מבול של צרות ובעיות

השבועיים האחרונים מאז שחמותי עברה אלינו היו קשים בצורה לא רגילה. גם המעבר היה קשה וגם כל הסידורים והבירוקרטייה שטרם הסתיימו והכי קשה – העובדת הזרה שלה החליטה לעזוב. היא הייתה מוכנה להסתלק יום אחרי שהחליטה אבל עצרנו אותה כי לפי החוזה היא צריכה לתת לנו שבוע למצוא מישהי חדשה. עבדנו בזה במשרה מלאה תוך כדי ניסיון לנהל חיים שגם ככה הם די עמוסים ופשוט לא הצלחנו. אני יכולתי לעזור מעט מאוד כי רוב הנשים שאיתרנו דיברו רק רומנית ואני לא דוברת רומנית ולכן ג'ינג'י היה חייב לדבר איתן. כל פעם זה היה כמעט ובסוף התפספס. מישהי באה ועשתה רושם מצוין והוחלט שמחר נתקשר ונקבע סופית מתי היא מגיעה ומאז היא פשוט נעלמה, לא עונה בטלפון ולא חוזרת אלינו. אחרת כמעט באה ופתאום מצאה עבודה חדשה וביטלה, לפחות הודיעה מיד, גם זה משהו. הגדילה לעשות גברת ורה שג'ינג'י הביא מישוב סמוך וברגע שנכנסה לחצר שלנו התחילה להתלונן שיש לנו יותר מידי עצים, שהיא פוחדת מציפורים ?! ובסוף החליטה שהיא תודיע לנו מחר, תלוי מה היא תחלום בלילה. היא לא הודיעה וטוב שכך, כי בן אדם משונה כמוה לא צריך לטפל באיש.

נוצר מצב שהיו יומיים מאוד קשים שבהם אני זו שטיפלה בחמותי. לכאורה מה הבעיה? אבל מדובר לא רק בתמיכה כדי להעביר אותה מכסא גלגלים למיטה וההפך (מה שהיה מאוד לא קל לגב ידוע הסבל שלי) אלא גם להחליף לה חיתול ולרחוץ אותה. היא הרגישה מאוד לא נעים בגלל הסיטואציה הזו ועשתה הכל כדי להימנע ממנה כולל לשבת חצי יום בתוך חיתול ספוג שתן אבל בסוף כבר אי אפשר היה ועשיתי זאת כמו גדולה והאמת לא היה כל כך נורא אבל למרבה הצער עברתי בשבוע שעבר ניתוח בגלל תסמונת התעלה הקרפלית ויש לי תפרים ביד שמאל. אני בכלל אמורה לנוח ולא להתאמץ אבל במצב שנוצר זה היה בלתי אפשרי כמובן. עם התחבושת והכל רחצתי אותה ואפילו הכנתי מרק על פי הנחיותיה, דווקא יצא די טעים.

הניתוח אגב נכשל לדעתי כי התופעות של נימול ולחץ לא עברו אוף

כל זה עוד מתגמד בגלל הבשורה הנוראית שלוקה האהובה שלנו צולעת לא בגלל שמתחה שריר או משהו כזה אלא בגלל סרטן עצמות. עדיין לא עשינו לה ביופסיה אבל הצילום רנטגן נראה מאוד לא טוב והצליעה נמשכת. בינייים אני נותנת לה כדורים נגד כאבים וגם אנטיביוטיקה כי אולי זו טעות וזו רק דלקת, ונלחמת בה כדי למנוע ממנה לצאת לטייל רחוק מידי וזה די קשה מפני שהיא גדולה ועקשנית למרות הכאב. כדי שיהיה לה נוח יותר עברתי על איסור מפורש שהיה אצלנו עד היום והרשיתי לה לשכב במיטה של אנשים, היא שוכבת עכשיו במיטה בחדר האורחים שלנו ואני לא מתנגדת כי אם זה מקל עליה אז מילא, מי יודע כמה זמן היא עוד תהיה אתנו. הרופאה הציעה שאם זה יתברר כסרטן שנכרות לה רגל כדי להאריך את חייה אבל אני נגד, מה הטעם להאריך חיים של כאבים וסבל? 

לפחות הצלחנו ממש ברגע האחרון ותוך כדי עבודה במרכז המבקרים עם קבוצה, נחמדה דווקא, ליצור קשר עם מישהי שהסכימה להגיע מיד באותו יום. היא נסעה ברכבת האחרונה של ערב חג מהמרכז לחיפה ומשם נאספה על ידי ג'ינג'י המותש ונחתה אצלנו. שמה אנג'ל ואולי כשמה כן היא? אני מקווה לא להתבדות אבל בינתיים היא ממש בסדר. אוהבת כלבים, מסתדרת עם עצים וציפורים, מרוצה מהחדר שלה, שמחה לדבר רומנית ויודעת לבשל. עושה רושם של אישה רגועה ומעשית. אולי סוף סוף אחרי ים הצרות והבעיות נתקלנו בטיפת מזל?

 

 

22 תגובות בנושא “מבול של צרות ובעיות

  1. בעיה גדולה העובדים הזרים האלה ומצד שני מה היינו עושים בלעדיהם?האבא של זוגתי נמצא בדיור מוגן סיעודי מקום באמת נפלא וזה המזל שלנו כי אחרת הסאגה הייתה הופכת בלתי נסבלת. אני מקווה שהימים הקשים האלה יחלפו וגם את תרגישי טוב. לא בסדר שגם עכשיו בגילינו אנחנו צריכים להאבק

    אהבתי

    1. חמותי לא מוכנה לשמוע על דיור מוגן, לעזוב את הבית שלה היה מבחינתה הגבול, יותר היא לא מוכנה.
      רוב העובדות הזרות הן נשים קשות יום שנאלצות לחיות בתנאים לא קלים. היחידים שמרוויחים מהעסק הזה הן חברות ההשמה שמביאות אותן.

      אהבתי

      1. לא תמיד אגב אפשר להתחשב ברצונו של הקשיש להמשיך לחיות בביתו,כל זמן שזה אפשרי,אחלה,אבל מגיע רגע ואני מקווה שלא יגיע אליה שהםתרון הוא דיור מוגן ולא כל הקשישים מבינים את זה.

        אהבתי

  2. הלוואי! נורא קשה למצוא מטפלים מתאימים שיהיו גם אחראים והכול.  צחקתי כשקראתי שהיא ’מסתדרת עם עצים וציפורים’,  אבל באמת,  אולי זה סימן לטובה 🙂
    שיהיה בהצלחה  וחג שמח.

    אהבתי

    1. מאוד קשה להכניס אדם זר למשפחה ופה יש גם בעיה של שפה שאני לא דוברת.
      נכון לעכשיו נדמה לי שגילינו אישה חרוצה והגונה שמצליחה להסתדר יפה עם חמותי. אנחנו מוכנים ללכת לקראת כל מטפלת ולהקל עליה ככל האפשר וגם לא לחסוך כלום בתנאים טובים, רק שתעשה את עבודתה ותהיה בן אדם.

      אהבתי

  3. שמחתי על נימת האופטימיות בסוף, למרות שזה בסדר גמור לכתוב גם על הבעיות בלבד. מאוד מבינה אותך ואת חמותך. כל כך לא פשוטה הסיטואציה שאת צריכה להחליף לה חיתולים, וכל הכבוד לך שעמדת בזה בגבורה, עם סינדרום הקרפל והגב. אני בטוחה שגם עשית את זה ברגישות הראויה, ושהחמות (שאותה אני מאוד מחבבת דרך הסיפורים שלך) מעריכה את זה גם כן. לא פשוטה הזקנה המנוולת הזו.

    אהבתי

  4. אוי, לוקה שברה לי את הלב 
    לא ששאר הדברים קלים, אבל זה נורא ביותר.
    אני לא יודעת בת כמה היא, אבל אם היא לא מאד מבוגרת, תשקלי את נושא כריתת הרגל בחיוב. כלבים חיים מצויין עם שלוש רגליים, אני יודעת, היתה לי כלבה כזו, שחיתה ככה שלוש עשרה מתוך ארבעה עשרה שנותיה. 
    היא נדרסה על ידי מכונית והרגל האחורית שלה רוסקה לשביבי עצם, אי אפשר היה להציל. היא עברה כריתה של הרגל וחיתה ככה באושר ועושר.
    כל זה כמובן בתנאי שהיא לא סובלת מכאבים בגלל הסרטן.

    אהבתי

  5. קשה למצוא עובדת זרה מסורה, אנחנו עברנו 7 מדורי גיהנום עם סבא וסבתא. כואב לי על הכלבה, וכמובן שאת זקוקה למנוחה ליד. שיהיו רק בשורות טובות.

    אהבתי

  6. אוי מסכנונת, עם הגב והמפרק כף היד………..עוד לטפל בחמותך (וגם לה לא נעים בכלל שכלתה צריכה להחליף לה חיתול). מחבקת את שתיכן. 
    ולוקה המסכנה…..לבי לבי עליה. גם לו’, הכלב שהיה לי אצל הורי (ונשאר אצלם כשהתחתנתי) היה בסוף סרטן. אחרי התלבטויות הוחלט להרדים אותו כדי למנוע ממנו המשך סבל. זו הפריווילגיה שיש לבעלי החיים על פני בני האדם. 
    מאחלת לך שתצדקי ובסוף זו רק דלקת והאנטיביוטיקה תעשה את שלה……….
    ומאחלת בעיקר המון המון הצלחה עם אנג’ל, שאולי באמת כשמה כן היא….מלאכית שהגיעה לעזור. 
    חג שמח צופה יקרה 

    אהבתי

    1. כן,  לבעלי חיים יש באמת מזל מהבחינה הזו. אני מתקשה לחשוב על החיים בלי לוקה האהובה אבל לא מוכנה שהיא תסבול.
      באמת התלבטות איומה.
      לפחות בגזרת החמות המצב נראה מעודד וגברת אנג’לה מתבררת כמלאכית חרוצה ומלאת רצון טוב.

      אהבתי

  7. אני יודעת מאבא שלי, שהוא עובד בתחום הזה (הוא מטפל סיעודי) שמי שרוצה מטפל/ת 24/7 חייב לקחת מישהו מחו"ל, כי הישראלים, רובם אנשים עם משפחות ולא יכולים להישאר 24/7 עם בן אדם
    גם לא קל למצוא אדם מתאים (ולא זו לא עבודה קלה בכלל)
    מה גם שאותו אדם הופך להיות סוג של בן בית אצלכם

    קראתי מה שכתבת על לוקה בפייסבוק
    לגבי כריתה של הרגל, צריך לברר קודם כל אם זה מפסיק את ההתפשטות של הסרטן, אם כן, שווה לחשוב על זה (כלבים מסתדרים עם רגל אחת פחות)
    ואם לא… באמת זה יהיה סתם להאריך חיים
    מקווה שזה באמת רק דלקת…

    אהבתי

    1. האמת שזה הכל הראש של בעלי, לא שלי, אבל אני תומכת כמובן ולגמרי בעד.
      היא גרה בדירונת מתחת לבית שלנו, עם כניסה נפרדת וזה נוח לכולנו כי כבר לא צריך לנסוע כל כמה ימים לנהריה לטפל בעניינים שלה.
      יש עובדת זרה שמטפלת בה, מבשלת ומנקה, אני רק משמשת נהגת מידי פעם ולפעמים קופצת להגיד שלום ולשאול מה נשמע. ממש לא מאמץ מיוחד.
      אני מכירה את חמותי ארבעים שנה ועם הזמן נקשרים לבן אדם ולומדים לחבב אותו למרות שלפעמים היא באמת יכולה להיות קשה. לא נורא.

      אהבתי

  8. כל כך יפה איך שאת דואגת לחמותך
    מה עקץ את ההיא שנעלמה (סתם. ניסיתי להצחיק , מקוה שהצלחתי)
    טוב שנמצאה טובה ממנה
    עצוב לי על הכלבה

    אהבתי

    1. עד היום לא לגמרי ברור למה העובדת הראשונה הסתלקה. לדעתי היא רצתה לגור במקום גדול יותר, עירוני יותר. אצלנו היה שקט וכפרי מידי לטעמה ודרשו ממנה לבשל מה שהיא לא ידעה ולא אהבה.
      הסיפור עם הכלבה שובר לנו את הלב. נעשה לה ביופסיה אבל רק כדי לדעת במאה אחוז שזה סרטן. נותנים לה כדורים נגד כאבים וכמה שיותר פינוקים וליטופים ומקווים שהיא לא תסבול לקראת הסוף.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s