והסאגה נמשכת

שכחתי לגמרי להוסיף לפוסט הקודם שבתוך כל הטרפת
של המכוניות בעוד אני עולה ויורדת במדרגות ורצה מפה לשם תפס אותי הדייר הנחמד שלנו
והראה לי שקיר חדר השינה שלהם רטוב.

רק זה היה חסר לי.

שכחתי גם לספר שהדיירים שלנו שהפכו לא מזמן
להורים טריים מצאו בית גדול יותר והודיעו לנו שהם עוזבים בסוף החודש. כמובן שדבר
ראשון חשבתי שזו הזדמנות פז למעבר מהבית הגדול לדירה הקטנה והנוחה, אחרי שאשפץ
אותה מעט בכסף שעוד מעט ישתחרר לנו מפנסיה שאנחנו משלמים כבר שנים, אבל הגורל שוב
התערב וסיכל את מזימתי.

חמותי שוב החליטה שהיא רוצה לעזוב את הבית
הגדול והקר שלה בנהרייה ולבוא לגור אצלנו בדירה עם העובדת הזרה שנביא לה. כואב לה
מאוד והיא סובלת ומרגישה בודדה ומדוכאת ומעדיפה להיות קרוב אלינו. זו לא הפעם
הראשונה שזה קורה ומבחינה מסויימת זה יהיה הרבה יותר נוח שלא נצטרך לנסוע כל פעם
לנהרייה, אבל כמו שאני מכירה אותה אם הזריקות יעזרו והיא תרגיש יותר טוב היא תשנה
את דעתה כמו שכבר עשתה בעבר.

היום ג'ינג'י בדק שוב את הקיר והוא די בטוח
שהרטיבות לא נובעת מצינור דולף אלא רק בגלל הגשם וכל מה שצריך לעשות זה לשפר את
הניקוז ואז הכל יסתדר, נקווה שהוא צודק.

וכדי לא לבאס לגמרי יש גם בשורה טובה – לילי החליטה
שדי, נמאס לה להיות בדרור ישראל והיא עוזבת. למרבה הצער היא לא רוצה לחזור לצפון
אלא מעדיפה להישאר בתל אביב ועכשיו היא מחפשת דירה ועבודה ומנסה להחליט מה היא
תעשה עכשיו כשהיא כבר באמת גדולה.

גם עוגי מחפש שוב עבודה, מחפש ומחפש ומתרוצץ
ולא מוצא ובינתיים גם גר בבית, וגם צץרץ לא עושה סימנים שהוא עומד לעזוב בקרוב, וכולם אוכלים ושותים ומתקלחים ומפעילים מזגנים ומלכלכים כלים ובגדים ומצפים לאוכל
ולכביסה וליחס…

 

מה פלא שיד שמאל שלי שאוחזת יותר מידי זמן
במטאטא התחילה לכאוב נורא בזמן האחרון. הרופא אבחן דלקת בתעלה הקרפלית ונתן לי
זריקה שעזרה זמנית בלבד. החלטתי לנסות קנאביס, אולי זה יקל על הכאב שדי משגע אותי
ואפילו מפריע לי לישון טוב. לעשן אני לא יודעת ולא רוצה ללמוד ולכן החלטתי ללכת על
עוגת קנאביס. קראתי הוראות באינטרנט, ואחרי שהשגתי (לא חשוב איך) קצת פרחי
קנאביס בישלתי אותם עם חמאה וסיננתי אותה אחרי שלוש שעות בישול, הוספתי שוקולד
וקמח וביציים וגם סוכר ואפיתי הכל. יצאה חומית שוקולד ריחנית וטעימה. אכלתי קצת
בציפייה להרגיש טוב יותר אבל זה פשוט לא עבד. הייתה לי סחרחורת, איבדתי את שיווי
המשקל והרגשתי די חרא, זה הרגיש כמו זעזוע מוח, לא כמו התמסטלות.

אחרי כמה ימים
ניסיתי שוב ואתמול עשיתי עוד ניסיון בתקווה שאולי הפעם… אבל שום דבר. כמו שאני לא
מסוגלת להשתכר אני גם כנראה לא מסוגלת להתמסטל. קבעתי שוב תור לרופא ונקווה שהפעם
הוא ימצא לי פתרון כי ממש כואב לי.