המנגו הראשון שלי

קנקן העביר לי את השרביט והפוסט הזה הוא התוצאה : 

 

בפעם הראשונה שאכלתי מנגו, עזבו אכלתי, בפעם הראשונה שבעצם גיליתי שיש בכלל דבר כזה – מנגו, הייתי כבר בת 23. כיום זה פרי
נפוץ שאפשר לקנות בכל מקום אבל בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת לא היה בארץ פרי
כזה. פשוט לא היה קיים.

הייתי אז תלמידה בבית ספר לרנטגן של
קופת חולים וגרתי יחד עם כל פרחי טכנאי הרנטגן בבית חולים קפלן ברחובות, שם התקיים
הקורס.

גרנו בצריפי רכבת שהיו פזורים על
המדשאות הירוקות של בית חולים קפלן ובזמנו היו מוקפות בפרדסים שבאביב הדיפו ריח
פריחת תפוזים נפלא. לא הייתי שם כבר שנים אבל שמעתי שכל הפרדסים נכרתו ורוב
המדשאות נחפרו כדי לבנות עליהן מבנים גדולים והרבה פחות צנועים מהצריפים הישנים
בהם גרנו.

היינו חבורה של בחורים ובחורות צעירים
שסיימו זה עתה את הצבא והרגשנו בקורס כאילו הגענו למין המשך משודרג של הצבא. במקום
מדים לבשנו מעל הטריקו והג'ינס חלוקים קצרים לבנים של בית החולים למדנו עד
הצהריים, אכלנו בחדר האוכל של בית החולים ובערבים היינו צופים בטלוויזיה השחור לבן
העתיקה שעמדה בכיתה, או הולכים לסרט ברחובות וכשלא הייתה לנו ברירה אחרת (בעיקר
לפני מבחן) היינו יושבים ולומדים.

התיידדתי מאוד עם בחורה אחת בשם תרצה.
היא הייתה קטנה ורזה ומתולתלת מאוד, בחורה עדינה וביישנית שכולם חשבו בטעות שהיא
תימניה אבל היא הייתה מרוקאית וכמוני גם היא הגיעה לארץ כתינוקת. היא באה מקזבלנקה
ואני מאיזה עיירה נידחת בפולין ולשתינו קראו בשמות אחרים כשנולדנו. גיליתי לה ששמי
המקורי הוא ברברה ובבית עדיין מכנים אותי לפעמים באשה והיא סיפרה לי שבבית קוראים
לה טרזה ושעברתו את שמה לתרצה כשהוריה עלו לארץ. היא לא כל כך אהבה את השם העברי
שלה וגם אני שלא השתגעתי על שמי העברי הבנתי לרוחה.

תרצה גרה עם משפחתה באיזה מושב נידח
שמעולם לא שמעתי קודם את שמעו והיא זו שלימדה אותי להכין תה עם שיבא וחילקה איתי
את החיבה לקריאת ספרים ואת המבוכה מבדיחות גסות.

כל סוף שבוע היינו נוסעים הביתה
וחוזרים בימי ראשון עמוסים חבילות מהבית. בבוקר יום ראשון אחד הראתה לי תרצה חבילה
קטנה עטופה נייר עיתון והבטיחה לי הפתעה.

בתום הלימודים חזרנו לחדרנו והיא פתחה
את החבילה ושלפה פרי ירקרק משונה, מאורך ועגלגל. היא חתכה אותו עם סכין ואז התגלה
שיש לו תוך כתום עסיסי וגרעין גדול ושטוח.

 

 

כל אחד מהתלמידים המוקסמים מהפרי המוזר
קיבל חתיכה קטנה ונוטפת מיץ ונשאר עם טעם של עוד. תרצה הסבירה שאביה קיבל את השתיל
של המנגו מאיזה מכר ונטע אותו בחצר בתור ניסיון, סתם מתוך סקרנות, ואנחנו אוכלים
את אחד הפירות הראשונים שהוא הניב. היינו אסירי תודה על הזכות שנפלה בחלקנו ואף
אחד מאתנו לא שיער בנפשו שיום אחד פירות המנגו האקזוטיים כל כך יהיו חלק מהתפריט המקובל
בארץ.

לצערי בתום הקורס איבדתי קשר עם תרצה
אבל אני מקווה שהיא בסדר גמור, נשואה באושר, אם לילדים ואולי גם סבתא לנכדים
וממשיכה ליהנות מאכילת מנגו בדיוק כמוני.

 

אני מעבירה את השרביט לכל מי שקורא אצלי ויש לו פעם ראשונה שהוא משתוקק לספר עליה לישראבלוג. אם כי הייתי שמחה מאוד אם פועה, שולה, n_lee וחגית היו מספרות על איזה פעם ראשונה שלהן אבל אם לא בא לכן אתם ממש לא חייבות סבבי

34 תגובות בנושא “המנגו הראשון שלי

  1. מה זה לא חייבות? ככה יפה לשבור שרשרת?
    אז את גם טכנאית רנטגן מוסמכת? יפה.
    אני עוד לא ממש החלטתי אם מנגו טעים לי. מעדיף פסיפלורה.

    אהבתי

    1. מנגו טעים מאוד אם יודעים איך לחתוך אותו, (רמז, בצורת קיפוד) ופסיפלורה תמיד עשתה עלי רושם של פרי מוזר שטוב יותר לעוטור גדר חיה מאשר לאכילה, אבל יכול להיות שאני טועה.
      זו בטח לא תהיה הפעם הראשונה.
      כמו שבטח שמת לב חוץ מבעיית טעויות בכל נושא שבעולם יש לי גם בעייה להיות סמכותית ולכן אני רק מציעה את השרביט, ירצו ייקחו, לא ירצו ייקח מישהו אחר   

      אהבתי

  2. אני מתה על מנגו
    הוא התחיל להיות נפוץ בארץ בעיקר בתקופה שהייתי ילדה
    ואני זוכרת שבתיכון כשהיה לי גשר על השיניים (הריבועים הידועים לשמצה) פיתחתי דרך לאכול אותו בלי שהסיבים יתקעו לי בשיניים
    היום יש בארץ כמה סוגי מנגו, ורק מי שמבין באמת יודע להבדיל ביניהם (יש הבדלים בצבע של הקליפה, בצורה החיצונית וגם הבפנים יכול להיות סיבי מתוק יותר או פחות).

    אני אחשוב על פעם ראשונה…
    מבטיחה לכתוב עליה בקרוב

    אהבתי

      1. טוב אז מה שרוב האנשים עושים כשהם אוכלים מנגו זה לחתוך את המנגו עם הקליפה ולעשות על הפלח שתי וערב שיוצר ריבועים ואז לאכול את המנגו מהקליפה שלו
        וכמובן לאכול את הגלעין שנשאר עליו מלא פרי (וסיבים)
        אז אני מקלפת את המנגו עם קולפן
        ואז חותכת את הפרי כמה שיותר קרוב לגלעין ואת זה חותכת לריבועים שאפשר לאכול
        וככה זה לא נתקע בשיניים
        אם קנית מנגו מהסוג הלא סיבי או עם מעט סיבים, גם המעט שנשאר סביב הגלעין לא יתקע לך בשיניים

        אהבתי

  3. מנגו זו אהבה גדולה מאד שלי,קצת אחרי השנים שאת מדברת עליהן היה ישוב ידוע באיזורינו שהיה מגדל מטעים שלמים של הפרי הנשגב הזה (הם ניסו לגדל גם קרמבולה ועוד כמה פירות אקזוטיים, אבל רק המנגו תפס) והיתה אגדה שכשיש להם עודפי פרי הם מניחים אותו במיכלים ענקיים במרכז היישוב, שמי שרוצה, יבוא ויקח.
    אנחנו, בכל אופן, היינו מתגנבים למטעים בחופש הגדול ומשתדלים מאד לא להתפס….

    אהבתי

    1. מנגו באמת פרי נפלא והטענה היחידה שיש לי נגדו היא שאין דבש מנגו, ומילא זה אבל כרתו המון פרדסים כדי לגדל אבוקדו ומנגו ונדיר מאוד להשיג כיום דבש הדר כמו שהיה פעם בצעירותי 

      אהבתי

  4. סיפור מחמם לב , וגם מצחיק שלמדת וטכנאות רנטגן והיום את עוסקת בסוג עבודה רחוק לגמרי מהתחום אותו למדת

    אגב בעיני ,שמעבירים שרביט,זה לא המלצה לכתוב אם בא למי שהשרביט מועבר אליו,זו אחריות  כדי שלא תנותק השלשלת:-)

    אהבתי

    1. למעשה זה עצוב, לא מצחיק. הלימודים היו בחינם ובתמורה חתמנו שנעבוד שנתיים לאן שישלחו אותנו אבל קופת חולים טעתה בחישובים וכשסיימתי את הלימודים התברר שיש יותר מידי טכנאים ואני התחתנתי בסוף הקורס ככה שלא יכלו לשלוח אותי לאיזה מקום נידח כי היה לי כבר בעל והם חששו שעוד מעט יהיה תינוק ולכן ויתרו עלי. חיפשתי עבודה בתחום אבל אף אחד לא רצה להעסיק בחורה שבטח תהיה בהיריון בעוד כמה חודשים ובסוף לקח לי שמונה שנים להרות אבל אז אף אחד לא ידע את זה 

      אהבתי

  5. גם אני טעמתי מנגו לראשונה בגיל בוגר, אבל אף פעם לא התלהבתי במיוחד. הסיבים נתקעים בשיניים, פרי מאוד שמן, כבר שנים שלא התקרבתי אליו. 

    והשרביט…. קיבלתי וכתבתי לפני שנים (כשהמנהג הזה רק התחיל), אם יעלה לי משהו – אכתוב. מנצלת את זה שלא הטלת חובת כתיבה 🙂 אגב, משום מה היה זכור לי שהשרביט מיועד לכתוב על משהו חדש שטרם הוזכר בבלוג..? כנראה אני כבר לא מעודכנת.

    אהבתי

  6. אני מתה על מנגו. אחד הפירות הכי טעימים שיש, לדעתי. 
    גיליתי שמנגו הוא אחר מהפירות האלו שלאנשים יש רגשות מאד עזים כלפיהם: או שאוהבים או ששונאים. שמת לב לזה?

    ותודה על השרביט! 

    אהבתי

  7. ואני, המנגו שלי היה בכיתה א. היה לנו עץ בגינה… וטיפסתי עליו ולקחתי וניסיתי. והוא היה מגעיל!!! ומאז אנחנו לא חברים:-)

    אהבתי

    1. חבל… פרי מקסים.
      עכשיו אני מפנטזת על פטל כמו שיש באירופה, טעים להפליא וקראתי שגם לא משמין ובריא. והכי חשוב – בלי קליפות ובלי גרעינים, קטוף ואכול.

      אהבתי

      1. מזכיר לי את תותי העץ האדומים שהייתי חוטפת צעקות בגללם מהאמא שלי….
        הייתי הורסת ככה חולצות

        אהבתי

  8.  
    אני מאוהבי המנגו 🙂
     
    מעניין שאת  זוכרת את ה"ארוע" הזה.
    אני זוכרת מנגו מילדותי ואף פעם לא היה פרי מיוחד. מה שכן – צריך לדעת לבחור אותו כי כשהוא לא מוצלח זה פשוט… ממש לא מוצלח

    אהבתי

  9. איזה סיפור מלבב. כנראה שזכית לטעום אחד מהמנגו-ים הראשונים שגודלו בארץ!!
    אינני זוכרת אפילו מתי אכלתי את המנגו הראשון שלי אבל נדמה לי שהייתי אפילו יותר מבוגרת ממה שאת היית אז…..

    אהבתי

    1. הצעירים לא יודעים עד כמה הארץ שלנו הייתה פעם מוגבלת ומצומצמת במבחר שהיה בה. גם באוכל וגם בבילויים.
      אני עוד זוכרת שהיה רק לבן ואשל ושני סוגי לחם בלבד.

      אהבתי

  10. מנגו. חבל שלא הכרתי אותו בזמנך, בצעירותנו.

    אני התוודעתי אליו רק כאשר נעשה נפוץ יותר, ורק כאשר כבר הטעמים שלי התקבעו..ואני ממש לא מתה על פרי טרופי…טוב, חוץ מאבוקדו קיווי ואפרסמון…

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s