יום השנה

היום לפני שנה בדיוק 15.12.10 קמתי בבוקר והלכתי לטיול הבוקר הרגיל שלי עם ג'ינג'י וגמרתי במיון, עם גבס.

השבר הזה בקרסול שבר את כל חיי, שינה אותם לגמרי והחזיר אותי לנקודת ההתחלה שלהם.

איבדתי עבודה ופרנסה וחשוב מכך, קיבלתי תובנות חדשות ושונות על עצמי, על משפחתי, על החיים וכתוצאה מכך שיניתי הרבה דברים באורח חיי. יותר אני לא מקבלת כמובן מאליו דבר פשוט כמו לקום וללכת, לעלות ולרדת במדרגות, להגיע ממקום למקום בלי לחשוב יותר מידי על הדרך.

היום אני יודעת שבריאות, הרגשה טובה, ניידות, פרנסה – הכל שביר, רעוע, לא יציב, היום יש לך ומחר אין.

אין הרבה מה לעשות עם התובנות הללו חוץ מאשר להיות נכון לכל צרה שלא תבוא, להבין שהכי חשוב זו משפחה וחברים שעומדים לצידך תמיד, ולהעריך ולהודות על כל רגע של בריאות, של שמחה, של יופי.

 

 

לפני כמה ימים הצלחתי לחזור ולנעול את נעלי ההתעמלות שנעלתי אז ואפילו טיילתי ברגל באותו שביל והבטתי שוב על הסלע שהחלקתי עליו. נראה כמו סתם סלע מצוי אבל ביליתי עליו כמה דקות בודדות ואומללות מאוד ואני לא אשכח אותו כל עוד אני חיה.

 

אחר כך המשכנו לטייל והגענו למערות החדשות שנפתחו בבית שערים, סידרו מדרגות וגן יפה והביאו עצי זית עתיקים ואפילו השאירו פסיפס עתיק כדי שנוכל ליהנות ממנו.

ממליצה לכולם לבוא לראות, הנוף מרהיב עין ובחורף הכל ירוק ויפה.

 

הדרך לבית שערים

 

אחרי הגשמים יהיה ירוק יותר

 

הדרך והנוף במתחם החדש של בית שערים

 

פסיפס עתיק בצורת דג

קשת מגולפת אבן

 

דלת אבן מגולפת בדוגמת חיקוי של דלת עץ

 

רק אני והצל שלי