סיכום שנה

כמו כולם גם אני מסכמת את השנה שעוד דקה
מסתיימת. השנה האחרונה שלי הייתה קשה ומתישה מאוד. רוב הזמן התעסקנו במעבר של
חמותי אלינו. המעבר היה מוצלח אבל גבה מאתנו מחיר כבד. עבדנו ממש קשה והכל הלך לאט
והיה כרוך בקשיים וטרטורים. עד שמצאנו מישהו שישכיר את הבית שלה ועד שהצלחנו
להעביר את כל החפצים שלה ולארגן הכל כמו שצריך לקח המון זמן. אחר כך הייתה כל
הסאגה המעייפת עם המטפלת שעזבה ומציאת מטפלת חדשה.

המטפלת החדשה בסדר גמור אבל גם לה יש חסרונות
ובעיות והכל עלינו. צריך היה לקחת אותה לרופא שיניים (טיפול שורש עם סתימה זמנית
שכל הזמן התפרקה והיה צריך לסדר אותה מחדש) ולרופא א.א.ג. כי פתאום היו לה כאבים באוזן, וזה עוד כלום לעומת
הבעיות עם חמותי שהיה צריך לאשפז פעמיים תוך חודש ותוך כדי כך מנסים גם להתפרנס
ואפילו לחיות קצת. לא קל.

מצאתי את עצמי בשנה שכמעט חלפה מסדרת ומארגנת
ומטלפנת ומסיעה ועסוקה בלי סוף בבעיות של אנשים אחרים. מזל שהייתה גם הנסיעה הקצרה
מידי לפולין, שם הייתה לי קצת נחת אבל התקשיתי ליהנות בלב שלם כי כל הזמן דאגתי
בגלל לוקה שאז עוד לא היה ברור מה בדיוק יש לה.

איכשהו גם העניין של ההרדמה שלה נפל בסוף עלי כי ג'ינג'י פשוט לא היה מסוגל להחליט. מצאתי מקום מתאים בחצר שלנו לקבור אותה והזמנתי את הוטרינר כשג'ינג'י לא היה כדי שלא יגרש אותו כמו בפעם הראשונה ומזל שצץרץ עזר לי להעביר את הגופה שלה לקבר כי לבד לא הייתי יכולה. גם אחרי שקברנו אותה היו בעיות. אחרי יומיים היה ריח לא נעים של גופה והזמנו עוד אדמה כדי לשים על הקבר ורק אז היה בסדר.

אתמול התפניתי סוף סוף לטפל בשני דברים פעוטים
מאוד שהציקו לי כבר זמן רב. ראשית ראש המקלחת שלנו שעצבן אותי מהרגע הראשון.
ג'ינג'י רכש אותו בתום לב ומתוך כוונה טובה אחרי שהקודם התפרק. ראש המקלחת היה יפה מאוד, מעוצב להפליא אבל הזרם שלו תסכל אותי
מאוד, הוא לא היה חזק וממוקד כמו שאני אוהבת אלא מפוזר וחלשלוש כזה, בקושי הרגשתי אותו
וזה עצבן אותי כל פעם שהתקלחתי ובקיץ מדובר בחמש שש מקלחות ביום.

הדבר השני היו כסאות המטבח שלנו שהתחילו
להתנדנד ולחרוק נורא כל פעם שהזיזו אותם, מה שגרם למטפלת להתלונן שאנחנו מרעישים
נורא ומעירים אותה בבוקר כי חדר השינה שלה נמצא מתחת למטבח שלנו ואנחנו קמים בשעה מוקדמת מאוד. אתמול טיפלתי בזה סוף סוף ואני גאה מאוד לגלות שעשיתי הכל במו ידי בלי
עזרה מאף גבר (למרות שמסתובבים בבית שני גברים ולפעמים שלושה). קניתי טבעות סיליקון
מיוחדות שצריך להבריג לרגלי הכיסאות וקניתי ראש מקלחת פשוט ולא מעוצב ומשוכלל, ועוד הגדלתי לעשות ובמקום לחכות לג'ינג'י שיתפנה ויסדר את המקלחת והכסאות
עשיתי הכל לבד, הברגתי את ראש המקלחת שלשמחתי הפיק זרם מים חזק ומרוכז כאשר אהבתי, ואחר כך
הבאתי מהמחסן צבת ומברג פיליפס, שלפתי בקלות מפתיעה מסמרים מיותרים מהכיסאות
והברגתי את טבעות הסיליקון וסוף סוף הרגשתי מוכנה לשנה החדשה.

 

52 תגובות בנושא “סיכום שנה

  1. אכן שנה עמוסה וקשה , אולי זה סימן לשנה טובה וקלה יותר?
     
    ואת, יוצאת אלופת העולם, עושה כל מה שצריך גם כשמי שמסביבך לא מצליח. מעשית ויעילה, אין כמוך!
     
    שנה טובה ומתוקה מדבש, צופה יקרה

    אהבתי

  2. בהחלט עומס רגשי, פיזי ונפשי. ג’ינג’י הולך לחפירות שלו. מה את עושה צופה יקרה בשביל מילוי המצברים שלך, חוץ מלפרק ולהרכיב מחדש כסאות וראשי מקלחות (ואני לא מזלזלת בזה בכלל). שתהיה שנה טובה (יותר). ושהדבש יהיה מתוק וענברי. 

    אהבתי

    1. תודה על המחמאות והתמיכה 
      כדי למלא מצברים אני עושה בינג’. חרשתי על מד מן והיום אני בפרק האחרון של העונה האחרונה. כיף גדול ותחליף לקריאת ספרים, תחביב ותיק שקצת זנחתי לאחרונה.

      אהבתי

  3. אהבתי שמחר את מקדישה את הזמן לעצמך: מסדרת, מנקה ומבשלת . מכירה את זה כשאת מרגישה שאת בחלום רע, וששום דבר לא מתקדם, הכל בסלואו מושן. ואשר לחמותך, צודק הרופא. בגיל הזה גם סתם התייבשות וחום גורמים לחולשה נוראית בכל הגוף. מקווה שתחלים ותחזור לעצמה, ואין יותר צום, זה לא לעניין בגיל הזה בכלל. 

    אהבתי

    1. כן, זה די מגוחך, לנוח ככה, אבל משום מה הגברים במשפחה משוכנעים שבישול וניקיון אלו דברים שקורים לבד, בלי טרחה של איש ולא מבינים איך זה יכול להיות שהמקרר לא מלא אוכל והבית מלוכלך. איכשהו אני אמורה לדאוג לזה גם אם שהיתי מחוץ לבית כל היום בגלל עניינים אחרים.
      ההפתעות הלא נעימות האלה שקורות בגלל בעיות הבריאות של חמותי משבשות לנו את החיים ומבלגנות את סדר היום כל פעם מחדש 

      אהבתי

  4. זה לא פשוט לדאוג לכולם, בטח לא עם ריצות הלוך וחזור לבית חולים. בנושא הצום, אין ספק שזאת היתה טעות, אבל בנושאים האלה אנשים הרבה פעמים לא חושבים בהיגיון.
    אני מאד מקווה שמחר תטפלי בעצמך, גם כי זה כיף וגם כי אם לא תטפלי בעצמך איך יהיה לך כוח לטפל באחרים. ☺
    חג שמח

    אהבתי

  5. הורה קשיש ומטפל/ת
    בכלל לא מן הדברים הפשוטים
    אבל לפחות היא התעקשה להשאר ליד חמותך בערב ולסייע לה עם הארוחה.
    חבל כמובן שהיא צמה , יכלה לאכול מעט אבל בגילה לא מומלץ לצום
    תרגישי טוב !
    ( ואגב; את פייסל החלפנו מספר פעמים בחנות שברגבה, הצפיפות שם בחגים בלתי נסבלת !)

    אהבתי

    1. היא מטפלת מסורה ואנחנו מאוד משתדלים לגרום לה להרגיש טוב אבל לי אישית קשה איתה. אני לא יכולה לדבר איתה ואני לא מצליחה לחבב אותה משום מה.
      לא שזה משנה, היא מטפלת בחמותי, לא בי וחמותי מרוצה ממנה, זה מה שחשוב.

      אהבתי

  6. ככה צריך. לנוח ולקחת זמן לעצמך.
    לא מבין מה עבר על חמותך שהחליטה לצום במצבה. חבל שניהיה ככה. מקווה שהרכב החדש יקל עליכם.  שיהיה חג שמח

    אהבתי

  7. ופייסל ,כשנפשנו בנהריה ראינו את המקום,נראה מרשים בגודלו אין ספק אבל לנסוע מטבעון לנהריה?
    בנצרת עילית יש את ההיפר הכי גדול בארץ שברח לי שמו,זה לא יותר קרוב אליכם?

    אהבתי

    1. אני עוד זוכרת את פייסל כשהיה רק פחון קטן ודל, במשך השנים הוא גדל והתרחב. אנחנו מגיעים אליו בגלל שהבנק של חמותי והבית שלה נמצאים בנהרייה. אחרת באמת שאין טעם לנסוע לשם למרות המחירים הזולים. משום מה תמיד נורא צפוף שם ואנשים קונים שם כמויות ממש מפחידות. כל אחד עם שתיים שלוש עגלות עמוסות. יש המון קופות וקופאיות זריזות וחרוצות ובכל זאת תמיד תורים ארוכים.
      לדעתי כל הצפון קונה שם. הקניון בנצרת באמת יפה אבל קצת רחוק לנו. לא חסרות חנויות באזור שלנו.

      אהבתי

  8. העלבון שלך לגמרי מובן, הוא היה יכול להגיד ששתי מילים על מה היה העניין.

    הקשיש בסופר נשמע כמו סיוט גרוע במיוחד. משתווה בקלות לאדיוט שחותך אותך בכביש ואחר נוסע שישים קמ"ש ואת לא יכולה לעקוף אותו בגלל התנועה ממול (קרה לי היום, פעמיים).
    אתם מכינים את הכסף לפני שאתם יודעים איזה רכב אתם קונים? לא עדיף לעשות הפוך ולשחרר כסף כשאתם יודעים כמה נדרש?

    אהבתי

    1. הכסף היה סגור במין תוכנית משונה כזו שצריך לשחרר קודם הכל ואחרי שלוקחים מה שרוצים אפשר לסגור שוב.
      אני אגב די בטוחה שבסוף הוא ימצא סיבה לפוצץ הכל ולהמשיך לחפש. עניין של אופי 

      אהבתי

  9. היי דובשנית עם הפתיל של הג’ינג’י את יודעת להסתדר(עניין של ניסיון כנראה)המטפלת הרומנית היא אישה זרה ש’הוצנחה’ לבית ולמשפחה .אם את לא מחבבת אותה תנסי לבדוק עם עצמך מה הסיבה ו(לאו דוקא ה’קנוניה’)בריאות וכוחות לך,בריאות לחמותך ושגם הג’ינג’י יהיה בריא ..  

    ’פייסל הגדול’ ?נשמע כמו שם של רומן של אליסטר מקלין 

    אהבתי

    1. אליסטר מקלין, כמה אהבתי את הספרים שלו 
      פייסל הגדול שרק אלוהים יודע אם הוא באמת קיים הוא שם של קניון בכניסה לנהריה. כל תושבי הצפון מכירים אותו. זול שם מאוד ועקב כך צפוף להחריד למרות שלא מזמן הוא בנה בניין חדש עם שתי קומות ומגרש החנייה תמיד מפוצץ למרות גודלו.
      אין לי מושג מה יש לי נגד המטפלת, אולי מעצבן אותי שאני לא מסוגלת לתקשר איתה ובעלי כן?

      אהבתי

  10. היי יקירה. לונג טיים..וכו
    אני אלופה בלתת עיצות. אז קחי ואם תרצי תשתמשי.
    מה זה הקונטרול פריק? הכל על הכתפיים שלך? תרפי!!!
    את לא יודעת רומנית. יופי לך. שהגינגי ינהל את אמא שלו. תעזבי אותם לנפשם. יצאת מהבית ליום טיול. תהני.קניות זה כיף. גם חלב ולחם. פוגשים אנשים. רואים מה חדש. שותים קפה בחוץ. כיף! חמותך בבית חולים ומטופלת בלווי מטפלת צמודה. יותר מזה אי אפשר. היא תתגבר .או שלא. זה לא באחריותך!
    הגינגי לא רוצה אוטו חדש? מה הוא רוצה? לריב איתך? לטנגו צריך שניים!
    הבנת את הענין? אם לא תמשיכי לסחוב הכל לבד ולקטר. אני מקווה שלא נעלבת. אני לצידך. עשי לך לימון מהלימונדה. ואגב. המטפלת יכולה וצריכה גם לעזור לך כשאת חולה ולנקות לך בבית. ותחשבי על זה…

    אהבתי

    1. עצות מעולות וצודקות לגמרי.
      היה לי אימון טוב ויעיל מאוד בפלדנקרייז ונחתי כראוי. 
      המטפלת שוהה בבית החולים ומשגיחה על חמותי והאוטו המיועד שלנו נכנס לטיפולים של לפני מכירה.
      המצב נראה טוב יותר 

      אהבתי

  11. תיאורים קשים בהחלט. אהבתי את העצות החכמות מכל הלב של שאלונדון.
    באמת חשוב לברור לעצמך במה את חייבת להיות מעורבת ומה את חייבת לקחת על עצמך, ואת כל השאר לשחרר.

    לקחת זמן לעצמך באמת – כמו הפלדנקרייז והמנוחה (פחות הבישולים והניקיון אבל אני מבינה שאין ברירה). 
    יש אפילו סיכוי שאם לא תפגיני שום עניין במה שנאמר בין ג’ינג’י למטפלת, הוא יספר לך ביוזמתו…. 
    מאחלת לך וגם לחמותך בריאות שלמה 

    אהבתי

    1. נחתי ואחר כך הספקתי להתעייף שוב 
      היום משחררים סוף סוף את חמותי מבית החולים אבל היא עדיין מאוד חלשה וצריך לטפל בה כל הזמן. המצב שלה הולך ומתדרדר מאשפוז לאשפוז, היא נעשית חלשה יותר ויותר, גם גופנית וגם מנטלית. חוזרת לתקופת התינוקות, זה קורה מהר מאוד ומאוד מעציב ומדכדך.

      אהבתי

  12. זה עידן הנסיכים והנסיכות והמשרתים שלהם – ההורים שכל תפקידם הוא לבדר, לפנק ולשאת על כפיים. גדל דור של אנשים שחושבים שכל העולם סובב סביבם, זה די מבהיל.

    מקווה שהחזרה לשגרה תחזיר לך קצת שקט ושלווה, מגיע לך

    אהבתי

  13. מאחלת לך שהשבוע יעבור במהירות ובקלות. ובהמשך אולי תצאי גם  את לחופשה? מגיע לך ניקוי ראש ומילוי מצברים.

    אהבתי

  14. באמת עולם הפוך – כשכולם בחופש את עובדת, ובמקום שההורים יחנכו את הילדים, הילדים מנהלים את ההורים שלהם. חשבתי שדווקא הורים מבוגרים יותר שמגיעים להורות בגילאי שלושים פלוס פלוס מגיעים ממקום בוגר יותר, אבל כנראה שזה עניין של דור. אחרי שג’ינג’י יחזור תעשי משהו נחמד לעצמך בעצמך. יש רעיונות?

    אהבתי

    1. הייתי שמחה אם הייתי יכולה להפסיק לדאוג ולעשות כל הזמן סידורים לכולם. הפכתי משום מה למזכירה המשפחתית. אני מקווה שאצליח לצאת בשקט לטיול לאגמון החולה בלי שיקרה שוב משבר שידפוק לי את התכנית.

      אהבתי

  15. מה שבטוח וזה בולט בפוסטים שלך,שרול יודע לחיות היטב. נכון שהוא עובד קשה והכל אבל את עושה לא פחות ממנו וגם את צריכה פינוקים.
    תפני לך מקום לדברים האלה!

    אהבתי

    1. אין ספק שהוא יודע גם לבלות אבל אל תשכח שרק לפני שלושה חודשים הייתי בפולין והשארתי אותו להתמודד לבד עם המחלה של לוקה שלנו ז"ל.
      עכשיו תורו ואגב הוא לא נסע למסע תענוגות אלא זה חלק מהקורס בארכאולוגיה. הם מנסים להספיק כמה שיותר אתרים והמדריך לא נותן להם זמן לקניות. כנראה שהפעם לא יהיו מתנות מגניבות מחו"ל.

      אהבתי

  16. מתבאסת על הצינון החוזר שלך, והאמת שגם אני לא מצליחה להיפטר לגמרי לא מהשיעול שלי וגם לא מאיזושהי תחושה כללית של אי-בריאות. אוף.
    מכירה היטב את החיים ההפוכים, בהם את עובדת כשכולם בחופשה ו(אולי) נחה כשכולם עובדים. לא ממני אלא מ-T. כיון שהיו לו מקומות לאירועים ומסעדות, הוא תמיד עבד – שבתות, חגים, יולי-אוגוסט…והיינו צריכים למצוא תקופות "שקטות" יחסית כדי לצאת לחופשה. לגבי ההורים היום – הם לא מוכנים להשקיע את האנרגיה הנדרשת כדי להיות עקביים, להציב גבולות ברורים ולחנך. בנוסף הם לא רוצים שהילדים יכעסו עליהם, רוצים להיות "חברים" שלהם. שטות מוחלטת. הם עושים נזק לילד ובעיקר לסביבה. מהממת את שמפרגנת לג’ינג’י…אבל מאחלת לך כבר לנוח וליהנות בעצמך קצת יותר….

    אהבתי

  17. מה שאת מספרת, זו בדיוק ההתנהלות שראיתי של דודה שלי עם הבת שלה
    אני לא אשכח ילדה בת שנה וקצת ודודה שלי, אמא שלה שואלת אותה אם היא רוצה לאכול, אם היא רוצה לישון וכדומה
    איזה נזק זה עושה לילדים
    אין לך מושג איך הילדה משחקת באמא שלה
    ואיזה נזק ההתנהגות של אמא שלה עשתה לה… זה פשוט נוראי

    הורה צריך להיות הורה, לא חבר של הילד
    הוא צריך לחנך ולשים גבולות
    ולא פלא שיש דבר כזה סופר נני
    הורים היום לא מחנכים את הילדים שלהם, לא יודעים לשים גבולות
    מפחדים אפילו מהילדים שלהם
    ונותנים להם  הכל על מגש של כסף רק לא לשמוע מהם צעקות
    עצוב שזה ככה

    אהבתי

  18. סבתא שלי צמה ביום כיפור
    אחי וגיסתי היו אצל ההורים שלי
    ואחותי הייתה פה וצמה
    ואחי אמר לאמא שלי שזה לא טוב שסבתא שלי (אישה בת 82) תישאר לבד בבית כשהיא צמה ביום כיפור
    נכון שהיא בריאה והכל בסדר, אבל עדיף שהיא תהיה עם אנשים ולא לבד

    ולאנשים חולים אסור לצום, זה ידוע הרי

    לא קל להגיע לגיל מבוגר כשלא בריאים במיוחד
    רק במצבים כאלה אנחנו לומדים כמה הבריאות שלנו היא דבר יקר ערך…

    אהבתי

כתיבת תגובה