חופש מעייף

החג הזה מתיש אותי. הוא כל כך ארוך… כל הגליל מלא הורים מותשים עוד
יותר ממני עם ילדים משועממים, וכולם מחפשים עיסוק שיעסיק אותם ורצוי שיהיה בזול.

הם נכנסים אלינו וסוקרים את המקום בפקפוק, "אז מה יש לעשות אצלכם?" הם
שואלים בחשדנות, ומביטים כה וכה, מחפשים כנראה תזמורת וקרקס, או אולי גן חיות, העיקר שיהיה שמח ומבדח ויעסיק את הילדים.

ומילא זה אבל כל יום אנחנו צריכים להתווכח מחדש עם הורים שבטוחים שהילד שלהם שעוד
מעט יחגוג שלוש הוא לא צעיר מידי לפעילות אצלנו, וזה שהוא התלהב מהתפוח בדבש שהגננת
נתנה לו לפני ראש השנה לא אומר שהוא יכול ללבוש חליפת דבוראי ולשמוע הסברים ולצפות
בסרט. הוא פשוט צעיר מידי גם אם הוא מפותח לגילו והילד הכי חכם ויפה בגן.

ויש גם את האנשים שנכנסים, טועמים בכל פה, מטפטפים דבש בכל מקום, ואחר כך מספרים לי
שהם בכלל לא אוהבים דבש וחוץ מזה יש להם המון דבש בבית ומסתלקים אחרי שבלבלו את המוח
חצי שעה לפחות.

מזל שיש גם אחרים, אנשים שקובעים סיור ומגיעים בזמן, מוכנים ומזומנים
ללמוד משהו חדש, מתגברים על הפחד מדבורים ונהנים לשמוע הסברים וללמוד משהו חדש.

אנחנו כבר כמעט בישורת האחרונה של החגים, כמעט רואים את הסוף, ואז
חמותי תוקעת לי עז – היא באה לחג שמחת תורה ופוקדת עלי להזמין גם את אימא שלי כדי שנעשה ארוחת חג יחד, ואימא שלי, במקום להשתמט כמו שקיוויתי שמחה מאוד ופוקדת עלי
להזמין גם את הדודה והדוד. אני אוהבת מאוד את המשפחה, ולחגוג יחד זה באמת אחלה, אבל
רק המחשבה על אירוח חמותי במשך יומיים מדכדכת אותי, ולמה, במקום לנוח קצת בערב חג
אני צריכה לארח תשעה איש? ומילא סתם אנשים, אבל היא, מרוב רצון לעזור ולהועיל תתקע את האף
בכל מקום, תסתובב לי בין הרגלים ולא תפסיק להעיר את ההערות החומצתיות שלה ולבקר כל דבר שזז, וכמו שאני
מכירה אותה שבועיים אחר כך היא תמצא עוד סיבות למה היא נורא סבלה בביקור אצלי, ותספר אותם בסוד רק לג'ינג'י כדי שיספר לי…

בפעם הקודמת היא התלוננה שלא היה בכלל אוכל בבית, ושהיא הייתה נורא רעבה ועד שחזרנו היא חיפשה איזה לחמנייה או משהו ולא מצאה, ואיך יכול להיות שהשאירו אותה
בבית ריק מאוכל לרעוב כל כך הרבה זמן, ועוד בשבת?

זה שהמקרר היה מפוצץ מאוכל ושישבתי לאכול איתה מיד כשחזרתי בשתיים
בצהריים (עד אז עבדתי עם ג'ינג'י והיא הרי יודעת שאנחנו עובדים בשבתות) לא נחשב כי היא
רצתה לחמנייה ולא היו לי לחמניות. מחר אני מתכננת למלא את ארגז הלחם בלחמניות ובפיתות
וכמובן לחטא את כל הבית, אבל כמו שאני מכירה אותה היא כבר תמצא משהו אחר להתמרמר
עליו.

היום, מיד אחרי שסיימנו עם הסיור האחרון נסענו יחד לקנות בשר ופחמים,
נעשה על האש ואימא שלי תביא סלטים ואורז, עוגי החליף משמרת עם מישהו כדי להיות
בבית גם כן ולעזור, וצץרץ הבטיח לקנות חומוס ביתי מאיזה מסעדה שהוא מכיר, אף אחד לא יצא רעב, זה בטוח.

אחרי שנשרוד
את החג הזה נשאר לנו רק יום שישי – קבוצה של עשרים וכמה תיירים שהסוכנות היהודית
מארחת צפויה להגיע אלינו, ואני מקווה שלילי לא תבריז ותגיע כמו שהבטיחה להיות
המתרגמת שלנו ושנעבור בשלום גם את האירוח הזה, ושכולם ייהנו ואיש לא ייעקץ חלילה, ואז יש רק סתם שבת רגילה שזה כלום, ורק אז, סוף סוף, החגים ייגמרו ואפשר יהיה לנוח קצת
מכל החופש הזה.

28 תגובות בנושא “חופש מעייף

  1. הטעות שלך עם חמותך (וסליחה על הבוטות) היא שאת מנסה לרצות. (לא לרצות to want, אלא לרצות עם קמץ מתחת לריש). כמו שאמרת היא כבר תמצא על מה להתלונן. אז תשאירי משהו לא מושלם שיהיה לה על מה. ככה, שגם את תדעי מראש מה היא תגיד, וכשזה בוא יבוא תחייכי יפה ואולי גם זה יצחיק אותך, כי כל אחת מילאה את תפקידה על הצד הטוב ביותר. היא הרי נהנית מזה שרע לה, שיש לה על מה לקטר לג’ינג’י, שהיא מצאה את ה’פאק’ אצלך. זה חלק מהריטואל. תארי לך שהכל באמת יהיה מושלם. זה הרי יהיה סבל נוראי עבורה…
    חג שמח!

    אהבתי

      1. בדיוק מה שחלף לי בראש!
        אני התרגלתי לחמות לא מרוצה… אחר בך זה נעשה הרבה יותר פשוט.
         
        מקווה שעברת בשלום ובאמת – שיגמר כבר החופש הזה!!!

        אהבתי

  2. החגים זו תמיד תקופה עמוסה כזאת במקומות שיש בהם פעילויות לילדים
    ואחר כך יש שגרה עד חנוכה (חודש וחצי בערך?)

    אמא שלי מאז שסבא שלי חלה מארחת כל שישי/שבת כמות כזאת של אנשים
    מי שגר בבית ההורים שלי אחותי ואני – 4
    סבא וסבתא שלי 2
    דודה שלי והבת שלה 2
    ואם אח שלי וחברה שלו באים אז  עוד 2

    והם באים עוד עם הכלבה שהם אימצו מצב"ח
    הם נוסעים איתה לכל מקום כאילו היא הייתה ילדה קטנה שחייבת לבוא איתם
    ואמא שלי לא אוהבת את זה כי היא מלכלכת את הבית ומשאירה שיערות בכל מקום
    אבל חס וחלילה היא לא תגיד לאחי לא להביא את הכלבה

    אני בכלל לא מבינה את הקטע של לקחת כלב לכל מקום שנוסעים אליו
    גידלנו כלבים כשהייתי ילדה והם מעולם לא היו מצטרפים אלינו לנסיעות גם אם זה היה לרוב שעות היום
    אני לא מבינה את הקטע שלהם לקחת את הכלבה איתם לכל מקום

    וגם אנחנו עושים על האש בערב חג שני
    הרגע פירקתי עוף לפרגיות 🙂

    חג שמח!

    אהבתי

      1. לכלבה אין חרדת נטישה אחרת שניהם לא היו יכולים לצאת בבוקר לעבודה ולהיעדר מהבית שעות ארוכות (זה לפחות 11 שעות כשכל אחד מהם לא נמצא בבית)
        אז אם את זה הם יכולים לעשות, לא הגיוני לי שבכל פעם שהם באים לבקר פה הם חייבים להביא את הכלבה
        חוץ מזה שהנוכחות שלה גם מפריעה לחתולות שלנו (יש לנו 4)

        ואיך שאחי מתנהג אליה
        אם זה ככה כשיהיו להם ילדים מה יהיה?

        אהבתי

  3. לעבוד עם אנשים (וילדים) זה בכלל לא קל והרי את כבר למודת נסיון משנים קודמות וזה לא חדש בשבילך…
     אצלנו בכל חופשת סוכות 3 נכדים שאמא שלהם בהשתלמות , מגיעה אחה"צ אלינו ( ואבא שלהם עובד)
    זה אומר עם כל הכיף שבדבר 
     מציאת עיסוק לילדים ( מלבד טלוויזיה ומחשב ), קניות ובישולים  , כביסות ועוד…
    המשך חג שמח ! ושאלה תהיינה כל הצרות

    אהבתי

  4. ואני חשבתי שרק הבעלים לא מבינים למה בארוחת חג אשתם כה עייפה שהיא כבר מתה שכל האורחים עבורם בישלה יעופו מהבית ויניחו לה ללכת לישון. גם חמיות כאלה?
    ואת ממש לא הבנאדם לאחל לו חג שמח. אז: אחרי חג שמח, צופה! 

    אהבתי

  5. וואו איזה תאור של הימים האלה,אגב אני לא הייתי שורד חמות כזאת,הייתי רב איתה צ’יק צ’אק
    אני גם מקווה שכל התנועה הזאת אצלכם במכון מביאה פרנסה טובה,בשורה התחתונה זה הכי חשוב

    חג שמח

    אהבתי

    1. מזל שיש לי סבלנות וכוח התאפקות גדול. האמת, אני אפילו מחבבת אותה, בעיקר מרחוק, אם רק היא לא הייתה כזו מעצבנת לפעמים…
      לשמחתי היום הלך ממש טוב. צץרץ הסיע אותה, היא אהבה את החדר שסידרתי לה, הכינה חצילים מעולים בפסטו והצליחה לא לעצבן ולא להתעצבן. 

      הפרנסה הלכה לא רע עד היום. קצת גשם וכולם נשארים בבית, אבל ככה לפחות היה לי די זמן להכין הכל ולנקות את הבית.

      אהבתי

  6. כבר הצטרפתי לתגובה של "אני רק הערה" לגבי הריצוי, ואוסיף כאן שעבור אנשים שהחגים אצלם הם תמיד עבודה, ולפעמים עבודת פרך – צריך להתחשב ולא לכפות אירוח. ובטח לא אירוח כזה המוני. 
    כאשר T עבד בסופי שבוע וחגים ארחנו הרבה פחות – גם כי הוא לא היה בבית פשוט, וגם כי לפעמים אחרי ששי עבודה או שבת עבודה הוא נפל מהרגליים מרוב עייפות. עם כל הכבוד לערב חג ולמשפחה – אם הם לא מתחשבים בכם, תתחשבו בעצמכם! מותר להגיד לא. ממילא החמות תבוא בטענות, אז ככה גם תספקי לה סיבה מצויינת להתלונן וגם לא תתעייפי מזה. 

    אהבתי

    1. לשמחתי היום ירד גשם ולא היו לקוחות, כולם נשארו בבית והיה לי זמן להכין הכל ואפילו לנוח.
      עשינו על האש ואכלנו בבית. כול אחד הביא משהו והכל הלך נהדר והיה טעים ולא מעייף. גם חמותי התנהגה ממש נפלא והייתה מרוצה מאוד מהחדר המחודש שסידרנו לה.
      בסוף כולם, כולל הכלבים, נהנו ובילו יפה. 
       

      אהבתי

  7. איזה סבלנות יש לך למבקרים המגעילים האלה שבאים לאכול דבש ויוצאים בפרצופים חמוצים בלי לקנות. אני הייתי חונק כאלה (סתם בצחוק, בשביל זה אני לא מוכר דבש:" לגבי ילדים בני שלוש ומטה: בחו"ל מצאו פיתרון לווכחנים בענייני גיל. מציבים מעין שער בגובה מסוים. מי שלא מגיע לגובה הזה לא יכול להשתתף ובוודאי לא ללבוש חליפת דבוראי. נקודה. ככה לא יהיה ויכוח. על גיל אפשר אבל לא על גובה.בנוסף תציבו שלט בחוץ פעילות לילדים בני X ומעלה בלבד (או בגובה Y ומעלה). זה כבר רשמי ואנשים פחות מתווכחים כשרואים את זה כתוב לפני שנכנסים.
    ולגבי השאר, עברתם את פרעה, תעברו גם את זה.

    אהבתי

  8. מקווה שתוכלו לצאת לחופש שלכם אחרי החגים.
    באופן אישי, זה הזמן המועדף עלי לחופש, כשהכבישים לא עמוסים והאתרים מלאים בטבע ולא בהמוני אדם. 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s