תעלומה

אתמול עוגי עבר דירה והיום נסעתי למרכז כדי לקנות לו מספר דברים שחסרו לו. גם אני הייתי זקוקה לכמה דברים, דיו למדפסת למשל וגם נורות חדשות. עברתי בשלוש חנויות שבמקרה נמצאות סמוכות זו לזו ובכל אחת רכשתי דברים. קניתי מחסנית דיו כפולה למדפסת שלי וקניתי אטבים ופח אשפה חדש עם
מכסה במטרה לתת לעוגי את הפח הישן נטול המכסה שלנו, וכך למנוע מטופי הזללן לחטט בפח ולפזר את תוכנו במטבח. קניתי גם מטאטא חדש לחמותי ובדחף של הרגע האחרון קניתי שעון מעורר גדול מפח כמו השעונים של פעם.

חזרתי לרכב שלי עמוסת שקיות ושקיקים ופח מתכת כבד ואדום ומטאטא אדום גם הוא. עמסתי את כל הכבודה למכונית, נסעתי הביתה, פיזרתי את מה שקניתי וארזתי לעוגי את מה שרציתי להביא לו ואחר כך נסעתי אליו. הוא סידר הכל יפה מאוד ושמח במה שהבאתי לו וביקש שאשכפל לו מפתח כי איכשהו – אין לי מושג איך – אחד משני המפתחות שהיו לו התעקם. לא ברור איך הוא עיקם מפתח מתכת, אבל עובדה!

נסעתי לחנות שמשכפלים בה מפתחות ושמחתי לגלות שהמוכר קנה מכונה חדשה שמאפשרת לו לשכפל גם מפתח עם קוד. יש מעט מקומות שמשכפלים מפתחות מסוג זה ורציתי מאוד לשכפל את המפתח לבית שלנו (יש לנו רק שלושה וזה לא מספיק).

מפה לשם התרוצצתי המון והזעתי נורא וגם התעייפתי ורק כשחזרתי הביתה גיליתי שאני לא מוצאת את הדיו למדפסת. טלפון זריז לעוגי גילה לי שהיא לא אצלו ושהשעון שקניתי לו נעלם גם הוא, ובעצם אני לא זוכרת שראיתי אותם כשפרקתי את כל הקניות שלי בבית. 

למרות החום והעייפות נסעתי שוב למרכז ועברתי בין החנויות בהן עשיתי קניות וכולם אמנם זכרו אותי היטב אבל אף אחד מהם לא מצא שקית עם דיו למדפסת ושעון מעורר.

אין לי מושג איך הדברים האלה נעלמו בדרך פלא. המרחק מהחנות למכונית שלי היה בערך מאה מטר, אולי פחות, הכל הגיע בשלום חוץ משני פריטים, איך זה קרה?

אין לי מושג.

חיפשתי במכונית ובבית עברתי חדר חדר והצצתי אפילו במקפיא אך לשווא. ההסבר היחיד הוא שהנחתי את השקית עם השעון והדיו על המכונית ומרוב עומס של שקיות ופרטים שכחתי אותה שם, נסעתי והיא נשמטה לכביש ונעלמה. נשמע קצת לא הגיוני אבל אין לי אף הסבר אחר. שונאת שנעלמים לי דברים, זה מעצבן ומרגיז ויש גם את ההפסד הכספי של 220 ₪ והכי מטריד, איך יכול להיות שחפצים פשוט מתפוגגים באוויר?

וכדי לא לסיים את הפוסט עם טעם רע בפה – אחרי הצהרים הלכתי כרגיל לטיול עם הכלבים וגיליתי לשמחתי שהחלה עונת החתונות. זה קורה כל אביב ונמשך לאורך כל הקיץ. כל אחר צהרים מגיעים לגן הלאומי בית שערים זוגות של חתנים וכלות מלווים בצלם ובעוזר צלם, ולפעמים גם בשושבינות ובאימהות נרגשות, ומצטלמים על רקע העתיקות. רובם מדברים ערבית ועל פי התלבושת החשופה למדי של הכלות אני מניחה שהם ערבים נוצרים, או שאולי לא?

לא יודעת, אבל אני נהנית לצפות בתצוגת אופנה של כלות ושושבינות.

למרות הרצון להיות מיוחדים ומקוריים כולם עושים אותו דבר – החתנים בדרך כלל קופצים לגובה בעוד הצלם משתדל לתפוס אותם בעזרת הפלש באוויר, כלות ספורטיביות מצטרפות לפעמים, אם כי רובן מעדיפות לעמוד בשקט, עטופות במפלי תחרה, ולהראות ענוגות ובתוליות. חלקן אפילו מצליחות.

היום הייתה אינפלציה של כלות – שלוש כלות שהצטלמו כל אחת בפינה אחת של בית שערים, וכשהלכתי כי ראיתי שהכלבים מעוררים קצת עצבנות באחד הצלמים, הופיעה עוד כלה. גם המכוניות של הזוגות המתחתנים הן מחזה נהדר. כל זוג מקשט את המכונית על פי טעמו בפרחים ובסרטי סאטן מבריקים והיום ראיתי פולקסוואגן חיפושית לבנה שבנוסף לכל הקישוטים העמידו עליה בובות חתן כלה נחמדים ומאוהבים.

חבל שרוב הזוגות נבהלים מהכלבים אם כי יש כאלה שדווקא אוהבים כלבים, וזכור לטוב זוג רוסי אחד של חתן כלה לא כל כך צעירים אבל נחמדים מאוד ששכחו את הצלם והתחילו ללטף את טופי בהתלהבות שנרגעה רק כשהוא ניסה לאכול את הפרחים של הכלה.