חג שני של פסח

 

עבדנו מאוד מאוד קשה בחג, אני די מותשת
ואתמול כשחזרתי הביתה נרדמתי ברמזור. עמדתי באדום ועצמתי רק לרגע עיניים וכשפקחתי
אותן הרמזור כבר התחלף והמכונית שעמדה לפני כבר נסעה לדרכה, מזל שאף אחד לא עמד
מאחוריי.

מזועזעת כולי נסעתי הביתה בזהירות,
הודעתי שאני הולכת לישון ושכולם יסתדרו לבד וצנחתי למיטה.

ערב החג היה בכלל מתסכל ומעצבן ברמות.
נכנסה אישה עבת בשר ואחריה משתרכים בהכנעה בעלה והבן שלה שניהם רזים ושתקניים
והתחילה להסתובב לפה ולשם בפרצוף חמוץ. אחר כך טעמה והכריזה שהדבש מתוק מידי!

אחרי שנייה של הלם הסברתי שזה כל
העניין עם דבש, הוא מתוק.

כן אבל אני אוהבת דבש שהוא פחות מתוק
ולא נוזלי כזה אלא יותר כמו ריבה אמרה האישה.

מה לעשות שבעונה הזו יש לנו רק דבש
פרחי בר צלול ונוזלי שרדינו רק לפני יום יומיים?

הצעתי דבש קרוש שנשאר מהשנה שעברה והיא
המשיכה להחמיץ פנים מלמלה משהו ברוסית לבעל ולבן ואם הבנתי נכון היא אמרה להם
שהדבש של יד מרדכי זול יותר (וזה אגב נכון כי הם מייבאים דבש מסין והם רשת גדולה
שמוכרת עוד מוצרים, ואנחנו לא) והלכה משאירה אותי עצבנית וכועסת.

אחריה נכנסו עוד שני זוגות נחמדים מאוד
שטעמו והתלהבו אבל לא קנו, מה שלא הפריע להם לבלבל את המוח בשאלות מטופשות ולטעום
בכל פה ורק אחר כך אחת נזכרה שבעצם היא לא אוהבת דבש והשני אמר שיש להם המון דבש
בבית והם בכלל לא צריכים דבש, אז בשביל מה נכנסתם? כי היה לכם משעמם? נודניקים!

בין לבן יש לנו צרות עם חמותי שמתלוננת
כבר כמה זמן על כאב בפה. היא לא יכולה לאכול ובקושי מדברת מרוב כאבים ואף רופא לא
מבין מה יש לה. אישה בת 89 שלא אוכלת כמה ימים זה לא צחוק ובסופו של דבר שכנעתי את
ג'ינג'י לעזוב הכל ולקחת אותה לרופא שלה ולא לזוז עד שימצא לה פתרון. הוא השאיר
אותי לבד חצי יום (עשיתי לבד פעילות לילדים וזה היה מתיש נורא) ולקח אותה לרופא
שלה שמצא שיש לה אבן בצינורית הרוק בפה, משהו דומה מאוד למה שהיה גם לעוגי. למרבה
הצער אפשר לטפל בזה רק אחרי החג כי היא מתעקשת לא ללכת למיון.

דרך הטלפון הצלחנו להשיג לה סוג של תור
בכרמל – אחרי תחנונים והסברים הסכימה המזכירה של פה ולסת בכרמל להכניס אותה בין
התורים מחר ונקווה שהם ידעו איך לפתור לה את הבעיה. אפשר לחטוף התקף לב מכל הבירוקרטיה
שיש לקופת חולים במקרי חירום אבל הפעם התעקשנו ולא ויתרנו כי זה באמת, חירום
ורחמנות עליה, נמצאת לגמרי לבד בנהרייה ואנחנו לא יכולים לעזור.

הלילה ג'ינג'י יישן אצלה ומחר יחיש
אותה לבית החולים אחרי שהרופא בנהרייה שלח לה את כל ההפניות והאישורים לפקס שלנו
בטבעון. מסובך אבל נקווה שזה יעבוד.

מחר אני כבר הולכת לעבוד אצל הילדים
שאני מטפלת בהם בבוקר ומשם חזרה למרכז המבקרים כי יש קבוצה שרוצה פעילות דווקא
מחר. הם יתאכזבו קצת שאסביר להם שלכוורת אי אפשר ללכת כי הדבוראי עסוק אבל יש סרט
ויש רדייה והסברים, נסתדר כבר איכשהו, רק שהיא תהיה בריאה ותוכל לאכול ולדבר שוב.

חוץ מזה עוגי עובר מחר דירה. הוא שכר
לו דירה קטנה לא רחוק מאתנו, נחוש בדעתו להתחיל להיות עצמאי ובוגר. אני אעזור כמה
שאפשר, הדירה ממש ליד אבל בקומה שלישית בלי מעלית, נקווה לטוב.

 

פרת משה רבנו שבאה לבקר אותנו בחג