עכשיו תורי

בוא נתחיל מזה שאני ממש לא אוהבת את פסח, חג מעצבן ומאתגר קולינרית. יותר מידי חופש לילדים, יותר מידי משפחה והרבה יותר מידי קלוריות ואם נוסיף לזה את מזג האוויר ההפכפך שנקרא אביב ישראלי אז בכלל…. חג מעצבן נורא!

כל שנה בפסח היינו מסתפחים לפלג אחר של המשפחה, מקטרים ומתלוננים ואוכלים מעדנים שבישלו עקרות בית חרוצות (שהן לא אני) ומרגישים שבזה עשינו את שלנו, אבל השנה, כמעט בלי לשים לב, הפכתי פתאום לזו שעושים אצלה את הסדר, זו שיודעת ומבינה ובשלנית ועקרת בית, ואם לא די בכך אז אני לא רק מבשלת כמעט הכל אני גם אחראית לשינוע שולחן החג לביתה של חמותי שטרם הצליחנו להעביר לגור אלינו.

היא אמנם אמרה שלא צריך ושנשאיר אותה לבד בחג, אבל ברור שזה לא יעלה על הדעת, שנים היא אירחה אותנו על טפינו בחגים ועכשיו כשהיא חולה וכאובה ובקושי קמה מהמיטה נשאיר אותה לבד?

אין מצב.

פתאום גיליתי בעצמי כישרונות בישול מופלאים, הכנתי את זה ואת ההוא, אפיתי עוגת פסח פרווה ודג בשקית קוקי ויש צלי בשר ביין שמתבשל לאיטו בסיר, לא נהיה רעבים, זה בטוח, אבל זה לא יהיה חג שמח כל כך השנה. צץרץ עובד, עוגי גם לא יהיה ורק לילי תבוא איתנו לסבתא.

המצב שלה לא טוב, יש לה כבר מיטה מיוחדת לחולים וכיסא גלגלים ובלילה היא משתמשת בתחתונים סופגים שזו דרך מנומסת להגיד חיתול למבוגרים.

קשה לה לשבת זמן ממושך, ואני מניחה שנעבור על ההגדה ברפרוף וזה הכל. מעניין מה העובדת הזרה שלה, נוצריה כשרה שמדברת רק רוסית ורומנית, תחשוב על מנהגי החג שלנו.