עד הסערה הבאה

מכרים וחברים יעצו לי אחרי ששפכתי את ליבי בפוסט הקודם לעזוב אותו, להסתלק ולא לסבול יחס כזה, אבל החלטתי, במקום לעזוב את הבית שלי, לעשות לבעלי חינוך מחדש.  

אז לא עזבתי, לא פיזית, אבל ניתקתי איתו מגע, התרחקתי ונתתי לו להרגיש כמה הוא העליב אותי ופגע בי. ישנתי לבד, דיברתי איתו מעט ככל האפשר והייתי קרה וגועלית. אולי זה השפיע ואולי הוא הרגיש בעצמו שהפעם הוא הגזים ולכלך, אבל מיד אחרי ההתפרצויות הנוראית האחרונה בגלל הצנטריפוגה הוא נרגע וחזר להיות בן אדם נורמאלי.

הוא בטח יתפרץ שוב בעתיד, ושוב יהיו לנו ימים קשים ורגשות פגועים ועצבים ודמעות, אבל נכון לעכשיו הוא שוב בסדר ומתנהג כמו הבן אדם שהוא היה פעם. לשם שינוי הפעם לא מיהרתי לשכוח לסלוח והמשכתי להיות קרירה וגועלית אליו. כנראה שזה עבד, גברים הרי אוהבים ביצ'יות ולא יודעים להעריך נשים שמתנהגות אתם יפה, ולתדהמתי הוא עשה משהו שלא עשה מזמן – הלך וקנה לי מתנה, ולשם שינוי מתנה שמצאה חן בעיני, לא בעיניו.

תמיד הוא קונה לי תכשיטים שאני לא אוהבת ולא רוצה ולא עונדת, אבל סוף סוף, אחרי שלושים שנות נישואים, הוא הפנים שזה לא מתאים ואתמול הוא נכנס לצומת ספרים וקנה לי ספרים.

ספר האהבה / קתלין מקגואן

לאהוב את מה שיש / ביירון קייטי

עוד לא קראתי אותם, אבל בשמות של שניהם מופיעה המילה אהבה, כנראה שזה אמור לרמוז לי משהו.

הוא לא מסוגל להגיד שהוא מצטער ומבקש שאני אסלח לו, אבל הוא עושה הכל כדי שאבין שזה מה שהוא מרגיש. כבר עברנו את זה לא פעם, הוא מעליב וצועק ומתנהג בצורה חראית ואחר כך מנסה לבקש סליחה ולפייס אותי בכל מיני דרכים עקיפות במקום לבוא ישר ולדבר.

כזה הוא, מעדיף לעשות שמיניות באוויר במקום לדבר על הרגשות שלו.

בסדר, לא חשוב, העיקר שהאווירה בבית השתפרה ואין יותר צעקות והצקות וביקורת מתישה.

במסגרת מסע הנחמדות שנועד להרגיע את הרוחות בבית הלכנו אתמול להופעה נחמדה בכפר יהושע, חנכו שם את גמר השיפוץ של תחנת הרכבת הישנה, היו נאומים והופעה של דורית ראובני ושלישיית אדלר. הכל היה בחוץ לאור הירח, וזה היה נחמד מאוד. השיפוץ יצא מוצלח להפליא ומצא חן בעינינו, בטח עוד נחזור לשם כשיהיה פחות קהל. מוזר שרק לפני שבועיים היינו באתר התחנה בתל אביב ועכשיו בכפר יהושע. פתאום הבינו שיש בארץ מקומות מהעבר ששווה לשמר ומשפצים בכל מקום, בעיקר תחנות רכבת, מוזר קצת, אבל נחמד.

במכון הכל בסדר, ממשיכים לעבוד ולמכור. החגים מועילים לעסקים, יש קונים ויש רווחים. קיבלנו מהשכנים שלנו – חזרה אל הטבע – מוצרים משלהם כדי שנמכור להם שמנים אתריים וחליטות תה צמחים ואולי נשכנע את בעלי יקב אלון שנסגר שייתנו לנו למכור להם את היין שנשאר להם. יש לנו די מקום ויש קונים, אז למה לא?

כך או כך אני עסוקה כל הזמן, וכל זמן שבעל הבית מתנהג בצורה נורמאלית אין לי טענות לאף אחד.

נראה מתי תגיע הסערה הבאה.