לא רוצה להיות שקופה

כפי שכבר סיפרתי בפוסט הקודם מצאתי ממש בפוקס עבודה חדשה, לא משהו זוהר במיוחד וגם המשכורת לא גדולה, שווה בערך לדמי האבטלה שלי. חוץ מזה עוד לא בטוח לגמרי שהתקבלתי, אני עדיין רק מתלמדת ועדיין אני לא יכולה להישאר שם לבד ולשחרר את בעלת הבית לענייניה, שזו בעצם המטרה של העסקתי.

עד עכשיו קלטתי בקלות כל מה שלימדו אותי, ונדמה לי שאם לא תתחולל איזה פשלה קולוסלית בעלת הבית תוכל להפקיד בידי את המפתח ולהשאיר אותי לבד כבר מהשבוע הבא, ואז תהיה לי סיבה לקום בבוקר, להתלבש ולצאת מהבית, והכי חשוב – תהיה לי משכורת.

ג'ינג'י לא אוהב את הרעיון שאצא שוב לעבוד, הוא רוצה שנמשיך לעבוד יחד למרות שלא תמיד הוא זקוק לי. יש הרבה ימים בהם אני סתם מסתובבת חסרת מעש בבית. המצב יהיה גרוע עוד יותר אחרי שאפסיק לקבל בעוד כמה חודשים את דמי האבטלה, אבל בינתיים נוח לו מאוד שכסף נכנס לבנק ואני זמינה תמיד לפי נוחיותו. כשהוא לא זקוק לי אני בבית, מתעסקת בענייני, מבשלת ומנקה ונמצאת תמיד בסביבה, בלי סדר יום קבוע, מוכנה תמיד לזנק לעזרה כשצריך אותי.

האמת, גם לי זה נוח, יש לי המון זמן פנוי ואני יכולה ללכת ולבוא איך שבא לי ולהתבטל אם אני נתקפת עצלות, אבל כמה אפשר? יש ימים שלמים בהם אין לי סיבה לצאת מהבית, כל הקיץ הסתובבתי באותם זוג מכנסי טריקו וכפכפים, ואני מרגישה שאני מתנוונת.

חוץ מזה יש גם את העניין הפסיכולוגי – לעזור פה ושם בעסק של בעלי לא נחשב עבודה אמיתית. אין לי משכורת ואין סדר יום קבוע. אני מרגישה כמו עקרת בית שמגדלת ילדים, מבשלת ומנקה. היא עושה עבודה חשובה ואי אפשר להתנהל בלעדיה, אבל בכל זאת נשארת שקופה בעיני כל העולם. לא מרוויחה כלום, ולא זוכה לשום הערכה – סתם אחת שיושבת בבית וכאילו לא עושה כלום, וזה יהיה גורלי אם אמשיך לא לקבל משכורת.

אני רוצה תלוש משכורת, אני רוצה לצאת מהבית ולהיות בשעות קבועות במקום בו מצפים לי, לראות עוד אנשים חוץ מג'ינג'י והלקוחות המנדנדים שלו, רוצה חיים משלי ולא להיות הנספח האילם שלו שמסתובב מאחורי הקלעים ומנגב טפטופי דבש מהדלפק והרצפות.

בין כה וכה רוב העבודה במכון היא בשבתות ומאחר ואני אעבוד רק חמש שעות ביום – בדרך כלל בבוקר ופעמים בשבוע אחרי הצהרים – אני אוכל לעזור כמעט תמיד, ככה שאין לו סיבה להתלונן, מה שלא מפריע לו כמובן לרטון, להציק ולנהום, ולהזכיר לי ששברתי רגל לא מזמן ושיהיה לי קשה לעמוד כל כך הרבה על הרגלים.

כשצריך לעשות רדייה או לשטוף רצפות במכון נוח לו לשכוח את הרגל שלי, אבל פתאום, כשאני רוצה לקבל משכורת, זו סיבה לשבת בבית.

הרגליים שלי אחרי יום עבודה במכון

נכון, זה לא קל לחזור לעבודה אחרי שישבתי בבית כמעט שנה, אבל אם אני יכולה לעבוד במכון אני יכולה לעבוד גם במכבסה שהיא סך הכל חדר אחד לא גדול.

יש שם כסאות ואת רוב העבודה אפשר לבצע בישיבה. אני מרגישה שם נוח למדי, הדבר היחיד שלא מוצא חן בעיני זה שעובדים ביום שישי.

לא אוהבת לעבוד ביום שישי, לא עבדתי בימי שישי כבר למעלה מעשרים שנה, אבל מצד שני במכבסה אני מתחילה לעבוד רק בתשע וחצי, והמקום קרוב לבית, ובעלת הבית נחמדה מאוד והעבודה לא ממש קשה ונעים לי שם. נכון, אני אפסיד כמה חודשי דמי אבטלה, אבל ארוויח עוד כמה שנים בשוק העבודה.

כבר התחלתי להשלים עם זה שיצאתי משוק העבודה ופתאום מצאתי עבודה! בעיני זה פשוט פלא ומאוד משמח אותי שאמשיך להכניס למשק הבית משכורת, צנועה אמנם, אבל בכל זאת, זה חשוב לי מאוד.

הבוקר, לראשונה מזה זמן רב הייתי עסוקה ויעילה וממהרת, עוד לפני שהגעתי למכבסה הספקתי לעשות המון סידורים, וגם במכבסה הייתי עסוקה ולמדתי המון דברים חדשים. נכון, התעייפתי וכאבה לי קצת הרגל, אבל עמדתי בזה לא רע, והכי חשוב – הרגשתי שוב כמו אזרח סוג א' ולא איזה קשישה מובטלת.

בכל מקרה יש לעניין פנים לכאן ולכאן ואני מתלבטת מאוד ולא יודעת מה להחליט. לצערי אין לי יותר מידי זמן להתלבט, אם אחליט לוותר עלי להודיע על כך במכבסה מהר ככל האפשר כדי שבעלת הבית תתחיל לחפש מישהו חדש, היא כבר השקיעה יומיים בהדרכתי ואי אפשר לשגע אותה.

מחברת כוח האדם אגב לא חזרו אלי למרות שאתמול שוב השארתי להם הודעה. זה ממש מעצבן אני הולכת לפי הכלל – שתיקה כהודאה – ומבינה שזה לא רלוונטי יותר ואם אוותר על המכבסה תמורת עוד כמה חודשי דמי אבטלה יש מצב שבחיים לא אמצא יותר משהו אחר.

אכן, דילמה.

43 תגובות בנושא “לא רוצה להיות שקופה

  1. ממליץ לך כן לעבוד במקום החדש גם אם בעיני ה"קיסר" הג’ינג’י זה לא ממש מוצא חן כרגע
    הוא ידבר אחרת בכל חודש כשיראה את תלוש השכר שלך
    בהצלחה

    אהבתי

  2. אכן לבטים. השאלה אם תחזיקי מעמד מבחינת מצב הרגל, ואם זה לא יעשה נזקים, אבל נראה שעבודה בחוץ תעשה לך טוב.בהצלחה בכל מיקרה ובכל החלטה

    אהבתי

      1. מפחדת זה מוגזם אבל העסק הזה הוא שלו כי הוא הדבוראי שעושה את רוב העבודה ואת המימון להקמת המקום הוא קיבל מאימא שלו. זה עסק משפחתי והוא רק בשלבי התחלה, עדיין לא ממש נושא את עצמו כספית ובטח שלא יכול להרשות לעצמו לשלם משכורת.
        אני מנסה לאזן את החיים ואת הזמן שלי בין הדרישות של החוץ לאלה של הבית.
        מנסה לא לקפח אף אחד, זה לא קל.

        אהבתי

  3. איזה כיף להכיר אותך בפוסט אופטימי. כי זה אופטימי למצוא עבודה בגיל כזה. לא היה צריך להיות כך, היו צריכים להעריך את היכולות שהן תולדה של הגיל ושל הניסיון בחיים, ובשוק העבודה.. אבל ככה זה. ובכל זאת מצאת עבודה.
    אגב, לעבודה שלך, לעזרה שלך אצל בעלך יש ערך כספי. אסור לוותר על משכורת כשעובדים. כי יש לעבודה ערך. ואם לא את, מישהו/מישהי אחרים היו מקבלים שכר תמורתה.
    זה נראה קטנוני ולא נכון, כאילו זה יוצא מאותו כיס ונכנס לאותו כיס, אבל זה לא כך? זוהי העצמאות שלך כאדם. בעצם היית כבר אזרח סוג א’, אבל איפשרת לעצמך להראות שקופה.. לא?

    אהבתי

    1. אם תפשפשי קצת בבלוג שלי תגלי כמה זמן חיפשתי עבודה וכמה אכזבות נחלתי, אפילו ראיון עבודה לא הציעו לי.
      ברגע שאת עוברת את גיל ארבעים את לא קיימת יותר בשוק העבודה

      אהבתי

      1. פשפתי. זה באמת נורא. יש לזה כבר שם (לא יודעת אם רשמי): גילנות.
        ובכל זאת מצאת. אגב, הץגובה דלי אלייך "התבלבלה" וירדה מתחת תגובה שמופיעה כתגובה.  סליחה.

        אהבתי

  4. אם את בכל זאת נשארת במכון, אז אולי בשעות מסודרות בלבד, ממש כמו כל עובדת אחרת? תחתמי עם עצמך חוזה…
    אבל אני חושבת שלאף אחד לא מגיע להרגיש שקוף, ובעצם אין שום סיבה שלא תעבדי במכבסה ותרוויחי משכורת. בעלך פתח את העסק ואין שום סיבה שתרגישי קבורה בגללו, אני בטוחה שהוא יסתדר.
    וחוץ מזה גם הלימודים נותנים לך משהו מדהים שממש שתפור עליך. כמה זמן עוד נשאר לך?

    אהבתי

      1. דוקא בעריכה מוצאים עבודה בכל גיל. אי אפשר לחיות מזה, אבל זו תוספת יפה. יש לי חברה שהתחילה לעבוד בעריכה בגיל 60, עם יציאתה לפנסיה. מה שנקרה קריירה שניה.

        אהבתי

    1. תמיד הייתה לי הפינה הקטנה שלי שלא הייתה לו בה דריסת רגל, מפריע לי להיות תלויה רק בו, אני גם חושבת שלא טוב שבעל ואישה מבלים יחד כל הזמן.
      אני צריכה גם מקום משלי, בלעדיו, ולא טוב לשים את כל הביצים בסל אחד.
      צריך יותר ממקור פרנסה אחד למשפחה, נראה אם זה יסתדר.
      אני מנסה לא להתלהב יותר מידי כי התאכזבתי פעמים כה רבות ואני נזהרת.

      אהבתי

  5. הייתה לך הצעה גם לעבוד במכון רנטגן, לא? וזה המקצוע שלך. מה עם זה?
    בכל מקרה, לפי מה שתארת, את כן צריכה לצאת לעבוד מחוץ למכון.
    אבל אתם צריכים לטפל בזוגיות שלכם.

    אהבתי

    1. חברת כוח האדם שהזכירה את עניין הרנטגן לא חזרה אלי למרות שהשארתי כמה הודעות ותזכורות, כנראה שזה כבר לא רלוונטי. זה אמנם מקצוע שלמדתי אבל מעולם לא עבדתי בו בפועל, כנראה שהם מצאו מישהו אחר.

      אהבתי

  6. אל תהססי להשאר בעבודה החדשה. כולה חצי משרה. תסתדרי גם עם יום שישי. הכל ענין של ארגון. אז תבשלי בימים רביעי וחמישי אחרי צהריים. קטן עליך, חצי משרה.
    אסור שאשה תהיה תלויה בבעלה. הם לא מעריכים אותנו. ואגב, מצבי רוח, כשהיית זמינה הוא לא רב אתך? לא עצבן אותך?
    ג’ינג’י ימצא לו תמיד סיבה לשגע אותך.

    אהבתי

  7. אם מותר לי להשיא לך עיצה – לכי על המכבסה.
    אמנם הריח לא משהו אבל הרווח בהחלט כן.
    ולא בהכרח הרווח הכספי.
    חוץ מזה תוכלי לומר לג’ינג’י שבעקבות הניסיון שתרכשי, הבגדים שלו יהיו מה זה נקיים…
    ואם כבר הזכרנו בגדים נקיים, חלק מהצ’ופרים שאת יכולה לבקש (בנוסף לג’יפ 4X4, למסעדות הפאר ולטיולים הדו שנתיים להוואי ולבהאמה) הוא לכבס את בגדיכם במכבסה והנה כבר חיסכון גדול.

    בהצלחה

    אהבתי

  8.  תתפלא אבל המכבסה ריחנית מאוד ויש בה המון סוגי מבשמים לכל סוגי הבגדים וגם עובד מיוחד שכל תפקידו לגהץ בגדים.
    הגהץ שלנו הוא גבר זריז ובנוי לתלפיות שתענוג להסתכל עליו

    אהבתי

  9. לפי מה שהתרשמתי ממה שקראתי עד כה, אני סבורה שעבודה בחוץ תועיל לך. חוץ מזה, נראה שאת ממש שמחה לצאת, אז הקשיבי לליבך ולכי על זה. אם זה לא יהיה לשביעות רצונך, תמיד תוכלי לעזוב.

    אהבתי

  10. אני מצטרפת לכל אלה שממליצים לך לצאת לעבודה מחוץ לבית גם כי את נשמעת כאילו שאת מאד רוצה את זה וגם כי אם זה לא יהיה טוב תמיד תוכלי לעזוב.
    בנוסף למשכורת החודשית את גם צריכה לחשוב על פנסיה.

    אהבתי

  11. היי
    את הפוסט הזה קראתי אחרי שקראתי את האחרון כך שבעצם אין לי מה ליעץ לך.
    פשוט תזרמי הלאה , בסוף תמצאי משהו שאת אוהבת.
    אגב חשבת על להוציא ילד מהגן או מביה"ס בצהרים ולטפל בהם עד שההורים חוזרים מהעבודה זו גם עבודה חלקית ללא יום שישי ומשלמים לא רע.
    אגב את עושה לי חשק לחזור ולכתוב ,
    אולי אפילו עכשיו חחחח
    חיבוק
    הופ

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s