אוהבת את המדינה בשקט

בגילי הרי לא אתחיל לשיר שירי אהבה למדינה. אני אוהבת אותה בשקט.

להתלונן אני דווקא מתלוננת בקול רם, אבל בלב, בשקט, גם אוהבת.

לשמחתי קיבלתי מנ. ידידתי מייל עם שיר אהבה תמים ומתוק למדינה וחיכיתי עד שיגיע יום העצמאות כדי לפרסם אותו.




 


ישראל – אני "חולה" עלייך!


 


ישראל בת שישים+ /  דייויד סלע


 


בימים בהם אנו מהלכים עם הראש מורכן,


כשצרות נופלות עלינו –  מכאן ומכאן,


בימים בהם אוחז בנו מן ייאוש,


ועם ישראל נראה פתאום –  קצת חלוש,


בימים כאלה – אספר אודות נפלאותייך –


מדינת ישראל – אני "חולה"  עלייך!!!


 


בזמן שהעיתונות צועקת "שחיתות",


והטלוויזיה מיד אחריה צווחת ברהיטות,


ש – "ברור שאיבדנו את הכיוון –


כולם גנבים ואין אף פוליטיקאי הגון ",


בימים כאלה – אספר סיפור אהבה –


ביני – סתם אזרח פשוט – ובין המדינה.


 


כי המדינה הזאת – כמו אישה מופלאה,


לעיתים מסתורית, לעיתים פרועה,


היא יפה ומאתגרת, היא מריחה נפלא,


וכשצריך – אוספת היא אותי אליה בחמלה,


היא מגלה בי דברים שאפילו אני אינני מכיר 


והסקס איתה – גם בגיל שישים + הוא פשוט אדיר!


 


כי המדינה הזאת היא גם תושביה,


אלה שבאו מכל פינות העולם – דווקא אליה,


אמנם מעט רעים, כמו בכל מקום, אכן,


אך בכל יום ויום אני אומר שיתכן –


שבגלל חלק מאלה שפה – אלה הטובים,


שווה לחיות פה – לעולמי עולמים!!!


 


כי המדינה הזאת היא גם נופים,


איפה בעולם אחווה עוד כאלה חוויות וריגושים,


כמו לרדת לים המלח ביום אביב,


או לצפות מהגולן בכינרת – זה ממש מגניב,


או ליהנות מהזריחה מעל פסגת הר הצופים,


מכל מקום שאביט – נופים ועוד נופים.


 


כי המדינה הזאת היא גם ריחות,


היש עוד מקום בו כה נפלאות הפריחות,


וריח הפרדסים בשעת בקיעת ניצת התפוז,


כמה נפלא! מי בכלל ירצה מפה לזוז?


וריח המלוח, וריחו הנפלא של הירדן,


האמינו לי – ממש אין על מה להתלונן.


 


כי המדינה הזאת היא גם קולות,


איפה בעולם יש עוד בליל כזה של מקהלות,


בכל השפות והסלנג שרק אפשר,


וכל זה יהיה פה – גם מחר,


וזה עושה את החיים פה כה מעניינים,


זה מוכר, זה שלי, זה נעים!


 


כי המדינה הזאת היא גם סמלים בליבי,


ואני רוצה להודות לך, אלי,


שנתת לי לחיות במקום כה נפלא –


בו יש סיבה לחיות, בהחלט יש על מה,


שבו שירת ההמנון, הדגל, חזרה מחו"ל ועוד –


מעלים לחלוחית בעיניי, ואני נרגש מאוד!


 


כי המדינה הזאת היא גם חברים,


איפה יש עוד בעולם כאלה אנשים,


רק בנכר אתה לומד להעריך את העוצמה,


של חברות ישראלית, חבר אמיתי, חברה,


חברים שאוהבים אותך, אוהבים מאוד,


אנשים שאיתם אתה רוצה להיות – עוד ועוד.


 


כי המדינה הזאת היא כל כך הרבה,


שאם רק אבחר – אראה גם אראה,


שזה המקום הכי נפלא בעולם, למרות –


שחיתות, מרמה, גניבות ומריבות.


ולכן  ישראל אהובתי – אל נא תעלבי משנאייך-


אני, אזרח פשוט –  פשוט חולה עלייך!!!


 


דייויד סלע


 עורך


נוסטלגיה אונליין


שימור התרבות הישראלית


http://www.nostal.co.il


 


אנא העבירו, השמיעו והקריאו הכתובים הנ"ל, הפיצו אהבה – לתפארת מדינת ישראל!!!


 




35 תגובות בנושא “אוהבת את המדינה בשקט

  1. טוב זה חביב ונורא נאיבי
    כאזרח ותיק כמוך ,אני לצערי  לא יכול יותר להתעלם כמו הכותב מהעוולות ואני גם לא רוצה לכסות עליהם בשיר
    אני אוהב את המדינה (וגם את הפלוגה) ולא מוכן יותר להתעלם מהדברים הרעים
    אז בשביל אנקדוטה זה נחמד
    בשביל לחיות כאן את החיים זה נאיבי להחריד  וכבר לא "אוכל"

    אהבתי

    1. זה מה שאהבתי בשיר הזה, את הנאיביות התמימה.
      ולהתלונן ולבקר ולמחות יש לנו את כל השנה, לפחות יום אחד אני רוצה לנוח מזה.
      מחר אחזור להחמיץ פנים ולהתרגז בשיא המרץ

      אהבתי

  2. לאהוב בשקט זה יפה
    אבל קצת נאיבי
    השנה יותר קשה לי לשמוח. כל גילויי השחיתות והנהנתנות מויבלים אותי לחשוב שאנחנו אבדנו את הדרך שלנו…

    שיהיה עצמאות שמח

    אהבתי

    1. ירדנו קצת מהשביל, זה בטוח אבל עוד נחזור לצעוד עליו במרץ ויש לנו עוד המון זמן עד השנה הבאה לכעוס ולבקר ולמחות בתוקף.
      יום אחד בשנה נחמד לי להיות נאיבית ולראות גם את הצד החיובי.

      אהבתי

  3. תמיד טוב להפיץ אהבה בעולם.
    אבל חשוב לא פחות לאפשר את היכולת לשנות את מה שאינו אהבה.

    מאחל לך ולמשפחה חג עצמאות נפלא, עצמאות אישית לוחצת לכולכם והמון אושר ואור.
    אהבה זה הרי מובן מאליו…

    אהבתי

    1. אני חלשה מאוד בעסקי האהבה והשינויים, טובה יותר בהשתלחויות ומרמרת עוקצנית
      הנה, אותך למשל אני אוהבת מאוד אבל בבלוג שלך אני משאירה תמיד הערות ספקניות ובדיחות מטופשות במקום להגיד לך שאני מעריכה את ההתמדה שלך ואוהבת מאוד את הכתיבה שלך וגם את התמונות

      אהבתי

  4. טבלת הפעילים (בה הייתי שבוע אחד צריך לומר והתאיידתי אחכ) היא טבלה שלדעתי אין בה שום הגיון ואף אחד לא יכול להסביר מה קורה שם
    אני לא עוכב אחרי הבלוג שהזכרת אבל יש שם מספיק בלוגים שלא ברור מה עושים שם ולמה כי הם לא מעדכנים בקבעיות וכשהם מעדכנים אין להם כמעט תגובות
    אני ו"לא מלאכית" עוקבים בקביעות אחרי הטבלה הזאת ובכל פעם נדהמים מחדש
    פעם אילנה הסבירה לי איך זה הולך אבל גם לפי ההגיון שלה יש כאלה שלא צריכים להיות שם

    מדהים שלא קיבלת עדיין כסף בגין הפציעה
    זה מה שטוב אצל מי ששכיר בתאונת עבודה ממשיכים לקבל משכורת מהמעביד ואחכ יש התחשבנות בין המעביד לביטוח לאומי
    הזדרזי  לקבל את הטפסים מהמתנס ולשלוח אותם,חבל על הזמן שעובר למרות שלפחות הכסף יגיע צמוד ריבית ומדד

    אהבתי

    1. הבעיה שבגלל שרגלי טרם החלימה אני מתקשה להתרוצץ אחרי כל החתימות והטפסים ואני גם כל כך שונאת את הקטע הזה…
      ניסית לקרוא פעם את הטפסים שלהם?
      נורא ואיום
      איך אנשים שעברית היא לא שפת אימם מצליחים להבין מזה משהו?

      אהבתי

  5. מגיע לך שיהיו לך 51 מינויים! עוד מעט יהיו 62 ותהיי כמו המדינה….:-)
    מאד אוהבת לקרוא אותך למרות שלא תמיד מגיבה.
    דרך כתיבתך אני לומדת להסתכל על החיים שלי ולראות שבעצם, בסוף יום, את כולנו משמחים/מטרידים דברים זהים מאד.

    אהבתי

    1. למעשה רק לעיתים רחוקות מאוד אני בודקת את המנויים ואני לא מייחסת לזה חשיבות רבה אבל נחמד לראות שכל פעם שאני בודקת הרשימה גדלה קצת יותר.
      וכן, החיים של כולנו מורכבים בעצם מאותם הדברים וכולנו מתבאסים ושמחים בצורה די דומה

      אהבתי

  6. אני מנויה! אני מנויה!

    הבירוקרטיה של ביטוח לאומי אכן מבאסת… מקווה שהכל יבוא על מקומו בשלום- אני שמחה שהיית אסרטיבית – הגיע הזמן!

    אהבתי

    1. להיות אסרטיבי זה בריא לעור הפנים עוד יותר מקרמים יקרים אבל נבחתי על העץ הלא נכון, הפקידות הקטנות והנחמדות ההן לא עשו לי בעצם שום רע.
      אני מקווה שהן יזיזו את עצמן ויעשו מה שצריך כי נמאס לי להסתובב במשרד הזה.

      אהבתי

  7. איזה כייף בירוקרטיה…
    בכל התחומים… בכל המשרדים…
    זו התגלמות הציונות במלוא תפארתה…
    כן ירבו…
    הללויה…
    צריך הרי תמיד לחשוב בצורה חיובית, לא? ולכן חשוב להבין שהבירוקרטיה מספקת עבודה לכל כך הרבה אנשים… פקידונים חסרי חשיבות… בטלנים… חסרי מעש… פרזיטים… מלחכי פנכה… תאבי בצע… שאלמלא היותם בירוקרטים היו מסתובבים לנו בין הרגלים ואני לא מעוניין שכאלה יסתובבו לי בין הרגלים…
    חוץ מזה, איך ירמו במדינה העברית היחידה בעולם אם לא יהיו פקידים שאפשר לשחד אותם?
    לחשוב חיובי כבר אמרנו?

    אהבתי

    1. וזה גם בריא לי מאוד כמו שציינה הפקידה בבנק שעכבה אותי דקות ארוכות ומיותרות וטרטרה אותי מפה לשם כי ככה אני מתרגלת את הרגל השבורה לשעבר ועושה בלי כוונה פזיותרפיה.
      נכון שכיף לי?

      אהבתי

  8. אולי יעודד אותך לדעת שאחרי שתירשמי בלשכת האבטלה תידרשי לבוא לחתום רק פעם בחודש, ועכשיו יש להם את הטריק הזה עם טביעת האצבע שלוקח בדיוק 10 שניות.

    אהבתי

  9. גם אני מנויה אצלך, לא ממזמן. 🙂
    בטוח לאומי? אני וויתרתי על הטובות שלהם, כי אני לא יכולה לעמוד בתהליך שנדרש כדי לקבל עזרה. למרות שאני מאוד זקוקה לעזרה הזו ומגיע לי. פשוט לא יכולה לעמוד בזה.
    בין היתר, בקשר לאחד הדברים שהזכרת. תחושת הבזיון וההשפלה שאת מקבלת שם היא איומה. הרי להגיע למצב שבו את נזקקת לעזרה מהמדינה (או מכל אחד אחר), זה גם ככה משפיל ולא נעים. והם עוד מתייחסים לכל אחד כאילו שהוא רמאי ומנצל את המדינה, ועליו ההוכחה שהוא לא מרמה. כלומר, אני צריכה להוכיח עד כמה אני "מסכנה"כדי לקבל עזרה. ואם אני מצליחה להגיע לשם ולעשות את כל הסידורים, אז אני הרי "בסדר". אבל אני לא מצליחה במילא. אז ויתרתי.

    אהבתי

      1. גם אני לא יכולה לוותר על העזרה של המדינה (לא בגלל אבטלה אלא בגלל מחלה), אבל אני עוד יותר לא יכולה לעמוד במה שנדרש ממני כדי להשיג את העזרה הזו. ואני במלחמת השרדות בלתי פוסקת להסתדר כלכלית, וזה כמובן מדרדר את המצב הבריאותי שלי.
        עניתי לתגובה שלך בבלוג שלי, ושם כתבתי למה אני לא יכולה להגיע.

        אהבתי

  10. אין לי מושג איך הגעתי לטבלה של הפעילים, בפעם האחרונה שקבלתי את הכבוד המפוקפק הזה הפסקתי לכתוב לכמה חודשים עד שזה נפסק.
    לדעתי זה בגלל שיש לי כמה מאות מנויים, כמה עשרות קישורים אלי גם בישרא וגם במקומות אחרים והרבה תגובות על כמה פוסטים ברצף.
    תאמיני לי, לפי מי שנמצא איתי ברשימה, באמת שאני לא שייכת.
    חות מזה, ימ"ש של בט"ל לעולמי עד! אאאאהההה מן!

    אהבתי

      1. עשר שנים?
        כבוד, אני עוד זוכרת כמה הצחקת אותי עוד לפני שנולדו הבנות שלך, כשעוד עבדת במענה טלפוני.
        אם הייתי מקימה טבלת בלוגרים שווים היית תופסת שם מקום של כבוד בלי קשר למספר המנויים והקישורים שלך

        אהבתי

      2. הופה, עכשיו קראתי מחדש את התגובה הקודמת שלי ופתאום זה נראה כאילו אני בשויץ מראה כמה רחוק אני משתינה, אז לא.. ממש לא. ואני רצינית לגמרי, בפעם האחרונה שבה הגעתי לטבלה, הפסקתי לכתוב לחצי שנה, עד שעבר לי הטעם הרע מהחוויה כולה. להבדיל מעצמי של פעם, חשוב לי הרבה פחות המונה והכבוד, עכשיו מעניין אותי לקבל תגובות מעניינות ולפתח "דו שיח" (עאלק) עם אנשים. עדיף יותר אנטיליגנטים מאלו שאיתם אני נפגשת בחנות..
        אם תפתחי רשימת בלוגרים שווים אני רוצה לתרום לשם את נוינוי מ"ווירטואל קרמבו" המלכה, הולך? וחוץ מזה, איך הולך עם הדב

        אהבתי

      3. פאאאק! חצי תגובה נמחקה!
        ההמשך היה ככה:
        וחוץ מזה, איך הולך עם הדבש? זה דבש מצוף ספציפי (כמו שעושים עכשיו מפריחת תפוז וכאלה) או שהדבורים שלכם עצמאיות? וגם רציתי לשאול, מה אתם עושים עם הדונג? אתם מכינים נרות? קרמים?

        היה עוד המשך חופר לתגובה אבל זה הקיצור ואני צריכה להכין כריכים לפיקניק, איתך הסליחה.

        אהבתי

      4. הדבורים עצמאיות בשטח כמובן אבל הן משתמשות בצמחייה שסביבן ולא יכולות לכסות שטח יותר גדול משנים שלושה קמ"ר.
        אצלנו כמעט שאין יותר הדרים ויש יותר פרחי בר ועצי פרי. בגלל שזו יחסית מכוורת קטנה אנחנו יודעים בדיוק מאיזה אזור הגיע הדבש וזה יתרון.
        ואפשר לעשות כל מיני דברים מהדונג אבל עוד לא נכנסנו לזה ובינתיים אנחנו מוכרים אותו, אולי בעתיד…
        לא נשמעת בכלל שחצנית ואני מאחלת לך בילוי נעים בפקניק, היום באמת יום מושלם לזה

        אהבתי

  11. כל מה שאני יכולה לעשות זה להסכים איתך בנושא הביורוקרטיה ולעודד אותך לא לוותר. את זקוקה לכסף והוא מגיע לך בדין.

    נ.ב. גם אני מנוייה שלך.

    אהבתי

  12. עם כל הכבוד לאגוזים, הסופרלטיבים שלך, איך להגיד בהכי עדינות, טיפה מופרזים.
    בואי נגיד שנכנסתי בהמלצתך, והצנוניות ייבשה אותי.
    נו טוף, על טעם ועל ריח.
    אל תכעסי, אבל אני נשארת כאן.
    פעילים או לא פעילים.

    אהבתי

כתיבת תגובה