ספרים

שורבטתי ולכן אני חייבת לגעת בנושא הכאוב מעט של הספרים.

בילדותי ובנעורי הייתי תולעת ספרים מדופלמת. קראתי המון, קראתי כל הזמן, קראתי כל כך הרבה עד שהורי אסרו עלי לקרוא כל הזמן כי במקום להכין שיעורים קראתי, במקום לישון בלילה קראתי, במקום להתחבר עם ילדים אחרים קראתי.

הם הרגישו שזו כבר התמכרות ואולי צדקו קצת.

הייתי ילדה ביישנית ושמנמונת, כמעט שלא היו לי חיי חברה ובית הספר שעמם אותי, הספרים היו המפלט שלי וכל פעם שפתחתי ספר חדש הרגשתי שאני נכנסת לעולם חדש ומרגש וזונחת מאחורי את חיי המשמימים והמעיקים. עם הזמן נאלצתי לקרוא פחות, הייתה עבודה, היו ילדים, הם גזלו אותי מהספרים והתפניתי לקרוא רק בערבים. הבטחתי לעצמי שאחרי שהילדים יגדלו ויהיה לי יותר זמן פנוי אחזור לקרוא במלא הקצב אבל אז הפציע האינטרנט בחיי…

לא יודעת אם זה בגלל הגיל או בגלל המחשב אבל עם הזמן איבדתי את התשוקה לספרים. אני עדיין מנויה בספריה ועדיין מחליפה ספרים אבל בקצב איטי יותר ונעשיתי בררנית מאוד וחסרת סבלנות. אם הספר לא תופס אותי מיד אני לא טורחת לסיים אותו ויש מעט מאוד ספרים שמצליחים לעשות לי את זה ולגרום לי לקרוא בתשוקה שהייתה בי פעם.

מלכת היופי של ירושלים ואישה בורחת מבשורה הם היחידים שעולים במוחי ברגע זה.

מנעורי אני זוכרת טוב את הספרים של ספרית דן חסכן שהורי רכשו לי מינוי עליה.

אהבתי מאוד את הספר – יותם הקסם של קורצ'אק

את שחקנים של עץ שכתב מישהו ששמו נשמט מזיכרוני וסיפר על צרפת של תקופת המהפכה הצרפתית

את הנער מספרד שסיפר על מסעו של קולומבוס ובזכותו אני זוכרת עד היום את שמות שלושת הספינות שלו – נינה, פינטה וסנטה מריה

היה ספר מקסים על סוס שחור בערבות הפמפס שתמונת הכריכה שלו עומדת עד היום נגד עיני ואת סיפורו של נער בשם פשתוני…

קראתי את הספרים האלה פעמים רבות ולכן הם נחרטו בזיכרוני.

אף ספר לא ממש שינה את חיי אבל אהבתי מאוד את הספר 'מעתה ועד עולם' ואת 'אחדים באו במרוצה' של ג'ימס ג'ונס ואת ספריה של פרל באק שסיפרו על סין.

כשבגרתי מעט קראתי בעונג עצום את ספריו של דוד שחר שמספרים על ירושלים שלפני מלחמת ששת הימים ואני ממליצה לכל מי שלא קרא למהר ולקרוא אותם. המסע לאור כשדים למשל הוא יצירת מופת לדעתי, והיכל הכלים השבורים לא נופל ממנו.

קראתי גם המון ספרות זולה וככה למדתי להבדיל בינה לבין ספרות טובה. קראתי בחריצות את כל סדרת ספרי אנג'ליק עד שמאסתי בהם ואת כל ספריו של אליסטר מקלין שריתקו אותי מאוד. 

יש עוד המון ספרים שקראתי ושכחתי, והרבה יותר שטרם קראתי וכנראה שכבר לא אקרא יותר ואולי יום אחד אקרא גם ספר שישנה את חיי. אם זה יקרה ואם ישראבלוג יהיה קיים עד אז אשמח לספר עליו לקוראי.