יום בחיי

ראשית אני רוצה להדגיש שלא כל יום שלי נראה ככה אבל מידי פעם יש ימים
כאלה וצריך להתמודד אתם.

היום התחיל רגיל לגמרי. קמנו כמו תמיד בסביבות חמש בבוקר, בחוץ היה
עדיין חושך, ג'ינג'י הלך להביא קפה לשנינו והדליק טלוויזיה. שתינו לנו בנחת במיטה בעוד
הוא מזפזפ לו פה ושם עד שנתקע על סרט ישן מאוד – קליאופטרה עם ליז טיילור וריצ'רד
ברטון. אני כבר מכירה אותו, ברגע שהוא נתפס אז איזה סרט או תכנית אי אפשר להזיז
אותו. הבית היה מטונף להפליא. היה מלא בוץ בגלל הגשם של אתמול. התחלתי לטאטא עין
אחת על הכלבים והשנייה על ג'ינג'י. הם איבדו מהר מאוד את הסבלנות ורצו לצאת כבר
לטיול הבוקר שלהם אבל ג'ינג'י סירב להיפרד מאליזבט טיילור היפה. הספקתי לטאטא את
המדרגות ואת הסלון ולנער טוב את השמיכות של הכלבים שמכסות את הספות עליהם הם
ישנים. רק אחרי שקליאופטרה התאבדה ג'ינג'י קם והתחיל לרדת במדרגות עם כוס קפה כמעט
ריקה בידו. הכלבים הלכו מאחוריו בקוצר רוח וכנראה שטופי דחף אותו קלות לא בכוונה
והמסכן נפל וחטף מכה בעכוזו תוך שהוא מתיז על עצמו ועל המדרגות את שאריות הקפה.
מסכן, נורא נורא כאב לו, היה לו קשה לקום מהמדרגה עליה צנח בעל כורחו. אם לא היה
לי שיעור התעמלות בשמונה ורבע הייתי הולכת עם הכלבים במקומו, אבל היה לי חבל
להפסיד שיעור וג'ינג'י התעקש שהוא בסדר וזו רק מכה קטנה והוא בהחלט יכול ללכת עם
הכלבים.

הוא יצא אתם, הולך לאט ובקושי, ואני סיימתי לטאטא את הרצפה (כמו שאני
עושה כל בוקר כמעט) התקלחתי מהר ואפילו הספקתי לחפוף את הראש, לקחתי כסף לקניות כי
נגמר החלב ותכננתי לקנות עוגיות לקבוצת התיירים שהייתה אמורה להגיע היום באחת למרכז
המבקרים, אם כי הייתי די בטוחה שהם יבטלו בגלל הגשם, אפילו זכרתי לקחת את הזבל.

השיעור היה ממש בסדר, היו כדורי פיזיו והמורה נתנה לי טיפים להקל על
כאבי האישיאס ששוב תקפו אותי ופתאום אחת המתעמלות שהתלוננה קודם על סחרחורת
התעלפה. המורה נבהלה מאוד וכולם התאספו סביבה, הרימו לה את הרגליים הביאו מים והיו
מביאים גם אחות או רופא אבל לא היו שם אף רופא או אחות למרות שאנחנו מתעמלים במרכז
יום לקשישים.

המתעמלת המתעלפת התאוששה די מהר ונראתה נבוכה מאוד מכל המהומה סביבה,
והשיעור הסתיים כרגיל. נסעתי לסופר ליד הבית וקניתי כל מה שצריך כולל הבצל שזכרתי
שנגמר אתמול, אבל לא מצאתי את העוגיות שרציתי והחלטתי שאקנה אותם אחרי שאסיע את
עוגי שמתחיל היום חופש של שבועיים לספר. אגב, הוא עדיין גר בבית כי הבין בסופו של
דבר שהדירה שתכנן לשכור קטנה ויקרה מידי – אלף חמש מאות ₪ על 22 מ"ר ואם לא
די בכך בעל הבית מתעקש להשאיר בדירה ארון ענקי שתופס חצי מהחדר שהוא בעצם כל
הדירה. היה לי קשה להעיר אותו אבל בסופו של דבר הצלחתי, השארתי את ג'ינג'י במיטה,
מנסה לנוח כדי שיוכל לתפקד למרות הכאבים אם קבוצת התיירים תגיע בכל זאת, ונסעתי
לספר שנמצא בצד השני של הקריה – רק אצלו עוגי וצץרץ מוכנים להפקיד את ציצית ראשם.

בדרך הנייד שלי מצלצל פתאום, צץרץ מבשר לנו שהמדריכה של הקבוצה הקדימה
את הביקור והם צפויים להגיע בשתים עשרה. הוא וג'ינג'י נסעו לסדר את המרכז – צריך
לארגן כסאות לחמישים איש, לשים את המיחם ולסדר הכל ושנבוא מיד אחרי שעוגי יסתפר.
עוגי רוטן שהוא לא יספיק להתקלח אחרי התספורת ומזכיר לי שיש לו רופא שיניים באחת
והבטחתי לקחת אותו. מזל שהרופא שיניים נמצא גם כן באלוני אבא.

עד שהוא מסתפר אני מספיקה לעשות שוב קניות. קונה כמה סוגי עוגיות, עוד
חלב ותה וסוכרזית כי אני לא זוכרת אם יש לנו. כשאנחנו מגיעים ליערת הדבש מתברר שיש
לנו סוכרזית וסתם קניתי, לא נורא. הכל מסודר יפה מאוד ונשאר רק להוסיף את העוגיות.
הבנים נוזפים בי שקניתי יותר מידי ומי יאכל את זה? אנחנו מחכים ומחכים, ואחר כך
מחכים עוד קצת. כבר כמעט אחת וקבוצת התיירים שלנו טרם הגיעה. צץרץ מסיע את עוגי
לרופא השיניים וחוזר ואז, באחת ורבע, הם מגיעים סוף סוף, הלכו קצת לאיבוד בדרך.

הקבוצה שוהה אצלנו כשעה וחצי. כולם רוסים, רובם מבוגרים ומדברים מעט
מאוד עברית, אם בכלל. המדריכה מתרגמת את ההרצאה של ג'ינג'י, כולם מקשיבים מרותקים
חוץ מגברת רוסייה קשישה אחת שמתעלמת מכולם ונטפלת דווקא אלי, מתלוננת על המחירים,
מספרת לי שהיא למדה דבוראות באודסה ויש לה המון ספרים ברוסית על גידול דבורים,
ומתאכזבת שאני לא קוראת רוסית. אחרי ההרצאה כולם עטים על הדלפק, טועמים במרץ. אלה
שלא מתעניינים בדבש עומדים בחוץ ליד המיחם והקפה ומחסלים את כל העוגיות, שני ליטר
חלב, חצי קילו סוכר, אין לי מושג כמה שקיות תה וכפיות קפה ואת כל המים במיחם.

נורא מתיש לשרת בבת אחת המון אנשים שרובם מדברים עברית קלושה מאוד
וכולם שואלים שוב ושוב את אותן שאלות. מזל שאני לא לבד וג'ינג'י עומד לצידי. יחד אנחנו
מתגברים על בעיית התקשורת של מסוף האשראי, הוא מתרגז על הקופה שפתאום לא רוצה
להדפיס חשבונות ואני מנסה להרגיע, לנגב את הדבש שנמרח על הדלפק ולענות על המון
שאלות על פרופוליס ודבש ויערות ופולן שברוסית קוראים לו פילצה.

סוף סוף הכל נגמר, עושים חשבונות עם המדריכה שמקבלת 10% מהרווח

0זה התעריף המקובל) ומוסיפים מתנות לנהג ולמנהל הקבוצה, והם אומרים
תודה ומסתלקים. השעה כבר אחרי שתיים, צץרץ שעזר מאוד והספיק כבר לקפל את הכיסאות
ולנקות את פינת הקפה נוסע להביא את עוגי מרופא השיניים ואני נשארת עם ג'ינג'י
שמחליט לוותר על עשיית ניקיון רציני כי כואב לו. אנחנו אוספים את הזבל, קופצים
למכוורת לאסוף שני נחילים שהוא אמור למכור למישהו (בסוף זה מתבטל כי שוב יורד גשם)
ונוסעים הביתה. בדרך עוגי מתקשר ושואל איפה יש תרופה נגד כאבים כי ההרדמה נגמרת
ומחמיץ קצת פנים אבל נענה לבקשתי והולך עם הכלבים לטיול זריז בזמן שאני מטגנת מהר
חזה עוף ששמתי עוד אתמול במרינדה של סויה ושום. הבנים אוכלים בהנאה גדולה, ובעל
כורחם מסתפקים רק בפסטה כתוספת כי לא הספקתי להכין אורז.

בינתיים אני יורדת לדירה של עוגי, מחליפה לו את כלי המיטה, הוא מבטיח
כבר יומיים שיעשה את זה אבל אני מכירה אותו, אם אני לא אטפל בזה הוא ימשיך לישון
עם כלי המיטה המלוכלכים. חוזרת למעלה מעבירה סמרטוט על הרצפה שטאטאתי בבוקר,
מספיקה לצפות בחצי 'הכל כלול' שאני אוהבת לראות כל יום, ובמקום ללכת לנוח הולכת
לכתוב את הפוסט הזה.  

 

 

30 תגובות בנושא “יום בחיי

    1. ואחר כך אנשים מתפלאים למה אני רוצה שהילדים שלי יתחתנו כבר ויעזבו את הבית 
      הם מתישים אותי. אני מכבסת ומגהצת להם, מנקה אחריהם ומבשלת להם וכמובן גם מטפלת במדיח כי הם לא "יודעים" להפעיל אותו. אני מזכירה ואפסנאית ובמקרה של עוגי שאין לו רשיון גם נהגת ומנהלת חשבונות.
      וזה מזכיר לי שאני צריכה להשחיל חזרה שרוך סורר בקפוצ’ון של צץרץ.

      אהבתי

      1. זו אשמתך את יודעת
        את מאפשרת להם
        אבל כנראה טוב לך ככה (אני מכירה את זה מאמא שלי)

        אהבתי

  1.  
    נשבעת לך שאני לא מבינה את עניין החלפת המצעים לעוגי, אם לא חשוב לו להחליף, שישן בטינופת, מה יכול להיות?

    ולמה אתם קמים בחמש בבוקר? 

    אהבתי

    1. התרגלנו להתעורר מוקדם, וחוץ מזה אנחנו גם הולכים לישון מוקדם יחסית.
      ואת צודקת שאני מגזימה עם השירותים שאני נותנת לבנים, הם אגב לא מעריכים זאת כלל, בטח לא עוגי אבל משום מה אף גבר שאני מכירה לא מסוגל להכניס שמיכה לציפה.
      באמת לא ברור למה.

      אהבתי

      1. סליחה שאני מתערבת לך בכל התגובות
        אבל אצלי זה הפוך
        עד שהכרתי את בעלי אבא שלי היה בא במיוחד להחליף לי ציפות לשמיכות
        כיום בעלי עושה זאת
        זה חזר אליי בבומרנג בהוסטל כשאני צריכה לעזור לדיירים עם ציפתם

        אהבתי

      2. יש אנשים שהקטע הזה קשה להם, זה באמת טיפה מסובך אבל ניתן ללמוד לעשות את זה.
        צריך להפוך את הציפה לצד שמאל, להחזיק את הקצוות בידיים ולהלביש אותה על השמיכה ואחר כך לנער.
        ברגע שמבינים את העיקרון זה לא כל כך נורא, אבל אצלנו רק אני משום מה יודעת איך עושים את זה.

        אהבתי

  2. זה מזכיר לי את ההתנהגות של אמא שלי כשאחי עוד גר בבית (עד לפני 4 שנים שהוא היה בן 26)
    הוא מעולם לא היה מסדר את החדר שלו בעצמו (רק אם הייתה מגיעה אליו מישהי)
    שלא לדבר על להחליף מצעים לעשות לעצמו כביסה או לקפל את הכביסה הנקייה ולשים בארון
    אמא שלי עשתה את כל הדברים האלה ולא היה מאושר ממנה כשהוא עזב את הבית

    כשהוא העלה רעיון שהוא וחברה שלו יבואו לגור במושב, אמא שלי התחלחלה מזה שהוא יתנחל אצלה בבית
    גם היום כשהם באים, הם בדר"כ מביאים את הכלבה, ואחרי ביקור שלהם הבית מטונף מהשיערות של הכלבה ומהבוץ שהיא מכניסה איתה (כלבים אוהבים מים ובוץ מסתבר)
    ואני בכלל לא מבינה מה הם צריכים לגרור את הכלבה לכל מקום, זה ילד.
    אבל שיהיה.

    ביום שבת האחרון הם לא באו לארוחה המשפחתית ואחי התקשר לאמא שלי שתשלח לו עם סבא וסבתא שלי אוכל
    כאילו מי ישמע הם מזי רעב אין להם כסף (הם מרוויחים יחד פי 3 מההורים שלי) ואין להם זמן לבשל

    אני לא יודעת למה, אבל נשים בגילך בגיל של אמא שלי
    אתן אלה שמנהלות את הבית, עושות 20 אלף דברים במקביל
    ומספיקות לעשות את הכל בהצלחה
    (רק שאמא שלי לא קמה ב5 בבוקר)

    אהבתי

    1. אנחנו מפנקות את הבנים ואחר כך מתלוננות, באמת אין לי מושג למה?

      ואני קמה מוקדם כי אני הולכת לישון מוקדם. התעוררתי, קמתי, אין לי מה לעשות במיטה אחרי שהשלמתי את מכסת שעות השינה שלי.

      אהבתי

  3. צופה, כמה שאלות:
    למה לקום בחמש בבוקר?
    למה לטאטא את הרצפה בבוקר?
    האם את לא מכירה את הביטוי מה שאי אפשר לעשות היום אפשר מחר?

    אהבתי

    1. אחרי שישנתי מספיק אני קמה, לא רואה טעם בשבכיבה סתם במיטה.
      יש לי שלושה כלבים שישנים בבית, תאמיני לי שיש לי סיבה מצוינת לטאטא כל בוקר צהרים וערב את הרצפה 
      כשאני אגור לבד אני אוכל לדחות עבודות, כל זמן שיש בבית שלושה גברים רעבים תמיד אין דחיות.

      אהבתי

    1. תודה על המחמאה אבל למזלי לא כל הימים שלי כל כך עמוסים. בדרך כלל יש לי די זמן לשנוץ בצהריים ולבלות די זמן עם המחשב ועם ספר ולטייל אחרי הצהריים עם הכלבים.

      אהבתי

  4. קודם כל מזל שהנפילה של ג’ינג’ הסתיימה בכאבים ולא יותר מכך. הקבוצה של הרוסים הזכירה לי קבוצה דומה שביקרה במרכז תבלינים בשעה שגם אנחנו הגענו לשם לפני שנתיים. מה שהיה שם מתאים בדיוק מדהים למה שסיפרת כאן.
    מאחל שלא תדעי ימים רבים כאלה.

    אהבתי

    1. ג’ינג’י התאושש ואחרי מנוחה של חצי יום הוא קם כמו גיבור בבוקר והלך עם הכלבים.
      היה יום מעייף אבל אני דווקא מאחלת לעצמי הרבה ימים של קבוצות לא חשוב מאיזה מוצא כי להרוויח הרבה כסף תוך שעה ומשהו של עבודה זה כיף גדול.
      בשבת לא באו אנשים בגלל הגשם והקבוצה הזו הצילה לנו את המאזן הכספי 

      אהבתי

  5. ממה להתחיל יקירה? באמת מזה שמזל שהנפילה של ג’ינג’י עברה בשלום יחסית ושהקבוצה הרוסית אכן הגיעו וסיפקו לכם פרנסה כלשהי השבוע….
    לגבי הגברים בחייך – כבר "דיברנו" על זה. זה לא הם זו את. וזה לא רק שהם "מצפים" ממך, או ש"הם לא יודעים לעשות כמוך" (להחליף ציפה? נו באמת…) – את מה שקוראים בז’רגון של המכורים "מאפשרת" (enabler). גם הם יודעים שאם הם לא יעשו את תעשי וגם…לא אכפת להם אם לא ייעשה (טאטוא קבוע או החלפת מצעים בזמן) ולך כן אכפת. אז לנשום עמוק ועוד לנשום – להסתכל על מה שאת עושה ואיך את מרגישה לגבי כל מעשה ומעשה…ולבחור לעשות רק את מה שבאמת עושה לך טוב ומשרת אותך. ולנסות להמנע מכל השאר….אפשר לבקש? 

    אהבתי

    1. סיכמת הכל בקיצור ובדייקנות.

      אני מודה, מפריע לי שהרצפה מטונפת ויש שערות של כלבים בכל מקום, מפריע לי לדעת שעוגי ישן במיטה מלוכלכת ומסריחה מזיעה ועשן סיגריות, מפריע לי שיש תלתלי אבק מתחת למיטה של צץרץ, זו הבעיה שלי ואני מטפלת בה כמיטב יכולתי.
      יש עוד הרבה דברים שמפריעים לי בחיים אבל צריך להשאיר קצת חומר לפוסטים הבאים.

      אהבתי

      1. ברור שלא ניתן להשיל הרגלים של שנים תוך יומיים. וגם אף אחד (לפחות לא אני) לא אומר שאסור לעשות וגם לקטר. מותר לקטר ואיפה אם לא כאן?? 🙂  אבל באמת שחלק מהדברים שאת עושה גם מכביד עלייך וגם "מקלקל" את הגברים שלך. אז אולי אם תחשבי על טובתם דווקא, תוכלי להתאפק מחלק מהם….
        דרך אגב אם יהיה לך מתישהו קצת כסף פנוי, הרובוטים האלה שמנקים לבד הם התשובה עבורך. אצלנו כבר 3 שנים שחול ושערות חתולים על הרצפה נשאבים קבוע ע"י אחד כזה …ולבת שלי יש אחד שגם מעביר סמרטוט לח אחרי השאיבה.   

        אהבתי

  6. וואו זו נפילה מאוד כואבת, לפני כמה שנים החלקתי במדרגות וסדקתי צלע, אני מקווה שהלך להבדק, בגיל שלנו זו צרה צרורה , האמת שמלקרוא על הפעילות העניפה שלך ביום אחד התעייפתי בעצמי,כבוד על הסבלנות ועל הצחשבה דהפרנסה לפני הכל

    אהבתי

    1. הוא חטף מכה בישבן וכנראה שלא נשבר כלום כי הוא הסתפק רק במנוחה קלה ואחר כך המשיך לעבוד.
      וכמובן שהפרנסה מעל הכל, כשאתה עצמאי אתה לא חולה ולא נח, חייבים לעבוד כל הזמן.

      אהבתי

  7. מה יש להגיד
    אשת חיל
    הגברים שלך ממש מנצלים את זה עד הסוף….

    היה לימעניין מאוד לקרוא אני חייבת לומר

    אהבתי

  8. החיים שלך נראו לי בהילוך גבוה 
    אני מקווה שג’ינג’י יהיה בסדר מהנפילה הזאת
     משתמע מהפוסט שכואב לו מאוד
    ולמה את צריכה לסדר אחרי עוגי במיוחד בגילו?משום מה זה מציק לי 
    הייתי רוצה שהגברים בחייך יעזרו יותר בבית 
    שיקומו לטאטא והלחליף כלי מיטה (במיוחד אם זה שלהם)

    ומה זה המחדל הזה שהקשישים מתאמנים במרכז יום המיועד להם ואין רופא או לפחות אחות במרכז?
    צריך לעשות משהו בעניין הזה

    אהבתי

    1. האמת שזה לא הקשישים שמתעמלים, מרכז היום לקשיש רק השכיר את המרתף שלו למישהי שעושה שיעורי התעמלות.
      לא חושבת שיש להם כסף להחזיק רופא או אחות במקום.
      וגם אני רוצה שהם יעזרו יותר אבל הם תמיד מתחמקים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s