שירת האגם

אתמול יצאתי לטיול מתנדבים שארגנה המועצה למתנדבי הקריה. גם הורי באו ואת הילדים והבעל השארתי בכיף בבית.

הטיול היה בסדר גמור, נחמד, אבל לא משהו שלא ראיתי כבר קודם, ואז הגענו לאגמון החולה. 

רמת הגולן ועמק החולה ממצפור משגב עם

 

הבתים באופק שייכים כבר ללבנון

 

 

המדריכה הנחמדה שלנו רשמה אותנו לסיור בעגלת מסתור ודאגה שנגיע קצת לפני השקיעה. הזמן הכי טוב לצפות בעגורים שנאספים חזרה לאגם כדי לישון שם את שנת הלילה.

הרעיון של עגלות המסתור הוא פשוט וגאוני. מניחים ספסלים על פלטפורמה שרתומה לטרקטור, הספסלים מסודרים בשיפוע כמו באולם תיאטרון ככה שאף אחד לא מפריע למי שיושב מעליו, ונוסעים לאט סביב האגמון. הנהג הוא גם המדריך, עוצרים כל פעם שיש משהו מעניין ויושבים פעורי פה ומוקסמים מול ההצגה הנהדרת שמסדר לנו הטבע.

אין הרבה טעם בדיבורים, התמונות עדיפות פי כמה.

 

רמת הגולן ורודה לאור השמש השוקעת נשקפת במימי החולה

 

 

השמש שוקעת מעל רכס רמים

 

 

בילדותי אהבתי מאוד ספר צילומים בשחור לבן שנקרא שירת האגם הגווע וניסה לספר בתמונות את סיפורו העצוב של אגם החולה שיובש למען קרקעות חקלאיות. זה היה רעיון רע, הקרקעות שנגזלו מהאגם לא הניבו תוצרת חקלאית וכל קיץ פרצו שם שרפות בגלל הכבול. מזל שלמישהו היה די שכל להציף חזרה חלק מהאגם וככה חזרו אלינו העגורים, האנפות ושאר עופות הביצה.

מעולם לא תיארתי לעצמי שיום אחד אזכה גם אני לצלם את אגם החולה ועוד בצבע. לצערי לא לקחתי מצלמה טובה מספיק והתמונות משקפות רק שבריר מהיופי והקסם שחוויתי. מציעה לכול מי שאוהב ציפורים ומים ונופים לנסוע לאגמון ולהתענג על המראות ולא לשכוח מצלמה טובה.

 

האגם ששב לחיים חדשים