אז מה חדש אצלי?

המון השתנה, ובכל זאת הכל נשאר אותו דבר, ואפתח במשהו נחמד – נכנסתי לרופאת המשפחה הנחמדה שלנו והיא מיד אמרה לי שאני נראית מצוין ושרזיתי וממש מתאים לי.

האמת שרזיתי בקושי 4 ק"ג מאז אוגוסט, וקצב ההרזיה שלי איטי כל כך עד שאפילו צב חיגר וזקן ישיג אותו בקלות, אבל היא לא ראתה אותי מזמן וישר הבחינה ובאמת נחמד מצידה.

הסיבה לזה שהגעתי אליה היא קצת פחות נחמדה, אני דווקא בסדר, יחסית, אבל שוב יש בעיות עם עוגי. מאז הפציעה בלוטות הרוק שלו נהפכו למחצבות סיד, ואבנים בבלוטות הרוק מכאיבות כמעט כמו אבנים בכליות, ומציקות אפילו יותר כי אי אפשר לאכול ואפילו לנשום קשה עם בצקות בלשון.

הוא סירב בכל תוקף לקבל טיפול בבית החולים באילת שיצא לו שם רע מאוד והתעקש לחזור לבית חולים רמב"ם שם מכירים אותו היטב. הזמנתי לו נסיעה לחיפה והמסכן הגיע ביום ראשון בלילה, אחרי שנסע חצי יום, כולו מותש וכאוב, לקח אקמול פוקוס והלך לישון. בשש בבוקר הוא התעורר מרוב כאבים וחש למיון. ביקשתי שימתין עד שאגמור לעבוד בסביבות 8:30 ואז אקח אותו במכונית, אבל הוא התעקש לנסוע לבד באוטובוס (הרי מצב החנייה ברמב"ם הוא עניין טרמינלי שאין לו תקנה) ולמרבה המזל הוחש מהר למרפאת פה ולסת, שם כבר יודעים בדיוק מי הוא ומה הבעיות שלו, ולמרבה הפלא הצליחו לפתור את הבעיה בניתוח אמבולטורי זריז. הופתעתי מאוד כשהאחות מאירה התקשרה מהנייד שלו לבשר לי שהוא כבר אחרי הטיפול וכרגע קצת קשה לו לדבר אבל בעוד כשעה הוא יוכל לדבר איתי בעצמו. אחרי הצהרים הוא כבר חזר הביתה באוטובוס, אכל גלידה תוך מחאות על הדיאטה (אבל נכנע כי זו הייתה מצוות הרופא) סיפר לי שהוא מרגיש כבר הרבה יותר טוב, ועוד מעט הוא הולך לחבר ומשם נוסע לקריות לבקר מישהי ו… נרדם.

היום כבר התרוצצנו כהוגן בגלל הבירוקרטיה המפוארת של קופת חולים. מסתבר שעוגי העביר את התיק הרפואי שלו לאילת ואי אפשר להיות באילת ולקבל הפנייה לרמב"ם אלא אם כן תעביר את התיק שלך שוב לצפון ומאחר ותיק רפואי זה לא מטוס, לוקח לו כמה ימים להגיע צפונה ובינתיים צריך לשלם על המיון… בסוף אני בטח שוב אצטרך לשלם 850 ₪ על מיון, מילא, לפחות הם פתרו לו את הבעיה מיד והוא לא סבל יותר מכמה שעות.

 

חוץ מזה אחי בא לבקר מאמריקה הרחוקה ואימא שלי שוב עושה פסטיבל שלם למרות שנפגשנו רק בקיץ בטיול לפולין. הדודה שלא נסעה לפולין – ועכשיו אוכלת את הלב ומצטערת שהפסידה טיול נהדר – הזמינה את כולנו לארוחת שישי לכבוד אחי. צץרץ לא יכול להשתחרר מהצבא ולילי תנסה להגיע אבל לא בטוח שתצליח אבל לפחות עוגי יבוא, ועד סוף השבוע הוא בטח כבר יוכל לאכול כרגיל.

למרבה הצער הוא שוב שבר את הסמרט פון היקר שלו והתיקון יעלה הפעם 800 ₪, הוא גילה בגרות רבה כשהחליט שהחודש אין לו די כסף להשקיע בצעצוע היוקרתי הזה ובמקום לתקן אותו קנה נייד זול כדי שיוכל להיות בקשר עם כולנו. בתחילת שנת 2014 הוא כנראה יחזור הביתה ויתחיל לעבוד בפיצריה של חבר שקיבל זיכיון של פיצה דומינו. זו בכל אופן התכנית אבל אצל עוגי כל תוכנית זה בסיס לשינוי…

 

 

עוד בשורה טובה זה הסמל הראשון שצץרץ קיבל לאחרונה. הוא הביא לי את הדרגות החדשות שאתפור אותן על המדים שלו ואני, אין לי מושג מה עבר עלי, תפרתי אחת מהן הפוך, ועוד על מדי א'. צץרץ גילה את הפאדיחה רק בבוקר ומי הציל את המצב? ג'ינג'י! בלי להתבלבל הוא שלף את תיבת כלי התפירה שלי, מצא חוט חאקי ומחט ותפר את הדרגה שוב כמו שצריך.

וככה גיליתי שבעלי היקר שבמשך כל שלושים ושלוש שנות הנישואים שלנו לא נגע בחוט ובמחט וחיכה תמיד שאני אתפור לו כפתורים שנשרו, אטליא טלאים ואקצר מכפלות יודע לתפור.

 

 ולסיכום נחמד – צילום נהדר שצילמה בחורה בלונדינית נחמדה שבאה לבקר אצלנו בשבת וביקשה לצלם כוורת. ג'ינג'י האדיב שהוקסם מממנה ומהמצלמה שלה פתח למענה את הכוורת וזו התוצאה.

 

49 תגובות בנושא “אז מה חדש אצלי?

  1. לאחרונה ראיתי קטע מסדרת טלוויזיה ישראלית, שם היה קצין בדרגת סגן או סרן שענד את דרגותיו הפוך. מעניין שאף אחד מהשחקנים או מצוות הצילום וההפקה לא הבחינו בכך. 
    …מצחיק… עכשיו חשבתי כשהפכת את הפל(א)פל…יוצא לפלף, אז טוב שמצאתם את הטעות 🙂

    אהבתי

  2. באמת תמונה מקסימה!  ואפילו בלונדינית 🙂

    דוורא כמו שאני זוכרת אותך, 4 קילו עלייך זה הרבה מאד.  ומכיוון שמראש לא היית ההר-אדם שאת מתארת, את בטח נראית עכשיו סופר מהממת.

    גם אני מאד התרשמתי מהבגרות של צץרץ.  יפה שהוא גדל יפה 🙂

    עוגי – טוב שפתרו לו את הבעיה.  גם לי יש בלוטות רוק שנוטות להיסתם.  הנסיבות אולי שונות משל עוגי, אבל הכאבים – לא משהו בכלל.  גם אני מקווה שסבך הביורקרטיה הישראלית לא ישאיר לכם את החשבון.  מעצבן אותי שבישראל צריך להילחם על דברים שמגיע לך ממילא.

    רק בריאות לכולכם!

    אהבתי

    1. החיים בישראל הם מאבק לא נגמר, מצד שני תקראי בבלוג של אימאמובטלת שגרה עכשיו בגרמניה. גם שם יש בירוקרטיה לא נגמרת ועוד בגרמנית, ואם לא די בכך אין שמש וקר נורא.
      והארבע ק"ג שהורדתי עד כה הם התוספת שהבאתי מפולין, עכשיו נתחיל לטפל בעודפים הותיקים יותר 

      אהבתי

  3. מסתבר שגם אחרי 33 שנות נישואים אפשר לעשות דברים בפעם הראשונה 🙂 
    החלמה מהירה לעוגי, ומקווה שתשרדו את הפסטיבל המשפחתי. 
    התמונה של הכוורת מאד יפה. 

    אהבתי

  4. הכי התרשמתי מהבגרות של עוגי שהיה מוכן לוותר על סמרטפון יקר ולהסתפק בזול עד שיהיה לו כסף, זה מעיד על התבגרות וזה הרבה יותר ממה שהרבה אנשים מבוגרים מסוגלים לעשות.
    הכי טוב לעוגי להחזיר את התיק למרפאה הקבועה שלכם וללכת לטיפולים באילת בתור אורח, כי ממילא הוא לא ממש רוצה להיות מטופל שם באופן קבוע. אבל נראה לי שהוא הבין את זה כבר…

    אהבתי

  5. כל הכבוד על ההרזיה – לאט זה בטוח!

    מבחינתי היית יכולה גם לתפור לו את הדרגות על האוזניים, אני בטח לא הייתי מבחינה שזה לא תקין.

    ואת עוגי אני ממש אוהבת. אני כל כך מזדהה איתו עם המאבק היומיומי הזה המכונה "חיים" – פה חולים, שם רכוש נהרס, עוברים דירות, מחליפים עבודות. לא לכולם זה כ"כ מובן מאליו. והוא באומץ ממשיך ולא נשבר. יוצא לי הלב לילד הזה.

    אהבתי

    1. עוגי הוא מאלה שתמיד הפרוסה נופלת להם עם החמאה למטה, ביש מזל כזה, כל מה שיכול להסתבך תמיד מסתבך אצלו.

      אם לא הוא מעולם לא הייתי לומדת כל כך הרבה על ביטוח לאומי, קופות חולים ובירוקרטיה מסובכת. הוא מאלץ אותי להתמודד עם כל הזוועות האלה שתמיד חמקתי מהן בחלחלה.
      לא קל לו אבל מי שנאבק ומתמודד בשבילו אלו אנחנו, אני מקווה שעד שנלך לעולמנו הוא כבר ידע להסתדר לבד.

      אהבתי

    1. מסתבר שיש דבר כזה וזה לא כל כך נדיר כמו שחושבים. הפעם עשו לו לפרוסקופיה ושלפו את האבנים בזריזות. בפעם הקודמת זה הצריך ניתוח ואשפוז של כמה ימים.

      אהבתי

    1. הבעיה היא שרמב"ם הוא בית חולים ששייך למדינה ולא לקופת חולים. יש שם תמיד התחשבנות כספית מסובכת שמסרבלת את כל התהליך.
      עוגי התאשפז שם כי בצפון זה בית החולים של הצבא והוא מתעקש להמשיך שם את הטיפול כי שם מכירים את כל הבעיות שלו.
      עם קצת רצון טוב והבנה זה ניתן לסידור בקלות אבל ממתי קופת חולים כללית מגלה רצון טוב והבנה?

      אהבתי

  6. לא קבלתי עדכון במייל על הפוסט הזה אז מזל שמידי פעם אני גם בודקת עדכונים בקבועים…..
    קודם כל הרזייה של 4 קילו בשלושה חודשים היא מצויינת, כך זה בריא יותר וכך זה גם יחזיק יותר זמן! אני ירדתי בשנה שעברה בקצב כזה, בערך קילו בחודש, וזה היה נהדר. מאז עליתי לאט לאט (בערך קילו בחודשיים) אז היום אני כמעט 5 קילו יותר שוב, ומתחילה את כל המסע מההתחלה ):
    הסיוט של עוגי נשמע נוראי, מכאיב ונוראי. והקטע עם התיק הרפואי! בקופה שלנו נדמה לי שניתן לגשת לכל מרפאה ומיון בכל עיר בארץ…הרי הכל במחשב!!! מוזר ביותר. 
    תיהנו עם אחיך, תמיד כיף כשהמשפחה מתאחדת. 
    ועכשיו….ג’ינג’י יכול להתחיל להשלים את החסר בתיקוני תפירה, במקומך, כפיצוי על כל השנים….:)

    אהבתי

  7. כל הכבוד לכם!!!  אתם נהדרים שצלחתם את מערכת הביורקרטיה הישראלית. אני התיאשתי רק מלקרוא את הפוסט הזה.

    מחזיקה אצבעות לבריאות של עוגי.

    אגב, אני מאמינה בלב שלם במה שכינית "שטויות של ניו אייג’", אבל אין לי שום בעיה עם זה שאת לא 🙂  כל עוד את מרגישה שעוגי מלמד אותך לנצח, שתינו מרוצות!

    אהבתי

    1. אין דבר שמייאש ומפחיד אותי יותר מבירוקרטייה.
      אני חושבת שהם בונים על זה ומעמיסים בכוונה כל מיני חסמים ובעיות כדי להרתיע אנשים.
      במקרה של ג’ינג’י זה עובד בדיוק הפוך, אם הוא חושב שהוא צודק הוא ילך עם הראש בקיר ולא יוותר. לפעמים זה אפילו עובד.

      אהבתי

    1. לדעתי הסיוע המשפטי משלב ידיים עם הביטוח הלאומי ועוזר למדינה, לא לאזרח.
      אם העורך דין שיתנו לנו, אם זה יקרה בכלל, לא יסכים איתנו לא נשתף איתו פעולה. אני מקווה שבסוף ביטוח לאומי יתפשר איתנו וייסוג כדי לא להתבזות בבית המשפט.
      הם עובדים בשיטת מצליח, ובונים על זה שלאף אחד אין כוח לשטיקים שלהם. אם מישהו נאבק בהם הם בסופו של דבר מתקפלים ומוותרים.

      אהבתי

  8. כל הכבוד על הניצחון!
    מקווה שמערכת המשפט וביטוח לאומי לא יתישו אתכם עכשיו במשך שנים, או שאולי יש סיכוי שביטוח לאומי יתרצו? אולי ב-45 הימים שהם קיבלו הם יבינו שיותר כדאי להם לשלם לעוגי את מעט הכסף שהם חייבים לו מאשר לצאת לתהליך משפטי שיעלה להם יותר. 
    שיהיה בהצלחה לעוגי באילת. 

    אהבתי

  9. תחת הסכנה המרחפת שאשמע מאוד לא טוב ולא אצליח לנסח את זה כראוי, אני רוצה להקדים ולומר שאני אוהבת אותך מאוד, ושאת ההשראה היומית שלי בכל הנוגע לאופטימיות כבר הרבה מאוד זמן.
    יחד עם זאת, אני שמה לב שכבר הרבה מאוד זמן, כל פוסט שעולה על עוגי מעורב בקשיים. אני מבינה שאלו החיים, ושאין בלתם, אבל אני זוכרת את הפוסט הכואב מאוד מלפני חודשיים שבו כתבת שרק עכשיו את מבינה עד כמה עוגי לא מאושר ולא היה מאושר איתכם, ופתאום אני שואלת – את, את מאושרת איתו? כי גם מצידך לפעמים זה נדמה שכל התרחשות שקשורה בו קשורה רק בסבל.
    אמרתי לעצמי, אם אני הייתי עוגי, והייתי קוראת את הבלוג הזה, זה היה קשה.
    זהו. מתנצלת מראש אם פגעתי. סליחה.

    אהבתי

    1. אני די בטוחה שעוגי לא קורא בלוגים, בטח לא בלוגים חופרים כמו שלי.
      החיים איתו הם לא קלים, יש כל הזמן בעיות ומכשלות ואתגרים שצריך לפתור. חלק בגללו וחלק בגלל המדינה שלא ממש מסייעת לאנשים מסוגו.
      לנו קשה אבל לו קשה עוד יותר. הוא קיבל קלפים די עלובים ומאז שנולד הכל נגדו. ההתנהגות שלו רק מחמירה את המצב 

      אנחנו משתדלים לעזור ולתמוך ולא לתת לו לשקוע, לפתור לו בעיות ולסייע ככל שניתן. זה לא גורם לנו אושר, זה בטוח, אבל זה מה יש. אני בטוחה שאנחנו שוגים לפעמים ואולי חלק מהבעיות שלו הן באשמתנו, קשה לדעת.

      אהבתי

  10. שמח שבסופו של דבר הייתה לכם התרשמות חיובית ממערכת המשפט. הרבה פוסטים כאלה של אנשים שנתקלים במערכת מדווחים על תחושה של שחיקה בגלגלי המערכת ואכזבה. שמח שלכם הדברים הסתדרו.

    אהבתי

    1. עד היום יצא לי להיתקל בשני שופטים (תמיד בגלל עוגי) ושניהם היו ממש בסדר לדעתי. זו עבודה מאוד מייגעת, להיות שופט.
      השופטים שנתקלתי בהם (שופט ושופטת) היו נבונים, מהירים להבין, והוגנים בצורה מפתיעה מאוד.
      יכול להיות שיש כאלה שהם פחות מוצלחים אבל לשמחתי לא נתקלתי בהם.
      נראה איך יהיה השופט שיצטרך להחליט אם עוגי נכה צה"ל.

      אהבתי

    1. זה בדיוק ככה, יש הרגשה שהמערכת מנסה לשחוק אותך, לבלבל אותך ולדחות אותך בתירוצים שונים ומשונים. דבר ראשון לא מגיע לך ואין לך זכויות ומי אתה בכלל ורק אם אתה מתעקש ולא מוותר וחוזר ומנדנד מתייחסים אליך.

      אהבתי

  11.  כל הכבוד על עוד ניצחון קטן על הביורקרטיה והאטימות של הרשויות בישראל. הכי מאכזב לשמוע שהסיוע המשפטי עושה ההיפך מסיוע. כל הכבוד לכם שלא וויתרתם, וגם לשופט – כי אנחנו כבר כמה פעמים גם קבלנו זלזול ויחס מחפיר בבתי משפט….אז כל הכבוד גם לו. 
    מקווה שעוגי יבריא במהרה – זה באמת נשמע כמו סבל נוראי.
    אגב אני עם "קואלה בחומוס" בנושא ה"ניו אייג’" – ועובדה שגם את העלית את זה, למרות שכביכול אינך מאמינה. אין לי ספק שעוגי מהווה אתגר ומבחן עבורכם מהרגע הראשון, וגם אתם מהווים שיעור בחייו – ונראה לי שכולכם עמלים קשה כדי לצלוח את המכשולים והאתגרים האלה, כך שבסוף….מאחלת שכולכם בסוף תלקקו דבש (וכן, מודעת לאירוניה אבל מתכוונת מכל הלב)…

    אהבתי

    1. עוגי הוא אתגר רציני מאוד. בלי שהוא באמת מתכוון לזה הוא גורם לנו לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהילחם ברשויות החינוך והמשפט.
      אני מקווה שגם אנחנו לימדנו אותו שיעור אחד או שניים על התמדה ועקשנות ודבקות במשימות.
      הרשויות בארץ אטומות ומכשילות ואני תוהה מה עושים אנשים שלא יודעים להילחם ואין להם כוחות וכסף לעמוד על הזכויות שלהם.
      ביטוח לאומי פשוט מגעיל ביחס שלו לאזרחים ועל משרד הביטחון אפשר לכתוב ספר עב כרס. לולא עוגי לא הייתי יודעת את זה ולא מבינה איפה אני חיה. הוא דחף אותנו מחוץ לבועת הנוחות בה חיינו תמיד.

      אהבתי

      1. אין לי שום ספק שעוגי קיבל מכם המון, גם חינוך באמצעות דוגמא אישית מדהימה וגם המון תמיכה ואהבה שלא היו לו במשפחה המקורית.
        לגבי הרשויות אני איתך 200%. 
        נראה לי שהכי גרוע זה לא כאשר אומרים לך שלא מגיע לך, אלא כאשר עושים כאילו נתנו לך מה שמגיע לך ומתברר שזה אפילו לא חצי ממה שמגיע לך. בשיטת "מצליח"…

        אהבתי

  12. אתם מלכים,פשוט מלכי הנצחון על הבירוקרטיה המגעילה הזאת שאפילו כשיש גוף שהוא לטובת הציבור מסתבר שגם הוא גוף בירוקרטי לא קטן
    הלוואי שעוגי יקבל את הכסף ושירגיש טוב,מגיעה לו קצת נחת ובריאות וודאי לכם !

    אהבתי

    1. העובדה המעציבה היא שאין אף גוף ממלכתי שהוא באמת לטובת הציבור. כולם רק רוצים לגבות ממך כסף ולתת לך תמורתו כמה שפחות.
      טפסים ונהלים מעניינים אותם יותר מבני אדם.
      עצוב מאוד אבל זו עובדה.

      אהבתי

  13. שאפו
    נחלתם ניצחון במערכה הרשונה מול הדינוזאור יורק האש שמתחפש לביטוח הלאומי
    מאחל לכם ניצחון בסיום הקרב

    אהבתי

    1. לצערי אתה צודק וזו רק מערכה ראשונה. נראה מה יקרה בהמשך.
      הסכום הוא סך הכל לא גדול אבל אם אני הייתי חייבת להם סכום כזה הם היו רודפים אותי עד חרמה, אז למה שאני אוותר להם?

      אהבתי

  14. יפה!
    נראה שהצלחתם לנצח את הבירוקרטיה המגעילה שיש במדינה שלנו
    שבה בגלל שכל כך הרבה אנשים ניצלו את המדינה וקיבלו כספים במשך שנים (שלא היו מגיעים להם) אנשים שבאמת מגיע להם לא מקבלים את מה שמגיע להם

    מקווה שעוגי מרגיש יותר טוב
    אבנים בבלוטות הרוק הפכו בשנים האחרונות לדבר דיי נפוץ

    איך באמת הולך לעוגי באילת? הוא מרוצה?
    (הוא שם כבר כמה חודשים טוב כמדומני)

    אהבתי

    1. אני מודה שעד שעוגי התחיל לסבול מהעניין הזה לא ידעתי שיש בכלל בעיה כזו.
      אצלו זה נובע כנראה מהפציעה שלו, אנחנו מנסים לשכנע אותו להפסיק לעשן ולשתות יותר מים ופחות מיצים וקפה.
      אולי זה יעזור.
      יש הרגשה לא נעימה שביטוח לאומי רואה בכולם רמאים וגנבים עד שהם לא יוכיחו ההפך. זה מעליב ומעיק מאוד ובמקרה של עוגי פשוט לא הוגן.

      אהבתי

  15. אני קוראת את הפוסטים שלך על עוגי בהתפעלות ובלב מתרחב. בכל פעם מחדש אני קוראת את האהבה והחום שלכם כלפיו ואת הקבלה שלכם אותו על כל קשייו.
    איזו מתנה גדולה יותר הוא היה יכול לבקש, אם לא משפחה חמה שתתמוך בו?

    אני מעריצה את ג’ינג’י על ההתמודדות מול המפלצת, צריך עקשות של ג’ינג’י כדי לא להשבר ולא ולוותר וללכת עד הסוף. כבוד!

    אהבתי

    1. ג’ינג’י חזק מאוד בעקשנות, לא תמיד קל להיות נשואה לו אבל זו תכונה טובה כשמתמודדים עם מפלצות 

      ואני רק מקווה שאחרי שעוגי יהפוך להורה ויגדל ילדים הם יעשו לו פחות צרות. הדברים שעברנו עם הילד הזה… 

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s