סיכום שנה

בעוד שבוע אחגוג את יום הולדתי החמישים ושבע. צעירה אני כבר לא, זה ברור, ובכל זאת, כל פעם שאני מסתכלת בראי אני מתפלאת לראות מולי אישה בגיל העמידה עם תלתלי שיבה ומשקפיים. בפנים אני מרגישה בדיוק כמו שהרגשתי תמיד, בגיל עשרים ושלושים, איך יכול להיות שאני נראית ככה?

בניגוד לכמה השנים הקודמות, הסוערות ומלאות התהפוכות, השנה הזו הייתה רגועה יחסית. עוגי סיים סוף סוף את לימודיו, הוא זה שלמד, אבל המאמץ היה משפחתי ובלי העידוד והעזרה שלנו אני בספק אם הוא היה צולח את המשימה הזו. כל בוקר קמתי מוקדם כדי להכין לו קפה ולדאוג שיצא בזמן עם כל הציוד הדרוש לו, כיבסתי מאות פעמים את החלוקים הלבנים שלו ואת הכובע שנדרש לחבוש לראשו וכל הזמן דאגתי שלא יאבד את הסיכה שהיה עליו לענוד על המטפחת… וצריך היה לדאוג שתמיד יהיו לו גרביים נקיים והנעלים המיוחדות, כל דבר דרש תשומת לב קפדנית, וכמובן שגם רוב המימון של הנסיעות ושאר ההוצאות שלו נפל עלינו. הוא אמנם עבד פה ושם, אבל הרוויח מעט והצליח תמיד לבזבז הכל. גם הטיפול בניירת של ביטוח לאומי שעשה הכל כדי לא לשלם לו קצבת הבטחת הכנסה כפי שהיה עליו לעשות נפל עלינו. על כורחי נעשיתי מומחית בחוקים של ביטוח לאומי ושנאתי כל רגע. מאז שהוא נסע לאילת העומס שרבץ עלינו, יותר נפשי מפיזי, הוקל קצת.

כיום אנחנו לבד רוב הזמן, זה רק אנחנו עם הכלבים. מצחיק, כל השנים חיכיתי שהבית יתרוקן ותהיה לנו פחות עבודה והתחייבויות והנה, הילדים כבר כמעט לא בבית, ובמקום לנוח אנחנו מעמיסים עלינו את עול הטיפול בשלושה כלבים.

בכלבים קל יותר לטפל מאשר בילדים והם דורשים הרבה פחות מאמצים ובכל זאת, צריך לטייל אתם לפחות פעמיים ביום, לנקות אחריהם, להאכיל, להשקות, לסרק ולטפח. אני עושה את זה באהבה גדולה ושמחה שגיליתי – אמנם באיחור – את העולם הקסום של גידול הכלבים אבל זו גם אחריות לא קטנה ומה פתאום לקחתי על עצמי את העול הזה?

כנראה שלא מתאים לי לחיות כציפור דרור בלי שום התחייבויות ובלי שאצטרך לדאוג למישהו.

השנה התחלתי לדאוג גם לעצמי, לא רק לאחרים. אחרי הרבה סבל וכאבים בגלל הגב התחתון האומלל שלי שהקרין כאב נוראי גם לרגל ימין עשיתי מעשה והלכתי לטיפול. במשך החודשיים האחרונים אני מקבלת טיפול בדיקור ובכירופרקטיקה, והחשוב מכל – יעוץ נטרופתי. אחרי פגישה עם נטרופתית חביבה שסיפרה לי כל מה שכבר ידעתי על תזונה נכונה הלכתי ושיניתי את צורת האכילה שלי ולמרבה הפלא – אולי כי זה עלה כסף, או אולי כי עכשיו זה הזמן המתאים – אני מצליחה לדבוק בקלות יחסית באורח החיים הבריא יותר שהתחייבתי אליו. בכוונה אני לא אומרת דיאטה כי זה לא דיאטה, בדיאטה אתה מתענה ומרעיב את עצמך לזמן מה ואחר כך חוזר לבלוס, וכמובן משמין שוב. הפעם מדובר בשינוי של אורח החיים והתזונה, שינוי שאני מקווה לדבוק בו לתמיד. להפתעתי זה גם לא ממש קשה כמו שחששתי, אחרי שהצלחתי לפרום ולבטל את הקשר ההדוק והמשמין שנוצר אצלי בין קפה אחרי הצהרים לעוגיות, ולהיפטר מכל הממתקים והלחם הלבן ובמקומם לאכול לחם מקמח מלא, פריכיות אורז, ירקות ופירות הק"ג התחילו לנשור.

אני כמעט לא נשקלת, ולא בודקת כמה אני יורדת כל שבוע, אבל כל מי שרואה אותי מבחין בשינוי שהוא איטי אך יציב. אני הולכת ברגל לפחות שעה ביום – הכלבים מרוצים מאוד, עושה פילטיס פעם בשבוע ומתרגלת קצת לבד בבית, שותה המון, מים ותה צמחים בעיקר, ומשתדלת לא להתעצבן, לא קל במדינה שלנו, אבל אני מנסה.

לפעמים אני מתפלאת איך זה שאני כמעט לא עובדת, אבל עסוקה ללא הרף, ולא משתעממת אפילו לדקה. יש את העבודה עם הדבש, יש את הבית והכלבים, יש לי עבודה נחמדה וצנועה עם הטיפול בילדים שאני מכינה לבית הספר ולוקחת את הקטן לגן, ויש עבודת עריכה שאני עושה בשביל אתר אינטרנט אחד ששמו יישאר חסוי, זו עבודה בהתנדבות שלא משלמים לי עליה כלום, אבל גורמת לי הנאה וסיפוק גדול.

בשבוע הבא אחגוג עם המשפחה במסעדה, רעיון של הורי שהזמינו גם את אחותה הצעירה של אימא שחולקת איתי את תאריך יום ההולדת, ואולי ארשה לעצמי קינוח קטן ומשמין לכבוד יום ההולדת.

36 תגובות בנושא “סיכום שנה

  1. שיהיה המון המון מזל טוב

    נראה לי שזה אף פעם לא קל לגדל ילדים
    זה אף פעם לא באמת נגמר גם כשהם גדולים ועצמאיים
    תמיד יש משהו

    יפה ששינית את התזונה לא פשוט לעשות שינוי שכזה
    אני מקווה שזה אכן גורם לך להרגיש יותר טוב 🙂

    אהבתי

  2. המון המון מזל טוב!!!
    ושתהיינה מעכשיו שנים טובות שרק ילכו וישתפרו
    זה סתם מיתוס שקרי שיש קשר בין גיל לאושר

    להתראות ונשיקות

    ניר

    אהבתי

  3. יום הולדת שמח ילדה. אני כבר עברתי 66. ובקשר למתוק, אחרי תקופה מסוימת של אוכל בריא בלי מתוקים כדאי לך לטעום אם המתוק בכלל טעים לך. אצלי זה קרה, פתאום לא יכולתי להכניס לפה משהו מתוק. ועדיין נמשך, שימשיך…..

    אהבתי

  4. אז מזל טוב מראש ליום הולדתך – החיים באמת מתחילים בכל יום מחדש! סיכמת היטב את השנה האחרונה, ואת כל פועלך – ומה שאני רואה כחוט שזור היא הנתינה שלך. העשייה למען.
    מאחלת יום הולדת שמח ושהשנה הקרובה תהיה יפה וטובה ומיטיבה, עם הרבה בריאות ונחת ויצירה ואהבה, הרבה אהבה

    אהבתי

  5. כמה שלווה ורגיעה בפוסט אחד. נראה שמצאת את האיזון הנכון בחיים ולכן הדברים מתחילים לזרום ברגיעה, מאחלת לך הנאה, שמחה אושר וסיפוק

    אהבתי

  6. פוסט נהדר צופה !!
    כיף לשמוע על התחושות למרות הקשיים,אני אני מלווה אותך כך וכך שנים ואני זוכר פוסטים אחרים וזה נהדר שאת נמצאת בשלב הזה

    אני עוד לא אומר מזל טוב

    אהבתי

  7. איזה יופי! סיפורי המשפחה מרגשים, ומשמח מאוד השיפור הבריאותי/מצברוחי. זה כל כך תלוי אחד בשני. אני שמחה שאת שינית את התזונה, וזה עושה לך טוב, אני בטוחה, בכל החזיתות! מזל טוב יקירה!

    אהבתי

  8. טוב לשמוע כמה שאת שמחה בצמיחה שלך בשנים האלו, וטוב לראות שאף פעם לא מפסיקים לגדול.

    אני זוכרת שכשפגשתי אותך, הופתעתי מכמה טוב שנראית.  התמונה של עצמך שאת מציירת בבלוג ממש לא מחמיאה, ובמציאות, גם לפני הדיאטה (סליחה, שינוי תזונתי) ושינוי אורח החיים, כבר אז נראית מצויין.  אני שמחה שאת מתחילה גם להרגיש מצויין.

    אני מקווה מאד שעוגי יתחיל לבנות את עצמו.  חמתי עכשיו, בגיל 72, כשבנה הצעיר בן 45, מתחילה להרפות ממנו ולתת לו להתבגר. זה קשה וכואב לה מאד. 
    אז אני שמחה שאת מתחילה את התהליך הזה בגיל "קצת" יותר צעיר של שניכם!

    אהבתי

    1. איזה כיף לשמוע מחמאות כאלה, תבואי כל יום

      ואני ממש לא מעוניינת להחזיק את הילדים צמודים לסינר, אין לי כוח לזה, אני מקווה שבגיל שבעים פלוס שלי הם אלה שיתמכו בי ולא להפך.
      השאלה היא מתי לשחרר ומתי בכל זאת לעזור כי הילד עוד לא מוכן להתמודד לבד. כל ילד שונה ולכל אחד יש קשיים בתחום אחר.

      אהבתי

    1. משפר אותם להפליא, כל המריבות הרציניות ביני לבינו היו בגלל חינוך הילדים.
      עכשיו כשהם כבר לא פה, מחונכים או לא, אין לנו על מה לריב יותר והחיים דבש ושוקולד

      אהבתי

    1. אני בכלל לא אתפלא אם עד שאגיע לגיל הפרישה הוא שוב יזוז קדימה.
      אני רק מקווה שממשלת החזירים שלנו תרשה לאנשים מתים לפרוש מעבודה או שנצטרך להמשיך לשלם מיסים גם מהקבר.

      אהבתי

  9. איזה יופי! כמה טוב זה נשמע…אני יכולה רק להגיד שאני מאחלת בדיוק פוסט כזה לעצמי בגיל 57 יש לי כמעט 10 שנים לחכות אבל אני חותמת על זה בעניים עצומות.

    שיהיה לך רק בריאות ואושר ותהני!
    מזל טוב!!!

    אהבתי

  10. א. המלצתי. כתבת מ ק ס י ם !
    ב. כמה נכון ! כשאני אוכלת לחם אחיד אני משמינה כי הוא רכ כ טעים! ולחם חי כלשהו במיוחד זה של הטרום נביטה – אני מרזה מיד. המרצה שלנו לרפואה סינית אמר על זה – לחם מחיטה לא מלאה לא משביע כי חסרים בו חלקי החיטה שהוצאו בתהליך עיבוד וכשאוכלים לחם עם החלקים האלה שובעים מהר יותר. אז כמובן שלא משמינים !!!
    ג. כבר חששתי לפולניותך והנה סוף סוף נרגעתי – כנראה שלא מתאים לי לחיות כציפור דרור בלי שום התחייבויות ובלי שאצטרך לדאוג למישהו

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s