עוף גוזל

 

עוגי גר בדירה למטה בקושי שלושה חודשים וכבר הוא מתחיל לחפש דירה
חדשה. בקרוב הוא יהפוך לעובד מדינה – אותה עבודה באותו מקום אבל עם תנאים קצת יותר
טובים ומשכורת מעט גבוהה יותר – והוא מרגיש מספיק בטוח בעצמו להתנתק מאתנו שוב.

ברגע הראשון שהוא הודיע לי שהוא מתכוון לנצל את החופש שהוא נאלץ לקחת
(אסור לצבור אצלם ימי חופש) כדי לעבור דירה, וכבר דיבר עם מישהו שמשכיר דירונת ב –
1450 ₪ נורא נפגעתי, ובעיקר נעלבתי כשהוא סירב לתת לי את הכתובת המדויקת של הדירה
אליה הוא מתכנן לעבור.

אני עושה כל כך הרבה מאמצים כדי לעזור ולסייע ולהקל עליו וככה הוא
גומל לי? אני מכבסת לו את הבגדים, מעירה אותו כשהוא צריך לקום מוקדם, מנקה לו את
הדירה, מחליפה מצעים והאמת די נדחפת לו לחיים בטענה, המוצדקת למען האמת, שהוא לא
אחראי, לא מנקה אחריו, לא קם בזמן ונרדם גם כשמעירים אותו, דבר שגורר כל הזמן
מריבות.

אחרי שגמרתי להיעלב הבנתי פתאום שחלק מההתנהגות הלא אחראית שלו נובע
מכך שאני עושה בשבילו הכל ולא נותנת לו הזדמנות לתרגל עצמאות ואחריות. הרצון שלו
להתנתק מהבית ולהיות עצמאי מעיד על בריאות נפשית וביטחון עצמי ואני צריכה לאפשר לו
את זה.

הבוקר הוא גם עשה טובה וגילה לי את הכתובת של המקום שהוא מתכנן להשכיר,
אבל החלטתי לא לבקר שם עד שאקבל הזמנה מפורשת. אני אעזור לו רק אם הוא יבקש ואתן
לו לפרוש כנפיים ולהיות בעל הבית על חייו. הבחור בן עשרים וארבע וחצי, באמת הגיע
הזמן שיתחיל להיות בוגר ויפסיק להיות תלוי על כתף הוריו.

 

חוץ מזה אחי הגיע לביקור מארצות הברית וזה תמיד נחמד ומשמח מאוד את הורי
וגם אותי. ביום שישי נעשה ארוחה משפחתית גדולה ושמחה אצל דודה שלי, ולכבוד האירוע
קניתי לי זוג נעלים נחמדות שלשם שינוי גם נוחות לי. מאז ששברתי רגל קניית נעלים
נוחות נעשתה משימה בלתי אפשרית אבל גיליתי נעל עשויה חומר סינתטי גמיש שנראית טוב
וגם לא יקרה, ומרוב התלהבות קניתי גם זוג אחד ליום יום.

חוץ מזה התחלתי שוב להתעמל. ויתרתי על הפילאטיס לטובת התעמלות רפואית לאנשים שסובלים מבעיות גב. אני
מתעמלת פעמיים בשבוע עם נשים בגילי פחות או יותר ונהנית מאוד. גם תוצאות בדיקות
הדם שלי יצאו ממש טובות וסך הכל אני מרגישה ממש טוב.

נכון יש גם צרות ובעיות קטנות – עקירה של שן שנשברה וכנראה שאצטרך
להשתיל חדשה, ושוב תיקון בניסן הקשישה שלי – אבל סך הכל מדובר רק בכסף. נתגבר גם
על הצרות הללו.

אני לא כותבת שום דבר על המצב בארץ למרות שאני סוג של מכורה לחדשות
ועוקבת באובססיביות אחרי כל המשדרים שיש אבל מי אני הקטנה שאגיד את דעתי על בעיות
שחכמים ונבונים ממני לא יודעים איך לפתור?

אחד ממשדרי החדשות החביבים עלי במיוחד הוא זה של לונדון וקירשנבאום
ולשמחתי הרבה ירון לונדון כתב ביוגרפיה ואני קוראת בה עכשיו בתענוג גדול ונהנית
מאוד מהעברית המשובחת שלו ומהסיפורים המרתקים שלו. 

 

 

אתמול צפיתי, די במקרה, בפרק של פולישוק. בדרך כלל אני בורחת מערוץ שתיים הוולגרי, אבל הפעם נהניתי הנאה עצומה מהסדרה החכמה והעוקצנית הזו והייתי נהנית עוד יותר אם לא היה לי חשד שהאירועים המופרכים בה קרובים מידי למציאות שלנו. בכל מקרה אני חייבת למצוא באינטרנט את הפרקים שלא ראיתי ולצפות בהם מהר ככל האפשר.

ועוד הערה קטנה לסיום – מתי כבר יחליפו את הבלוגים בדף הראשי של ישראבלוג? נמאס כבר לראות את אותם פוסטים.