אבוד בקריות

לאחי שחי בארה"ב יש שני בנים. הבכור נסע לטיול במסגרת תגלית ואחר כך נשאר עוד כמה ימים בארץ וביקר גם אותנו וגם טייל בה ונהנה מאוד. עכשיו הגיע תור אחיו הצעיר. ילד חמוד בן 19 אבל לא מעשי ונמרץ כמו אחיו הבכור אלא טיפה חולמני ומרחף. מי שזוכר את החוויות שסיפרתי מהטיול שלי לפולין – בן אחי הצעיר הוא זה שהצליח להיפצע מבקבוק זכוכית ולהפחיד את כולנו. גם בטיול הזה הוא הצליח בכך. כל זמן שטייל במסגרת תגלית הכל היה בסדר אבל אתמול חברי הקבוצה טסו חזרה לביתם והוא נסע איתם לשדה התעופה נפרד מהם ואחר כך עלה על הרכבת לקריות. בשעת לילה מאוחרת הורי המתינו לו בלב המפרץ, רכבת אחת הוא פספס כי האוטובוס איחר ועלה על השניה. הם חיכו במתח ונבהלו כשהילד לא ירד מהרכבת. התברר שהוא נרדם והתעורר רק כשהרכבת הגיעה לקריות. הוא ירד ותפס טרמפ עם מישהי שהבטיחה להביא אותו ללב המפרץ אבל משום מה פשוט השאירה אותו בתחנת אוטובוס והסתלקה. מזל שהדוד שלי – אחיו הצעיר של אבא – גר בקריות. ברגע שהתברר שהילד נאבד לנו הורי הזעיקו אותו, הוא ואשתו עלו על רכבם והתחילו לשוטט ברחבי הקריות בחיפוש אחרי הילד האובד.

מזל שהם מצאו אותו סוף סוף ובשתיים לפנות בוקר הוא הגיע בשעה טובה לבית הורי ומיד התמוטט במיטה ונרדם.

עוד בתחילת השבוע אימא החליטה שצריך לחגוג לאורח היקר ונידבה לשם כך את הבית שלי, ולכן אני וג'ינג'י מסדרים ומנקים ומקרצפים את הבית כבר שבוע שלם, ומחר יגיעו כל קרוביי על נשיהם וטפם לביתי ושם נעשה מסיבה גדולה, נאכל ונשתה ונשמח ונחגוג. ואחר כך ננקה שוב כנראה חיוך

בגלל הדיאטה החדשה שלי אני אוכל כנראה מעט מאוד, אבל העיקר שיהיה שמח ואם גם לא ירד גשם אז בכלל יהיה מעולה.

ולקינוח תמונה יפה של ערפל שצילמתי השבוע כשיצאתי לטיול עם הכלבים.

 

18 תגובות בנושא “אבוד בקריות

  1. לרגע גרמת לקריות להשמע כמו יער, או כמו ג’נין להבדיל 🙂 אבל כן. זה מלחיץ שילד רחפן כזה לא יודע איפה הוא ואתם לא יודעים יחד איתו. תהנו במפגש המשפחתי, וניקיון? בלי לחץ. 

    אהבתי

    1. כן, הוא מין בחור כזה, שקט וענו וביישן ותמיד יש סביבו בלגנים.
      אני קצת מתביישת לגלות לו אבל הוא נורא דומה לסבא שלי ז"ל שנפטר לפני איזה ארבעים שנה.

      אהבתי

    1. הייתי גיבורה ולא אכלתי כלום חוץ מחסה וקצת דגים. כולם ריחמו עלי אבל לא היה לי קשה כלל. ובכלל, כשיש אצלי אורחים אני כל כך לחוצה וטרודה עד שאף פעם אין לי תאבון.

      אהבתי

  2. אני מבינה שהוא היה בלי סלולרי ? או שכן אבל הוא מאלה שלא יודעים לתאר איפה הם….ילדיי היו כאלה עד הצבא, או עד שלמדו לנהוג…מתישהו הם התאפסו על עצמם בערך – כלומר עדיין יש להם בעייה של התמצאות אבל החיים הכריחו אותם להתאפס על עצמם. מניחה שגם לנער החולמני זה יקרה 🙂 התמונה מהממת….וכמובן שהיום היה יום נהדר – מקווה שנהניתם ושלא העמסת יתר על המידה על הגב!!!!! שמרי על עצמך צופה. מה באמת אכלת בסוף? 

    אהבתי

    1. היה לו סלולרי אבל זה היה לילה וחשוך והוא בקושי הצליח לקרוא את שם הרחוב. 
      המסיבה הייתה נהדרת ובעלי והורי עשו את רוב העבודה. הביאו שפע של אוכל ואפילו אני מצאתי מה לאכול –  חסה ודגים.

      אהבתי

  3. התמונה של הערפל מקסימה, ומתאימה לתוכן עם הנער המרחף בעננים 🙂
    אני לא מבינה איך מישהו שנמצא בארץ זרה יכול ללכת ככה לאיבוד, ולסמוך על זרים שיסיעו אותו לכל מיני מקומות. יכול לקרות שנרדמת ברכבת וירדת בתחנה לא נכונה, אבל ההיגיון אומר שאז צריך לברר מתי הרכבת חזרה או לפחות להתקשר לקרובים שמחכים לך ולהודיע להם מה קרה ולתת להם למצוא פתרונות, אחרי הכל, הם המבוגרים האחראים… 
    התמימות של הנעורים 🙂

    אהבתי

  4. העיקר שלבסוף נמצאה האבידה.
    אבל דבר אחד חשוב שמחתי ללמוד. שאם את מנקה בכל כך יסודיות את הבית – כנראה שהגב כבר מאפשר זאת.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s