על הדבש ועל העוקץ

מאז ומתמיד התעסק הג'ינג'י בגידול כוורות. הוא ירש את התחביב הזה מאבא שלו שהחל לגדל כוורות עוד ברומנייה. האגדה המשפחתית מספרת שאביו קנה כוורת בכסף שנועד לקניית עגלה לג'ינג'י התינוק וככה הדביק את בנו הבכור – שגדל להיות הג'ינג'י שלי – בשיגעון הזה.


כשפגשתי את הג'ינג'י לראשונה הוא מכר דבש לנוסעים בהסעה של הטכניון, לפגישה הראשונה שלנו הוא אחר כי היה עסוק בעבודה בכוורת ולראשונה פגשתי בהוריו כשבאתי לעזור להם ברדייה. בהתחלה העיסוק בכוורות נראה לי אקזוטי, אבל עם הזמן התרגלתי. להיות אשתו של כוורן זה עיסוק שיש לו יתרונות וחסרונות. ראשית, תמיד יש לנו דבש בבית ואף פעם אין לנו בעיה מה להביא מתנה בראש השנה.


שנית, באביב הוא תמיד עסוק נורא ואני יכולה לעשות אז כל מה שעולה על רוחי – לקחת מאהב, לעשות ניתוח פלסטי, לצבוע את שערי בירוק, או לברוח עם קרקס לדרום אמריקה – לא משנה מה אעולל, באביב הג'ינג'י עסוק ועייף מכדי לשים לזה לב.


החסרונות הם לצערי נוכחות של דבורים במקומות מפתיעים מאוד בבית כמו למשל בגופייה שלבשתי בשבוע שעבר, לוקחת אותה לתומי מחדר הארונות וחוטפת פתאום עקיצה בצוואר. וזו רק העקיצה האחרונה שחטפתי, אבל היו גם אחרות, חלק רגילות שכבר שכחתי וחלק כואבות ומטרידות מאוד.


זכורה לרעה אחת העקיצות הראשונות שקיבלתי, זה קרה בסוכות עוד לפני שהתחתנו, יום לפני שיצאנו לטיול של שבוע שלם בסיני עם חברים. הדבורה הסתערה על פרק היד שלי ועקצה אותי בווריד, עקיצה שגרמה לכף ידי להתנפח בצורה נוראית.


אף פעם לא אשכח את הטיול הזה גם בגלל שרוב הזמן היד שלי היוותה אטרקציה לשאר חברי הטיול מפני שכל אצבע נראתה כמו נקניקיה, וגם בגלל שלא התרחצתי לראשונה בחיי שבוע שלם.


טוב, זה היה באמת מזמן, כשיכולת לטייל בסיני בלי להציג קודם ויזה בגבול. מאז עברו שנים רבות שכולן גדושות חוויות שקשורות לדבש ולכוורות.


לפני ששכרנו מכון דבש שמרנו את הדבש בבית ותמיד היו לי במרפסת כמה חביות מלאות דבש וכבר התרגלתי לכך שמידי פעם המטבח שלי מופקע ממני לטובת ענייני הכוורת.


דבוראי הוא בעצם חקלאי וכמו כל חקלאי הוא תלוי במזג האוויר ומתנהל לפי עונות השנה ואין לו רשות לצאת לחופש כשמתחשק לו כי גם הדבורים לא יוצאות לחופש. הבצורת מדאיגה אותנו לא רק בגלל מפלס הכינרת אלא בגלל שבלי פריחה אין דבש ואם חלילה יורד גשם או אלוהים ישמור ברד אחרי שההדרים פרחו הג'ינג'י הולך עצוב שבוע שלם.


לאחרונה מאז החליט הג'ינג'י להגשים את עצמו לעזוב את העבודה במשרד ולהתפרנס מהכוורות אין לנו שבתות ואין חגים, כל המשפחה מגויסת לעבודה במכון הדבש ועסקי המכוורת קודמים לכל דבר אחר.


מצד אחד אני שמחה שהוא עובד בעבודה שהוא אוהב ורוצה שיהיה מאושר ומסופק, אבל מצד שני לא נעים לחטוף עקיצות, לעמוד שעות ולרדות דבש דווקא בעונה הכי יפה בשנה כשכולם מטיילים ונהנים והכי אני שונאת להתווכח עם הילדים ולעמוד על כך שיואילו לעזור (וכשאני אומרת ילדים נא לזכור שבעצם מדובר בשני גברים מגודלים וחזקים אך בטלנים) לאבא בהעברת הכוורות ממקום למקום, בהכנת סירופ (הדבורים ניזונות מסירופ של מים וסוכר במקום הדבש שנילקח מהן) ובחלוקתו, בניקוי ארגזי הכוורת, חידוש מסגרות, צביעה ושאר מלאכות תחזוקה שהם לא מחבבים.


חוץ מזה יש את המחלות של הדבורים שמציקות מאוד לדבוראים וצריך להילחם בהן כל הזמן, כאילו שלא די לנו במחלות שלנו… עזבו אין לי כוח להיכנס בכלל לעניין המעיק הזה.


כל שבת הג'ינג'י מבלה במכון, מוכר דבש, ואילו אני מתפקדת כעוזרת שלו, דוברת, נהגת מזכירה ושאר עבודות, ובין לבין גם מנסה לנוח קצת כי בכל זאת שבת היום.


לפעמים מתסכל אותי לראות את כל עם ישראל מטייל ונהנה בשבת בעוד אנחנו עובדים, אבל לפעמים יש קטעים מצחיקים, כמו הגבר הזה שנכנס אלינו בשבת שעברה עם כל הילדים שלו ודרש לדעת איפה היער ומה הפעילות המתרחשת בו.


מופתעים מאוד שאלנו אותו למה הוא חושב שיש פה יער, והוא השיב בתמימות שמאחר וכתוב בשלטים שלנו 'יערת הדבש' הוא הסיק שיש פה יער.


כשעובדים במכירה אפשר ללמוד הרבה על בני אדם ולפתח תיעוב רציני לעם ישראל המטייל שאוהב לבוא לאזור שלנו, לראות כלניות, רקפות וירוק בעיניים, ותוך כדי כך לחסום את הכבישים, לעשות פקקי תנועה איומים, ללכת לאיבוד על ימין ועל שמאל ולהשאיר לכלוך מגוון מכל הבא ליד.


הכי מצחיקים הם האנשים שבעצם לא אוהבים דבש ובכל זאת חייבים להיכנס, לטעום מכל הצנצנות בפינת הטעימה שלנו, להצהיר חזור והצהר שהם בעצם לא אוהבים דבש, שהם אף פעם לא נוגעים בדבש, שדבש לא טעים להם, ואחרי שגמרו למלא כרסם בדבש להסתלק בלי לקנות כלום כמובן, כי הם הרי לא אוהבים דבש, רק אחרי שחיסלו כמות נכבדת של דבש.


הגדילה לעשות גברת אחת שאחרי שטעמה טעום וחזור לפחות שלוש פעמים מכל צנצנת עיוותה במיאוס את פניה, פסקה שהדבש שלנו מתוק מידי ויצאה כלעומת שבאה.


33 תגובות בנושא “על הדבש ועל העוקץ

    1. מחלות של דבורים זה באמת עניין מסתורי. לאחרונה יש וירוס מדאיג מאוד שמרוקן כוורות לחלוטין.
      חוץ ממנו ויש ורוע ויש מחלת הוולד הגירי… לא חסר והבעיה היא שכוורות נדבקות אחת מהשנייה, הדבורים עפות מפה לשם והן לא מכירות גבולות. כמו כן צריך להיזהר מאוד שהתרופות לא ישפיעו על טעם ואיכות הדבש.
      צרה צרורה. 😕

      אהבתי

  1. תדוה גדולה על ההצצה המרתקת שספקת לנו לעולם הדברוים והדבוראים.
    היה מרתק לקרוא
    נגנבתי מהעובדה שאתם ’עובדים’ על הדבורים ונותנים להם סירופ במקום הדבש שנלקח מהם.
    כמה ארוחות ביום?איפה שמים את הסירופ הזה? איזה טעם יש לו?
     
    תודה שוב. זה ממש מעניין.
     

    אהבתי

    1. האמת שנתתי פרטים על קצה המזלג, אפשר לתת הרצאות של שעות.
      הדבורים אוגרות דבש כדי שיהיה להן מה לאכול בחורף כשיש גשם ואי אפשר לצאת מהכוורת. אנחנו לוקחים להן את הדבש ובמקום נותנים להם מים ממותקים בסוכר ששופכים לתוך מאכילות מיוחדות הנמצאות מעל לכוורת. מעין קופסאות שטוחות עם תא האכלה.
      מאכילים אותן לפי החלטת הדבוראי שבודק מה מצבן ויש דבוראים שמשאירים להן קצת דבש במקום להאכיל אותן או לחילופין כאלו שמניחים להן למות וכל שנה מכניסים נחיל חדש. נחילי הדבורים הם החלק הזול יחסית של הכוורת ובין כה וכה כל דבורה חיה רק שלושה חודשים ומי שבאמת יקרה היא המלכה שגם אותה מחליפים כל שנה או שנתיים.

      אהבתי

  2. This is a new side of you…
    I looooove honey, and buy it in large plastic bottles. If I was in Israel I’d make sure to visit your farm and buy your honey. Do you have different flavors?

    אהבתי

    1. כשתגיעי לארץ את מוזמנת >:D<   בדרך כלל רוב הדבש שלנו הוא של פרחי בר ויש לנו גם כמה כוורות במטע של אבוקדו בצפון. לדבש הזה יש טעם מיוחד אבל בגלל השנה השחונה הוצאנו מעט מאוד דבש והוא כבר נגמר. פעם היה דבש הדרים אבל לצערי כרתו את רוב הפרדסים באזור שלנו… בשביל ליצור דבש בטעם מיוחד של אקליפטוס למשל צריך מרחב גדול של עצי אקליפטוס וזה בעייתי במדינה כל כך קטנה עם שטחי מרעה מוגבלים והמון גנבים שחומדים את הכוורות.

      אהבתי

      1. Thanks for the invitation. Is the end of March convenient? I think I have a thing scheduled in your neighborhood then… :))))
        Are you in the north of Israel? The south?

        אהבתי

      2. אלוני אבא נמצאת ליד בית לחם הגלילית, בין חיפה לנצרת, בערך.
        אנחנו לא גרים שם אלא בקרית טבעון אבל שם נמצאות הכוורות שלנו.

        אהבתי

    1. שאלה טובה 🙂
      תלוי מתי שואלים אותי, בדרך כלל זו פשוט פרנסה ודרך חיים, לפעמים עול מעיק ושברון לב – בעיקר כשיש בצורת ומחלות ויבוא לא מבוקר של דבש מחו"ל.
      לפעמים זה נחמד, כשיש רדיה טובה או שבת מוצלחת.
      בעיקר זו עבודה, בדרך כלל די קשה.

      אהבתי

      1. לא, אני בעיקר בעבודה מסביב, הניקיון ועבודת התחזוקה, את החליפה והמסכה לבשתי פעם אחת וזה לא היה זה, לא הסתדרתי עם הרשת הזו על הפרצוף…
        יש די עבודה גם ככה.
        אני גם די פוחדת מעקיצות, הג’ינג’י מתייחס אליהן כמו אל עקיצות של יתושים אבל לי יש כנראה עור דק יותר.
        😛

        אהבתי

    1. זה לא כל כך נורא, יש מקומות רגישים יותר אבל מתרגלים לכל דבר ואומרים שהארס בריא, מחסן את הגוף או משהו.
      רוב הכוורנים שאני מכירה הגיעו לזיקנה ושיבה בבריאות טובה 😛

      אהבתי

      1. תודה על התייחסותך…
         
        אגב, לגבי שי גולדן – את ספרו לא קראתי, אך יצרתי איתו קשר מאחר ואני מעריך מאד את כתיבת הטור השבועי שלו ב THEMARKER ואף ציטטתי את טורו מס’ פעמים בבלוג שלי , ואז גם יצרתי איתו קשר בדואל לבשר לו על כך – שימח אותו מאד, מה גם ששם לב שמבנה הטור שלו דומה לפוסטים שלי – רק שאני התחלתי שנתיים וחצי לפניו…
         
        עשית לי חשק, בכל אופן, לקרוא את ספרו האמור…>:D<

        אהבתי

      1. אני גדלתי בכרמל עד גיל 33…..אח"כ "לקחו" אותי למרכז. מה לעשות?? יש לי חברה שנולדה בטבעון..בטח את מכירה אותה אבגר…?!

        אהבתי

      2. אני אוטיסטית חברתית ושבלול ידוע שלא מכיר אף אחד אבל למדתי בכיתה עם רינה מור מלכת היופי שפעם הייתה מסינגר 😛
        כבוד!!! >:D<

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s