לצערי הרב נעדרתי מזה כמה שבועות מהבלוגוספרה. אני עמוסה וטרודה וגם כשאני מגיעה למחשב אני עייפה מכדי לקרוא ולהגיב.
מאז שג'ינג'י השתחרר מבית החולים אין לי רגע פנאי. למרות שהרופאה שלו גזרה עליו לשכב ולזוז מעט ככל האפשר הוא מתמרד ופשוט לא מסוגל. קשה לו לשכב סתם ככה ובטח שלא באביב – העונה הבוערת של הדבוראים. אם לא די בכך גם התחיל סמסטר חדש באוניברסיטה והוא לא מוכן לוותר על הלימודים בגלל עניין פעוט כמו ניתוח.
הפתרון הוא להפוך אותי לנהגת שלו. אני מסיעה אותו לפה ולשם וממלאת שליחויות מטעמו. ביום חמישי שעבר הסעתי אותו למרפאות חוץ, השארתי אותו שם ונסעתי לעיר התחתית למסור כל מיני מסמכים. התרוצצתי שעות מפה לשם ואחר כך החזרתי אותו הביתה וכמובן שחזרתי הרוסה מעייפות וממתח. אני נהגת די הססנית ולא מנוסה בנהיגה בעיר (ולדעת ג'ינג'י נהגת זוועתית) וזה שהוא יושב לידי, נהג ותיק יותר ומאוד ביקורתי, וכל הזמן מעיר לי הערות מטריף אותי וגורם לי לאבד את חוש הכיוון ואת הסבלנות. בשבת עבדנו יחד וכרגיל היה קשה ומתיש ואתמול נסענו לנהרייה, אני התייבשתי ברכב והוא עבד. שוב חזרתי הרוסה לגמרי, גם הוא התעייף נורא אבל אני עוד הייתי צריכה לנסוע לפה ולשם… מזל שהוא לפחות לקח את הכלבים לטיול.
וכרגיל אצלנו הצרות באות בצרורות והרכב הגדול שנועד לעבודה בדבורים נתקע משום מה ולא מניע. זה לא המצבר ככה טוען המכונאי שהוזעק אלינו אלא איזה בעיה בחשמל וצריך לגרור אותו לחשמליה בתקווה שהם יושיעו. המון בעיות, כל פעם בעיה חדשה, פותרים אחת וצצות שלוש חדשות.
במשך שנים התרגלתי לסמוך על הבעל ופתאום הוא חסר ישע, תלוי בי, עצבני ומבוהל, מנסה להמשיך בחיים ומתקשה בכך וחרד בגלל הראיה שלו שלא משתפרת למרות שהרופאה טוענת שהכל בסדר, הרשתית אוחתה כראוי ועכשיו צריך רק להמתין שהכל יסתדר, עניין של זמן, אבל ג'ינג'י לא מאמין בהמתנה סבלנית וקשה לו לשבת ולא לעשות כלום.
לכבוד יום הולדתו קנינו לו, (אני והורי וגם אימא שלו תרמה) סמרטפון חדש. קניתי לו טלפון גדול וחזק של סמסונג (J3 אם זה אומר משהו למבינים) ואני מתקשה מאוד להסביר לו איך להשתמש בו. הוא כל הזמן מתלונן ומתקשה להפעיל את המכשיר הכל כך פשוט הזה. היום העברתי אותו למצב פשוט, אני מקווה שזה יעזור.
בקיצור, החיים קשים לאחרונה ועד שג'ינג'י לא יחזור לנהוג שוב לא נראה לי שהם ישתפרו 
הכל דבש 
תקופה לא קלה, צופה, והתיאור שלך של הנהג הפאסיבי המתוסכל שיושב לידך ומעיר לך ומקפיץ לך את הפיוז כל כך מוכר. אין דבר מטריף יותר מזה שמישהו (מה מישהו. אהוב נעוריך) מעיר לך על הנהיגה (או כל פעולה אחרת שאת עושה ושהוא היה יכול לעשות טוב יותר. אלא שהוא לא, נכון?). תחזיקי מעמד ומקווה שג’ינג’י ישוב בהקדם לעצמו התורם והפעלתני.
אהבתיאהבתי
לשמחתי בזמן האחרון הוא מתאפק קצת יותר, או שאולי אני פחות גרועה ממה שנדמה לו?
היום עבר יחסית בסדר
אהבתיאהבתי
אוי צופה, לא פשוט בכלל. אני מקווה שג’ינג’י יחזור להיות פעיל ומועיל במהרה, אני מניחה שהמצב הזה קשה לו כמו לך.
אהבתיאהבתי
קשה לשנינו, לא מתאים לנו להיות קשישים ונזקקים.
זה מלחיץ ומפחיד, נקווה שזה רק מצב זמני.
אהבתיאהבתי
הייתי צריכה לנשום הרבה זמן שקראתי על תלאותייך. ובכוונה כתבתי "תלאותייך" כי הצרות הן גם של ג’ינג’י אבל הוא לא באמת משתף פעולה בלהקל על עצמו ועלייך, אז בעצם מה שנופל עלייך הוא כפול ומכופל. מאז ומתמיד אני זוכרת שג’ינג’י לא מסוגל להכיל מצבים קשים או שונים ממה שהוא מצפה – ובאופן טבעי את זאת שהופכת גם ליד ימינו וגם לשק החבטות (לפחות המילולי) שלו. אגב ייתכן מאד שהראייה לא משתפרת כי הוא כל כך תזזיתי, לא סתם אומרים לנוח, יש לכך סיבה. ומקווה שהוא לא גורם לעצמו נזק. אני מסירה בפנייך את הכובע על העמידה בכל זה, מחזקת את ידייך, שולחת לך כוחות ואור ואהבה ואנרגיות טובות שאולי לא באמת עוזרים ואולי יעשו משהו קטן טוב עבורך – ומזכירה לך שמותר לך גם לקחת לפעמים צעד אחורה, ולומר: לא. לא מתאים לי. לא נכון לי. לא עכשיו. אגב בנושא ההערות בנהיגה: אני לא מוכנה לנהוג ליד מי שמעיר לי (וכנ"ל T: אם אני מעירה לו בזמן נהיגה הוא מציע לי לנהוג במקומו). או שישתוק או שימצא לו נהג אחר…
אהבתיאהבתי
אני מנסה להיות אסרטיבית ונדמה לי שגם מצליחה, וכמובן שמתעקשת שהפלדנקרייז וההידרותרפיה שלי חשובים ועליהם אני לא מוותרת.
לא לאט זה מחלחל, ובכל זאת, אני מייחלת לרגע שהוא יתחיל להיות שוב עצמאי ולנהוג לבד. אנחנו יחד כל הזמן וזה מתחיל להעיק על שנינו
אהבתיאהבתי
חזקי ואמצי, הלב איתך
אהבתיאהבתי
עברנו את פרעה, נעבור גם את זה.
אהבתיאהבתי
תגידי לג’ינג’י שיהיה ילד טוב כי אז יהי צריך להיות במנוחה יותר זמן. זו הבעיה עם העיניים, הכל נראה כאילו בסדר וצריך לחכות
בהצלחה
אהבתיאהבתי
עיניים זה בעיה איומה, זה לא כואב, אין שום אזהרות ופתאום… והכי גרוע הוא החשש שתשאר עיוור ותיאלץ להפוך פתאום לנכה חסר ישע.
אהבתיאהבתי
חזקי ואמצי צופה ואפשר לקחת את הג’ינג’י לשיחה ולומר לו שאת רוצה לעזור אבל הוא צריך לשתף פעולה במשהו(או שניים) כי פשוט מאוד קשה לך,זה לא מובן מאליו שאת צריכה לקחת על כצמך את הכל וגם לסבול הערות מרגיזות
אהבתיאהבתי
זה בדיוק מה שעשיתי, והוספתי גם שכל הקיטורים שלו גורמים לגב שלי להתכווץ ולכאוב שוב, לאחרונה הוא עושה מאמצים גדולים לסתום ולא להציק וכמעט מצליח
אהבתיאהבתי
מצויין .תקשורת בינאישית זה חשוב
אהבתיאהבתי
אוי. אוי. פעם אוי לקרוא מה עובר עליך ועל ג’ינג’י ופעמיים אוי אוי שהוא ככה מסתובב ועובד. לא סתם פעם אישפזו אנשים שלושה שבועות לאחר ניתוח איחוי רשתית. כנראה בגלל חסרי מנוח כמו ג’ינג’י.
מצד אחד הוא מפחד ומצד שני משתולל
נקווה שהגרוע מכל אחריכם ומעתה רק ילך וישתפר.
אהבתיאהבתי
אמן ואמן
אהבתיאהבתי
נשמע שמפה יכול רק להשתפר,
אהבתיאהבתי
אני מאוד מאוד מקווה שאת צודקת, מגיעות לנו קצת בשורות טובות
אהבתיאהבתי
קבלי חיבוק גדול. את כל כך מקסימה ומכילה, ושמה את עצמך במקום האחרון. באמת לא פשוט, הלוואי שישתפר במהרה ותוכלי לדאוג גם לעצמך.
אהבתיאהבתי
תודה על המחמאות ואני מקווה שהאיחולים שלך יתגשמו ונגיע לימים קלים יותר.
אהבתיאהבתי
יש לי חיבה לא קטנה למכשירים של סמסונג
יש להם עיצוב נוח
הממשק שלהם מאוד נוח לשימוש
ובכלל המכשירים האלה דיי קלים לתחזוקה
יש אנשים שקשה להם יותר עם מכשירים חדשים שהם לא מכירים
אבא שלי, שיש לו את המכשיר שלו כבר שנתיים, עדיין שואל אותי איך לעשות דברים בטלפון
אולי עכשיו ג’ינג’י (הידעת, גם לאבא שלי קוראים ככה) קצת עצבני
בגלל זמן ההחלמה שלוקח זמן, וכו’
אבל אני בטוחה שדברים יסתדרו
פשוט צריך סבלנות (הוא בעיקר, לך אני בטוחה שיש…)
אהבתיאהבתי
הסמסונג פשוט מעולה, והבטרייה שלו מחזיקה לנצח, אני כל הזמן צריכה לטעון את המכשיר שלי ואצלו כלום.
לפעמים מתחשק לי לסחוב לו אותו
אהבתיאהבתי
מה שעובר עליך, אבל אני שמחה שצפוי סוף טוב לפרק הזה והוא יוכל לחזור לנהוג
אהבתיאהבתי
גם אני נדהמת לפעמים עם המצבים שאני מתמודדת אתם לאחרונה, ועוד יותר מופתעת שאני מצליחה לצאת מהם בשלום.
מסתבר שאני חזקה יותר מכפי שנדמה לי וזה מעודד.
אהבתיאהבתי
באמת, גם לי זה קורה שאני עומדת בקשיים ומתפלאת על עצמי, אבל מקווה לא לעמוד יותר בנסיון
אהבתיאהבתי