לוקה

כל השבוע אנחנו עסוקים בבעיות הבריאות של לוקה
ומוטרדים מאוד ממצבה. ביום שלישי השאיר אותה צץרץ אצל הווטרינרית לעשיית ביופסיה. אנחנו נסענו קודם כי היינו צריכים לקחת את חמותי לצילום צפיפות עצם. הוא
סיפר ששם לב שהיא צולעת גם ברגל האחורית. אחרי הצהרים חזרתי לאסוף אותה, היא הייתה
עדיין מטושטשת ונגררה בקושי לרכב. כשחניתי ליד הבית היא סירבה לצאת מהמכונית.
השתרעה במושב האחורי והתעקשה להישאר במכונית. בסוף נמאס לי, הקפדתי לחנות בצל, השארתי את הדלתות של
הרכב פתוחות ועליתי הביתה.

רק בלילה כשצץרץ חזר מהעבודה היא יצאה מהרכב
וחזרה הביתה. היא אוכלת ושותה אבל זזה בקושי ורואים שכואב לה. יומיים אחר כך
קיבלנו תשובה מפתיעה מהביופסיה – לא רואים שום סימן לסרטן. הווטרינרית החליטה
להחליף את סוג האנטיביוטיקה שהיא מקבלת אבל לא נראה שיש לזה השפעה. היום הבנו שהיא
לא יודעת מה עוד לעשות והחלטנו לא לחכות עד שאורתופד שעובד עם הווטרינרית יגיע
לביקור ופנינו למרפאה גדולה ומצוידת יותר שחברים שמגדלים כלבים המליצו לנו עליה.

הווטרינרית החדשה הצליחה לבלבל אותנו עוד יותר
ואמרה שלדעתה זה בכלל לא סרטן וקבעה שיש לה כאבים באגן ובגלל זה הצליעה ברגל
האחורית. היא גם חושבת שהיו צריכים לעשות לה בדיקת דם וחשבה שצריך סוג אחר של אנטיביוטיקה. החלטנו שביום ראשון שוב נאשפז אותה במרפאה החדשה ונעשה עוד סדרת בדיקות,
צילום חזה, בדיקות דם ואולי שוב נצלם את הרגליים. כל הכדורים והטיפולים עולים הון
אבל אנחנו חייבים לדעת מה יש ללוקה ואם אפשר לעזור לה.

ביום שלישי אני טסה עם הורי והדודים לפולין
לטיול. נחזור רק בעוד עשרה ימים. אני נוסעת עם לב כבד ורק מקווה שהיא עוד תהיה
בחיים עד שאחזור.