קיץ מעייף

אני ממעטת לכתוב לאחרונה. עצלנות של קיץ כנראה.
או שאולי מיציתי? יכול להיות כי סך הכל קורים דברים והחיים ממש
לא משעממים. לצערי מה שמכניס בהם עניין ומתח אלו בעיקר צרות ובעיות. יש בעיות
פרנסה, בקיץ תמיד יש ירידה בהכנסות ויש בעיות בריאות, בעיקר של חמותי. בניגוד לשנה שעברה לפחות
הקיץ הזה אנחנו, תודה לאל, בריאים.

רוב העומס נופל על בעלי וגם אני נושאת בעול, ומשום מה גיסי מתחמק ומפיל הכל עלינו כי הוא שכיר שלומד בימי שישי וגם גר רחוק
ובכל זאת, הרי זו גם אימא שלו אבל הוא בקושי מבקר אצלה ושומר קשר רק בטלפונים. מרגיז, אבל אני מתאפקת ושותקת, לא רוצה לעורר
כעסים ומתחים בנוסף על אלו שכבר יש.

חמותי המסכנה יוצאת ונכנסת מבתי חולים וכל הזמן
מקבלת עירויים ועוברת צריבה של כלי דם בקיבה. טיפול לא קל לאף אחד ובטח לא לאישה
בת 90 שיש לה כלי דם צרים ועדינים, ולמצוא אצלה וריד זה סיפור כואב ומתיש. אחרי
האשפוז האחרון שלה היא החליטה לנפוש קצת אצלנו. היא נפשה, אנחנו קצת פחות. היא בן
אדם קשה ומפונק ויש לה רגישויות ודרישות וביקורת מפה ועד הודעה חדשה. היא עצמה מודה שהיא אדם קשה ובצדק.

הכרית שלה
למשל, יש לה חוש ריח של כלב ציד וכל הכריות אצלנו בבית הריחו לה לא טוב. בסוף
לקחתי אותה לקניון וקנינו לה שם כרית חדשה שתהיה רק שלה. גם עם אוכל מאוד קשה
להשביע את רצונה, אוכלת מעט אבל בררנית מאוד. ביום השני כבר הלכנו למסעדה, למה שרק
אני אזכה ליהנות מהביקורת הבונה שלה, שגם השף של המסעדה ייהנה קצת.

מצד אחד נורא מרגיז להתמודד עם אורחת כזו, מצד שני גם לה היה קשה אצלנו, יש המון מדרגות שמקשות עליה והיא לא אוהבת שהכלבים מסתובבים חופשי בבית ומעדיפה שהם יהיו קשורים בחצר, מה שלא
קרה כמובן. אחרי יומיים וחצי גם אנחנו וגם היא נפרדנו בשמחה ובהרגשת מיצוי.

היו גם דברים טובים, היא לימדה אותי לצלות בשר
בתנור ככה שיצא כמו פסטרמה, יצא באמת טעים, ואני נתתי לה כדור נגד אלרגיה שפתר לה
בעיית גרדת חמורה מאוד שנוצרה אצלה בגלל העירויים. העור של הידיים בעיקר גירד לה
בטירוף, ובאמת לא ברור לה אף רופא לא חשב לתת לה כדור נגד אלרגיה שהקל עליה מאוד.

בימי רביעי אני בדרך כלל הולכת לפלדנקרייז, אבל
השבוע דחיתי את השיעור ליום חמישי כי הייתה לנו משפחה שבאה לסיור בכוורת בשעות
הבוקר. למרבה הכעס הם התקשרו בערב וביטלו בגלל החום, במקום לעבוד במרכז המבקרים
נסעתי עם ג'ינג'י למוסך כי פתאום המזגן של האוטו הפסיק לקרר. נסענו עם שתי מכוניות, השארנו את הרכב הבעייתי במוסך במחשבה שבעוד שעתיים בערך הכל יסתדר, זה רק גז שחסר
ותיכף יתקנו, ובינתיים נסענו לאיקאה, המוסך ממש ליד. טיילנו שם מעל שעתיים, מחכים
לטלפון מהמוסך, ובינתיים ליקטנו מיני חפצים שרציתי לקנות, כריות וסדין ומגש, הכל
יפה ובמחירים ממש שווים, אבל אז התברר שאנחנו צריכים לעשות סיבוב ממש גדול כדי
להגיע לקופות וג'ינג'י איבד את הסבלנות והחליט שדי, נמאס לו מהנדודים באיקאה הלא
נגמרת הזו ופשוט עזבנו והלכנו.

נסענו לאכול בביג, בשיפודי התקווה והיה זוועה.
צפוף ורעשני, ישבנו ליד משפחה עם ילדים צרחנים וחסרי סבלנות, ואם לא די בכך לקח יובלות עד שהאוכל הגיע ובינתיים שמענו צעקות מהמטבח, מישהו רב שם
וצעק… היה לא טעים ולא נעים ויותר לא אחזור לשם.

חזרנו למוסך ומסתבר שהבעיה הייתה במזגן עצמו
וחסר איזה חלק שאין להם, ובסוף הוחלט להשאיר אותו על מצב קור בלבד וכשיהיה מזג אוויר
קר נחזור ואת מחיר התיקון נשלם בדבש.

למרות הקיץ העניינים מתחילים לזוז, יש משפחות שבאות לסיור, יש הזמנות, ואתמול הגיעה גברת אחת עם בתה שעומדת להתחתן
לפני ראש השנה. היא רוצה לפנק את המוזמנים לחתונה בצנצנת דבש קטנה. צריך למלא 250
צנצנות קטנות של מאה חמישים גרם כל אחת. לפחות את המדבקות הן ידביקו לבד. אחרי אוגוסט נתחיל שוב להרוויח כסף