יום נישואים

היום לפני 36 שנים נישאתי לג'ינג'י. אני לא
מאמינה כמה מהר חלפו השנים הללו, לאיפה עף כל הזמן הזה?

בגלל העבודה לא יכולנו לחגוג כראוי והאמת
שאנחנו די חלשים בחגיגות. מה לעשות, אשכנזים… כל החודש הקודם היה מתיש מאוד,
ג'ינג'י עבד בחפירות בית שערים והשאיר לי לטפל בכל ההזמנות של לפני ראש השנה. היו
די הרבה ובמשך חודש תוזזתי לפה ולשם ולא נחתי רגע. האמת שדי נהניתי מזה, להיות
האחראית, לעשות ולהחליט לבד. לפני עשר ועשרים שנה לא הייתי מעזה אבל עם הזמן צברתי
ניסיון וביטחון ולמרות הקשיים והלחץ עשיתי זאת ובהצלחה.

גם ראש השנה לא היה פיקניק. עשו המון פרסומת
לפסטיבל הדבש ובעיתונים פורסמו שתי תמונות שצילמתי ופורסם מרכז המבקרים שלנו, מה
שהביא לנו זרם של מבקרים להוטים. הישראלים הם קהל קשה ותובעני ומאוד לא צייתן.
בזבזנו המון אנרגיות בוויכוחים עם הורים שהתעקשו לעשות סיורים בכוורת עם ילדים
צעירים מידי ואני חושדת שפה ושם גם שיקרו לנו ואמרו שילדים בני שלוש וארבע הם בני
חמש וזה כמובן לא צלח. ילדים צעירים פוחדים מלבישת חליפות ואין להם עניין בחרקים
ובמחזור החיים של דבורים והם פשוט סירבו ללבוש את החליפות. חבל שאנשים לא מבינים
שאנחנו מדברים מתוך ניסיון רב שנים ומתעקשים כמו חמורים שהילד בוגר לגילו ומאוד
מתעניין בדבורים, זה שילד נהנה לזלול דבש, למרוח לנו את הדלפק ולבלגן את פינת
הטעימות שלנו לא אומר שהוא באמת רוצה ללמוד על דבורים.

 

היום התחיל לא טוב, על הבוקר גיליתי במטבח, בתוך
צלחת עם פירורי עוגה, ג'וק ענקי. הייתי לבד בבית כי ג'ינג'י היה בטיול עם הכלבים
ונאלצתי להילחם בפולש לבד. אחרי מרדף מורט עצבים על השיש הצלחתי ללכוד אותו ולהרוג
אותו. ניצחתי אבל לקח לי די הרבה זמן להירגע ולהפסיק לרעוד.

בצהריים נסענו למרכז המבקרים לקבל כיתה של ילדי
בית ספר בני שבע. ג'ינג'י קיבל את ההזמנה וזו הייתה לדעתי טעות. הם תכננו לעשות
גיבוש כיתתי ומשום מה חשבו שפעילות בכוורת זה רעיון טוב. זה היה זוועה. ילדים
איומים, צעקניים ומפונקים שלא הפסיקו לצרוח ולהשתולל ולא נתנו לאף אחד לדבר
ולהסביר. המארגנת אמרה שיבואו 30 ילדים עם כמה הורים מלווים, בפועל באו פחות ילדים
אבל כל אחד בא עם הורה או שניים וחלק גם עם אחים קטנים. ביקשנו שיתחלקו לשתי
קבוצות ובפועל כולם נדחפו בצרחות איומות לקבוצה הראשונה והיה בלגן נוראי. מתברר
שג'ינג'י הסכים שהמלווים לא ישלמו על הפעילות אבל מאחר והיו יותר מלווים מאשר
ילדים יצאנו בהפסד. הוא גם לא הבין שהם מתכננים לאכול קודם ובעצם הם אכלו כל הזמן
ורצו הלוך ושוב עם אוכל והשתוללו על המדרגות שמובילות למרכז המבקרים וכל הזמן צרחו
בטירוף. ההורים סתם ישבו להם בצד ונתנו להם להשתולל ועוד נעלבו כשצעקתי על הנסיכים
המתועבים שלהם שיפסיקו להיתלות על המעקה וישתקו קצת.

מתי בני אדם בארץ נעשו בהמות מגעילות כאלה ולמה
הורים לא טורחים לחנך ילדים בכיתה ב'? מה יהיה כשהם יעשו מתבגרים? חזרנו הביתה
מעוכים ומותשים ובלי כוח או חשק לחגוג.

מחר שוב יום עבודה, נקווה שהפעם יהיו אנשים קצת
יותר שקטים.

22 תגובות בנושא “יום נישואים

  1. זה הפטנט החדש. בעצם, כבר לא ממש חדש:
    הורים מגיעים עם הילדים הקטנים שלהם, נותנים להם להשתולל, לטנף, להרעיש, לפעמים לשבור – ומתנהגים כאילו זו לא הבעיה שלהם. כאילו הילדים האלו הם עכשיו הבעיה של המארח. כאשר "מארח" לא חייב להיות רק אדם פרטי. גם מרכז מבקרים הוא "מארח". והילדים האלו, שלא מעמידים בפניהם גבולות – בהחלט יודעים להיות מגעילים…

    אהבתי

    1. לגמרי, והם גם סיכנו את עצמם כי נתלו על מעקה מתכת וטיפסו על מדרגות מתכת שלא מיועדות להיות מתקן שעשועים לילדים. בהתחלה ניסיתי להזהיר ולבקש שיפסיקו אבל בסוף כבר הייתי כל כך עצבנית ומותשת שכבר לא היה לי אכפת. אם ההורים שלהם אדישים אז למה שאני אדאג? 
      דבר אחד בטוח – אם אחד מהפראים האלה היה נופל ונפצע הם היו מאשימים אותנו, לא את עצמם 

      אהבתי

  2. ברכות, צופה. ל"ו שנים, כמו ל"ו צדיקים, לא הולכים ברגל. מקווה שתמצאו דרך לחגוג, גם כשאני מבינה לגמרי איך זה נבלע בכל הפעילות העמוסה הזו של כל אחד מכם לחוד ושניכם יחד. 

    אהבתי

  3. יום נישואין שמח!
    לא תמיד חייבים לחגוג ביום עצמו
    תמיד אפשר למצוא מועד פנוי שאפשר לנצל אותו לחגיגות פרטיות 🙂

    ישראלים הם עם קשה מאוד
    ובמיוחד הורים שחושבים שלילד שלהם מגיע הכל
    ויתרה מזאת, כאלה שחושבים שהילדים שלהם בוגרים יותר מגילם ומבינים יותר מגילם
    ובפועל זה לא בהכרח ככה.

    יש ה יום המון הורים שמפנקים את הילדים שלהם ונותנים להם הכל על מגש של כסף
    הם גם מרשים להם לעשות מה שבא להם, במיוחד אם זה לא בבית שלהם
    כי מה אכפת להם מה קורה ב"בתים" של אחרים?

    אהבתי

    1. הורים כיום פשוט לא מסוגלים או לא רוצים להציב לילדים שלהם גבולות. אני משווה אותם לילדים ממוצא רוסי שמתחנכים בצורה יותר קפדנית ומתמלאת קנאה. הרוסים לא זורמים ולא חושבים שהילדים שלהם נסיכים ולכן הילדים מתנהגים בנימוס ותענוג להעביר להם פעילות.

      אהבתי

      1. אני לא יודעת אם זה קטע של כולם
        אבל מאנשים שקרובים אלי
        אני רואה שאו שהם לא מנסים בכלל להציב לילדים שלהם גבולות
        או שהם חושבים שהם צריכים להיות חברים לילדים שלהם, בעוד הילדים צריכים הורים מחנכים
        או שהם רוצים לפצות אותם על זה שהם נמצאים הרבה שעות בעבודה ולא בבית
        או שיש מצב שאחד ההורים כן שם גבולות אבל השני כל הזמן שובר את המילה שלו ולא שם גבולות

        החינוך הרוסי, כמה שהוא נראה מהצד קצת ספרטני. הוא חינוך לא רע לדעתי
        יש כבוד להורים ובכלל לאנשים מבוגרים ולזולת
        הילדים לא מפונקים ויש להם את הרצון להצליח בכוחות עצמם ולהוכיח שהם מסוגלים
        הם מוכנים להתאמץ בשביל לקבל תוצאות טובות והם יודעים שהם יקבלו על זה פידבקים טובים ויגרמו גאווה להורים שלהם
        (כמה הורים ישראלים היום יכולים להגיד שהם מרגישים גאווה בהישגים של הילדים שלהם? לדעתי דיי מעט)

        לא סתם לאנשים כמו מיכל דליות יש הרבה עבודה

        אהבתי

  4. אלה הם ילדים שיעשו את טיסת השוקולד. 
    גם אתם חייבים ללמוד להציב גבולות. כמו בדיסנילנד להציב בכניסה מד גובה ומי שנמצא מתחת – לא נכנס ובלי פשרות. אם תהיו נחמדים מידי יעלו לכם על הראש כפי שעשו המבקרים האחרונים. 
    יש לי רעיון בשבילכם לחגיגת יום הנישואים. בסתם יום חול תנתקו טלפונים. תנעלו את הבית . תכיני אוכל ונישנושים . למשפחה הקרובה להודיע על הכוונות מראש. ואז להתמסטל ביום של שקט רק עם עיתונים טלויזיה  ובלי החדשות..זה יכול לקלקל.
     תהנו מהשקט ומאי בלבול המח והרעש שיש סביבכם. תאמיני לי שזה כיף גדול. באחריות. השמיים לא יפלו ואתם תאספו אנרגיה.

    אהבתי

  5. קאשית מזל טוב ליום הנישואין,שנית אולי צריך לחשוב על קונספט אחר בנוגע לביקורים כשמדובר בהרבה ילדים,אני מבין  שלשלם שכר לאיש בטחון כזה שיעזור בהתנהגות זה פחות כסף לכם אבל לא נראה לי שאפשר להמשיך במורה הזאת,האנרגיה שאתם מוציאים "עולה לכם"

    אהבתי

  6. זו באמת נשמעת התנהגות מרגיזה,  בעיקר של ההורים.  אגב,  אני תוהה אם זה מפריע לדבורים או מבהיל אותן כשיש בסביבתן צעקות וכו’.  יש דרך לדעת?

    איך שלא יהיה,  מזל טוב ליום הנישואין! 

    אהבתי

    1. דבורים בהחלט מוטרדות ממהומה ועצבנות ומרגישות שיש אי שקט סביבן.
      הבעיה שהם עשו את כל המהומה בפנים, ברגע שיצאו החוצה ונעמדו מול הכוורות הם סתמו את הפה, מרוב פחד כנראה 

      אהבתי

  7. מזל טוב….חחח בהתחלה טעיתי והחלפתי את האות נ’ שנמצאת ליד המ’ במקלדת ויצא: נזל טוב, מתאים לא?? שהרבה דבש ינזול מחלות הדבש ושתהיה לכם שנה טובה.

    אהבתי

  8. נשמע קשה. אולי צריך להיות באמת יותר סלקטיבי עם הקבוצות האלו, במיוחד כשבסופו של דבר יצאתם בהפסד…

    מזל טוב ליום הנישואין! 36 זאת חתיכת דרך משותפת! שתמצאו זמן ואנרגיה לחגוג.

    אהבתי

  9. מזל טוב ליום הנישואים ה-36! עברתם הרבה יחד – ועוד תעברו – ואני מאחלת שהזוגיות והחברות, האהבה והתמיכה ההדדית רק יתפתחו ויגדלו ויביאו לכם שמחה ונחת
    צריך בהחלט לדעת לומר לא, אתם צריכים לדעת את המגבלות של עצמכם ושל העסק, להגביל את הקבוצות למספר קשיח וידוע מראש – וכן את הגיל של הילדים.
    כמו שנאמר כאן בתגובות – אין מה לסמוך על ההורים או על המורים שישליטו סדר ומשמעת. משום מה זה משהו שפס מן העולם

    אהבתי

  10. מזל טוב! יוסי בנאי שר על אהבה בת עשרים, איך 36 שנות נישואין מרגישות בכלל?

    ואני מצטערת לשמוע על המבקרים החצופים 😦

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s