אביב הגיע פסח בא

השנה, כמעט בלי כוונה יצא לנו פסח יוצא דופן. הכל באשמת
ג'ינג'י כמובן. הוא הזמין את אימא שלו לעשות את החג אצלנו יחד עם אחיו והבנות שלו,
אבל אימא שלו סירבה בכל מיני תירוצים שלא התקבלו על דעתו.

היא טענה שאצלנו לא מספיק כשר לפסח, ושאחיו יסרב ובכלל…
למה שלא נבוא אליה כרגיל?

ג'ינג'י נעלב והודיע שאם ככה אז הוא לא בא אליה לחג,
ושתעשה את פסח רק עם אחיו והבנות. אם ככה הצעתי, אולי נקבל את ההזמנה של דודה שלי
וניסע עם הורי לכפר יונה לעשות שם את הפסח?

לא, גם לזה הוא לא מסכים כי הבת דודה שלי שתחגוג את פסח
עם בעלה והתינוק החדש שלהם תבוא גם כן, ומה יש לו נגדה ונגד בעלה? הם לא הזמינו
אותו לברית של התינוק.

אבל הם לא הזמינו אף אחד, הם עשו את הברית בבית חולים, רק
עם הסבים והסבתות.

כן, אבל הם גם לא עשו מסיבה אחר כך טען ג'ינג'י, אם הם
מסתירים את הילד אני לא מוכן לחגוג אתם את פסח.

כאן כבר התחלתי לחשוד, התירוץ הזה היה כל כך משונה…
דומה לתירוצים המשונים שחמותי מנפקת כשלא מתחשק לה לעשות משהו ולא נעים לה להגיד שסתם
לא בא לה. כנראה שזה משהו משפחתי אצלם. היא לא אוהבת לישון מחוץ לבית שלה ולא
מוכנה לבלות סוף שבוע שלם אצל אחרים, ומשום מה קשה לה להודות בזה, וג'ינג'י שהלך
איתי בנאמנות כל שנה לסדר פסח אצל קרובי משפחה, פעם שלי, פעם שלו, נשבר והשנה פשוט
לא מתחשק לו לנסוע בערב החג בכבישים עמוסים הלוך וחזור, לאכול ארוחה כבדה, לקרוא
בהגדה, ולעבור שוב את כל הטקס המתיש הזה ששנינו עברנו כבר יותר מידי שנים. בקיצור,
השנה תפסנו אומץ ובגלל שאין לנו כסף לברוח לחו"ל פשוט נישאר בבית.

כמובן שאני יכולה לנסוע לבד לאימא שלו, או להצטרף להורי
ולנסוע לדודה, אבל אני לגמרי שותפה לרגשות שלו, לא של העלבון המדומה אלא של המיאוס,
והרעיון לחגוג את סדר פסח בבית, רק אנחנו וצץרץ שאחר כך ילך לעבוד (עוגי עובד ואני
בספק אם יצטרף אלינו אחרי העבודה) דווקא מוצא חן בעיני.

ההכנות לחג מתנהלות אצלנו בעצלתיים ובלי לחץ. ג'ינג'י
עשה ג'סטה וניקה את המקלחת כמו שרק הוא יודע, ואני נסעתי לקניון הסמוך בצומת
אלונים כדי לקנות תרופה נגד אלרגיה ועל הדרך התפרעתי קצת וקניתי שני סדינים יפים
מכיתן, וגרביים בשבילי, ואטלס של כבישי הארץ בשביל ג'ינג'י שאוהב מפות ושונא את
הוויז, וחוץ מזה לקחתי מאבא שלי את הסמרטפון שהוא קנה לכבוד הביקור של אחי בארץ –
משהו סיני לא יקר מאוד, אבל מספיק טוב בשבילי ובטח שטוב יותר מהסמרטפון הקטן
והפרימיטיבי שהיה לי עד עכשיו.

עוד דבר מצחיק שקרה לי זה שמישהי חסמה אותי בחנייה של
הקניון. הגעתי עמוסה בקניות שלי וגיליתי שמכונית חונה ממש מאחורי, צמודה אלי כל כך
עד שכמעט אין לי מקום לצאת משם. בכל זאת ניסיתי ותודה לאיש הנחמד שעמד וכיוון
אותי. רק כשכבר כמעט נחלצתי הנהגת הופיעה פתאום ונראתה כל כך מבוהלת ונבוכה ומבוישת
עד שכל הכעס שחשתי התפוגג ובמקום לכעוס עליה ולשאול אותה למה היא חנתה בצורה
אידיוטית כזו איחלתי לה חג שמח ונסעתי הביתה, מרוצה שיצאתי מזה בשלום.