ממוזגנים – סוף הפרשה

בסופו של דבר התקינו לנו את המזגנים באיחור של יומיים, אבל קיבלנו את המזגנים היקרים יותר בלי לשלם את הפרש המחיר, וגם מחיר האביזרים הנלווים היה רק מאה ₪ ולא כמה מאות שקלים כמו שחששנו.

 

מה שלא ידעתי, או אולי הדחקתי, זה איזה לכלוך ובלגן יש כשמתקינים מזגן, ועל אחת כמה וכמה כשמתקינים שלושה.

מזל שלא צבענו עדיין את החדרים של הילדים כי אחרי ההתקנה יהיה צורך לצבוע.

המתקינים שלנו היו שני בחורים ערביים צעירים ומאוד נחמדים, וכשהבנו שהם לא צמים למרות הראמדן הזמנו אותם לאכול אתנו צהרים כי הם שהו אצלנו המון זמן ועבדו ממש קשה, וגם היו חביבים ועזרו עם הניקיון בלי שביקשנו…. באמת נחמדים.

כל הסיפור היה קשה ומעייף מאוד וחלק מהזמן גם לא היה לי אינטרנט, אבל סוף סוף הכול נגמר ויש לנו שלושה מזגנים נוספים, ועוד המון אבק שטרם התגברנו עליו.

כבר מזמן לא היה לנו יום שישי מתיש כל כך, ובכל הבלגן הגיעה גם לילי הביתה… שלושה שבועות לא ראינו אותה והיא מגיעה בדיוק כשהחדר שלה נמצא בשיא הלכלוך והמהומה. אולי היינו צריכים להתחיל את ההתקנה בחדר שלה? טוב התגברנו על הבעיה בקלות ואחרי שהיא החליפה את המדים לאזרחי הסעתי אותה להורי כדי שתנוח שם ואני והג'ינג'י המשכנו לנקות.

הוא הפתיע אותי לטובה והיה ממש בסדר, עזר, ושיתף פעולה, והיה סבלני ואדיב בצורה מאוד לא אופיינית לו עד שהלכנו לנוח קצת.

דווקא אז התחלנו לריב, אולי באשמתי, אבל אם יש משהו שממש מעצבן אותי זה שאוכלים לידי במיטה כשאני מנסה לישון, ומחליפים ערוצים בקולי קולות בטלוויזיה, איך אפשר לנוח ככה?

בסוף הכול התפוצץ כי הערתי לו כשהוא נתקע על איזה סרט דוקומנטרי על מחנות ריכוז. כאילו, מה קשור? למה מחנות ריכוז, ועוד בקול רם כל כך ואם לא די בזה אתה עוד אוכל בצל במיטה?

הוא נעלב נורא, ואחרי שעות של איפוק ונחמדות כל הפיוזים הג'ינג'ים המוכרים שלו קפצו לו בבת אחת – אולי כי התאפק והיה ממש נחמד במשך יותר מידי זמן?  לקח את המפתחות ונסע לאימא שלו.

הוא עושה את זה המון לאחרונה, ואני בכלל לא אתפלא אם הנישואים שלנו הולכים להתפרק, יש לי מין הרגשה כזו לא טובה בקשר למה שקורה ולא קורה אצלנו לאחרונה.

מה שלא קורה זה בילויים משותפים או סתם רגעי נחת ומה שכן קורה אלו המון מריבות על כסף שאין.

בקיץ יש לנו מעט הכנסות יחסית ובכל זאת צריך לאכול, ומאחר ואני ממונה על הקניות הוא כל הזמן הוא מתלונן עלי שאני בזבזנית ואתמול ישב ובדק לי בצורה ממש קטנונית את חשבון כרטיס האשראי וניסה להוכיח לי כמה אני מבזבזת כסף ודי הופתע לגלות שלמרות טענותיו הוצאתי רק חצי הכספים שהוא דמיין שהוצאתי – לא ארבע אלף ₪ אלא רק אלפיים – ובכל זאת זה לא עזר לי והוא קיטר והתקטנן כאילו שאני קונה לי בגדים ותמרוקים או משהו מסוג זה ולא אוכל שכולם אוכלים.

לפעמים נדמה לי שהוא חושב שאם אני לא אופה לבד לחם ועוגות ומגדלת תרנגולות בחצר כמו שסבתא שלו עשתה ברומניה זה אומר שאני לא עקרת בית יעילה.

נו, שוין…. הוא כבר שכח איך כשהוא הלך לעשות פעם בטעות קניות בסופר הוא גילה שמאתיים ₪ זה ממש לא כסף וכמה הכל יקר. אולי הגיע הזמן לתרגול חוזר?

לא אכפת לי להיות לבד, עדיף על בעל רטנוני ומסריח מבצל שרואה בקולי קולות תוכנית על רצח יהודים בשואה או סתם איזה סרט אלים ומתועב, אבל למה הוא מסתלק דווקא עכשיו כשפתאום פרץ פסטיבל הדבש? (המנוולים ממועצת הדבש לא גילו לנו על האירוע ומזל שראינו בטלוויזיה)  מחר שבת וסוף סוף גמרו לסדר את הכביש למכון, ואנשים כבר התקשרו לשאול אם אנחנו פותחים ואם יש דבש, זה ממש לא עיתוי טוב להסתלק.

אולי אני אפתח מחר לבד את המכון? לא תזיק לנו קצת הכנסה.

בכל מקרה המצב די חרא לאחרונה ביני לבינו, אנחנו עולים זה לזה על העצבים בגלל שטויות ורבים כל הזמן, לא אתפלא אם הסיפור שלנו נגמר.