לחצים ופחדים ובסופם סיבה למסיבה

הוא חזר ביום שישי בלילה, בעצם שבת בבוקר. הביא שוקולדים ודבש, נקניקים, מאג חמוד וחפצי נוי מחוטבים מעץ, ועוד כל מיני שמונצ'ס שמביאים תמיד מחו"ל.

הוא היה קצת עייף וקצת אפוף, וסך הכל מרוצה מאוד, וכמובן שצילם המון תמונות.

היה לו כיף גדול, לי היה קצת פחות כיף, אבל גיליתי על עצמי כמה דברים ששמחו והפתיעו אותי מאוד.

למרות החשש שלי מענייני כספים גיליתי שאני יודעת לגבות כסף מאנשים שלא אוהבים לשלם חובות, או חושבים שאם זה רק כמה מאות שקלים אז חפיף, אפשר לדחות.

אז לא! אי אפשר, וזה כסף שסמכתי עליו שיכנס לבנק שאצלו דין פרוטה כדין מאה, וחובות צריך להחזיר ולא לגרור אותם.

אני שונאת לרוץ אחרי אנשים שחייבים לי, וגם הם בטח היו חושבים כמוני אם אני הייתי חייבת להם כסף, וכן, גם 300 ש"ח זה כסף!

 

 ג'ינג'י וחברה

 

מי אמר שאין מה לאכול באוקראינה

 

פעם חיו פה הרבה יהודים, נשארו רק מצבות

 

כרגיל תמיד קורה משהו לא צפוי כשהוא איננו, והפעם זו הייתה אימא שלי. כבר כמה חודשים שיש לה בעיות בקצב הלב, והיא כבר אושפזה בעבר וגם השבוע זה קרה ובצורה דרמטית מאוד. היא נסעה לרופאת המשפחה שעשתה לה א.ק.ג. ומיד הזעיקה אמבולנס. אבא כמובן נלחץ נורא והתקשר אלי בדיוק כשטיילתי עם הכלבים. לא האמנתי שאני מסוגלת ללכת כל כך מהר, הכלבים רצו אחרי עם הלשון בחוץ עד שהגענו הביתה. נסעתי עם אבא הלחוץ לבי"ח כרמל וחזרנו הביתה רק אחרי שהחליטו לאשפז את אימא בקרדיולוגיה.

לא די בלחץ בגלל אימא הייתי לחוצה גם כי ג'ינג'י נחת ביום שישי בלילה ובשעות האלה אין רכבת ואין אוטובוסים והמוניות יקרות מאוד. רציתי שיגיע הביתה מהר ובנוחיות אבל פחדתי נורא לנסוע לבד לשדה התעופה.

למזלי לילי ויתרה על התוכניות שלה לנסוע לחברים ונסעה איתי ועם הוויז החכם שלה לאסוף את ג'ינג'י שהגיע עד בנימינה בטרמפ עם מישהו שהיה גם באפימונדיה. ולמרות החששות שלי הגעתי לבנימינה בבטחה ובשלום, והרווחתי שעתיים של זמן איכות עם לילי שבדרך כלל עסוקה מכדי לשוחח איתי. היה נחמד, גידלתי בת מדליקה ומצחיקה.

 

כנסיות וכוורת בקייב

 

למחרת היינו עייפים ושפוכים ובכל זאת פתחנו את העסק ושימחנו מאוד זוג עולים ותיקים שהיו מאושרים לקנות מג'ינג'י את הדבש שהצליח להביא מאוקראינה. דבש ליפה ודבש כוסמת שיש רק שם.

לדעתי אין לדבש שלנו בארץ מה להתבייש מול הדבש האירופי, אבל קשה להתווכח עם נוסטלגיה לריחות ולטעמים של הילדות.

אחרי הצהרים לא יכולתי לנוח כמו שרציתי אלא נסעתי עם לילי ועם עוגי לבית חולים כרמל, ולפי עצת הוייז נכנסנו למנהרות הכרמל, למרבה הצער המנהרה בלבלה אותו ועשינו פנייה לא נכונה ועיקוף ענק, אבל בסוף הגענו, אמרנו שלום ובהצלחה והסענו את לילי לרחוב מסדה.

שנים לא הייתי שם, מסדה נעשה רחוב ממש מיוחד, בוהמי וקולי ומאוד צבעוני – פשוט שינקין של הצפון, ובחיפה יש גם רכבת תחתית! אמיתית, כזו שנוסעת, ולא רק בחלום של ראש העיר

אחר כך הסתבכתי קצת עם הוייז, הפעם של עוגי, חיפה המוכרת שלי השתנתה מאוד בשלושים השנה האחרונות, אבל אחרי שהתברברתי קצת בעיר התחתית הגעתי הביתה בשלום ואחרי שהסעתי גם את עוגי שחזר הלילה לאילת יכולתי סוף סוף לישון בשקט.

היה נחמד לצאת מהשגרה ולהוכיח לעצמי שאני יכולה להסתדר לבד ולהתמודד עם דברים מפחידים כמו כספים ונהיגה במקומות לא מוכרים ועוד יותר נחמד לחזור לשגרה המוכרת ולחזור למטבח ולגיהוץ שבטח מפחידים אנשים אחרים שהם לא אני.

 

דרישת שלום משלום עליכם הזכור לטוב

 

אם מישהו יודע מה פשר הפסל החמוד הזה אשמח שיספר לי

 

ורק עכשיו קלטתי להפתעתי שמחר יום הנישואים השלושים ושלוש שלנו! מזל טוב לנו