יום עקום ועמוס קשיים

לפעמים יש ימים כאלה שהכול הולך בהם על העוקם. היום זה יום כזה אם כי צריך ללכת הרבה אחורה כדי להבין את מלא המשמעות של הבאסה שעומדת להתרגש על ראשינו.

אז ככה – לפני קצת יותר משנה נשרפו לנו כוורות במושב אחד, צפונית לנהריה. האשם בשרפה היה קבלן מתכת שפירק חממה בחלקה הגובלת למטע האבוקדו בה עמדו הכוורות שלנו.

כדי להוסיף על התסבוכת בעל מטע האבוקדו שהזמין את הג'ינג'י וביקש שיביא כוורות להאביק את מטע האבוקדו שלו הוא בן דודו של השכן שמחלקתו יצאה האש ששרפה את הכוורות.

זה היה באביב והן היו עם קומות מלאות דבש אבוקדו יקר ערך. הנזק הכספי שנגרם לנו היה גדול מאוד וכמובן שג'ינג'י רצה פיצוי כספי. במקום להתפשר ולשלם את מחיר הרשלנות שלהם בעל הבית והקבלן שלו ניסו להתחמק, לזייף את הדוח של מכבי האש, ולהעלים את הקבלן מעל פני השטח כדי שלא יהיה את מי לתבוע.

לרוע מזלם הם לא ידעו עם מי יש להם עסק – הג'ינג'י הוא יהודי עקשן שאוהב מאוד את הכוורות שלו ושונא לספוג נזקים כספיים בגלל רשלנות של אחרים.

הוא ניסה קודם בטוב, דיבר בטלפון עם בעל החלקה שהכחיש הכול וניסה להתחמק בטענה שאין לו מושג מי גרם לשרפה, והוא בכלל לא מכיר את הקבלן ההוא, וחוץ מזה ג'ינג'י פלש לחלקתו עם הכוורות שלו ולכן הוא בעצם זה שאשם ויש לו מזל שהוא לא נתבע לשלם על הפלישה לשטח לא לו.

ג'ינג'י הסביר שזה לא נכון כי הוא היה בכלל בחלקה הסמוכה, זו של הבן דוד בעל מטע האבוקדו, והזכיר לשכן שהקבלן הגיע לפרק את החממה על פי הזמנתו, ושהוא יודע ששכנים שעברו בסביבה העירו לקבלן שלא עובדים עם רתכת בחלקה מלאה קוצים בלי להכין אמצעי כיבוי, וברור שהאשמה היא שלו ושל הקבלן שהוא שכר (ושברח יחד עם הפועלים שלו ברגע שפרצה השרפה בלי לנסות לכבות את האש) והוא לא יתחמק מאחריות בקלות כזה.

בתגובה הוא קיבל טריקת טלפון.

ג'ינג'י כעס ורתח והחליט לפנות לבית משפט לתביעות קטנות. בעל המטע לא התלהב כל כך מהרעיון, כי למי יש כוח לריב עם הבן דוד וללכת איתו למשפט? אבל מאחר והוא לא רצה לשלם בעצמו את מחיר הכוורות השרופות הוא נאלץ להסכים ולהכין תצהיר ולהסתבך גם הוא בכל העניין.

לאורך כל השנה היו לנו כל מיני סיבוכים משפטיים והצהרות ובעיות ואני תפקדתי על כורחי כמזכירה משפטית למרות שהייתי עם גבס והמשרד שלי היה בחדר השינה שלנו, ואפילו שכרנו עורך דין (למרות שזה לא הכרחי בבית משפט לתביעות קטנות) ואל תשאלו איזה מאמצים היה עלי לעשות כדי לאתר את הקבלן שניסה להוריד פרופיל ולהתחמק, אבל בעזרת קרובה שלי שעובדת לא חשוב איפה, הצלחנו לאתר אותו ולצרף אותו לתביעה.

לא שלא ידעתי את זה קודם אבל כל פעם אני מתרגזת מחדש לראות כמה קל לעשות נזקים, לצבור חובות, ולהתחמק מתשלום. אפילו כשכבר יש לתובע פסיקה של בית משפט לטובתו מאוד קשה לתבוע את החוב. אם הנתבע מסרב לשלם אתה צריך ללכת להוצאה לפועל, לפתוח תיק ולשלם להם כסף, ומאחר והם איטיים ולא יעילים צריך לרדוף אחריהם, להתעסק עם המון ניירת ובירוקרטיה ולהזיע דם עד שאתה מקבל, אחרי שנים רבות, את הסכום שמגיע לך.

 

תאמינו לי – בישראל עדיף להיות חייב מאשר שיהיו חייבים לך.

 

כך או כך, סוף סוף הגיע זמן המשפט שאמור להיות היום, ובדיוק בתאריך הזה בית חולים רמב"ם החליט להזמין את ג'ינג'י לבדיקות.

בבוקר רמב"ם, בצהרים בית משפט בעכו, קצת לחוץ, אבל אפשרי לביצוע, ובכל זאת, כשהודיעו לנו אתמול בבוקר שכבוד השופטת נמלכה בדעתה והיא רוצה שנלך לבוררות שמחנו, כי ללכת למשפט זה תענוג קטן מאוד ולחץ זמנים זה אף פעם לא דבר טוב.

היום בבוקר קם הג'ינג'י שמח וטוב לב ונסע לרמב"ם במטרה לנסוע משם לנהריה כדי לבקר את אימא שלו ואת הכוורות שהוא מחזיק שם, והכי חשוב – לגבות חוב מאיש אחד שצריך לשלם לו כסף (שנחוץ לנו מאוד כדי להמשיך להניע את משק הבית המדולדל שלנו). ג'ינג'י היה רגוע כי היה בטוח שעניין המשפט ירד לו מהראש, והנה, שעתיים אחר כך, הוא מתקשר אלי ומבשר לי שהנתבע שלנו דחה את הצעת הבוררות ולכן כן יהיה משפט, ואם לא די בכך הוא הצליח לשבור את הנייד המיתולוגי שלו בבית החולים, ולכן הוא נטול טלפון לעת עתה, ולכן הוא הטיל עלי להתקשר לקבלן – נתבע מס' שתיים – ולידע אותו שכן יהיה משפט, אבל חשוב שהוא לא ידע עם מי הוא מדבר כי נמסר לנו ממקורות יודעי דבר שהוא מתכוון להתחמק מהמשפט ולא להגיע בכלל, ובכך לתקוע עוד מקל בגלגלי תחנות הצדק האיטיים להפליא במדינתנו המופלאה – גן עדן לעבריינים וחייבים ומתחמקים מתשלומים.

נחפזתי להתקשר לחמותי לבשר לה שכן יהיה משפט, ושלא תנסה להשיג את ג'ינג'י בטלפון כי אין יותר טלפון, והתבשרתי שסוף סוף בת של מכרה ותיקה מאוד שלה, בחורה בוגרת שלקח לה שנים למצוא חתן ולהיכנס להיריון החליטה ללדת דווקא היום, ומאחר והיא אחת שמצליחה לסבך כל פעולה פשוטה ולהפוך אותה לטלנובלה רוויות דמעות ודראמה היא נמצאת עכשיו בחדר לידה אחרי שירדו לה המים, אבל עדיין אין לה צירים, ואימא שלה (שהיא קשורה אליה בצורה פשוט מגוחכת, והיא הסיבה שהיא הצליחה להתחתן בגיל מופלג של שלושים פלוס… עזבו סיפור מסובך ובלתי יאמן שלא פה המקום לפרט) לא יכולה להיות איתה בחדר הלידה ולהוסיף להיסטריה כי לפני כמה שבועות היא הצליחה באורח פלא לשבור גם את היד וגם את עצם הזנב …

איך ביום אחד התהוו כל כך הרבה סיבוכים ובלגנים וכאבי ראש?

אני מקווה מאוד שהיא תלד בשלום ושהאיש שחייב לג'ינג'י כסף ימסור אותו בלי בעיות ועיכובים (ורצוי במזומן כי נמאס לי לרדוף אחרי אנשים שמתחייבים ואחר כך מתחמקים מתשלום) ואני יודעת בוודאות שגם אם השופטת תפסוק לטובתנו נזיע דם עד שנצליח לגבות את מה שמגיע לנו עבור הכוורות השרופות.