אחרי החגים

כולם מספרים על החגים שלהם, כמה הם בילו ונהנו ואיך הם מרגישים עכשיו כשהחגים נגמרו וצריכים לחזור לשגרה. אצלנו הכל קצת הפוך, החגים הם תקופת עבודה נמרצת מאוד אצלנו, כל היום טלפונים וקבוצות ומשפחות שמגיעות וכולם רוצים שנפעיל להם את הילדים ונבדר אותם ודי נדהמים כשג'ינג'י מתעקש שגם ההורים יצטרפו לפעילות ולא מתבייש לעשות להם בית ספר. הם רוצים שעשועים ובידור והוא מרצה להם על חיי הדבורים ומלמד אותם איך מכניסים משמעת בילדים. בסוף יוצא שההורים נהנים יותר מהקטנים ומתקשים להפסיק לשאול שאלות ולהיפרד. היו גם כמה קבוצות שבסוף הפעילות מחאו לו כפיים.

ואם כבר מדברים על משפחות, ההורים והילדים שראיתי בזמן האחרון… אין מילים. 

אנשים פשוט לא יודעים איך להתנהל עם הילדים שלהם, מנסים להיות חברים שלהם, להתחנף ולהתחשב כל הזמן, ונותנים לילדים לתזז אותם בצורה מדאיגה מאוד. הילדים, בעיקר הקטנים, מחפשים מישהו שיחנך אותם וינהל אותם ויהיה סלע יציב של עקרונות וערכים, במקום זה הם מקבלים סמרטוטים מבוהלים שנבהלים מכל צעקה ומתרגשים מכל דמעה. מה פלא שהם נעשים מופרעים כאלה?

היו שם כמה הורים שממש התחשק לי לנער אותם ולהרצות להם על גבולות ומשמעת. התאפקתי כי אני לא סופר נני ותכל'ס זה לא עסקי אבל די נחרדתי. לחנך זו עבודה ועבודה קשה ולפעמים לא נעימה אבל מישהו חייב לעשות אותה. לשים לילדים גבולות, לתת דוגמא ולהנהיג את המשפחה ביד רמה ובזרוע נטויה, ולא להתייעץ עם ילד בן שלוש על המשך המסלול זה לא נקרא להיות הורה טוב, זה נקרא להיות הורה מזניח ומשתמט.

כל יום עבדנו קשה, שטפנו וניקינו בלי סוף, הארנו פנים והסברנו הסברים והתרוצצנו הלוך ושוב ואפילו עשינו קצת כסף וסוף סוף נגמרו החגים והחופשות וכולם חזרו לשגרה. עכשיו הזמן שלנו לבלות ולהינות!

אתמול בלילה ג'ינג'י טס עם הקבוצה מהאוניברסיטה לרומא. זה חלק מהקורס והוא אמור ללמוד שם ארכיאולוגיה לא לבלות, אבל כמו שאני מכירה אותו הוא יהנה עד בלי די, זה בסדר, אני מפרגנת לו מכל הלב. מגיע לו לעשות חיים. אני נשארתי בבית לנהל לבד את המשפחה. לא חסרה לי תעסוקה, יש את חמותי והמטפלת שלה, יש את הכלבים שצריכים טיולים יומיים, ויש את צץרץ שעושה דיאטה וספורט וצריך אוכל מתאים, ויש את עוגי שקופץ כל יום יומיים לבקר ותמיד הוא רעב לאוכל ביתי וצריך שיסיעו אותו ויסדרו לו ויטפלו בו.

רק לפני שבוע התנערתי בקושי מהתקררות שנדבקתי בה מצץרץ ועכשיו אני שוב מקוררת ומשתעלת, בגלל עוגי כנראה, או שאולי זה המשך של ההתקררות מהשבוע שעבר? לא יודעת, אבל מאז שהפסקתי לצרוך פרופוליס אני נדבקת מכל עיטוש חולף עצוב

ממחר אני חוזרת לפרופוליס וממשיכה למשוך בעול, ורק שחמותי לא תעשה לנו שוב הפתעה לא נעימה, שתתאפק עד סוף השבוע.

15 תגובות בנושא “אחרי החגים

  1. זה עידן הנסיכים והנסיכות והמשרתים שלהם – ההורים שכל תפקידם הוא לבדר, לפנק ולשאת על כפיים. גדל דור של אנשים שחושבים שכל העולם סובב סביבם, זה די מבהיל.

    מקווה שהחזרה לשגרה תחזיר לך קצת שקט ושלווה, מגיע לך

    אהבתי

  2. מאחלת לך שהשבוע יעבור במהירות ובקלות. ובהמשך אולי תצאי גם  את לחופשה? מגיע לך ניקוי ראש ומילוי מצברים.

    אהבתי

  3. באמת עולם הפוך – כשכולם בחופש את עובדת, ובמקום שההורים יחנכו את הילדים, הילדים מנהלים את ההורים שלהם. חשבתי שדווקא הורים מבוגרים יותר שמגיעים להורות בגילאי שלושים פלוס פלוס מגיעים ממקום בוגר יותר, אבל כנראה שזה עניין של דור. אחרי שג’ינג’י יחזור תעשי משהו נחמד לעצמך בעצמך. יש רעיונות?

    אהבתי

    1. הייתי שמחה אם הייתי יכולה להפסיק לדאוג ולעשות כל הזמן סידורים לכולם. הפכתי משום מה למזכירה המשפחתית. אני מקווה שאצליח לצאת בשקט לטיול לאגמון החולה בלי שיקרה שוב משבר שידפוק לי את התכנית.

      אהבתי

  4. מה שבטוח וזה בולט בפוסטים שלך,שרול יודע לחיות היטב. נכון שהוא עובד קשה והכל אבל את עושה לא פחות ממנו וגם את צריכה פינוקים.
    תפני לך מקום לדברים האלה!

    אהבתי

    1. אין ספק שהוא יודע גם לבלות אבל אל תשכח שרק לפני שלושה חודשים הייתי בפולין והשארתי אותו להתמודד לבד עם המחלה של לוקה שלנו ז"ל.
      עכשיו תורו ואגב הוא לא נסע למסע תענוגות אלא זה חלק מהקורס בארכאולוגיה. הם מנסים להספיק כמה שיותר אתרים והמדריך לא נותן להם זמן לקניות. כנראה שהפעם לא יהיו מתנות מגניבות מחו"ל.

      אהבתי

  5. מתבאסת על הצינון החוזר שלך, והאמת שגם אני לא מצליחה להיפטר לגמרי לא מהשיעול שלי וגם לא מאיזושהי תחושה כללית של אי-בריאות. אוף.
    מכירה היטב את החיים ההפוכים, בהם את עובדת כשכולם בחופשה ו(אולי) נחה כשכולם עובדים. לא ממני אלא מ-T. כיון שהיו לו מקומות לאירועים ומסעדות, הוא תמיד עבד – שבתות, חגים, יולי-אוגוסט…והיינו צריכים למצוא תקופות "שקטות" יחסית כדי לצאת לחופשה. לגבי ההורים היום – הם לא מוכנים להשקיע את האנרגיה הנדרשת כדי להיות עקביים, להציב גבולות ברורים ולחנך. בנוסף הם לא רוצים שהילדים יכעסו עליהם, רוצים להיות "חברים" שלהם. שטות מוחלטת. הם עושים נזק לילד ובעיקר לסביבה. מהממת את שמפרגנת לג’ינג’י…אבל מאחלת לך כבר לנוח וליהנות בעצמך קצת יותר….

    אהבתי

  6. מה שאת מספרת, זו בדיוק ההתנהלות שראיתי של דודה שלי עם הבת שלה
    אני לא אשכח ילדה בת שנה וקצת ודודה שלי, אמא שלה שואלת אותה אם היא רוצה לאכול, אם היא רוצה לישון וכדומה
    איזה נזק זה עושה לילדים
    אין לך מושג איך הילדה משחקת באמא שלה
    ואיזה נזק ההתנהגות של אמא שלה עשתה לה… זה פשוט נוראי

    הורה צריך להיות הורה, לא חבר של הילד
    הוא צריך לחנך ולשים גבולות
    ולא פלא שיש דבר כזה סופר נני
    הורים היום לא מחנכים את הילדים שלהם, לא יודעים לשים גבולות
    מפחדים אפילו מהילדים שלהם
    ונותנים להם  הכל על מגש של כסף רק לא לשמוע מהם צעקות
    עצוב שזה ככה

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s