תעלומה

אתמול עוגי עבר דירה והיום נסעתי למרכז כדי לקנות לו מספר דברים שחסרו לו. גם אני הייתי זקוקה לכמה דברים, דיו למדפסת למשל וגם נורות חדשות. עברתי בשלוש חנויות שבמקרה נמצאות סמוכות זו לזו ובכל אחת רכשתי דברים. קניתי מחסנית דיו כפולה למדפסת שלי וקניתי אטבים ופח אשפה חדש עם
מכסה במטרה לתת לעוגי את הפח הישן נטול המכסה שלנו, וכך למנוע מטופי הזללן לחטט בפח ולפזר את תוכנו במטבח. קניתי גם מטאטא חדש לחמותי ובדחף של הרגע האחרון קניתי שעון מעורר גדול מפח כמו השעונים של פעם.

חזרתי לרכב שלי עמוסת שקיות ושקיקים ופח מתכת כבד ואדום ומטאטא אדום גם הוא. עמסתי את כל הכבודה למכונית, נסעתי הביתה, פיזרתי את מה שקניתי וארזתי לעוגי את מה שרציתי להביא לו ואחר כך נסעתי אליו. הוא סידר הכל יפה מאוד ושמח במה שהבאתי לו וביקש שאשכפל לו מפתח כי איכשהו – אין לי מושג איך – אחד משני המפתחות שהיו לו התעקם. לא ברור איך הוא עיקם מפתח מתכת, אבל עובדה!

נסעתי לחנות שמשכפלים בה מפתחות ושמחתי לגלות שהמוכר קנה מכונה חדשה שמאפשרת לו לשכפל גם מפתח עם קוד. יש מעט מקומות שמשכפלים מפתחות מסוג זה ורציתי מאוד לשכפל את המפתח לבית שלנו (יש לנו רק שלושה וזה לא מספיק).

מפה לשם התרוצצתי המון והזעתי נורא וגם התעייפתי ורק כשחזרתי הביתה גיליתי שאני לא מוצאת את הדיו למדפסת. טלפון זריז לעוגי גילה לי שהיא לא אצלו ושהשעון שקניתי לו נעלם גם הוא, ובעצם אני לא זוכרת שראיתי אותם כשפרקתי את כל הקניות שלי בבית. 

למרות החום והעייפות נסעתי שוב למרכז ועברתי בין החנויות בהן עשיתי קניות וכולם אמנם זכרו אותי היטב אבל אף אחד מהם לא מצא שקית עם דיו למדפסת ושעון מעורר.

אין לי מושג איך הדברים האלה נעלמו בדרך פלא. המרחק מהחנות למכונית שלי היה בערך מאה מטר, אולי פחות, הכל הגיע בשלום חוץ משני פריטים, איך זה קרה?

אין לי מושג.

חיפשתי במכונית ובבית עברתי חדר חדר והצצתי אפילו במקפיא אך לשווא. ההסבר היחיד הוא שהנחתי את השקית עם השעון והדיו על המכונית ומרוב עומס של שקיות ופרטים שכחתי אותה שם, נסעתי והיא נשמטה לכביש ונעלמה. נשמע קצת לא הגיוני אבל אין לי אף הסבר אחר. שונאת שנעלמים לי דברים, זה מעצבן ומרגיז ויש גם את ההפסד הכספי של 220 ₪ והכי מטריד, איך יכול להיות שחפצים פשוט מתפוגגים באוויר?

וכדי לא לסיים את הפוסט עם טעם רע בפה – אחרי הצהרים הלכתי כרגיל לטיול עם הכלבים וגיליתי לשמחתי שהחלה עונת החתונות. זה קורה כל אביב ונמשך לאורך כל הקיץ. כל אחר צהרים מגיעים לגן הלאומי בית שערים זוגות של חתנים וכלות מלווים בצלם ובעוזר צלם, ולפעמים גם בשושבינות ובאימהות נרגשות, ומצטלמים על רקע העתיקות. רובם מדברים ערבית ועל פי התלבושת החשופה למדי של הכלות אני מניחה שהם ערבים נוצרים, או שאולי לא?

לא יודעת, אבל אני נהנית לצפות בתצוגת אופנה של כלות ושושבינות.

למרות הרצון להיות מיוחדים ומקוריים כולם עושים אותו דבר – החתנים בדרך כלל קופצים לגובה בעוד הצלם משתדל לתפוס אותם בעזרת הפלש באוויר, כלות ספורטיביות מצטרפות לפעמים, אם כי רובן מעדיפות לעמוד בשקט, עטופות במפלי תחרה, ולהראות ענוגות ובתוליות. חלקן אפילו מצליחות.

היום הייתה אינפלציה של כלות – שלוש כלות שהצטלמו כל אחת בפינה אחת של בית שערים, וכשהלכתי כי ראיתי שהכלבים מעוררים קצת עצבנות באחד הצלמים, הופיעה עוד כלה. גם המכוניות של הזוגות המתחתנים הן מחזה נהדר. כל זוג מקשט את המכונית על פי טעמו בפרחים ובסרטי סאטן מבריקים והיום ראיתי פולקסוואגן חיפושית לבנה שבנוסף לכל הקישוטים העמידו עליה בובות חתן כלה נחמדים ומאוהבים.

חבל שרוב הזוגות נבהלים מהכלבים אם כי יש כאלה שדווקא אוהבים כלבים, וזכור לטוב זוג רוסי אחד של חתן כלה לא כל כך צעירים אבל נחמדים מאוד ששכחו את הצלם והתחילו ללטף את טופי בהתלהבות שנרגעה רק כשהוא ניסה לאכול את הפרחים של הכלה.

43 תגובות בנושא “תעלומה

  1. אני מקווה שתמצאי את האבידה. זה באמת מעצבן שדברים הולכים לאיבוד. 
    לי זה קורה הרבה פעמים אחרי שאני עושה קניות שאיזה קוטג’ או תפוח מתגלגלים לבגאז’ ואחר כך אני צריכה לברר מה מקור הריח הנורא שיש באוטו… 

    ולגבי עונת החתונות – לא היית צריכה לכתוב שהם ערבים, בתקופה הזאת של השנה (ספירת העומר) יהודים לא מתחתנים 🙂  
    למיטב ידיעתי גם כלום כלות מוסלמיות לובשות שמלות חשופות בחתונה שלהן.   
    אגב, את זוכה לראות את התמונות, אני שומעת את המוזיקה והזיקוקים. 

    אהבתי

    1. זהו, שלא הכנסתי אותם לבאגז’. ובדקתי מתחת למושבים, שום דבר 

      עדיף לראות את הכלות לפני שהחתונה מתחילה, כשהן עדיין זוהרות ויפות ולא עייפות והאיפור והתסרוקת רעננים וטריים ואין שום מוזיקה או רעש מעצבן ברקע. 

      ומזל שהזכרת לי, שכחתי בכלל שעכשיו ספירת העומר.

      אהבתי

  2. הדיו שלך למדפסת הזכיר לי שלאחרונה קניתי דיו בחנות  מאוד מוכרת בעיר בקופסא סגורה לחלוטין, וכששמתי את הדיו במקום המיועד לו המדפסת לא הדפיסה וכל הנסיונות להדפיס לא הצליחו.
    לא הבנתי מה התקלה ורק לאחר בדיקת המדפסת במחשב הופיע משפט שנכתב: הדיו מזוייף ולא מקורי !
    בחנות בה קניתי נמסר לי לבוא מחר ( כי המנהל לא נמצא בגלל החג)
    וכן, זה מעצבן לאבד כך דברים.

    אהבתי

  3. אי! מרגיז! אולי בכ"ז תמצאי את השקית בבית. או את הפריטים מחוץ לשקית עומדים באיזו פינה ושמתוך לחץ של פירוק לא זכרת שהנחת אותם שם. 

    מקסים מה שסיפרת על החתונות. ואני חושב שאולי הם מתרחקים מהכלבים כי הם פוחדים שיקפצו עליהם וילכלכו להם את הבגדים. 

    אהבתי

    1. הלוואי ויקרה נס ואני אמצא את השקית האבודה.

      אין סיכוי שהכלבים שלי יקפצו על מישהו, כלות וחתנים משעממים אותם, הם מתעניינים רק במי שמחזיק אוכל ביד 

      אהבתי

  4. מרגיז מאוד. גם לי קרה משהו דומה כשהיו לי הרבה שקיות ביד ודווקא הלכה לאיבוד שקית עם המוצרים היקרים ביותר בערך של למעלה משלוש מאות שקל.
    אינני יודע מדוע, אבל שמתי לב שהרבה חרדים וערבים מפחדים מאוד מכלבים (למרות שאני מכיר פחדנים כאלה גם במגזרים אחרים). אף פעם לא הבנתי מאיזה מקום בא הפחד הזה מחיות מקסימות כל כך.

    אהבתי

    1. הפחד מכלבים בא בדרך כלל מחינוך.
      ילד רואה שאימא או אבא פוחדים ונדבק מהפחד שלהם. אם ההורים רגועים ליד כלבים גם הילדים ילמדו לא לפחד מהם.
      עד כמה שאני יודעת חרדים וגם ערבים רואים בכלבים חיות טמאות והכלבים שקוראים שפת גוף בדייקנות מרגישים מיד מי נרתע מהם ודווקא אליו הם נטפלים.

      אהבתי

  5. כשאת אומרת שנסעת למרכז את מתכוונת שנסעת לחיפה? יוקנעם, מרכז טבעון? סתם למידע ואת צודקת זה מאוד מרגיז לאבד מוצרים שהרגע קנית , אין לי לצערי עצה טובה 

    אהבתי

      1. כשעברנו (בסוף שנות השבעים) לגור ברעננה (אחרי החתונה) אנשים עוד היו אומרים "אני הולך למושבה" כשהם התכוונו למרכז….לא שהיה מרכז. היה רחוב "אחוזה" אחד ארוך שלאורכו כל החנויות……
        אחרי כמה שנים היא הפכה לעיר אבל הוותיקים עדיין אומרים "המושבה"….

        אהבתי

  6. תבדקי מתחת לכיסאות באוטו, אין לך מושג איזה דברים מתחבאים שם, אם הנחת את השקיות על המושבים של האוטו ולא בבגאז’, יכול להיות שהם נפלו מהשקיות והתגללגלות מתחת למושבים. ואם לא, עדיין יש סיכוי שתמצאי שם הפתעות.

    מילא אפשר להבין שאנשים מפחדים מהכלבים שלך שהם גדולים ונלהבים אבל מהדוגמנית העונוגה? יש כאלה שמתים מפחד כי יש לה פרצוף מפחיד. אני לא מבינה מה מפחיד בפרצוף המתוק שלה

    אהבתי

    1. בדקתי, שום דבר, גם לא הפתעות.
      לא מזמן לקחתי את האוטו לשטיפה והוא עדיין נקי.

      פחד הוא רגש חסר היגיון, ולכלבים יש חוש מיוחד לאנשים שפוחדים מהם והם מיד נטפלים אליהם, באמת לא ברור למה.
      הם גם יודעים מי מחבב כלבים וניגשים אליו לקבל ליטוף. אני תמיד נדהמת איך הם קוראים בני אדם בקלות כזו.

      אהבתי

  7. קרה לי לא מזמן עם חבילה מסטיק. הרבה יותר מעצבן מהשעון, כי הייתי בטוח שהיא אצלי ונורא התחשק לי מסטיק ולא היה. איפה כל הדברים האלה? אני רוצה לחשוב שיש יקום נפרד שאליו הם נשאבים ומביאים תועלת למישהו. ביחד עם כל הגרבים הלא זוגיות.

    אהבתי

    1. אם תגיע יום אחד ליקום ההוא תודיע בבקשה לגרב צמרירית צהובה שנעלמה אחרי הכביסה הראשונה שעשיתי לה שבת הזוג שלה ממתינה לה כבר שלושה חורפים. 

      אהבתי

  8. סביר שפשוט הנחת את השקית באחת החנויות ושכחת אותה שם, ומישהו הרגיש זכאי למתנה ופשוט לקח אותה. זה קרה לבן שלי בדיוטי פרי עם שקית של שוקולדים שהוא קנה כמתנות, וכשהוא חזר לחנויות שהיה בהן השקית כבר נעלמה. זה באמת נורא מרגיז.

    אהבתי

    1. כן, אני מתארת לעצמי שזה מה שקרה. ואני גם יודעת באיזה חנות זה קרה אבל אי אפשר להוכיח כלום.
      הכי מרגיז שצירפתי חשבונית לדיו כי זו הוצאה מוכרת ויש שם את השם שלי, כאילו שזה יעזור אם מישהו החליט לאמץ לעצמו את החפצים שלי 

      אהבתי

  9. מבאס קצת הקטע על השעון והדיו. אבל אני משערת שדברים כאלה קורים ואין יותר מדי מה לעשות…. תמיד כשאני מפסידה לדעתי כסף אני חושבת לעצמי איפה "הרווחתי" אותו במקום אחר… למשל פעם קניתי הלוחזור ברכבת ואיבדתי את הכרטיס כשרציתי לחזור, נאלצתי לשלם מחדש כמה עשרות שקלים וחשבתי על זה שזה בסדר כי חברה הביאה לי קופסת סיגריות שלמה אז זה מתקזז. לא יודעת, לי זה עוזר בראש 😉 

    אהבתי

    1. גם אני מקזזת הפסדים מרווחים אבל האמת שזה חשבון שאין לו סוף.
      אנחנו חיים בין טור הרווח להפסד ורק ביום האחרון שלנו נוכל לדעת מה התוצאה הסופית.

      אהבתי

  10. אנחנו וויתרנו על צילומי הלפני כי זה מטופש בעיני.
    גם לא היתה לנו מכונית (כי התחתנו בקיבוץ)
    אבל היה לנו כיף 🙂
    למה עוגי לא בא איתך לקניות?

    אהבתי

    1. גם אני חשבתי בזמנו שצילומי הלפני הם מטופשים וחברה שלי שלמדה איתי צילום התעקשה בכל זאת לצלם אותם בגן הציבורי בטבעון.
      היום אני מסתכלת עליהם בנוסטלגיה ומחייכת.
      היינו כל כך צעירים ויפים פעם 

      ועוגי היה בעבודה כמובן. 

      אהבתי

  11. מבאס לאבד את הדיו (תמיד יקר מדי לטעמי) והשעון (שבטוח ממש אהבת אחרת לא היית קונה…)…..
    אבל לא מפתיע. כאשר עושים סיבוב קניות שכזה, תמיד משהו נוטה "ליפול בין הכסאות" ודווקא העובדה שלך זו הפעם הראשונה – מגיע לך כל הכבוד על זה!
    לי זה קורה לפעמים בסופר – משהו מופיע בחשבון, כלומר עבר את הקופה, אבל לא מגיע הביתה ולא נמצא ברכב….. מ-ע-צ-ב-ן (כמו שאומר פו הדוב)

    אבל סיימת יפה עם החתנים והכלות המצטלמים….
    אנחנו לא עשינו את זה, אז הצלם תפס אותנו בגינה של אולם האירועים לפני החופה והכריח אותנו לעשות כמה פוזות מבויימות ….ועד עכשיו אנחנו צוחקים כשאנחנו רואים את התמונות האלה בתחילת האלבום…
    בתי וחתני עשו את זה ביפו, וכמובן יש תמונה נהדרת שלהם קופצים באוויר…

    אהבתי

    1. חשבתי שהקפיצות ההן זה פטנט גלילי בלבד 

      השעון היה שעון מעורר מכני כמו שהיה פעם, לעוגי יש בעיה להתעורר בבוקר וחשבתי שזה יעזור.
      נכון שהדיו יקר נורא אבל היום התחכמתי וקניתי דיו לא מקורי אלא משוחזר בחצי מחיר וראה זה פלא – המדפסת לא הבחינה בהבדל והדפיסה בלי בעיות.

      אהבתי

      1. אז מסתבר שהקפיצות הן כלל ארציות   וכלל אתניות 
        שמחה שהשגת דיו משוחזר וזול ! שנים השתמשנו בזה עד שראינו שהוא משום מה נגמר הרבה יותר מהר….אז בסופו של דבר זה לא השתלם לנו וחזרנו למקורי

        אהבתי

  12. נראה לי שאין חתן היום במזרח התיכון שאין לו תמונה קופץ באויר! מעניין איך קופצים בארצות אחרות
     
    אני בד"כ לא מהמאבדים(55555 שום בצל וכו’) אבל פעם קרה לי בסיבוב קניות שהיתה לי שקית עם מתנה ארוזה יפה שקניתי לחברים שהתארחנו אצלם באותו ערב, נכנסתי לחנות אחרת עם השקית ביד והנחתי אותה על הרצפה כדי להוציא את הארנק ולשלם בקופה – כשרציתי ללכת- השקית לא היתה שם..מישהו בכוונה או שלא בכוונה "אסף" אותה במקומי ולא היה את אותו דבר לקנות שוב כי לקחתי את האחרון. מעצבן  ולא מצליחה לשכוח את זה….

    אהבתי

    1. כנראה שזה מה שגם אני עשיתי, הנחתי את השקית לרגע ולא אספתי חזרה.
      העניין הוא שהחנות הייתה ריקה, רק אני ובעל החנות היינו שם והוא נשבע שלא השארתי אף שקית.
      אני מתקשה להאמין שהוא זה ש"אסף" את השקית שלי. אולי קונה אחר שנכנס אחרי?
      לא יודעת, זה פשוט משגע אותי.

      אהבתי

  13. האבדן מעצבן – אבל בר תיקון , אולי זה מנחם קמעה…

    הכלבים – אמנם התחתנו לפני 20 שנה בערך , אך אם היינו נתקלים בכלבים , כפי שתיארת, היינו לבטח משלבים אותם בצילומים , כמו שמשולבים גם בחיינו…

    אהבתי

  14. זה באמת מעצבן כשמאבדים דברים בצורה כזו בעיקר כשלא זוכרים איפה הם אבדו.

    זה באמת מרגש לראות צילומים של כלות וחתנים, תמיד מעלה את מצב הרוח.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s