הגברים ביקום שלי

שוב זה קרה לי, עוד פעם הסתבכתי בריב וירטואלי בגלל שחזרתי עשיתי את אותה טעות מרה וכתבתי את דעותיי האמיתיות על גברים.

הפעם זה קרה לי עם טריגו החביב (הוא גם בחור נאה, בדקתי בבלוג שלו) כשהגבתי בעדינות רבה כמיטב יכולתי בבלוג המצוין של אלת יער ירוקה והוא לא הצליח להתאפק והביע את דעתו על התגובות שלי.

אז נכון, הוא לא ממש הבין את כוונתי, אבל היי, הוא רק בן עשרים ושמונה וגבר, אני מבינה ולא לוקחת ללב.

חוץ מזה יש מצב שהוא כנראה מיקום אחר, יקום שמכיל גברים רגישים שמסוגלים לחוש אמפטיה לנשים, ולכן הוא לא מבין אותי ולא את היקום בו אני חיה, יקום שמכיל רק גברים מהסוג שאלה פוגשת שוב, ושוב ושוב וכל פעם נדהמת מחדש מהאטימות שלהם ולא מבינה איך זה יכול להיות שגברים צעירים ונבונים כל כך מסוגלים להיות … נו, איך להגיד את זה בלי להרגיז?

פשוט גברים.

הבחורה המוכשרת הזו שבגללה החל הויכוח המרנין עם טריגו נפגעת שוב ושוב מגברים שלא קולטים אותה ולא מבינים את צרכיה הרגשיים ולמרבה הצער היא לא היחידה, רק אתמול קראתי אצל מיס 1942 שגם היא סובלת מאותה בעיה וגם פריישס נפרדה מסיבה דומה מהצלם שלה והן רק שתיים שעלו ברגע זה במוחי, בטח יש עוד המון בנות מסוגן ששופכות דמעות בסתר או בבלוג שלהן בגלל גברים שעל פניו נראים ראויים, מושכים ואפילו נחמדים, אבל איכשהו הם אף פעם לא.

ומה שהכי מרגיז, כל פעם הם נכשלים מחדש בקטע הזה של להבין איפה הם טועים.

גם אני בנעורי רבתי קשות וכמעט נפרדתי מהג'ינג'י עוד לפני שנישאנו והכול בגלל שלא הבנתי שנשים הם מוונוס וגברים ממרס (הספר טרם נכתב בזמנו) ולקח לי זמן עד שהבנתי שזה לא הוא, זה הם. הם כולם כאלו והוא דווקא בין הטובים שבהם, הרוב גרועים עוד יותר.

הגברים ביקום בו אני חיה פשוט לא יודעים איך להתייחס לנשים, לא מבינים מה פוגע בנו, לא מסוגלים לחוש אמפטיה לרגשות של המין הנשי וגם אם חייהם יהיו תלויים בכך הם לא יקלטו למה הם מרגיזים, מעציבים שורטים את הנשים בחייהם, ולבסוף מייאשים אותן כל כך עד שהם נזרקים ככלי אין חפץ בו או הופכים לחשודים תמידיים שקשה לבטוח בכוונותיהם

ואני אומרת לכן בנות – וזאת ממרום חמישים ושתיים שנותיי, ואחרי שגידלתי שלושים שנה בעל, ועדיין אני מתמודדת עם שני גברברים שהולכים ומעצבים את אישיותם כגברים לעתיד – עזובנה את זה.

תפסיקו לחפש זהב במקום שיש בו רק נפט. אל תדרושנה ממאותגרים ריגשית להרגיש אתכן, זה לא יעבוד ולא משנה כמה נתאמץ.

יקירותיי המקסימות, המודעות והנבונות, הגברים שלכן לא רעים, לא מנסים לפגוע בכן, לא מסתירים מתוך רשעות או אטימות, או שריטה מסוג זה או אחר, רגשות ענוגים שתפקידינו לחלץ מהם. זו לא הבעיה, הבעייה שלהם ושלנו היא שאין להם רגשות מסוג זה, הם פשוט כאלו ודי

אין להם יכולת להבין מה הם עושים לא טוב כי ככה הם בנויים. לרובנו אין את הכישורים לחנות ברוורס בלי להזיע בשיניים ובדרך כלל לא להצליח לגמרי (חוץ מהמעטות שכן, נא לא להתקטנן איתי) או להרוג ג'וקים כי אנחנו נשים ויש לנו מוח נשי עם תפיסה מרחבית פחות טובה וסף גועל גבוה מחרקים, ואילו להם יש בעיה קטנה של מאותגרות רגשית או בשפה פחות עדינה – הם גברים.

האטימות הזו באה בתוספת שרירים חזקים יותר, יותר שערות על הגוף, קול עמוק וחזק יותר ושאר אביזרים גבריים שחלקם אפילו משובבי נפש, בתנאי שלא תדרושנה שהם גם יבינו אתכן בנוסף לעונג ולתועלת שנוכחותם מביאה לעולם.

ברגע שקלטתי את זה הפסקתי לריב עם הג'ינג'י וקיבלתי אותו כמו שהוא ובא לציון גואל.

אנחנו יחד מחורף 77 לקח לי שלוש שנים לקלוט מה הבעיה שלו ומאז ברגע שמשהו שהוא עשה לא מצא חן בעיני לא חיכיתי שהוא יבין את הבעיה שלי כי הוא אוהב אותי, מכיר אותי, או סתם מבין שאני כועסת ונרגזת כי משהו שהוא עשה לא בסדר. ויתרתי, הוא לא מבין ולא יבין וזו לא אשמתו, הוא מוגבל כי הוא גבר וככה זה.

כשמשהו הרגיז, עצבן או לא נראה לי פתחתי את פי ואמרתי לו את זה בצורה ברורה, מפורשת ותמציתית ככל האפשר (רצוי אחרי שהוא אכל כראוי והשלים שעות שינה) ובהתחלת הקשר שלנו גם צירפתי לטענותיי את פעולות התגמול שאני מתכננת + הדגמות (שתיקה רועמת/פרצופים חמוצים).

אני שמחה לבשר לכן גבירותיי שאחרי עשרים ומשהו שנים של התמדה והשקעה בחינוך הוא כבר כמעט תמיד מתנהג כמו שצריך, חוץ מהפעמים שלא.

נכון, הוא לא בדיוק מבין למה אני מתרגזת שהוא שוב קנה לי שעון חסר טעם ליום ההולדת וקרא לי קרצייה כשביקשתי כוס קפה, אבל מבין שככה זה אצל נשים ואין מה לעשות, כמו שאני מבינה שצריך להשלים עם צפייה אובססיבית בכדור סל, חוסר יכולת לתלות כביסה, לרוקן את המדיח או לעשות קניות בסופר בלי רשימה מפורטת על לרמת האחוזים בקוטג'.

הוא מבין כיום שצריך להניח לי לקנות לבד את המתנות שלי, ולהכין לי קפה כשאני מבקשת (נשבעת לכם, בקושי פעם בחודש, ורק כשאני ממש עייפה) ולהשלים בהכנעה כשאני מצמידה אליו רגליים קפואות בחורף, כמו שאני משלימה עם זה שהוא נזכר שהוא בעצם כן רעב רק כשהוא כבר במיטה, מול הטלוויזיה, ונורא בא לו כמה פרוסות עם משהו, אבל ממש אין לו חשק לצאת מהמיטה להכין אז אולי… ואל תשכחי להוסיף בצל ואולי גם תה?

 אז אני מביאה מגש עם ארוחה מושקעת, ובבוקר הוא מכין לי כריכים לעבודה, ולפעמים אנחנו כועסים, ולפעמים מתנשקים, וכל אחד מבין מה השני מסוגל ומה לא, ושרק נהיה בריאים ונמשיך ככה עוד שלושים שנה.

ואת הבדיחה המוצלחת הזו אני חייבת לנילי ששלחה לי אותה בדיוק בזמן הנכון.

על נשים גברים ומחשבים

מורה לספרדית הסבירה לתלמידיה כי בספרדית שלא כמו באנגלית גם לשמות עצם יש מין – זכר או נקבה. "בית" לדוגמה הוא נקבה (לה קאזה), עיפרון לעומת זאת הוא זכר (אל לאפיז).

אחד התלמידים שאל מה מינו של המחשב, אך במקום להשיב חילקה אותם המורה לשתי קבוצות – גברים ונשים – וביקשה מהם לדון בשאלה ולהחליט מה מינו של המחשב. כל קבוצה התבקשה לתת ארבעה נימוקים להחלטתה.

 

קבוצת הגברים החליטה כי המחשב הוא ללא כל ספק נקבה (לה קומפוטאדורה) משום ש:

 

1)  איש מלבד יוצרם לא מבין את ההיגיון הפנימי שלהם.

 

2)  שפתם הטבעית המשמשת לתקשורת עם בני מינם אינה מובנת בעליל לאיש זולתם.

 

3)  אפילו הטעויות הקטנות ביותר מאוחסנות בזיכרון לטווח ארוך לשליפה בעתיד בעת הצורך.

 

4)  ברגע שהתחייבת לאחד – אתה מוצא את עצמך מכלה חצי משכורת על אביזרים ועזרים עבורו.

 

לעומתם, החליטה קבוצת הנשים שהמחשב הוא זכר (אל קומפוטדור) מהסיבות הפשוטות:

 

1)  כדי לעשות משהו עם המחשב – צריך קודם כל להדליק אותו.

 

2)  יש לו הרבה מידע – אבל הוא אינו מסוגל לחשוב בכוחות עצמו.

 

3)  המחשב נועד לפתור בעיות אך במקרים רבים הוא הוא הבעיה.

 

4)  ברגע שרכשת אחד – אתה מגלה שאם היית ממתין עוד קצת היית זוכה בדגם משופר יותר.

 

הנשים ניצחו.

אבל מחשב זה דווקא נקבה….