פוסט קיטורים

עוגי משגע אותנו, הבן אדם הוא כמו שבשבת, קודם
עושה, אחר כך חושב. את האופניים החשמליות שהוא קנה בתל אביב הוא מכר בחצי מחיר, הפסיד עליהם כסף וגם היו בעיות ואי נעימות כי הוא השאיר בתל אביב את הקבלה על האופניים והבחור שקנה אותן התעקש לקבל את הקבלה או שהוא מחזיר אותן. לקח זמן ועצבים עד שהקבלה נמצאה בדירה בתל אביב ונשלחה אליו בווטסאפ. כל התנהלות עם הבחור הזה מלווה בכעסים ובמתח ובבלגנים.

הוא שכר דירה, תיזז את ג'ינג'י לעזור לו להביא
לשם ספה, אחר כך, עוד לפני שהתחיל לגור שם באמת הוא שינה את דעתו והחליט שלא, הוא יורד לים המלח לעבוד שם במלון.

צריך להחזיר את הספה ולקחת חזרה את הצ'קים
ולבטל את החוזה, צריך לעזור לו לארוז לנסיעה. בחור בן עשרים ושש, לא יודע לארוז
מזוודה, זורק הכל פנימה בבלגן אחד גדול ומתפלא שאין לו מקום במזוודה ענקית.

כסף לנסיעה שוב אין לו, צריך לעשות שמיניות
באוויר ולארגן לו כסף, כל יום הוא לוקח מאיתנו איזה מאה, חמישים ₪ ואף פעם אין לו
גרוש על התחת. המון כסף הולך על עישון ואני לא יודעת על מה עוד, וכל הזמן מגיעים אליו
חשבונות על כספים שהוא חייב לפה ולשם.

אני כבר לא פותחת את המכתבים שהוא מקבל, זה
מדכא אותי. אני מקווה שבסוף השבוע הוא יקבל משכורת על החודש בו עבד במסעדה, וכמובן
שאני אצטרך ללכת לקחת את הצ'ק (נקווה שלא יעשו לי בעיות ויטרטרו אותי) ולהפקיד
אותו בחשבון שלו כי הוא כבר יהיה בים המלח, אלא אם כן הוא יחזור בינתיים.

עליו אני מאמינה הכל.

חוץ מזה המצב לא משהו. חמותי שוב בילתה שבוע
בבית החולים, וכמובן שהיו ריצות ונסיעות ולקחת ולהחזיר והיא כל הזמן מתלוננת
ומדוכאת ואומללה. בבית החולים לא מצליחים לפתור לה את הבעיה והיא סובלת ואין
פתרון.

אנחנו עובדים נורא קשה והכסף אף פעם לא מספיק
לכלום, ובשבוע הבא חוזר צץרץ הביתה. שוב יהיו בלגנים ורעש. אולי זה בגלל שחם כל כך
אבל אני מרגישה שאני עובדת פול גז בניוטרל, עייפה כל הזמן ואין לי סבלנות לשום דבר
ולאף אחד.

 

29 תגובות בנושא “פוסט קיטורים

  1. הלא,לילדים בלי הבדל אם הוא מאומץ או טבעי,לכל הילדים ולא משנה בני כמה הם,שמים גבול,נראה שאתם קצת שכחתם לעשות זאת,לא מאוחר עדיין ויפה שעה אחת קודם.
    חלאס,שיקח אחריות על חייו.לא כסף ולא שליחויות

    אהבתי

  2. קל מאוד לתת עצות כמו לשים גבולות, להניח לו להסתדר בלי עזרתכם וכדומה.  ליווי של מאמן אישי (קואוצ’ינג) לתקופה עשוי לעזור לו. כיום קואצ’ינג הוא תחליף זול ומעשי יותר מפסיכולוג. הוא לא חופר על העבר, אלא מלמד שיטות התמודדות ספציפיות לכל מטופל. אבל יש לעשות עבודת שטח לבדיקת טיבו של המועמד כי יש שרלטנים. דרך טובה לבקש מהקוצ’רים שנראים מתאימים רשימה של מטופלים שהטיפול הצליח ולבדוק איתם. נראה לי שבמצבו שאת מתארת, אין פתרון אחר.

    אהבתי

    1. על הפתרון הזה עוד לא חשבתי, צריך להציע לו את זה ואולי הוא יסכים.
      עד היום קיוויתי שניסיון החיים ימתן אותו אבל זה טרם קרה, אולי צריך משהו חזק יותר.

      אהבתי

  3. קל לתת עצה מהצד אבל נראה לי שאת צועדת במדרון תלול ואת לא רואה שהתהום פעורה לרגליך. 
    לי נראה שאת זקוקה  ליעוץ בהדרכה הורית. אין הבדל בין הורה לילד בן 5 או לילד בן 26.
    בני הפסיכולוג היה מיעץ לך לאורר ולהתקדם בכוון אחר מזה שאת צועדת בו.
    את התינוק בן ה 26 כבר לא תשני ותדריכי אבל שימרי את על נפשך. שינוי קטן במסר שאתם מעבירים לו ולשאר הפרזיטים (סליחה על הבוטות) ישנו את חייך.
    מה זה ובאיזה רשות חוזרים הביתה כדי לעשות בלגאן? מה הם ילדי גנון שחוזרים הביתה מיום קשה? 
    את בחרת בדרך קורבנית שבה את מטפלת דואגת ועוזרת לכולם אבל שכחת את עצמך.
    אשמח לתגובה או לפחות לשינוי אצלך. בהצלחה.

    אהבתי

  4. באמת קשה. זו דינמיקה הרסנית שחייבים לעצור. גם אני חושבת שאתם צריכים כלים להתמודד איתו. זה חשוב גם לכם וגם לו לדעת שיש גבול ושחייבים להתמיד ושלא תמיד יהיה מישהו שיתקן אחריך. נכון שזה קשה מאד בפרט שזה הילד שלך ובפרט שיש לו את המטענים הרגשיים שלו.
    מה אומרים האחים על מה שקורה עם עוגי?

    אהבתי

  5. צופה יקרה
    קראתי את ההודעה של שאלונדון ולמדתי המון מכך. באמת שצריך לחתוך. יש לי בעיות שונות אבל קשות עם הבכור שלי. והחלטתי להיות חזקה ולהמשיך לעשות מה שאני רוצה ומה שטוב לי. אגב, מי אמר שאת צריכה לסדר לו את המזוודה, הגיע זמן שילמד לבד לסדר. מי אמר שג’ינג’י צריך לסחוב את הספה. בכלל, למה ספה מרחוק. שיעסוף ברחוב, תל אביב הוא בוטיק ליד שנייה חינם. ככה עושים כל הצעירים.
    אני מאחלת לך ולעצמי להיות חזקות. אגב, יאמר לזכותך האימוץ הצליח, הבן שלך מתנהג כמו בן אמיתי.

    אהבתי

    1. הוא לא גר בתל אביב, הוא שכר דירה לידנו בצפון ואת הספה הוא לקח מחבר שגר ביישוב סמוך.
      הוא היה זקוק לג’ינג’י בגלל הרכב כי לו אין רשיון.
      בסוף הוא החליט לוותר על הרעיון והיום הוא נסע לים המלח לעבוד שם בבית מלון שמספק לו גם מגורים.

      אהבתי

      1. זה מה שאני רוצה להדגיש. מה את מצדיקה אותו? ככה הוא אף פעם לא יתבגר. מה זה משנה אם קנית אותה או קיבל ממשהו. אבל לטרטר אנשים לא בריאים? סליחה על הטון הגוער, אבל אני מדברת פה גם לעצמי

        אהבתי

  6. יקירה, חיבוק גדול.
    אני נוטה להסכים עם הקודמים לי, משהו בהתנהלות שלכם מולו לא עובד נכון. הוא זה הוא, אבל אתם חייבים לשמור על גבולות שלכם.
    בן 26 כבר אמור להיות מסוגל לנהל ולו חלק מחייו, נראה כאילו הוא מרשה לעצמו לא לקחת אחריות מלאה כי תמיד יהיה מי שיציל אותו…
    חיבוק כבר אמרתי?

    אהבתי

    1. בעיקרון כולם צודקים אבל מדובר בבחור שסובל ממהפרעת קשב וזקוק לעזרה בהתארגנות.
      חוץ מזה יש לו בעיה להתנהל עם כספים אבל אילצנו אותו להחזיר את הכסף שלווה מאיתנו ואחת הסיבות לכך שהוא נסע לעבוד בים המלח היא שאנחנו כל הזמן מציקים לו ונוזפים בו ולא מרשים לו לעשן בבית ומתעקשים שהוא יעבוד ויעזור בבית.

      אהבתי

      1. זה בדיוק העניין, נראה שהפרעות הקשב והריכוז הללו הן בסה"כ תירוץ לחוסר בגרות וחוסר אחריות קיצוניים. 
        כתבתי לך בתגובות לפוסט הקודם, אני בחורה בת 28, גם אני סובלת מהפרעות קשב וריכוז קשות למדי אך למרות ההפרעות האלה, שבהחלט מקשות על החיים ועל כך אין חולק, אני לא משתמשת בהן כתירוץ לאי לקיחת אחריות! אדראבא, אני אקדמאית, שוכרת דירה מזה 3 שנים, מחזיקה במשרה טובה וכו’. 
        הגיע הזמן שעוגי יבין שחוסר האחריות שלו פשוט הרסני. 

        אהבתי

    1. אתה מגדל ילד מאז שהוא ממש קטן ומחכה שיהיה כבר עצמאי וזה קורה לאט לאט ולא תמיד בהצלחה.
      קל להגיד תזרקו אותו אבל זה בן אדם, לא רהיט משומש שאפשר להחליף בחדש. אנחנו עוזרים ותומכים במה שאפשר ודורשים שיתחיל להתבגר ולהסתדר לבד, אבל אי אפשר לזרוק אותו למים ולצפות שילמד לשחות בבת אחת. הוא פשוט לא מסוגל לכך. הוא לא סיפור הצלחה גדול, זה ברור אבל הוא עדיין שלנו ואכפת לנו ממנו.
      חוץ מזה כל אחד זקוק למקום שאפשר לנוח בו וללקק את הפצעים לפני שמנסים שוב.

      אהבתי

  7. כפי שכתבו לך בתגובות למעלה ואני באמת מסכימה עם זה
    משהו בהתנהלות שלכם מול עוגי לא עובד
    הוא ממשיך לעשות מה שבא לו
    ואתם סובלים מזה (במידה זו או אחרת)
    בן אדם בגיל הזה כבר אמור לקחת אחריות על החיים שלו, למצוא עבודה ולהחזיק בה יותר מכמה חודשים בודדים, ולהתחיל לבנות עבור עצמו עתיד

    ברור לי שהוא הבן שלך ואת רוצה להגן עליו ולעזור לו
    אבל הוא צריך קודם כל לרצות לעזור לעצמו, ואת זה משום מה הוא לא עושה

    יכול להיות שההצעה של קנקן לגבי קאוצי’נג תהיה טובה עבורו
    אולי זה ימקד אותו ו/או יתן לו כלים לבצע החלטות ומעשים
    וגם אתם צריכים שיהיו לכם כלים כדי להתמודד איתו כי כרגע ממה שאת מספרת זה נשמע כמו כיבוי שריפות

    חיבוק ענקי

    אהבתי

  8. כפי שכתבה כמו מניפה, זהו פוסט קיטורים מוצדק לגמרי, וכל שנותר הוא להזכיר לך לנשום – ועוד לנשום – לחבק אותך ולשלוח לך אנרגיות טובות מרחוק, ולסמוך עלייך שאת פועלת כמיטב יכולתך גם עבור ילדייך וגם עבורך. חיבוק 

    אהבתי

  9. יופי. אחרי שקיטרת ואיוררת תסירי את הנימה המצטדקת, תפשילי שרוולים ותתחילי לעבוד.
    אם לא תשני גישה היום תמשיכי לספר לעצמך ולנו את אותו סיפור בעוד 10 שנים. אני מצטערת שאני נותנת לך עם נבוט על הראש אבל אני לא יכולה לראות שיש למישהוא כמוך מצוקה שהיא פתירה ויחסית בקלות ואותו מתבכיין לא משנה את המסלול שבו הוא צועד.
    הדרכה הורית שניתנת לילד בן 7 מתאימה גם כאן. אל תעשי לבחור הנחות על הפרעת קשב כי זה מגוכך וזה התירוץ שלו. כמה קל.  זה פתיר ואם הוא ירצה הוא יטפל בזה. האם את רוצה לטפל בבעיה מהכוון שפוגע בך? אז תתעוררי.חג שמח וחיבוק.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s