מזל טוב לנו

סוף סוף ואחרי יגיעה רבה וממושכת והרבה אכזבות ומפחי נפש וגם בלבולי מוח הצלחנו למצוא משפחה שתשכיר את הבית של חמותי. יש לנו עד סוף החודש להעביר אותה ואת העובדת הזרה שלה אלינו.

אני ממונה על הבירוקרטיה, כלומר לסדר לה טלוויזיה ואינטרנט (כי העובדת הזרה חייבת אינטרנט) להעביר את הטלפון שלה ולרשום אותה בסניף קופת החולים שלנו. חוץ מזה צריך גם לארוז את כל חפצי הבית והבגדים ולסדר הכל בדירה שתהיה שלה ועל הדרך נצטרך גם כנראה לזרוק הרבה דברים כי אחרת אי אפשר להעביר בית של 160 מ"ר לדירה של 70 מ"ר.

עד היום נאבקנו קשות בעצם ג'ינג'י נאבק ברשות לזכויות ניצולי השואה שכל כך אוהבת את הזכויות שלהם עד שהיא משתדלת כמיטב יכולתה לשמור אותם אצלה ולא לגלות אותם לאיש. למזלה של חמותי הבן שלה הוא עקשן נוראי ולא נרתע מקריאת האותיות הקטנות וירידה לפרטי פרטים. הוא הצליח לגרום להם לתת לה את מלוא זכויותיה שזה בעצם כסף, לא המון אבל מספיק כדי להבטיח שהיא תוכל לממן עובדת זרה ולא תתרושש בגלל זה.

האמת, לא האמנתי שזה יקרה. כל כך הרבה שנים היא התחפרה בבית שלה ומצאה אלף ואחת סיבות למה עדיף שהיא תמשיך לגור שם ולא תעזוב אבל אין ברירה הנסיבות הן כאלה שהיא חייבת לעבור. קודם היא נאלצה לוותר על המיטה הזוגית שלה שבה היא ישנה כל כך הרבה שנים עם בעלה המנוח, (הוא ניגר אותה לבד במו ידיו) ועברה למיטה רפואית עם מנגנון שמאפשר להרים את הראש וכל מיני פטנטים כאלה (בזכות ג'ינג'י הבלתי נלאה קיבלנו את המיטה וכיסא גלגלים ואפילו מנוף לנכים תוך שבוע ולא חיכינו כמו שמקובל מעל חודש עד שמשרד הבריאות יואיל בטובו להזיז את הניירת ולפעול) ועכשיו היא נאלצת להעביר את עצמה ואת שאר הרכוש שצברה במשך שנים כה רבות למקום חדש. בזמנו היא טענה שהבית שלנו נמצא בואדי נמוך מידי, וצריך לרדת ביותר מידי מדרגות כדי להגיע, וזה מקום נידח ורחוק מידי מהעיר לטעמה, אבל זה היה לפני שלושים שנה, כיום כבר הדברים השתנו. כל מה שהיא זקוקה לו במצבה היום זה מקום מגורים עם יציאה לחצר בלי מדרגות, ופתחים מרווחים מספיק למעבר כיסא גלגלים אוף

אנחנו נעשה הכל כדי שיהיה לה נוח ונעים ונקווה שהמעבר יהיה קל וחלק.

 

חוץ מזה נפלתי על סרטון מעורר מחשבה ופוקח עינים מתוך הדף של Alon Goldberg שנקרא 'הכללים לשולט' אם כי אולי התרגום המדויק של RULS TO RULLER הוא החוקים למחוקק.

הסרטון שהוא טרח לתרגם בחריצות רבה נלקח מתוך פוסט שנקרא המדריך לדיקטטור – “איך להשיג ולשמר כוח פוליטי – בדיקטטורה ובדמוקרטיה”.

שווה להשקיע זמן ולקרוא!

 

 

17 תגובות בנושא “מזל טוב לנו

  1. מברוק גדול. זה ממש לא מובן מאליו השינוי שהיא עושה וכבוד לכם על יוזמה וההתעקשות.
    את הסרטון אראה בבית,אחרת יפטרו אותי..
    סתם סתם

    אהבתי

  2. זמן הורים, והתהליכים הללו שהם ואנחנו צריכים לעבור איתם לא קלים ולא פשוטים. צריך לעשות מה שהכי נוח עכשיו, ועם כל הצער והכאב להפטר ממטען מיותר, אפילו אם זו מיטה נוסטלגית שבעלה ניגר(!). בכל זאת תרשו לה לקחת איתה ’חפץ מעבר’, כי כמו ילדים קטנים גם הזקנים זקוקים לדברים שלהם סביבם. אני מניחה שזה די מובן מאליו עבורך, כי את מציינת שצריך לארוז את החפצים והבגדים ולקחת מה שכן אפשר. אצלנו אחותי אומרת שההורים יצטרכו לבוא עם מזוודה, כמו לצימר. קשה לי לתאר מה זה אומר לאגרן כפייתי כמו אמי. אבל חמותך תמיד נשמעה לי רציונאלית במיוחד. 

    אהבתי

    1. חמותי אישה קשוחה וחזקה נפשית. היו לה חיים לא קלים ומאוד חבל לי שלקראת סוף חייה היא סובלת מכאבים, זה מאוד לא הוגן.
      ניקח איתנו כמה שיותר מהחפצים שלה וננסה להנעים לה כמה שאפשר. 

      אהבתי

  3. באמת מזל טוב ומזל גדול שיש את הג’ינג’י שיזיז ענינים וידקדק באותיות הקטנות.
     
    תהליך צמצום החפצים לא קל, ובטח לא היציאה מהבית. מקווה שיעבור עם כמה שפחות קשיים.
     

    אהבתי

    1. יש לה ויטרינה ענקית כזו עמוסה חפצי חרסינה וזכוכית, אני חושבת איך להעביר הכל בלי נזקים ומתחלחלת.
      על חדר הבגדים אני לא מעזה לחשוב אחרת אברח מהבית בצעקות 

      אהבתי

      1. לזרוק זה טוב, מנקה את הנפש. משום מה נראה לי שהחמות לא תחשוב כך

        מחזיקה אצבעות שיעבור כמה שיותר ברוגע.

        אהבתי

  4. מאחלת לה ולכם שהמעבר יעבור בקלות !
    תהליך לא פשוט בלשון המעטה יעבור על חמותך
    אבל אין ברירה
    ולכם יהיה קל  יותר כשהיא קרובה( ולא לרוץ ממקום מגוריכם לעיר שלה , זה ממש קשה מנסיון)  וטוב שיש לכם אפשרות לסידור שכזה !

    אהבתי

    1. זה כזה מזל שיש לנו דירה בקומת קרקע, היא תהיה קרובה אבל תהיה לה פרטיות ושקט ואיזה מזה שחמי התעקש בזמנו להוסיף עוד חדר שינה אחד. אז חשבתי שהוא מגזים, היום אני מודה לו בליבי, גם למטפלת יהיה חדר משלה ואני מקווה שכולם יהיו מאושרים.

      אהבתי

  5. מזעזע האטימות של המדינה בטיפול בניצולי שואה ובקשישים בכלל. האיטיות והבירוקרטיה ש"מבטיחים" להם שהסיכוי לקבל תקציב כלשהו יהיה קלוש מספיק 😦 
    שיהיה בהצלחה.

    אהבתי

    1. המדינה לא מטפלת באף אחד ואין טעם לצפות שתעשה את זה. היא מגלה זריזות ותושיה רק כשהיא לוקחת ממך כספים.
      כדי להשיג מה שמגיע לך אתה חייב להיות תוקפני ונמרץ והרבה פעמים לנדנד ולאיים. פתאום גילינו שמגיע לחמותי הנחה בתשלום חשבון חשמל. הביטוח הלאומי מדווח לחברת חשמל שאמורה לתת הנחה לניצולי שואה אבל משום מה זה לא קורה.
      כנראה שעד שלא נאיים במשפט או נפנה לתוכנית כמו הכל כלול או יהיה בסדר זה פשוט לא יזוז, למה? אין לי מושג, אבל ככה זה 

      אהבתי

  6. אתם עושים דברים נפלאים , ובתור מי שעברה בדנות החמישים שלה מדירת 150 מטר לדירת 79 מטר עלי לומר לך שסה לא יהיה קל , מה גם שזו דירה שכיגלו בה ילדים שנים ארוכות , אבל מה שאת מתארת כ כ פסטוראלי אצלכם וג’ינג’ כה חרוץ , אני מאמינה שיהיה לה טוב אצלכם
    אפשר גם ?😍

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s