זה בוער

למרבה הפלא צץרץ מגלה פתאום נטיות לבישול. הוא
טוען שזה בגללי כי אני לא מבשלת אוכל לטעמו, וגם כי הוא רוצה כל יום אוכל טרי
שבושל באותו יום, ופירוש הדבר שאני אמורה לגור פחות או יותר במטבח. תענוג קטן מאוד,
בעיקר בקיץ.

כשאמרתי לו שאם לא נאה לו האוכל האשכנזי המכובס
שלי שיבשל לבד הוא הפתיע ונענה לאתגר והתחיל לבשל לבד. הוא אוהב כל מיני פסטות ואורז עם
רטבים שהוא מאלתר על בסיס מתכונים שראה פה ושם. בגללו למשל התחלנו לאכול פסטו שפעם
לא הכרתי בכלל.

אתמול שלחתי אותו לקניות והוא קנה מה שביקשתי
והוסיף עוד כל מיני דברים שמצאו חן בעיניו, פטריות ושמנת לבישול וגם פלפל שהבחנתי
בו רק היום בבוקר כשנעמדתי להכין רוטב בשר לפסטה שבישל צץרץ אתמול. טיגנתי את הבשר
והוספתי שום ורוטב עגבניות והחלטתי להוסיף גם פלפל אחד ירוק ותמים למראה כדי לגוון
קצת. הכל הלך למישרין חתכתי וניקיתי את הגרעינים ובתמימות הכנסתי חתיכה קטנה לפה
כדי לטעום, בחיים לא טעמתי משהו חריף כל כך. שטפתי מהר את הפה עם מים ואז הבחנתי
שהיד שלי בוערת, לא עזר ששטפתי ושוב שטפתי ומרחתי קרם נגד כוויות וקרם סתם ואפילו
לקחתי כדור נגד כאבים, היד בעיקר השמאלית שאיתה ניקיתי את הגרעינים פשוט בערה וגם
הפנים שנגעתי בהן בהסח הדעת צרבו והופיעו עליהן כתמים אדומים.

את הפלפל החתוך כלאתי בתוך צנצנת זכוכית עם
מכסה והוספתי לרוטב רק שתי חתיכות קטנות. קיוויתי שאחרי מקלחת ושטיפה עם סבון היד
תפסיק לצרוב אבל היא כאבה אפילו יותר. חיפשתי במקפיא משהו שיעזור ולמזלי מצאתי שקית
קפואה של חלב ונעזרתי בה. רק אחרי כשעתיים ידי המסכנה הפסיקה לכאוב, הרוטב אגב יצא
מצוין וכולם אכלו בתיאבון בעיקר צץרץ שצחק מהרגישות שלי ונדהם לשמוע שמעולם לא
בישלתי עם פלפל ירוק.

 

מהשבוע הבא מתחיל ג'ינג'י בהתנדבות שלו בחפירות
בית שערים וכבר השבוע הוא מתרוצץ מפה לשם, קונה כל מיני דברים שנחוצים לחופרים,
לוקח הצעות מחיר ומכין רשימות. למרות שאין לי עניין מיוחד בחפירות ובארכאולוגיה גויסתי
לעסק ואני מדפיסה ומבררת ושולחת מיילים וכיוצא בזה עבודות מזכירות וזה בנוסף
לעבודה השוטפת שלי במרכז המבקרים. עכשיו מתחילה העונה הבוערת שלנו, ממלאים צנצנות
בכל מיני גדלים, ומכינים אריזות שי ועונים לטלפונים שמצלצלים כל הזמן. עסקי הדבש
וההתנדבות והבית מעורבבים זה בזה לבלי הפרד ואם לא די בכך מחר שוב צריך לקחת את
חמותי לבית חולים לעירוי דם כי שוב ירד לה ההמוגלובין. הפעם לצערי זה עומד ליפול
עלי כי ג'ינג'י טרוד עד למעלה מראשו עם ניהול החפירות, אני מקווה שהכל יעבור בשלום
ושלא יטרטרו אותנו יותר מידי במיון.

 

14 תגובות בנושא “זה בוער

  1. אני מתנצלת מאד, אבל צחקתי ממש מההתקלות שלך בפלפל הירוק. לא יפה, אני יודעת שלא יפה.
    מסתבר שאפשר להיות אשכנזי ולאהוב חריף. אני מוסיפה צ’ילי יבש כמעט לכל דבר, ופלפלון כמו שאת מתארת, הייתי מוסיפה בערך חצי ממנו. לא אכלתי חריף בילדות, אבחל זה כנראה הגנים ההונגריים-רומניים שלי.
     
    בפעם הבאה תעבדי עם כפפות ותזהרי מאד לא לגעת בכלום.
     
     

    אהבתי

  2. או פלפלים חריפים, זה אם אני עושה אני עושה רק עם כפפות לייטקס
    כשהם באמת חריפים זו סכנה לעור לעיניים וכו’

    נחמד שצץרץ מבשל
    תמיד טוב לפתח כישורי בישול
    לא משנה אם זה גבר או אישה

    וחפירות ארכיאולוגיות זה כייף
    כשהייתי בתיכון השתתפתי באחת כזאת באיזור ים המלח
    זה היה תענוג צרוף

    אם לחמותך יש בעיה בחוסר המוגלובין למה לא בודקים את הסיבה לזה?
    זה הרי לא קורה סתם…
    ואם יודעים שיש לה בעיה, אז למה היא לא מקבלת עירוי ברזל באופן קבוע? וזריקות של B12? (ככה לפחות ייחסך ממנה העירוי דם)

    אהבתי

    1. לחמותי יש דימום כרוני מהקיבה, צורבים לה את כלי הדם בקיבה וזה עוזר לשבוע שבועיים ואחר כך שוב דימום וירידה בהמוגלובין.
      זה מצב כרוני ובגילה המתקדם אין הרבה מה לעשות בנדון 

      אהבתי

  3. אין אצלכם רגע דל, 
    קרה לי גם עם הפלפלים. אולי זו כוויה ? צריך דזיטין במגירה במטבח, טוב שלא נגעתי בעין
    מה שג’ינג’י עושה זה דבר גדול בעיני
    שיעבור לחמותך בקלות וללא כאבים, לבריאות

    אהבתי

    1. אנחנו לא משתעממים אפילו רגע, כל הזמן קורה משהו.
      חמותי המסכנה שממש לא אוהבת בתי חולים סובלת מאוד מכל העניין וכואב הלב שאישה בגילה צריכה לעבור את כל הסבל והטרטור הזה 

      אהבתי

  4. אין כמו אמא (או, במקרה שלי, אישה) שלא יודעת לבשל או מבשלת אוכל חיוור ומונוטוני כדי לפתח שפים שמתנסים ומגיעים למחוזות רחוקים. בסוף הוא יודה לך 🙂
    וצחקתי גם כן עם הפלפלים. יש לחתוך אותם אכן עם כפפות חד פעמיות ומאוד להזהר במה את נוגעת (כל מקום עם ריר רגיש). אגב, כנראה נפלת על אחד חריף במיוחד, הם לא כולם כאלה נשכניים. צריך מזל ליפול על חריף כזה.  

    אהבתי

    1. האמת שאני לא בשלנית כל כך גרועה אבל אני עסוקה מידי בשביל להשקיע בבישול ובקיץ זה בכלל מתיש.
      מידי פעם נופלת עלי השראה אבל קשה לסמוך על זה אם רוצים כל יום אוכל משובח ומעניין. אם הוא ילמד לבשל וגם לנקות אחריו אחר כך בת זוגו לעתיד תרוויח בגדול 

      אהבתי

  5. אני מאוד אוהב פלפל ירוק אבל לא לבד ראבק. אני קוצץ אותו דק דק מכניס לקציצות ,לסלט,זה מוסיף חריפות במידה אבל לא אוכל אותו ככה.
    כבוד לצץ רץ על היוזמה ולשרול שיהיה בהצלחה עם המטלות החדשות ולך עם הישנות.
    את אשת חייל ללא ספק !!

    אהבתי

  6. אוי תקרית עם פלפל חריף זה לא נעים. כבוד לצץרץ, רעיון מצוין שיידע לבשל לבד. אין ספק שזו מיומנות נדרשת בחיים.
    מקווה שכבר הוטב לך. 

    אהבתי

  7. צחקתי עם דמעות (סליחה! אני יודעת כמה זה שורף!) למקרה הפלפל אבל כולנו חווינו את זה בדרך זו או אחרת ולמדנו בדרך הקשה. אצלי אוהבים חריף (חוץ ממני ומהנכדים) ובעלי מאתגר את עצמו ומכין פלפלים חריפים במיוחד עבור חתני – בכל פעם יותר חריף – וכשהוא מטגן אותם צריך לפתוח הכל ולאוורר וגם ככה אני דומעת מרוב האדים החריפים באוויר!
    אבל נהדר שצץרץ לקח על עצמו בישולים, ככה זה מתחיל וזה יעשה לו ולכם רק טוב. 
    לגבי ההתנדבות של ג’ינג’י בדיוק בעונה הבוערת של הדבש…….מה זה העיתוי הנוראי הזה?????!!!!! ועוד כשאמא שלו זקוקה לעזרה. ברור שהכל ייפול עלייך! אוף 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s