שיבושים ותקלות

קראתי כרגע על החיילת של אמפרטי שצלחה באומץ את
מתן העדות בבית משפט ופתאום הבנתי שהתגברות על מכשול מפחיד מעצימה אותך ומגבירה את
הכוחות והאומץ.

גם אני פחדתי מעניין הטסט אבל לא הייתה ברירה
והייתי חייבת לעשות זאת, ולא רק שהצלחתי גם האוטו הקשיש שלי הפתיע לטובה ועבר את
הטסט כמו גדול. הקלה עצומה, אני באמת לא מבינה ממה פחדתי כל כך.

לצערי שאר היום היה די נפילה. הבוילר של
הדיירים שלנו לא מחמם את המים והתברר שנשרף לו הגוף חימום. ג'ינג'י עלה על הגג
וניסה להחליף גוף חימום בעוד אני מפצירה בחברת הגרירה שלנו לשלוח לנו ניידת שירות כי
הרכב של ג'ינג'י לא רצה להניע.

בגלל שהחשיך מוקדם הוא לא הצליח לסיים את
התיקון, אבל ניידת השירות הגיעה וחיש קל התניעה את המכונית. שמחים וטובי לב החלטנו שצריך
להזיז אותו קצת וקפצנו להורי. אכלנו אצלם ארוחת ערב ואימא נתנה לי את העותק שלה של
"סליל של חוט כחול". כשרצינו לחזור הביתה האוטו למרבה ההפתעה אמנם הניע אבל לא זז כי תיבת
ההילוכים נתקעה.

אבא שלי החזיר אותנו הביתה ולמחרת בבוקר בעוד ג'ינג'י משלים את
תיקון הדוד התקשרתי שוב לחברת הגרירה ונדהמתי לשמוע שהם לא מוכנים לגרור לנו את
הרכב כי הם גוררים מבוטחים רק פעם בשבועיים, ואם אנחנו רוצים שיגררו לנו שנחכה שבועיים או
שנשלם.

נורא כעסנו אבל לא הייתה ברירה, הזמנו גרר פרטי
ולמזלי צץרץ היה פנוי והסיע את ג'ינג'י למוסך וגם החזיר אותו. חשבתם שבזה נגמרו
תלאותיי? ממש לא.

היום שוב קמנו בבוקר ובגבורה רבה ג'ינג'י החליט
לנסוע בבוקר ללימודים באוניברסיטה ומשם לקפוץ לבי"ח כרמל לבדיקת העין המנותחת
שלו ואחר כך לחזור ללימודים. כמו תמיד הקפצתי אותו לצומת ושם הוא המתין כרגיל לאוטובוס
מנצרת שנוסע ישר לאוניברסיטה. האוטובוס עבר בזמן אבל משום מה הנהג חלף על פני
התחנה ולא עצר. הוא חיכה שם עם עוד כמה סטודנטים שהמתינו לאוטובוס לאוניברסיטה עוד שעה שלמה
אבל לא הגיע עוד אוטובוס למרות שהוא אמור להגיע כל עשרים דקות.

ג'ינג'י חטף קריזה, חזר הביתה התקשר לחברה שמפעילה את הקו ושטף אותם בצעקות. התירוץ שלהם היה
שהנהג אמנם ראה שמחכים אנשים בתחנה אבל הם לא זזו והוא החליט שהם לא מעוניינים
בנסיעה. אולי הם היו אמורים לקפוץ ולרקוד כדי שהוא ישים לב אליהם?

בסוף נאלצתי להסיע אותו כמובן לבית החולים ומשם
הוא כבר הסתדר לבד. הרופאה שבדקה אותו הייתה מרוצה ואמרה שהוא החלים לגמרי והחור
ברשתית אוחה והיא מרשה לו לצאת ביום חמישי לסיור.

מעניין לדעת מה יתקלקל וישתבש
אצלנו עד אז?