עסוקה כל הזמן

תודה ענקית ועצומה לכל המברכים אותי על סיום סאגת חיפוש העבודה שלי וסליחה שלא עניתי אישית לכל אחד ואחד מכם, מאוד לא יפה ומנומס מצידי, אבל אני בתקופה לחוצה במיוחד. מה שלא מפסיק להפתיע אותי מאחר ואני אמורה להיות מובטלת עם שפע זמן פנוי ועודפי מרץ, ולא היא.

מאז שפרשתי מעבודתי אין לי רגע פנאי, ואני מגיעה בקושי למחשב שלי. זה פרדוקס שאין לי דרך להסבירו, אבל עובדה שדווקא בגלל שאין לי סדר יום קבוע ואין לי מחויבויות – חוץ מחצי יום לימודים בשבוע – אני עמוסה מתמיד.

יכול להיות שזה בגלל שכל בני משפחתי היקרים, הקרובים וגם הרחוקים, מעמיסים עלי משימות וסידורים מפני שבין כה אין לך מה לעשות כל היום וכתוצאה מכך אני מתרוצצת כעכבר נרדף וצונחת כל ערב על משכבי עייפה ויגעה.

 

בימים אלו אני עסוקה במיוחד בתכנון קפדני של איך להוציא את כספי הפיצויים שטרם נחתו בחשבון הבנק שלי. ותהיו סמוכים ובטוחים שכבר זממתי עליהם כל כך הרבה מזימות שגם אם הבוס שלי היה מכפיל אותם הכסף לא היה מספיק.

אתמול למשל היינו אני והג'ינג'י עסוקים עד למעלה מהראש בבעיות אינסטלציה שבכלל לא היו בתכנון, אבל בגלל נזילה לא מוסברת ומרגיזה מתחת לכיור במטבח קפצו ועלו על ראש שמחתנו.

בתיאוריה הג'ינג'י ממונה מטעם עצמו לשרברב הבית, אבל בפועל הוא שונא את העבודה הזו וטוען שהוא קשיש מידי מכדי להידחק מתחת לכיור, מקופל ככעך, ובעיקר נמאס לו להיאבק בצנרת המיושנת שהתקין יחד עם אביו ז"ל בראשית שנות השמונים בבית שלנו, שאז היה חדש.

הג'ינג'י אוסף כלי עבודה כמו שנשים מסוימות (לא אני) אוסף בגדים ונעלים. יש לו מבחר עצום מהם והוא שש להשתמש בהם בכל הזדמנות ומכל סיבה כמו שהתברר לי כשנכנסתי הביתה אחרי סבב הסידורים היומי שלי. הייתי מיוזעת כי הלכתי ברגל ונרגזת מאוד כי הכלב שלנו והכלב של השכנים ועוד כמה כלבים שפגשנו בדרך התעקשו כולם ללכת איתי עד הבנק וללוות אותי לקופת חולים ולסופר ולרדוף בדרך אחרי כל חתולי הרחוב מתעלמים מנזיפותיי התקיפות שיפסיקו עם זה, גורמים לי דז'ה וו חמור לתקופה בה הייתי אם צעירה ומטופלת בשלושה ילדים, אחת חובבת חתולים ופוחדת מכלבים, אחד חובב כלבים ולא פוחד מכלום והשלישי נודניק ובכיין מפונק ושלושתם כאחד מתעלמים מנזיפותיי ומהוראותיי, רק נכנסתי ומיד הרחתי ריח מבהיל של חריכה שהעלה חשד בליבי שהבית עומד לעלות באש. בירור זריז העלה שמרוב כעס על ברז המקלחת הסורר שסירב להפסיק לנזול השרברב הביתי שלי חתך לו את הצינורות בדיסק המשוכלל שלו.

אחרי שרבתי קשות עם שרברב הבית הרגזן שלי שכמובן לא טרח לפנות קודם מהמקלחת את המגבות ומברשות השיניים ושאר אביזרים שלא נראים טוב אחרי שהם סופגים מנת אבק מתכתי שמנו פעמינו לחנות האינסטלציה הסמוכה למקום מגורינו – הכפר הערבי הידידותי השכן שמספק לנו מוצרים ובעלי מלאכה בשפע.

רצה המזל ונתקלנו שם בבן האיטי משהו של בעל הבית שנעדר, וכל עניין הקנייה התנהל באופן מגושם וחולמני משהו, וגם בחושך כי הנער לא ידע איפה להדליק אור ואיפה נמצא כל דבר וגם מה מחירו.

מכירים את חלומות הזוועה ההם שהכול הולך הפוך ושום דבר לא מסתדר? ככה התנהלה הקנייה עד שבסוף הוא התקשר לאבא שלו שאמר לו מה המחירים ויצאנו משם בעליהם הגאים של שתי בטריות, אחת למקלחת ואחת למטבח, כי אם כבר אז כבר  והבטרייה של המטבח כבר מזמן מתקלפת ונראית נורא, וגם הצנרת שלה מתחילה להחליד ואחרי למעלה מעשרים שנה גם לה מגיעה לפרוש לפנסיה.

טוב, לא אלאה שוב את קוראי שהצליחו להגיע עד הלום ורק אציין שעד שהג'ינג'י הצליח להיפטר מהברז הישן ולהתקין את החדש הוא התעייף מאוד ואת החלפת הברז במטבח הוא דחה ליום אחר.

 

ואם לא היה לי די בסאגה המעייפת הזו בערב נסענו לארוחה שארגנו הורי לכבוד ביקורו של אחי בארץ. אחי הצעיר חי כבר עשרים שנה בארה"ב יש לו אישה ושני ילדים, אבל בביקור הזה הוא בא לבד רק לכמה ימים ורצה לפגוש את כל המשפחה ולכן הורי החליטו להזמין את כולם למסעדה.

היה נחמד וכיף וזכיתי להמון תשבחות על התנהגותם המקסימה ויפי תוארם של ילדי, ודי נדהמתי לראות כמה שמנים הילדים הצעירים של בנות הדוד שלי. המסעדה הייתה מסעדת גורמה שלא כל כך התאימה לאופי העממי של ההתכנסות המשפחתית שלנו (אבא רטן על זה כל הזמן), אבל סך הכול היה נחמד מאוד.

אחי שיש לו רק בנים נהנה מאוד לשבת בין לילי ובת הדודה שלה שהתחרו ביניהן על תשומת ליבו של הדוד מאמריקה, ומצא איתן שפה משותפת למרות שהוא גבר בן חמישים (אני עדיין המומה מזה שאחי הקטן הוא גבר בן חמישים עם קרחת קטנה וקמטים אם כי הוא צעיר ברוחו, דק גזרה ובכושר) והוא הפליא לשעשע את שתי העלמות הבלונדיניות החינניות כחולות עין ושנונות הלשון שהבת שלי ובת הדודה הפכו להיות.

גם אני התענגתי מאוד על האירוע ועל האוכל למרות שנתקעתי לצידה של קרובת משפחה אחת שלי, מורה להתעמלות שסוגדת לכושר ולרזון שעשתה מאמצים רבים לשכנע אותי שעלי לאכול רק לחם דל קלוריות ולהסתפק בשליש אבוקדו ליום, למרבה השמחה גם היא נכנעה בסוף לקינוחים המופלאים עתירי השוקולד וזללה מהם בכל פה.