רק על עצמי לספר ידעתי

אני לא רוצה לכתוב על הקלקולים והפשעים והזוועות שקורות בארץ לאחרונה,
כבר כתבו על זה די והותר, ולא רק כתבו אלא גם ברברו, דברו ופרשנו עד זוב מסך, ומי
אני הקטנה שאבוא ואוסיף על כך? עדיף להחריש. אני, רק על עצמי לספר ידעתי, ולצערי, מאז
שהתחיל הקיץ למרר את חיינו אני חווה שפע של תקלות מרגיזות ומעצבנות שגורמות לחיי
היום יום שלי להפוך למסלול מכשולים מייגע ביותר.

כל תקלה לעצמה היא באמת שום דבר, שטות חסרת חשיבות שאין טעם לספר עליה,
אבל כשכל השטויות הללו מצטברות ברצף מעיק החיים הופכים למסע מתיש שסוחט ממני את כל
שמחת החיים, ולא שיש לי עודף ממנה בין כה וכה, מספיק לשמוע חדשות וכבר אתה שואל את
נפשך למות, אבל על זה הרי החלטתי לא לדבר אלא רק על הצרות הקטנוניות והמציקות שלי.

זה התחיל עם איזה מסמך חשוב מאוד שנוגע לתביעה של חמותי כדי שתקבל
פיצויים מהמדינה על שנות הסבל שעברה ברומניה בזמן השואה. המדינה כמובן מסרבת,
וצריך להוכיח שהיא כן סבלה, וכן גורשה עם משפחתה ועבדה בנעוריה עבודת פרך בבית
חולים של הגרמנים ככובסת בזמן שאביה היה עובד כפייה. יש תיעוד שקיבלנו מ'יד ושם'
שבו מופיע שם משפחתה של חמותי ודווקא הדף הזה הלך פתאום לאיבוד!

ג'ינג'י טען שהוא הניח אותו על השולחן ואיך זה שהוא נעלם? ואני טענתי
שמעולם לא ראיתי את המסמך הנ"ל ואין לי מושג לאן הוא נעלם. פרצה מריבה עזה, הוטחו
האשמות והושמעו טענות ומענות, וכעסים רתחו באוויר הלוהט ממילא, ואפילו לוקה שלנו
שאוהבת לנוח מאחורי הספה קמה וברחה למלונה שלה בחוץ כדי לא לשמוע את הצעקות.

רק אחרי הצהרים התגלה המסמך האבוד מתחת לכוננית, הוא כנראה עף לשם
בגלל המאוורר. אבל זה כבר היה מאוחר מידי כי בינתיים כבר נפגעו רגשות והצטברה טינה
שתוססת בלב ורק מחכה להזדמנות להתפרץ.

אחר כך החליט החלון של המרסדס המפונקת של ג'ינג'י לצנוח לתוך הדלת
ולהשאיר את החלון פרוץ והיה צורך לנסוע למוסך ולחכות עד שיתוקן ובינתיים לנסוע לכל
מיני סידורים, אחד יותר מרגיז מהשני, וגם יקר יותר, ופתאום ג'ינג'י קלט שקנה יותר
מידי מאיזה מוצר וסתם הלכו 700 ₪ והיום כשהלכתי לדואר לשלוח את המסמך שנמצא התברר
שהוא אמנם רשם את הכתובת אבל שכח לרשום את שם העיר, וכשצלצלתי אליו הוא אמר
ירושלים, אבל אחר כך התברר שזה תל אביב, ושוב הייתי צריכה להתקשר לדואר ולבקש
שיעשו טובה ויתקנו את הכתובת, וכמובן שהפקס שלי שוב לא עובד וגם האינטרנט יימח שמו
מגמגם ומתנתק כל פעם (באדיבות הוט הארורה) והייתי צריכה לנסוע למזכירה של ג'ינג'י
ולבקש שתעשה טובה ותיתן לי להשתמש בפקס שלה, ועל הדרך מילאתי דלק ואיכשהו, בטעות
מוזרה ומרגיזה, שילמתי 250 ₪ במקום 150 ₪ כמו שתכננתי, ואמנם יש לי מיכל דלק מלא,
אבל ארנק ריק… תקלה רודפת תקלה, והעצבים והחום והרוגז… עצבני

כדי לאזן אני חייבת לעשות מאמץ ולמנות גם דברים טובים מעטים שקרו –
בית הספר שקנה מאתנו שתי יערות שלח צ'ק בלי היינו צריכים לנדנד לו, ביקרתי אצל
חברה שעברה דירה והבאתי לה תמונה שצילמתי במו ידי, הדפסתי ומסגרתי, וזכיתי לשפע
שבחים ותודות וגם לקפה קר טעים והכי חשוב, למרות החששות עדיין לא קראו לצץרץ
להפסיק את החפש"ש שלו ולהילחם בחזית עזה.

הוא חופש"ש לו בכיף, רוב הזמן נח ומבלה עם חברים ופה ושם מרוויח
קצת כסף בעבודות מזדמנות – ניקה את הגינה אצל סבתא, וסידר את המחסן אצל סבא, וגם
עבד קצת עם אבא והרוויח כסף, ובינתיים מגשש בנוגע לחיים באזרחות. אתמול הוא שאל
כמה מיסים הוא צריך לשלם בתור אזרח ודי הופתע לשמוע כמה אחוזים ממשכורתו לוקחת
לעצמה המדינה, וזה עוד לפני תשלום שכר דירה, מים, חשמל וארנונה. ברוך בואך לעולם האמיתי צץרץ חיבוק של הסוררת

37 תגובות בנושא “רק על עצמי לספר ידעתי

  1. אכן אוסף תקלות וקלקלות מרגיז ומעצבן ביותר.
    אותי דברים אבודים יכולים לשגע, אני מחפשת עד זוב דם פחות או יותר, ומוסכים… זו אחת הקלקלות הגדולות שיכולות לקרות לאדם הפשוט.

    בגדול, לגבי מסמכים, ברגע שאני מקבלת מסמך חשוב אני מצלמת אותו פעמיים או שלוש, שיהיו לי העתקים על כל צרה שלא תבוא. זה לא חוסך את כל הצרות, אבל חלק מהן אולי כן…
    ו… חיבוק.

    אהבתי

      1. לי אין כספת ואני שומרת את כל המסמכים החשובים במגירה הזו, הזו או הזו, ואם לא שם, אז בתיקיה המיוחדת שקניתי פעם…
        ומה שאני מנסה לומר, זה שגם אני מאבדת דברים, אבל כשיש כמה ותקים יש סיכוי יותר גדול למצוא

        אהבתי

    1. אני תופסת טרמפ התגובה של פועה (מקווה שתסלחי לי) – 
      אני ממליצה לך לסרוק כל מסמך חשוב ולשמור לך עותק דיגיטלי. 
      לי יש תיקייה במחשב עם כל המסמכים החשובים של בני הבית. אני שומרת שם העתקים של דרכונים ותעודות זהות ותעודות שחרור, וכל מיני חשבוניות וכו’. וכמובן שיש לי לפחות חמישה גיבויים של התיקייה הזאת, כולל גיבוי בענן… 

      אהבתי

      1. שדרוג קטן לעצלנים:
        אני לא סורקת, אני מצלמת בסמארטפון וזה נשמר אוטומטית בענן, מה גם שמשם אפשר לשלוח להדפסה דרך המייל, או למייל של מישהו אחר.

        אהבתי

  2. לצערי דברים מרגיזים קורים כל הזמן ( וגם בעיות בריאות) !!!
    אבל רציתי לספר לך שפעם כתבתי לך באחד הפוסטים שלך שהזכרת מדפסת ודיו( אם זכרוני אינו מטעה אותי) שקבלנו מיכל דיו ריק למדפסת  והתלוננו בחנות שקנינו ואמרו שזה לא ייתכן אבל שלחו לחברה. לאחר מספר חודשים  קבלנו מיכל חדש להפתענו -גם זה קורה 🙂
     
    מאחלת לכם קיץ ללא תקלות !

    אהבתי

    1. זו אחת הבעיות בארץ, אנשים מוותרים, אין להם כוח לריב ולהתלונן ולעמוד על שלהם, התרגלו כבר שדופקים אותם.
      אנחנו חייבים להתעקש לקבל את מה שמגיע לנו, גם אם זה מתיש ולוקח יותר מידי זמן, ללכת לבית משפט אם צריך, להתלונן ולצעוק ולדרוש פיצוי כל פעם שדופקים אותנו, אפילו אם זה משהו פעוט.
      לא לתת לרמאים ולשקרנים לנצח אותנו 

      אהבתי

  3. ביום חמישי כשחזרתי עם אמא שלי מסידורים, לא היה זרם מים בברז
    אמא שלי התקשרה למישהו שהיה פעם האיש אחזקה של המושב והוא אמר שהוא יבדוק רק מחר
    היא לא הייתה מוכנה להתקשר לשום מקום אחר והייתה בעצבים
    עלי על החתולים על מה שאת לא רוצה
    אני התקשרתי למוקד של המועצה, הם הפנו אותי לבן אדם מסויים במושב
    עכשיו 11 בלילה רוצים להתקלח וזה אמרתי לאמא שלי – תתקשרי אליו – היא לא רוצה
    אני התקשרתי אמרתי לו על הבעיה, אמרתי לו שבעבר היו מצבים שבני נוער סגרו לנו את השיבר, אבל אני לא יודעת איפה כל השיברים
    הוא אמר שהוא יראה בבוקר
    אבל להפתעתי הלך לבדוק בערב ומצא את השיבר שמישהו סגר
    והמים חזרו והכל בסדר
    אבל אמא שלי עם העצבים שלה כבר תיכננה לנסוע באמצע הלילה להורים שלה

    צץרץ נשמע לי כמו בן אדם עם ראש על הכתפיים
    נראה לי שהוא כל כך שונה מעוגי
    גם בתפיסה גם במחשבה, גם בתוכניות שהוא מתכנן לעצמו
    זה פשוט מדהים

    אהבתי

    1. צץרץ בוגר יחסית לגילו, בטח בהשוואה לאחיו הגדול, הוא תמיד היה כזה, עוד כשהם היו ילדים.
      וכדאי שתבררי איפה השיברים ואם תתפסי מישהו שסגר אותם תכניסי לו בעיטה בריאה בתחת 

      אהבתי

      1. השוני בין צץרץ לעוגי ממש מורגש
        הם כאילו הפכים אחד של השני
        למרות שמהסיפורים האחרונים שלך על עוגי הוא דיי מתאפס על עצמו

        אני יודעת היום איפה השיבר שסגרו
        זה שיבר שסוגר את המים לכל החלק הישן של המושב (יש את המושב המקורי שזה החלק הישן, ויש את החלק של ההרחבה)
        אני רק רוצה לחשוב כמה אנשים חשבו שזו סתם תקלה ולא עשו עם זה כלום כי חשבו שזה יסתדר לבד

        אהבתי

  4. אוף, כמה תקלות… היה אפשר לחשוב במרקורי בנסיגה אבל החל מחצישי הוא כבר לא, אז נותר רק להאשים את המצב והחדשות על המצב ואותנו, שלא מפספסים שום מבזק וזה משפיע קשות מאד על מצבינו הנפשי ועל שיקול הדעת שלנו.
    הלוואי ותבוא שלוות נהפש עליך ובני ביתך, במהרה, אמן.  

    אהבתי

  5. אוף קרה לי שהחלון צנח והיה סיפור גדול, באסה שהחום והקיץ גורמים לעצבנות יתר , מקווה שירגעו הרוחות, ברכוצ לצץרץ בדרכו החדשה

    אהבתי

  6. באמת מעצבן, גם מקבץ של תקלות וגם החום וגם המצב….
    אין לפעמים ברירה אלא לעצור רגע ולנשום עמוק ופשוט לעשות מה שעשית כבר, שזה לטפל בכל דבר בנפרד, עד לפעם הבאה…
    יותר מטרידה אותי האינטראקציה בינך לבין ג’ינג’י כאשר דברים כאלה קורים…

    כל הכבוד לצץרץ עח הבגרות וראיית המציאות…זה נדיר בגילו. לא נראה לי שיקראו לו בחופש"ש….בני היה בחופש"ש במלחמת לבנון השנייה ולא קראו לו…מבחינתם הוא כנרא כבר לא נספר במצבת כ"א…

    אהבתי

    1. לבעלי יש נטייה מעצבנת להאשים אותי בתקלות מהסוג הזה. בגלל השליטה שלי במחשב ובהקלדה אני מתפקדת אצלו כסוג של מזכירה 
      אם הוא באמת היה הבוס שלי כבר מזמן הייתי מתפטרת. 

      אני מקווה מאוד שלא יקראו לו, הוא עשה כבר מספיק, עכשיו הגיע הזמן שלו להתחיל את הקרב האמיתי – החיים כאזרח של מדינת ישראל.

      אהבתי

      1. כן, אני מכירה את הנטייה הזאת להאשים – מאבא שלי – וזה לא רק בגלל שאת זו שאחראית על המחשב וההקלדה….
        אבל כדי שהוא יהיה מאשים את צריכה להסכים להיות נאשמת
        זה תמיד ריקוד, שיתוף פעולה
        אז ברור שג’ינג’י צריך לבדוק עם עצמו מאיפה זה בא לו, הצורך להאשים….משהו מהילדות בטוח – לא קשור אלייך בכלל. היה טוב אם הוא היה מתרגל שהייה, נשימה, כאשר הצורך מתעורר בו , הלחץ הזה, לפני שהוא ישר מוציא את זה החוצה עלייך. אבל זה הוא ולך יש יכולת לעבוד רק על עצמך. ועל זה נראה לי ששווה לך לעבוד. 
        לא להסכים להיות נאשמת. לא לשתף פעולה.
        לא להיכנס למריבה או להצטדקות או להאשמת נגד.
        פשוט לא. או על ידי הסתלקות מהמקום. או על ידי אמירה "זה לא קשור אלי, אין לך מה להאשים אותי. תתמודד" במלים כאלו או אחרות. ואפילו "זה לא קשור אלי, אבל אם אתה צריך עזרה ומוכן לדבר אלי יפה או לבקש יפה אני מוכנה ל…" ברור שאת תעשי שימוש בשפה ששגורה ביניכם, לא השפה שלי כמובן. 
        זה לא פשוט אבל זה אפשרי. כל פעם קצת יותר. כך שוברים דפוסים….
        בהצלחה 

        אהבתי

      2. זה בדיוק מה שאני צריכה לעשות, לשבור דפוסים שהתחילו עוד לפני שהכרתי אותו.
        עדיף זה מאשר לשבור עליו איזה צלחת, שזה מה שבא לי לעשות לפעמים 

        אהבתי

  7. כמה טוב לעסוק בצרות קטנות…
    בסך הכל זה החיים האמיתיים. 
    החיים דרך החדשות והתקשורת יש בהם משהו ששואב רגשות ותשומת לב בצורה לא טבעית ואמיתית וזה איכשהו גוזל אנרגיות בצורה לא בריאה. לא רק בגלל שקורים דברים קשים.
    פעם מישהו שאל אותי איך אני יודע מה קורה אם אין טלויזיה, רדיו? לא. עיתון? לא. הוא היה די המום, ובסוף אחרי הרהור הפטיר, אתה אגואיסט. ההגיון שלו שהרי אשה נדרסה למוות בחיפה ולי זה לא אכפת?! אז סימן שאני חושב רק על עצמי ואכפת לי רק מעצמי.
    זה משקף משהו שנמצא באוויר אצל רבים מאיתנו, כאילו חיי הצוותא הקהילתיים זה לחיות את התקשורת והחדשות. אולי יותר אמיתי לחיות גם את מה שקורה לשכן בצורה אמפתית ולמשפחה ולילדים ולעוד כמה מכרים? 

    בסך הכל המון דברים חשובים באמת לא מדווחים בחדשות.

    אהבתי

    1. זה נכון, אבל לצערי אני פשוט מכורה.
      הכל באשמת אימא שלי שחייבת תמיד רדיו ברקע, וזה באשמת סבא ז"ל שבלי חדשות חייו לא היו חיים. הוא אגב חי עד גיל תשעים פלוס.
      אני פשוט עוד חוליה קטנה בשרשרת הדורות 
      ובאמת, איך אתה יודע שנחטפו ונרצחו צעירים ושיש מהומות וכל השאר?

      אהבתי

  8. את צריכה לשמוח שאת לא גרה בת"א, כי הלחות כאן בימים אלה וואי וואי וואי, היית יוצאת מדעתך.
    יש לי במשרד פקס וגם סניף דואר ברחוב, את תמיד מוזמנת להתקשר ולבקש ממני לפקסס ולשלוח בדואר. 

    אני אוהבת גם את עוגי וגם את צץרץ, ולמעשה גם את ג’ינג’י.

    אהבתי

    1. מפליא אותי עד כמה התל אביביים דבקים בעירם גם בקיץ, אתם פשוט גיבורים 

      גם אני אוהבת את הגברים במשפחה שלי אבל הם מעייפים אותי לפעמים 

      אהבתי

  9. אני חושבת שזה חוצפה שהמדינה גובה ביטוח לאומי מכל אחד. 
    באופן עקרוני בן אדם יכול להיות חסר נכסים, לגור ברחוב ולאכול שאריות, אבל עצם העובדה שהוא חי ונושם גורמת לו לצבור חובות לביטוח לאומי, וביטוח לאומי אף פעם לא שוכח את מי שחייב לו. 
    אני מקווה שצץרץ יצליח למצוא עבודה מספקת ושהוא יוכל להתקיים בכבוד. 

    אהבתי

    1. ביטוח לאומי הוא רעיון טוב שמבוצע גרוע, כמו הרבה דברים במדינה שלנו 

      אני בטוחה שצץרץ יסתדר וינחת במקום שיאפשר לו להתפרנס וגם להנות מהחיים. הוא אחד מאלה שתמיד נוחתים על הרגליים ומרגישים נוח בכל מקום.

      אהבתי

  10. אני בהחלט לא מתגעגעת לקיץ בארץ וכל הלילות חסרי שינה כי אי אפשר לנשום.

    ורציתי לספר לך שבעוד שבועיים המשפחה מגיעה לבקר והם מביאים איתם את הספר שהמלצת עליו ״מלכת היופי של ירושלים״ אז תודה על ההמלצה, אני לא יכולה לחכות לקרא אותו.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s