סיפורי סמרטפונים

בשבוע האחרון היו לי כמה סיפורי סמרטפונים שהגיעו ברצף די מוזר.


 


מכירים את זה שבכל פעם ששוב קוראת טרגדיה ומישהו (בדרך כלל גבר) שוכח ילד קטן במכונית לוהטת מחום הטוקבקים צועקים שאם זה היה הסמרטפון שלו הוא בטח לא היה שוכח אותו, ושצריך לשים את הסמרטפון על הילד וככה אף אחד לא ישכח יותר ילד במכונית רותחת.


אז הנה, אני שמעולם לא שכחתי ילד בשום מקום, שכחתי דווקא את הסמרטפון שלי במכונית, ועד שחזרתי לקחת אותו הוא כבר רתח מחום ולא הגיב. הייתי בטוחה שהרגתי את סמרטפוני המסכן בגלל הרשלנות שלי. למזלי אחרי שחיברתי אותו לחשמל והדלקתי אותו (הוא כיבה את עצמו מרוב חום) הוא התאושש וחזר לעצמו לגמרי, לרוע המזל זה לא עובד ככה אצל ילדים קטנים.


ובעוד אני מתאחדת עם הסמרטפון המתאושש שלי מתקשרת אלי לילי ומספרת לי שהיא שכחה את הסמרטפון שלה (שהיא קיבלה מ'דרור ישראל' שעשה למען חבריו הסדר מיוחד באורנג') באוטובוס, ושלא נתקשר למספר שלה עד שהיא תצליח למצוא אותו, או לארגן לעצמה סמרטפון חדש.


למרבה הצער היא לא הצליחה למצוא את הסמרטפון במחלקת אבדות ומציאות של אגד, וגם אורנג' עשו לה בעיות כשביקשה שיתנו לה סים חדש עם המספר הישן שלה. מחר היא תלך לשם שוב עם נציג של 'דרור ישראל' שאולי יעזור לה עם הבעיה.


ובינתיים נסעתי למכון כדי להשקות את הגינה שלנו ולהתפעל מהרחבה היפה שסידרנו –  סוף סוף עשינו מעשה, רכשנו עוד שולחן עץ וכיסינו את החצר בטוף כדי שלאנשים יהיה נעים לשבת שם ולאכול בחוץ – ושוב שכחתי את הסמרטפון, הפעם לפחות בתוך המבנה ככה שהוא היה מוגן.


מזל שג'ינג'י עבר שם כשחזר מהביקור אצל אימא שלו והחזיר לי את הסמרטפון.


בעוד אני כותבת את הפוסט הזה אני מקשיבה ליוסי בנאי הנפלא ז"ל משמיע את המערכון המצוין של פפה פוליטי שמסביר את המצב בארץ. המערכון הזה נכתב בטח לפני עשרים שנה, אם לא יותר, ואיזה פלא – הוא נשמע רלוונטי ומדויק כאילו נכתב רק אתמול.


יוסי בנאי אללה ירחמו הוא היה חכם ומקסים כל כך, אני מתגעגעת אליו


חיבוק עצוב


 


ועוד משהו לפני שאני הולכת לעזור לג'ינג'י לסיים סוף סוף את רדיית האביב – גיליתי לתדהמתי שאני מופיעה בטבלת הבלוגים הפעילים. אין לי מושג איך זה קרה ולמה. לא עשיתי שום דבר אחרת מכפי שאני עושה כבר שנים אבל עובדה, אני שם וזה נחמד סבבי

31 תגובות בנושא “סיפורי סמרטפונים

  1. אני שכחתי פעם אחת את הסמרטפון שלי בבית כשנסעתי לעבודה, היה לי ברור שאני חוזר הבייתה לקחת אותו, מקום העבודה בשעה 4בבוקר הוא מרחק 12 דקות נסיעה מהבית ועדיין זה  נשמע מטורף לעשות זאת, זה ניגוס ששוכחים משהו בתחבורה ציבורית , אתה תלוי בטובם של כל כך הרבה גורמים, מקווה שהיא תמצא אותו.

    אהבתי

  2. סמרטפון הוא מחשב קטן למעשה, כשאני חושבת על זה, לסמרטפון שלי יש יותר זכרון מאשר למחשב הקודם שהיה לי והוא עושה דברים מופלאים שהמחשב הישן עשה בקושי.
    את זוכרת שפעם היו שמים מחשבים יקרים בחדרים מקוררים? אז הנה הסיבה 🙂

    אהבתי

  3. גם לי יש נטייה לשכוח את הטלפון שלי בבית (כשאני יוצאת) או באוטו (כשאני חוזרת). 
    טיפ שקראתי השבוע – לכל טלפון יש מספר סידורי שאפשר למצוא אותו אם מקישים #60# (או משהו דומה…), ובמקרה של אבידה או גניבה אפשר לשלוח לחברת הסלולר את המספר הסידורי של המכשיר ולבקש לנעול אותו כך שהוא לא יעבוד גם עם הגנב יחליף לו סים. שווה לברר אם הטריק הזה עובד. 
    מקווה שלילי תמצא את הטלפון שלה, או שתקבל טלפון חלופי! היום כבר אי אפשר להסתדר בלי טלפון נייד. 

    אהבתי

    1. היא באמת התקשרה וביקשה לכבות את המכשיר הישן וכבר קיבלה סים חדש עם אותו מספר.
      למרבה המזל היא שמרה את הנייד הישן שלה ככה שהיא לא נטולת טלפון. או שניתן לה את הישן של אחד הבנים או שהיא תקנה לה חדש.

      אהבתי

  4. גם אני הופתעתי למצוא את הבלוג שלי ברשימת הפעילים !

    אם במקרה את שוכחת את הטלפון הנייד בבית אני משתדלת לשוב לקחתו, כי אני יודעת שאם מישהו מהמשפחה יתקשר ולא אענה ידאגו…

    אהבתי

  5. מאז שיש לי סמרטפון הפכתי גם אני לשכחנית, וגם אני לא תמיד זוכרת היכן הוא. וזה ממש לא ייתכן אצלי, שתמיד היה לי טלפון בכיס. הסמרטפון יותר גדול, והוא לא נוח לי!

    איזה יופי, תתחדשו על הגינה החדשה!

    ברכות על הפעילים!

    אהבתי

  6. תתחדשו על הגינה ועל הרחבה החדשה. מילא שהנוער מחובר לסמראטפון שלו כמו לבקבוק חמצן, אבל שאנחנו, שחיינו יותר מחצי חיים בלי טלפון צמוד, נהיינו עבדים לסמראטפון?? 

    אהבתי

    1. נכנענו בלי קרב, הושטנו את הידיים לאזיקים בשמחה, פשוט בושה וחרפה 

      והכי גרוע – אף אחד כבר לא זוכרת מספרי טלפון יותר, שלא לדבר על סתם עובדות.
      העברנו את הזכרון והזהות שלנו למכשיר אלקטרוני, זה די מזעזע אם מפסיקים רגע לשחק קנדי קראש כדי לחשוב על זה 

      אהבתי

      1. מסיבה זו אני לא עוברת לסמארטפון. יש לי נוקיה שמתפקד לצורך שיחות טלפון וסמס וכמובן ספר טלפונים. כל השאר אני עושה עם הראש והיומן שלי.
        יומן אמיתי. לא ממוחשב.

        אהבתי

  7. עוד לא יצא לי לשכוח את הסלולרי שלי איפשהו
    ויש לי אחד מגיל 15 (שזה כבר 18 שנים אם חושבים על זה).
    מאידך אני לא צמודה אליו כמו רוב האנשים, ז"א בסופי שבוע אני בהחלט יכולה להשאיר אותו בבית ולצאת לאנשהו
    וגם אני שמה אותו על מצב טיסה כשאני הולכת לישון (ועכשיו תמצאי מישהו שמשבית את הטלפון שלו מתישהו בכלל)

    תתחדשו על הגינה החדשה
    נראה לי כייף ככה

    גם אני משום מה הגעתי לפעילים, אין לי מושג איך
    מאידך אני יכולה להגיד שמספר הכניסות אלי גדל מאוד לאחרונה

    אהבתי

  8. שכחתי כמה פעמים את הסמרטפון בבית ואפילו כשגיליתי לאחר 10 דקות נסיעה – לא חזרתי והסתובבתי כל היום בעבודה בלי. אבל הייתי צריך להתקשר לזוגתי ולהורים שלי, כדי שלא ידאגו אם לא אענה.
    הפעילים הזה מאוד מוזר, ככל שאני מרבה במספר הפוסטים – כך הבלוג שלי יורד במקום, או נעלם מהרשימה.  זה קשור באיזושהי נוסחה שמחשבת את מספר הכניסות והתגובות הממוצע לפוסט והחישוב מתעדכן אחת לשבוע.  

    אהבתי

    1. טבלת הפעילים היא מסתורין גדול שאני מעדיפה לא להתעמק בו כדי להמשיך לכתוב רק מתי שבאמת יש לי מה להגיד ומתחשק לי לכתוב.
      הבלוג הוא חלקת אלוהים הקטנה שלי ולפחות בו אני רוצה להיות אותנטית ולפעול בלי חישובים זרים.
      מצידי אפשר היה לוותר על הטבלה הזו ולא היה קורה שום דבר.

      אהבתי

  9. גם אני בשוכחים.
    כשהמכשיר נשאר בבית אני צריכה להתקשר להורים שלי שיתקשרו לבעלי להגיד לו שאני לא זמינה כי את המספר שלו אני לא זוכרת בע"פ
    פאדיחות

    אהבתי

    1. באמת פאדיחה.
      אם קשה לך לסמוך על הזכרון למה שלא תרכשי לך בכמה שקלים בודדים ספר טלפונים פעוט ותרשמי בו את המספרים החשובים?
      תקראי לו גיבוי כדי להשמע מודרנית ובא לציון גואל.

      אהבתי

  10. אני מחזיקה מעמד בינתיים ומסתפקת בטלפון דור שני וזאת מכיוון שנייד אחד דור ראשון, אבד לי פעם באיזו דרך קצרה לעבודה וטרם נמצא, רק אנשי הקשר – לא יכולתי לשחזר, ונייד שני טבע אצלי בתיק בתוך מי עדן שנזלו מהבקבוק, שוב איבדתי הרשימה, אז אני חושבת שאני עדיין קטנה מידי לסמרטפון, אולי כשאגדל

    אהבתי

    1. גם אני הייתי סרבנית סמרטפון במשך המון זמן אבל בסוף נשברתי.
      גם ככה הסמרטפון שלי הוא די פרימיטיבי ולא יקר, לי הוא מספיק.

      ובכל מקרה אני, קשישה שכמוני, לא סומכת יותר מידי על פלאי הטכנולוגיה וכל טלפון חשוב מספיק רשום אצלי בפנקס כתובות מיושן ואמין.
      אני אפילו זוכרת בעל פה מספר טלפונים, בסוף עוד ישימו אותי במוזאון על תקן נציגת המאה הקודמת.

      אהבתי

  11. וואי. את צריכה רצועה לסמרטפון. בחיי. כדי שישתרך אחריך גם כשאת שוכחת אותו. מזל טוב לפעילים. לי בטוח אין מושג איך מה עובד בישרא. אבל העובדה שאת בפעילים אומרת שאת פעילה. ולהיות פעילה זה טוב. (לא?). 

    אהבתי

    1. להיות פעילה זה מצוין אבל עדיף בחיים ולא במחשב, ככה לפחות חושב הג’ינג’י 

      יש לישראבלוג איזו נוסחה סודית שמעט מאוד אנשים מכירים והיא אחראית לזה שאתה בפעילים. נוסחאות מפחידות אותי ולכן אין לי מושג איך זה קרה ומתי יעיפו אותי אחר כבוד החוצה, והאמת גם לא ממש אכפת לי.

      בכל מקרה נהדר לשמוע ממך שוב 

      אהבתי

  12. לפני שאני מתייחסת לסמרטפון אני מוכרחה להגיד שכל איזכור של לשכוח חלד באוטו מוציא אותי מאיפוס לכמה רגעים. אני מתרגשת רק מהמחשבה שלמישהו יכול להיות משהו שחשוב לו יותר מילד שהוא מסיע באוטו!
    מאז שאנחנו מחוברים לסלולארי(לאו דוקא סמרטפון…) ככל שהג’יגות בטלפון עולות כך הן נמחקות מהזכרון שלנו – זה פשוט מזעזע! אבל אני , כמו כולם לדעתי, מקטרת, מופתעת ו…לא זזה בלי הטלפון.
    לי יש מנהג כשאני יוצאת לבדוק אם לא שכחתי 1. לנעול 2. טלפון  3. לשים עגילים. אני יודעת קצת דבילי אבל זה רצף פעולות שאני כבר עושה בלי לחשוב…
    לאבד טלפון היום זה כמו לאבד ת.זהות/ארנק/יומן…לא נעים בכלל.
    תתחדשו על הרחבה!

    אהבתי

      1. בגלל שכלולי הטכנולוגיה של השנים האחרונת הסמרטפון נעשה שלוחה של המוח שלנו, לא נעים להסתובב בלי חלק מהמוח 

        אני באמת חייבת לקבוע לי רשימה קצרה וחשובה של דברים שבודקים לפני שיוצאים מהבית או מהרכב, באמת הגיע הזמן.

        אהבתי

  13. מבינה אותך כל כך!
    אני הייתי סרבנית סלולרי עד שחיפשו אותי מבית הספר כשהבן הרגיש לא טוב יום אחד במשרד ולא מצאו אותי…
    הייתי סרבנית סמארטפון עד שמת לי הסלולרי הפשוט וגם אז הלכתי על אנדרויד ולא על אייפון (שניסיתי במשך שבועיים ופשוט סבלתי!)
    אבל בסוף נכנעים
    אצלי כל אנשי הקשר והפגישות מסונכרנים עם גוגל אז גם אם זה הולך לאיבוד – זה קיים איפשהו. 
    אבל משתדלת לא לשכוח אותו כמובן (בדרך כלל הוא פשוט בתוך התיק)

    מזעזע אותי בכל פעם מחדש שאפשר לשכוח ילד במקום כלשהו, לא כל שכן ברכב!!!!!!!  

    תתחדשו על הרחבה החדשה….עדיין מתכוונת להגיע אליכם מתישהו עם הנכדים….עוד לא יצא ): 

    אין לי מושג לגבי נוסחת הפעילים בישרא….בכלל, אני לא מגיעה הרבה לדף הראשי. יש לי מנוי מייל על רוב הקבועים שלי, ופשוט נכנסת ישר לבלוגים שלכם מהקישור במייל….

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s