עניין של פרופורציות

כבר מזמן לא היה לי יום כזה, הכל התחיל בעצם בשבוע שעבר. ג'ינג'י עשה תאונת דרכים. איש לא נפגע אבל המון פח התקמט וזה הולך לכאוב מאוד, בעיקר בכיס.

גם גאוותו נפגעה מאוד. הוא נהג ותיק וזהיר ומעולם לא קרה לו דבר כזה, לא לשים לב לרמזור אדום.

לזכותו יש לציין שהוא היה עייף ושהצומת השתנתה לא מזמן והוא פשוט לא ידע שיש שם רמזור, תירוץ קלוש מאוד אבל זה מה יש. לרוע המזל אין לנו ביטוח מקיף וזה אומר נזק כספי רציני כי שתי מכוניות נתקעו בו. מזל שהוא נהג בואן מרצדס עמיד ויציב. המסכנים שנתקעו בו נהגו במכוניות פרטיות יפניות והתקמטו בצורה מחרידה.

זה רק פח אמרתי לו, נסתדר, העיקר שאיש לא נפגע.

למזלו של ג'ינג'י בדיוק כשהוא עשה את התאונה הייתי אצל אימא לשלושה שזקוקה לעזרה עם הבית והילדים בבקרים. עבודה קלה ונוחה שתאפשר לי להרוויח קצת כסף ולהרגיש שגם אני תורמת לתקציב המשפחתי בלי להפריע לי להמשיך לנהל את הבית, להתנדב במכללה של שלהב"ת ולעבוד עם ג'ינג'י במרכז המבקרים. ממש לפני שיצאתי מדירתה של המעבידה החדשה שלי שאלתי בנימוס אם יש גם אבא בתמונה?

שיערתי שהיא גרושה, או חלילה אלמנה, אבל לרוע מזלה המצב גרוע עוד יותר. בעלה נפצע בתאונת דרכים כשהיא הייתה בהיריון עם הקטן בן ה – 4 ונשאר פגוע מוח. היא נשואה אבל האדם איתו התחתנה נעלם ובמקומו הופיע ילד בגוף של מבוגר שסובל מהתקפות זעם.

בעלה חי בדירה אחרת עם שני מטפלים והיא גרה עם הילדים ליד אחותה והוריה. היום נפגשתי עם אימא שלה שעשתה לי חפיפה כדי שאוכל לשחרר אותה בבקרים. היה קל ונעים והילדים פשוט מתוקים וגם אימא שלהם וסבתא שלהם הן נשים כלבבי. מצחיק לקבל שכר על עבודה שאני עושה כבר שנים רבות חינם אין כסף, ונעים לעבוד עבור אנשים שאני מחבבת ומכבדת.

חזרתי היום מהעבודה ובדרך עצרתי להפקיד צ'קים ופתאום טלפון מאימא שלי. הבחורה שעבדתי איתה בשלהב"ת, זו שממש לא חיבבתי ובעיקר בגללה הסכמתי לעזוב למרות שהעיפו אותי בנבזות ולא בצדק (וכנראה בגללה) מתה.

הייתי מוכת תימהון, איך מתה? ראיתי אותה רק לפני כמה ימים ואפילו שוחחנו מעט בנימוס מסתירות במומחיות את התיעוב שרכשנו זו לזו.

מתה מדלקת ראות השיבה אימא ואז נזכרתי איך כשקיפלתי כביסה שמעתי ברדיו שאישה אחת מתה בטבעון. משפחתה הזעיקה את מגן דוד אדום כי היא חשה רע וכשהם קבעו שהיא נפטרה בנה נכנס להתקף זעם נוראי והתחיל להכות את הפרמדיקים שברחו משם בבהלה. מתאים מאוד להתנהגות של הבן שלה שהיא פינקה להשחית.

היא תמיד עישנה המון והמשיכה לעשן גם כשהרופאה הזהירה אותה להפסיק ובכל זאת, אישה בת שישים וקצת, פעילה ונמרצת ופתאום מתה.

מצד אחד אני בשוק, הכרתי אותה היטב, שמעתי את כל תולדות חייה, גם אימא שלה מתה צעירה, אני מכירה את כל משפחתה, נכון לא חיבבתי אותה אבל בכל זאת…

אם הלוויה תהיה אחרי הצהרים אני אלך.