדרים.
    (המשך)

    אהבתי

    1. מתוך אפס נסיוני בנושא, והשקפתי החלקית והחיצונית לסיטואציה, אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות, הוא ראשית לזכור – שהדבר אינו אומר דבר עליך בתור אמא. לא משליך דבר על כישורייך, יכולותיך, הישגיך או כשלונותיך. את עדיין אמא טובה, ככל שאת יכולה להיות, והם עדיין הילדים שלך.
      הדבר השני, לעניות דעתי, הוא שאיך שאני רואה את הדברים, התפקיד שלך הוא להיות המשענת שלהם, בתהליך הקשה והאמוציונלי הזה. לספר להם שוב ושוב כמה הם נפלאים, לתת להם עוד ועוד תחושה בטוחה, שלא ימצאו את עצמם בתחושה של דחיה משני הקצוות. את אמא אוהבת, תומכת, מעניקה ונפלאה. הם יודעים את זה. הנגיעה שלהם בשורשים האלה אינה קשורה אליך. אם כבר, היא בזכות היכולת שלך להכיל את החיפוש שלהם, וזה הרבה.
      (עוד המשך)

      אהבתי

      1. ובנימה מעט אישית יותר: אמא שלי היא ילדה יחידה, ומהמשפחה של אבא אנחנו מנוכרים. מיום היוולדי אנחנו מוקפים בקבוצה של שלושה זוגות, חברים קרובים של ההורים, הם וילדיהם הם המשפחה שלי. אליהם אני מתייחסת כדודים, ואל הילדים שלהם כבני דודים. ככה אני מציגה אותם בפני העולם, ואף אחד לא חושד אפילו שאין שם קרבת דם אמיתית. יש לנו מפגשים משפחתיים, וארוחות שישי, ובחתונות יש שולחן מיוחד עבורינו. ברגעים הקשים אני מתקשרת אליהם, אני יודעת שתמיד יש לי על מי לסמוך. המשפחה שאנחנו בוחרים, יקרה לא פחות אם לא יותר, מהמשפחה אליה אנו נולדים.
        נשיקות.
        (אני תמיד קוראת. גם כשאני לא מגיבה. ואני חושבת עליך הרבה)

        אהבתי

  11. אולי את באמת צריכה להבהיר לילדים את הדברים טיפה יותר? לא מתוך כעס אבל כן מתוך מקום ברור יותר, בסך הכל את אמא שלו ואת גידלת אותו,וביקורים זה נחמד וטוב (אני מקווה לפחות) אבל אין ממש מה להשוות, למשל בסוגיות חינוכיות כאלה ואחרות או סתם בהחלטות לעתיד לא היית נותנת למשפחה הביוגלוגית להתערב, אז גם פה הוא בהחלט יכול להבין את העניין. נראה לי שהפרדה כזו תהיה חשובה וטובה גם להם,  בכל זאת ילד יודע , ורוצה לדעת, מי באמת ההורים שלו, איפה הבית שלו. אני לא חושבת שבגילו תהיה לו טראומה גדולה להבין את זה וזה נראה לי נחוץ גם לך וגם לעוגי.
    אם כי אולי זה רק סוג של מרד אצלו? אצל הבן השני נראה שהדברים ברורים לו יותר.
    מעצבן. אני מקווה שדברים יסתדרו לו תוך כדי השירות נשמע שזה עושה לו טוב
     

    אהבתי

  12. לא קל… לא..
    אבל אני בטוחה שילדייך מבינים היטב מה אתם בשבילם.
    הבית שלכם הוא הבית שלהם. אתם הוריהם.
    אני מנסה לחשוב מה עובר על ילדיכם.
    ולמזלם (אולי) יש להם וודאות במי הוריהם הבילוגיים. אז הפצע של הנטישה פחות כואב להם. (אולי..)
    האימוץ הפתוח (ששמעתי עליו כאן, אצלך), ממתן מעט את הבעייה של להיות מאומץ.
    הכרתי נערה אחת, בת של חברים, ששנים רבות הלכה עם הפצע הזה.. הבור הזה שלא נסתם..
    היא כתבה ספר, שיצא בהוצאת שרברק, נדמה לי, " פרח ושמו סיגל".
    אי משוכנעת שכאימם את רוצה לראות אותם לא שסועים. עם מעט בורות. כי בורות,  טבעם שהם מתמלאים מאוד בקושי, אם בכלל.
    ויש להורים למתבגרים, ובכלל להורים, כל כך הרבה דאגות.. וכאב.. ועלבון לפעמים..
    אני מעריכה את גילוי הלב שלך.
    המלא.
    כל הכבוד!
    ויהיה טוב!
    לאחל לך להיות חזקה? את כבר נשמעת כזו!

    אהבתי

    1. כיום מאוד מומלץ לספר הכל ולא לשקר לילדים, אני חושבת שזה נכון, בעיקר כשמדובר בילדים גדולים שיודעים את האמת.
      גם אני קראתי את הבן הטוב וחשבתי שההורים המאמצים עשו טעות שהילדים שלהם משלמים עליה עד היום.

      אהבתי

  13. לדעתי
    מדובר בבנים. הבנים הם פחות מורכבים. אצל הביולוגיים מקבלים פינוקים ותשומת לב, אז למה לא להנות. אני לא חושבת שהם מתעמקים כל כך בנושא.

    אהבתי

  14. מה שקורה עם הילדים הוא מחוץ לשליטתך. ברגע שהסכמתם לאימוץ פתוח – אז הכל פתוח.
    אני בטוחה שלמרות שהם שומרים על קשר עם הוריהם הביולוגיים, אתם הם אלה שהם מחשיבים כהורים שלהם..
    אני במקומך הייתי מניחה לזה ומשתדלת לא להפגע מזה ולא לחוש אי נוחות. לדברים יש דינמיקה משלהם.

    אהבתי

    1. האמת שכיום אין לאימוץ הפתוח שום משמעות כי הם כבר נחשבים בוגרים, בילדות לא היה להם קשר להורים הביולוגיים וכיום זה מין קשר מוזר…
      זה מעורר בי אי נוחות שאני לא מצליחה להסביר.

      אהבתי

      1. זה משהו שאת צריכה לברר עם עצמך, לבדוק ממה זה נובע.
        נראה כאילו הקשר שלהם עם ההורים שלהם גורם לך לערעור הבטחון שלך כאמא.
        אולי את מרגישה שאת בסוג של ’תחרות’ עם ההורים הביולוגיים..

        אהבתי

  15. חשבתי שהכי טוב זה לתת לך את נקודת המבט של הילד.

    עד היום אני קוראת לשני האבות שלי "אבא שלי" כשאני מדברת עליהם.  לי מאד ברור מי הוא מי, אבל לשומעים לא תמיד.

    לכל אחד מהם יש מקום משלו אצלי בלב.  לאבא המאמץ יש מקום חם ואוהב בזכות כל השנים יחד ובזכות כל האהבה שלו, ויש לי אליו המון הכרת תודה וגעגועים עצומים מאז שנפטר. 
    לאבא הביולוגי שלי יש מקום גם בזכות הקשר הביולוגי, אבל גם בזכות מהעשים שלו.  בלעדיו, הקשר עם האבא המאמץ שלי היה נמצא בצל החוסר של קשר הדם.
    ככה, יש לי אהבה שלמה יותר לשניהם.

    אהבתי

    1. אני בהחלט מבינה אבל מאחר ואת גרה רחוק ואחד מההורים כבר הלך לעולמו הכל פשוט יותר.
      אצלנו שתי זוגות ההורים מאוד חיים וגרים ממש קרוב, אין לי טענות אליהם, הם מתנהגים בסדר גמור אבל מציק לי הזגזוג הזה של עוגי בין שתי המשפחות.
      גם הבן הצעיר מרגיש לא נוח עם זה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s