דרור ישראל

ביתי היקרה, היפה והאהובה חברה בדרור ישראל. זה התחיל בכיתה ה' כשאחרי התלבטות היא בחרה לעזוב את חוג הסיירים לטובת הנוער העובד והלומד (היא ניסתה להיות גם וגם אבל לא היו לה מספיק שעות ביממה בשביל זה) ומאז היא שם. מחניכה היא הפכה למדריכה, עשתה קורסים וסמינרים בכפר החורש ואחר כך בקיבוץ רביד, התגייסה לנח"ל, שירתה בקרקל והאריכה את שירותה הצבאי כדי להשתחרר עם הבנים של הגרעין שלה.

אחרי הצבא היא עברה לגור בקומונה של דרור ישראל ומאז היא שם. באה לבקר פעם בחודש בערך, כמעט לא מתקשרת, חיה את חייה העצמאיים בנפרד מהמשפחה. היא חיילת בצבא של דרור ישראל ונאטמת לגמרי כשאנחנו מנסים להסביר לה למה זה מדאיג אותנו.

גברת טלי חירותי סובר כתבה כתבה מאוד ארוכה על התנועה הזו וכשקראנו אותה, הגעתי אליה די במקרה, נחרדתי והזדעזעתי.

בשיחה עם לילי היא טענה שהכתבת הזו פשוט שונאת את התנועה ואת הרעיונות והאידאלים שלה ואמנם בבירור שעשיתי בעזרת גוגל גיליתי שמדובר באישה שנויה במחלוקת שלא כדאי להאמין לכל מילה שלה ובכל זאת, לטעמנו, יש משהו בעייתי קצת בהתנהלות של דרור ישראל וביחס שלה לחבריה הצעירים.

לא אכפת לי שהיא חיה בצניעות ומקדישה זמן ואנרגיות להתנדבות, היא בחורה נבונה ובוגרת ואם זה מה שהיא רוצה לעשות אין לי בעיה, אבל מטריד אותי מאוד שהיא כבר בת עשרים ושש ועדיין אין לה בן זוג רציני, ויש רושם שגם אין לה חשק ורצון להקים משפחה.

לא בוער לי להפוך לסבתא, אבל מדאיג אותי שהילדה שלי, שהיא כבר מזמן לא ילדה, גרה יחד עם עוד חבורה שלמה של שותפים, בלי פרטיות וכמעט בלי שום רכוש פרטי או תכנון לעתיד, ומתנהלת בחייה כאילו שהיא עדיין ילדה בת שש עשרה.

איך היא תבנה לעצמה חיים ותקים משפחה אם היא גרה עם קבוצה שלמה של חבר'ה? כולם אנשים ראויים וערכיים אבל בכל זאת… אין לה חדר משלה שאפשר לסגור או אפילו מקלחת פרטית שהיא רק שלה. היא חיה כמו קיבוצניקית של שנות החמישים, ואם הורי לא היו דואגים לה לחיסכון שהם שומרים למענה לרגע שתעזוב את התנועה היא הייתה חסרת כל. אנחנו דוחפים לה מידי פעם קצת כסף (היא אף פעם לא מבקשת) מתקשרים פה ושם לשאול מה שלומה ובעיקר דואגים בשקט.

אתמול דיברתי איתה קצת בגלל הכתבה ההיא (קיוויתי שלא תראו אותה היא אמרה באנחה) והיא אמרה שאחת הסיבות לכך שלא בוער לה למצוא בן זוג ולהפוך לאימא זה בגלל שהיא לא ראתה בבית דוגמה טובה לחיי משפחה מאושרים. אני מודה, זה קצת פגע בי. אנחנו אולי לא משפחה לדוגמה ויש אצלנו מריבות, ויכוחים וחילוקי דעות, ולא פעם קיטרנו שקשה לנו והעול של גידול ילדים וחיי משפחה מעיק ומכביד אבל באמת היינו כל כך נוראיים? לא חושבת ככה. על כל רגע כועס ורע היו במקביל רגעים טובים של אהבה וצחוק ונחת. היו מסיבות וטיולים וארוחות משפחתיות. פה ושם היו קשיים כלכליים והיה מאבק להקים עסק שגרם למתחים, אבל זה היוצא מהכלל, הכלל היה חיי שגרה מסודרים, והורים אוהבים שנתנו גב חזק ותומך של משפחה אוהבת ואכפתית, או שאולי זה רק נדמה לי ואני בוחרת לשכוח את הרע ולזכור רק את הטוב?

אני לא יודעת, אין לי תשובות לזה. כל מה שאני יודעת זה שאני מאחלת לבת שלי וגם לבנים למצוא בני זוג אוהבים ותומכים ולבנות משפחות חמות כי עם כל הכבוד לאידאולוגיות האושר האמיתי נמצא, לדעתי, בזוגיות ובאהבה. 

פורים 1994

פורים – שנת 1994

 

טיול בשנת 1996
טיול בהרי הכרמל – 1996

 

1994
הילדה הכי חמודה בעולם

41 תגובות בנושא “דרור ישראל

  1. הדאגה מובנת וטבעית ,אבל אם הילדה מאושרת ושלמה עם הבחירות שעשתה בחיים,צריך לתמוך בה כפי שאתם עושים. כולנו רוצים שילדינו יגדלו ימצאו משרה טובה ואהבה וילכו בדרכנו ויותר. אבל כל אחד מתפתח לפי דרכו ובקצב שלו. מאחל לה בהצלחה רבה ושתחווה רק אושר.

    אהבתי

  2. אני לא מכירה את התנועה (וכרגע אין לי זמן לקרוא בעבודה עליה) אבל נראה לי שכל מה שהופך לקיצוניות הוא לא בריא במיוחד.
    כל מה שהוא המון מדבר אחד ומעט , או כלום מהשאר, הוא קיצוניות בעיני. כשרק דבר אחד נכון והכל שגוי, גם זו קיצוניות.

    תנועות נוער נחשבות לדבר חיובי מאד, אבל גם דברים חיוביים , כשיש יותר מידי מהם, הם לא טובים…

    אהבתי

  3. אוי. קראתי את הכתבה, והטלטלתי בין ’זה כמו הקיבוצניקים של פעם’ (שגם אצלם מן הסתם ההורים היו תולשים את השערות), ובין ’יש כאן בהחלט אלמנטים של שטיפת מוח וניצול תמימות של צעירים’. השאלה היא כמובן מה אפשר לעשות. וקודם כל לא לשרוף גשרים. ואולי ליצור התארגנות של הורים נוספים, כי אני מבינה שיש לא מעטים כאלה. ולדבר איתה כל הזמן.
    ולגבי התלונות שלה אליכם, זה החלק השולי והמשני. כי לכל ילד יש. כמעט כלל טבע. ואיך לוקחים את זה הלאה, ומה עושים עם זה, זו כבר שאלה אחרת. ואולי גם כדאי להרגיע עם עניין הבלעדיות של האושר במסגרת המשפחתית. זה לא בהכרח נכון, למרות שאותנו חנכו ככה. והרי לפי עדותך את היא מאושרת עכשיו. ורק הדאגה לעתיד מכרסמת. 

    אהבתי

  4. היי צופה יקרה. לדעתי הבת שלך עדיין מנסה לבנות לעצמה חיים עצמאיים ורק אחרי זה לחזור אליך כאדם עצמאי ובוגר. חשבי שהיא חיה כעת בהודו. במקביל הייתי בודקת במשרד החינוך או לאן שייכות התנועות נוער, לא בעיניים כל כך כי למזלי הבנים שלי עזבו את המסגרות האלה ביסודי, במה מדובר. אולי יש פה איזה מסגרת הקרובה לכת ואולי סתם נראה לך. אני הולכת לגלגל קצת. לחפש אני יודעת.

    אהבתי

  5. החיים בקומנונה אולי מעכבים את ההתארגנות לחיים מסודרים,  אבל מצד שני אני מאמינה שגם בהם לומדים הרבה דברים חשובים לחיים.  וצריך לזכור שהמון צעירים היום מושכים את שלב ה’התבגרות’ עד גיל שלושים ויותר,  אפילו אם הם לא בתנועה כזאת ובקומונה.  יש להניח שכשהיא תרגיש שהיא מיצתה את זה,  היא תעבור לפאזה הבאה.  

    ואני מבינה שנפגעת,  גם אני הייתי נפגעת.  אבל לא בטוח שהיא באמת מאמינה בזה בלב שלם. מן הסתם נוח לה כרגע להגיד כך,  והיא לא חושבת על מה שזה עושה לך. אני בטוחה שכשהיא תעבור לנהל משפחה משלה,  היא תראה שזה לא כל כך פשוט.

    אהבתי

    1. אני כל כך מקווה שיום אחד היא תתעורר ותבין שדי, מספיק זה מספיק והיא תרמה די והותר והגיע הזמן לצאת לחיים האמיתיים, אני מחכה בקוצר רוח לרגע שיהיו לה ילדים ובעל ועבודה והיא תנסה לתמרן בהצלחה עם הכל ואז אוכל להגיד לה אמרתי לך!
      וכמובן להתגייס לעזור לה, אבל שתמהר כי אני לא נעשית צעירה יותר עם הזמן 

      אהבתי

  6. אני אמנם לא מכירה את דרור ישראל
    אבל בתור ילדה הייתי תקופה בבני המושבים
    אחר כך המושב שלנו עבר להיות חלק מתנועת האיחוד החקלאי
    וגם משם היו חבר’ה שיצאו לשנת שירות במסגרת התנועה ואף חלק המשיכו לעבוד שם להדריך וכו’.
    אבל תמיד זה היה עבור כסף, אמנם לא הרבה, אבל עדיין משכורת

    הערכים עליהם מושתת תנועת בני המושבים הם ערכים של פעם
    וממה שהבנתי על דרור ישראל ההתנהלות שלהם מזכירה לי סוג של קומוניזם, נגזרת שכזאת. הרי ברור שמי שעובד מרוויח כסף, רק שהכסף הזה נכנס לקופה המשותפת ולא לחשבון הפרטי שלך (כפי שהיה נהוג בקיבוצים ומושבים שיתופיים).

    אהבתי

  7. בתור אחת שנולדה וגדלה במושב שיתופי ואני יודעת מה קרה ביישובים כאלה וקיבוצים.
    כן, בהחלט המקומות האלה דאגו לפנסיה של חבריהם
    מאידך, אנשים שהגיעו וסגדו לאידיאל, לא נשאר להם הרבה
    ההפרטה שנעשתה ברוב היישובים הקיבוציים נעשתה שהאנשים האלה היו כבר מבוגרים, בני 50 ומעלה
    זאת אומרת שחלק לא קטן לא דאג לעצמו להון אישי (בחיי שאני מכירה כמה קיבוצים שאסרו על חבריהם לפתוח חשבון בנק פרטי משלהם)
    שלא לדבר על זה שאסור היה להחזיק נכסים פרטיים
    להגיד לך שכולם הלכו לפי התלם הזה? ממש לא
    ועדיין חלק לא קטן כן

    אהבתי

  8. אז יש מקומות כמו המושב בו אני גרה שאם היום ההורים שלי מוכרים את הבית (וזה בית ישן שלא שווה הרבה) ישלמו להם 5 מיליון
    אבל יש מקומות שזה הרבה יותר נמוך, רוב המקומות ככה
    אצלינו יש אנשים שאפילו לא יכלו להרשות לעצמם לקנות את הבית שלהם (והמחיר אז היה כמו לקנות רכב חדש היום 120 אש"ח פלוס מינוס)

    המון אנשים בוחרים לגור בקומונה, או סוג של קומונה
    גם ההורים שלי בחרו לגור במושב שיתופי ויש המון אנשים בגילכם שבחרו לגור בקיבוצים וכד’. ואף אחד לא הסתכל על זה כאילו זה משהו רע או חריג וכו’.
    האידיאולוגיה הייתה מאוד דומה לזו של דרור ישראל

    היום רוב האנשים גם ככה מתחתנים רק סביב גיל 30
    רוב האנשים לא ממהרים להביא ילדים כי הם רוצים להנות מהחיים ולפתח לעצמם קריירה

    גם בקיבוצים וכו’ אנשים עבדו ועשו מה שצריך. ולא לפי הכשרונות והרצונות שלהם. ואם מישהו רצה ללכת ללמוד משהו זה היה צריך לעבור ועדה והצבעה של כל החברים. מי שהיה הולך ללמוד משהו זה היה רק אם זה היה לטובת הכלל. ככה אף אחד לא היה יוצא ללימודים אקדמים (וגם לאף אחד לא היה מספיק כסף כדי לשלם על זה).

    אהבתי

  9. אני לא מכירה את לילי באופן אישי
    אבל אני חושבת שאם היא גדלה בבית שלכם עם הערכים שלכם הכוונות שלה רק טובות
    את יכולה לשאול אותה פעם בעדינות אם היא אי פעם תרצה להביא ילדים לעולם (אני יודעת שאצלי ההחלטה הזאת התחילה להתבשל רק באיזור גיל 26), ומה היא מתכננת לעצמה אחרי גיל 30 אם היא רוצה להקים משפחה, לחיות בזוגיות וכו’. איפה היא רואה את עצמה עוד כך וכך שנים. מה השאיפות שלה.

    גיל 20-30 זה גיל שבו מתעצבת האישיות באופן סופי
    גם אני עם התפיסות שלי, זה נובע מהרבה דברים שראיתי בבית
    כן ההורים שלי נשואים והכל, אבל אני ראיתי את אמא שלי מנהלת את הבית ביד רמה, ואבא שלי היה סוג של נוכח נפקד
    הכל היה על אמא שלי, החינוך, החוגים, לקחת ולהחזיר, כשהיינו חולים וכו’
    אני לא סתם הפכתי להיות בן אדם ששואף להיות עצמאי כמה שיותר ולא תלוי בבנזוג
    יש עוד דברים חוץ מזה אבל חלק לא קטן מזה הם דברים שראיתי בבית

    אהבתי

  10. ואני לא חושבת שההורים שלי התנהגו אלי או למי מהאחים שלי בצורה לא טובה
    זה היה המצב בבית ועם זה היו צריכים להתמודד
    אף אחד לא מלמד אותנו איך להיות הורים, ואין דבר כזה הורים מושלמים כי כולם עושים טעויות כאלה ואחרות עם הילדים שלהם

    אני יכולה להגיד לך שההורים שלי מאוד נגד זה שאני אביא לעולם ילדים לבד
    במיוחד אמא שלי, כי היא שבויה בתפיסות ישנות
    וגם היא רואה את אחותה (דודה שלי) וכמה היא לא מסתדרת עם הילדה שיש לה
    אבל היא כל הזמן שוכחת שדודה שלי היא לא בן אדם שבנוי מלכתחילה לגדל ילדים, היא לא מוכנה לוותר מעצמה עבור מישהו אחר (יש הקוראים לזה אגואיזם) וכל דבר שדודה שלי עושה זה משהו שמשרת את המטרות שלה
    אני מכירה לא מעט נשים חד הוריות שמסתדרות מעולה – כי זה מה שהן רצו וזה מה שהן תיכננו לעצמם. ואנשים מסתדרים עם המציאות ולא בורחים ממנה

    טוב חפרתי…
    אני חושבת שבשורה התחתונה את יכולה לדבר עם לילי ולשאול אותה לגבי התוכניות והשאיפות שלה לעתיד. מה היא כבן אדם רוצה, ואיך זה משתלב עם מה שהיא עושה היום.

    אהבתי

    1. אני כל הזמן שואלת וחוקרת ולא מצליחה לקבל תשובה ברורה.
      בגילה הייתי נשואה כבר שנתיים והיא אפילו עוד לא חולמת על משפחה שזה בסדר גמור כי אלו החיים שלה אבל בכל זאת, שתלמד משהו או תעשה משהו יותר מעניין מאשר סתם להדריך ולעבוד בקייטרינג 
      כנראה בגלל התלונות של ההורים הם סוף סוף עשו להם איזה תוכנית פנסיה די עלובה וביזיונית, אבל גם זה משהו.

      אהבתי

  11. כמה דברים – גם אני שמעתי טענות כאלה לגבי דרור ישראל. אני לא חושב שהן נכונות. המדובר בתנועה חיובית ולא בסוג של כת. היום 26 בלי בן זוג קבוע זו הנורמה, והעיקר – מה שטוב לילדה… 🙂

    אהבתי

    1. אני מקווה שהיא באמת מרוצה מחייה ושלא תבוא לספר בעוד עשר שנים ששטפו לה את המוח ולמה לא הצלנו אותה.
      הרי גם נשותיו של גואל רצון טענו כל הזמן שהן מאושרות וטוב להן לחיות ככה 

      אהבתי

  12. לא יודעת איך ארגיש כשהילדים שלי יגדלו מספיק ויבחרו אורח חיים שלא תואם את ערכי ואמונתי ועוד יותר אם אחשוב שהם מנוצלים או במצוקה. אני מאמינה שאין הרבה מה לעשות, רק לאפשר ולפמפם להם שיש להם גב ובכל זמן אני אהיה שם בשבילם.

    אהבתי

    1. נכון, וזה פחות או יותר מה שאנחנו עושים.
      וגם מנסים לא לריב איתה ולהתווכח כל הזמן כדי לא לגרום לה לנתק איתנו קשר.
      היא יודעת מה דעתנו וזה מספיק, מתיש לריב כל הזמן.

      אהבתי

  13. אני טיפוס שרעיון של חיים בקומונה שיתופית אידיאולוגית הופכת לי את הבטן. אומנם יש יוצאי דופן אבל אני חושבת שכשהופכים את זה למעין גנון מסוגר עם תקנון סופו שכל הכוונות הטובות והאידיאלים יתמסמסו, שינוי אמיתי עושים בחברה הרחבה או בחיי הפרט. אני מאוד דוגלת בחשיבה אינדיבידואלית בכלל.
    הייתי דואגת כמוך וממשיכה לעקוב מקרוב…

    אהבתי

    1. מוזר שלמרות החיים בקומונה היא מאוד מקפידה שנשמור לה את החדר שלה בבית כמו שהיה פעם וכשניסיתי לשנות זה הלחיץ אותה עד בכי.
      עם כל המסירות שלה לרעיון היא עדיין רואה בבית שלנו את הבית שלה.

      אהבתי

      1. לא הייתי לוחצת עליה, במיוחד בעיניין הזוגיות. אבל כן מתעניינת אם יש לה תוכניות לתווך הארוך, בעדינות, בקלילות, בלי ביקורת. יש משהו מאוד מרדני בתגובה שלה לשאלה שלך, מתריס, לכן הייתי נזהרת מללחוץ עליה, זה עלול לגרום לה להתקשח בעמדתה. היא עברה ממסגרת למסגרת כל הזמן, כנראה שהיא מצד אחד שואפת לעצמאות ומצד שני עוד לא מרגישה בטוחה לעמוד לבדה בחיים. אולי היא פשוט מנסה את החיים בדרך שמרגישה לה מוגנת.

        אהבתי

  14. כאמא לאמא, אני מבינה את הדאגה שלך.
    למדתי מניסיוני שעדיף לתמוך בילדים (גם כשהם מבוגרים …) בכל דרך שיבחרו, בלי תנאי ובלי ביקורת, כי אף אחד מאיתנו לא אוהב ביקורת והרבה פעמים ילדים (ומבוגרים) מעדיפים לעשות "דווקא" רק כדי לא להראות להורים שהם צודקים, כי אין דבר יותר מעצבן מלשמוע מההורים שלך – אמרנו לכם. אז אולי אם תתמכו בלילי ללא גבולות בכל דרך שהיא תבחר, אם תראו לה שאתם מאמינים בה וסומכים עליה, אולי דווקא אז יהיה לה יותר קל לבדוק מה נכון עבורה, ואם היא מאושרת בקומונה בלי פרטיות ובלי בן זוג – אז זאת צורת חיים לגיטימית לגמרי, ואני בטוחה שיהיו לה (יש לה) חיים מלאים ומרתקים.  אני מסכימה איתך שזוגיות ומשפחה הם מקור לאושר, אבל זה לא מתאים לכל אחד.  

    אהבתי

    1. מסתבר שזה הדבר היחיד שנשאר לנו לעשות, להמשיך לתמוך בה ולשמור איתה על קשר למרות שצורת החיים שלה נראית לנו דפוקה ומשונה.

      אגב, אני לא מקבלת יותר הודעות על תגובות בישראבלוג, גם אצלך זה ככה?

      אהבתי

      1. לא כתבתי פוסט כבר הרבה זמן אז אני לא יודעת לענות על השאלה שלך. מצד שני, קיבלתי אימייל עם התגובה שלך לתגובה שלי. 

        אהבתי

    2. אני קיבוצניקית ואמא לשני ילדים – בת 29 ו-בן 28, ולמדתי, שלא משנה מה, ולא משנה ההחלטות שלהם, אהיה שם בשבילם עד השמים ובחזרה. הבן שלי תמיד אמר לי "תנו לי לעשות את הטעויות שלי וללמוד מהם, אתם למדתם מהטעיות שלכם, עכשיו תורי.
      5 שנים הוא היה עם בחורה, שליבינו התכווץ הוא לא היה מאושר.בלענו את הצפרדעים לא עצמנו עין בלילות. אבל ואבל גדול. מילה, מילה , לא הוצאנו הגה מהפה. קיבלנו אותה לביתנו, ובשקט בלילה בכינו לתוך הכרית.  אבל ובתוך תוכנוהרגשנו שבסופו של דבר הוא יעשה את הדבר הנכון, ולא בגלל שאנחנו אמרנו או התערבנו. (ידענו שאם נתערב הסיכויים שהקשר הזה יגמר היו אפסיים. ואכן, הילד (גבר) המדהים נכנס יום בהיר אחד הביתה ואמר
      זה נגמר !!! 
      ואני רק אומרת תאהבו את ילדיכם, תפנו להם את השביל לבוא אליכם לעצה (הם רק יעריכו אותכם יותר) אצלי זה עבד נפלא. 

      אהבתי

  15. צופה, נעזוב את העניין הציבורי של ההתנהלות שם , אבל אם הייתי במקומך – גם אני הייתי דואג מאוד ומתוסכל מכך שאיני יכול לעשות דבר, מלבד לאבד את הילדה. הדבר היחידי שאפשר לעשות הוא שתדע שמה שלא יהיה, אתם תמיד תהיו בשבילה. נכון, אנחנו לא נחיה לעד ואנחנו לא מבית רוטשילד, אבל מדובר בבת בוגרת שהחליטה על דרך חיים וכאדם בוגר יש לה בלבד אחריות על התנהלות חייה. לפחות את יכולה להתנחם שאינה חיה בעדר חרדי קיצוני.

    אהבתי

  16. לא קראתי את הכתבה, אבל יכולה להגיד שאני לא בעד צורת חיים קיצונית, ולא בעד להישאר בתנועת נוער אחרי גיל 18.
    יחד עם זאת, היא עדיין צעירה. דברים עוד ישתנו. העיקר לתת לה תחושה שאתם תמיד המשפחה שלה, ותמיד תהיו שם בשבילה.

    וכמו שכבר אמרו לפני – יש דברים יותר גרועים. כמו לחזור בתשובה…

    אהבתי

    1. זהו, העניין הוא שדרור ישראל היא לא תנועת נוער, היא ארגון לבוגרים שאמורים להתנדב ולפעול לטובת החברה כל ימי חייהם.
      כמו בקיבוצים של שנות השישים שפעלו רק לטובת הכלל ולאף אחד לא היו חיים פרטיים 

      אהבתי

  17. אתייחס קודם למה שהיא אמרה לך שגרם לך להיפגע. קראתי איפשהו שלולא היה השלב הזה שבו ילדים חושבים שכל מה שההורים שלהם עשו/עושים איך הם חיו וכו הוא לא טוב אז ילדים לעולם לא היו יוצאים מבית הוריהם לעצמאות. זה משהו ב-DNA כנראה…הרצון לרצות לעשות ההיפך מההורים בתחום כלשהו (לאט דווקא בכל התחומים). עוד דבר – ברור שהיה בבית שלכם הכל, גם אהבה והרמוניה וגם ויכוחים וחיכוכים והתגברות על קשיים ומכשולים – ולילי ספגה את הכל, כרגע פשוט בולטים לה יותר הדברים הפחות הרמוניים – ושוב, אולי זה משרת את הצורך שלה להתנתק, להיות אחרת ממה שאתם. גיל 26 של היום זה לא גיל 26 שלנו. אני בגיל 26 כבר הייתי נשואה פלוס שניים וזה לא היה יוצא דופן כל כך. נכון שהביולוגיה שלנו לא התקדמה בהתאם לאורח החיים ולכן יש טווח עליון לגיל הולדת הילדים, עדיין, אבל היא עוד רחוקה מטווח זה. בנוסף קיים היום ערעור מסוים (לא אצל כולם כמובן) על מוסד המשפחה והנישואים המסורתי – ואני מכירה לא מעט "משפחות" כאלה שמורכבות לאו דווקא מאבא אמא וילדים משותפים של שניהם…קשה לנו עם זה אבל ייתכן שזו המציאות החדשה העתידית…המשך…

    אהבתי

    1. המשך
      מצד שני – לילי שומרת בקנאות על זכותה לחדר משלה אצלכם בבית. נראה שזה איזשהו עוגן עבורה, הידיעה שיש לאן לחזור בעת הצורך. זו הנקודה הכי חשובה כאן, במיוחד אם אתם חוששים שהיא תחת השפעה כלשהי, שטיפת מוח וכו. כל עוד היא יודעת שאתם שם בשבילה ויש לה בית, יש יותר סיכוי שכשהיא תתפכח – היא תוכל לחזור. אבל צדק כל מי שכתב בתגובות למעלה שאם היא מרגישה מכם התנגדות ואנטי ואפילו סוג של חקירות – זה רק ירחיק אותה ויגרום לה לעשות "דווקא" שעלול להזיק לה, אז עדיף לעבור למוד של לתמוך ולעודד ולהתעניין בעשייה…

      אהבתי

  18. לפי מה שראיתי כאן  
    תנועת דרור ישראל נראית חיובית. את מכירה האימרה ’חפש ת’אישה’ ? לדעתי יש שם סיבה רומנטית שהיא בקבוצה הזו

    אהבתי

  19. גם אני קראתי את הכתבה- והיא בהחלט מפחידה
    יש לי חברה שלמדה איתי והיתה שם- מאוד בעיניינים
    היום היא גרה בשרון עם בעלה ומגדלת ילד חמוד
    היא עזבה אחרי שהיא פגשה אותו והוא לא היה מוכן להצטרף
    בגיל של הבת שלך גם אני לא חשבתי על משפחה… כמ שאת בטח זוכרת
    אל תשכחי שדברים עובדים אחרת היום ולוקח לנו יותר זמן להתבגר

    אהבתי

  20. הכתבה אכן הייתה מבהילה…אבל כל אחד, ובטח בגיל 26 בוחר את דרכו. אין דרך לשנות את זה בלי לקלקל את היחסים. לתמוך, לייעץ, להכיל ולקבל, ולתת עזרה אחרי שנופלים פעם אחר פעם. נדמה לי שזה מה שיש.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s