לחצים ופחדים ובסופם סיבה למסיבה

הוא חזר ביום שישי בלילה, בעצם שבת בבוקר. הביא שוקולדים ודבש, נקניקים, מאג חמוד וחפצי נוי מחוטבים מעץ, ועוד כל מיני שמונצ'ס שמביאים תמיד מחו"ל.

הוא היה קצת עייף וקצת אפוף, וסך הכל מרוצה מאוד, וכמובן שצילם המון תמונות.

היה לו כיף גדול, לי היה קצת פחות כיף, אבל גיליתי על עצמי כמה דברים ששמחו והפתיעו אותי מאוד.

למרות החשש שלי מענייני כספים גיליתי שאני יודעת לגבות כסף מאנשים שלא אוהבים לשלם חובות, או חושבים שאם זה רק כמה מאות שקלים אז חפיף, אפשר לדחות.

אז לא! אי אפשר, וזה כסף שסמכתי עליו שיכנס לבנק שאצלו דין פרוטה כדין מאה, וחובות צריך להחזיר ולא לגרור אותם.

אני שונאת לרוץ אחרי אנשים שחייבים לי, וגם הם בטח היו חושבים כמוני אם אני הייתי חייבת להם כסף, וכן, גם 300 ש"ח זה כסף!

 

 ג'ינג'י וחברה

 


מי אמר שאין מה לאכול באוקראינה

 


פעם חיו פה הרבה יהודים, נשארו רק מצבות

 

כרגיל תמיד קורה משהו לא צפוי כשהוא איננו, והפעם זו הייתה אימא שלי. כבר כמה חודשים שיש לה בעיות בקצב הלב, והיא כבר אושפזה בעבר וגם השבוע זה קרה ובצורה דרמטית מאוד. היא נסעה לרופאת המשפחה שעשתה לה א.ק.ג. ומיד הזעיקה אמבולנס. אבא כמובן נלחץ נורא והתקשר אלי בדיוק כשטיילתי עם הכלבים. לא האמנתי שאני מסוגלת ללכת כל כך מהר, הכלבים רצו אחרי עם הלשון בחוץ עד שהגענו הביתה. נסעתי עם אבא הלחוץ לבי"ח כרמל וחזרנו הביתה רק אחרי שהחליטו לאשפז את אימא בקרדיולוגיה.

לא די בלחץ בגלל אימא הייתי לחוצה גם כי ג'ינג'י נחת ביום שישי בלילה ובשעות האלה אין רכבת ואין אוטובוסים והמוניות יקרות מאוד. רציתי שיגיע הביתה מהר ובנוחיות אבל פחדתי נורא לנסוע לבד לשדה התעופה.

למזלי לילי ויתרה על התוכניות שלה לנסוע לחברים ונסעה איתי ועם הוויז החכם שלה לאסוף את ג'ינג'י שהגיע עד בנימינה בטרמפ עם מישהו שהיה גם באפימונדיה. ולמרות החששות שלי הגעתי לבנימינה בבטחה ובשלום, והרווחתי שעתיים של זמן איכות עם לילי שבדרך כלל עסוקה מכדי לשוחח איתי. היה נחמד, גידלתי בת מדליקה ומצחיקה.

 


כנסיות וכוורת בקייב

 

למחרת היינו עייפים ושפוכים ובכל זאת פתחנו את העסק ושימחנו מאוד זוג עולים ותיקים שהיו מאושרים לקנות מג'ינג'י את הדבש שהצליח להביא מאוקראינה. דבש ליפה ודבש כוסמת שיש רק שם.

לדעתי אין לדבש שלנו בארץ מה להתבייש מול הדבש האירופי, אבל קשה להתווכח עם נוסטלגיה לריחות ולטעמים של הילדות.

אחרי הצהרים לא יכולתי לנוח כמו שרציתי אלא נסעתי עם לילי ועם עוגי לבית חולים כרמל, ולפי עצת הוייז נכנסנו למנהרות הכרמל, למרבה הצער המנהרה בלבלה אותו ועשינו פנייה לא נכונה ועיקוף ענק, אבל בסוף הגענו, אמרנו שלום ובהצלחה והסענו את לילי לרחוב מסדה.

שנים לא הייתי שם, מסדה נעשה רחוב ממש מיוחד, בוהמי וקולי ומאוד צבעוני – פשוט שינקין של הצפון, ובחיפה יש גם רכבת תחתית! אמיתית, כזו שנוסעת, ולא רק בחלום של ראש העיר מוציא לשון

אחר כך הסתבכתי קצת עם הוייז, הפעם של עוגי, חיפה המוכרת שלי השתנתה מאוד בשלושים השנה האחרונות, אבל אחרי שהתברברתי קצת בעיר התחתית הגעתי הביתה בשלום ואחרי שהסעתי גם את עוגי שחזר הלילה לאילת יכולתי סוף סוף לישון בשקט.

היה נחמד לצאת מהשגרה ולהוכיח לעצמי שאני יכולה להסתדר לבד ולהתמודד עם דברים מפחידים כמו כספים ונהיגה במקומות לא מוכרים ועוד יותר נחמד לחזור לשגרה המוכרת ולחזור למטבח ולגיהוץ שבטח מפחידים אנשים אחרים שהם לא אני.

 

דרישת שלום משלום עליכם הזכור לטוב

 


אם מישהו יודע מה פשר הפסל החמוד הזה אשמח שיספר לי

 

ורק עכשיו קלטתי להפתעתי שמחר יום הנישואים השלושים ושלוש שלנו! מזל טוב לנו חיבוק של הסוררת

48 תגובות בנושא “לחצים ופחדים ובסופם סיבה למסיבה

  1. אז נתחיל  מהסוף : מזל טוב לכם ליום הנישואין
    ושאמא שלך תרגיש טוב !!

    ( מישהו אמר לי שרק אני מגהצת , שמחה לשמוע שיש לי שותפים !
    וכמובן כל הכבוד לתושיה שלך בעייני הנהיגה והכספים.

    אהבתי

  2. אז שתינו מתרגלות לבד, בדרכים שונות :). וגביית חובות (והגובה באמת לא משנה) היא מלאכה צודקת גם אם מאוסה משהו. נשמע שעשית את זה בנחישות ובלי לאבד את העשתונות. והמון המון ברכות ליום הנישואין. אל תקשיבי לע"ז. תפנו לכם יום לעצמכם. לא זוכרת מי אמר ש’אל תגיד התבגרתי ולכן הפסקתי לשחק. הפסקת לשחק ולכן התבגרת’. אז תשחקו ביחד. כל המשחקים שכיף לזוג לשחק. 33 שנה ביחד זה הישג שבהחלט ראוי לחגיגות!!!

    אהבתי

  3. הרבה איחולי בריאות לאמך. ומזל טוב לכם. ונשמע שהיה טיול מהנה לזוגך, ותקופה מעצימה ומלמדת בשבילך. כל דבר שמצליחים לכבוש ולהביס בו את הפחד והדאגה, הוא שטח משוחרר שלא יוחזר (:אני אוהבת מאוד להצליח לצאת לספר, ולהפיח בו רוח חיים שלי, ללא פחד, אחרי אינסוף נסיונות מפוחדים. ואני ממשיכה לתרגל את העשייה הזו, כדי שהיבלית של הפחד לא תשוב לשם. איזה כייף זה, נכון?

    אהבתי

  4. את רואה מה זה? רגע עוזבים אותך בשקט וכבר אתצ מגלה על עצמך דברים שלא העלית בדעתך שאת יודעת ויכולה.

    הדבש המיוחד נשמע מעניין מאד, אני חייבת לבקר אותך מתישהו 🙂

    ומזל טוב ליום הנישואין

    אהבתי

  5. הו הו איזה פוסט גדוש !
    ראשית החלמה מהירה לאמך וברוך השב לג’ינגי
    הוויז זו המצאה מופלחאה כמו שכבר ציינתי רק לעיתים הוא מ ודיע שהגעת ליעד באמצתע שום מקום ולך תמצא את היעד המדוייק,זה קרה לי אתמול אבל כמוך התגברתי ומצאתי
    ולסיום יום נישואין שמח !

    אהבתי

    1. נכון שכבוד?
      לא מאמינה שעבר כל כך הרבה זמן וכל כך מהר 

      ואני גורסת שצריך גם וגם, לעיין במפה ולהיתמך בוויז ברגעי ספק והעיקר לנסוע בזהירות.
      גם עם מגהץ צריך לנהוג בשיקול דעת. לא לגהץ תחתונים או מגבות חלילה, אבל יש בדים שבלי גיהוץ נראים מוזנחים ומקומטים וכמובן, הכי חשוב זו התליה.
      אם תולים נכון ובקפידה אפשר לוותר על רוב הגיהוץ בעיקר של טריקו.

      אהבתי

  6. לאור כל הדברים הטובים שגילית על עצמך, נראה לי שהוא צריך לנסוע יותר…
    החלמה מהירה לאמא שלך. ומזל טוב ליום הנישואין!
    נראה לי שהפסל הוא של גבר שמציע נישואין. 

    אהבתי

  7. לגבי הפסל האחרון: זהו פסל שנבנה ב-1999 והוא מציג 2 שחקנים מתוך סרט רוסי מפורסם שאת אחת מסצנות המפתח שלה שחקו ממש מול הכנסיה שממוקמת בקרבת מקום. הרבה פעמים לפסל מגיעים חתן וכלה כי אומרים שמי שנוגעה בטבעת של הגברת זוכה לחיי משפחה מוצלחים, ומי שישפשף את הג’וק הקטן שעל גבו של הבחור יזכה לשיגשוג וחיי עושר. את השמות של השחקנים אני לא זוכרת.  

    אהבתי

  8. מזל טוב לכם ליום הנישואים! אתם כמעט כמונו (חגגנו 34 באוגוסט)! מאחלת עוד הרבה שנות אושר ובריאות ביחד.
    שמחה שג’ינג’י נהנה ושמסעו נשא פרי.
    ועוד יותר שמחה שהתגברת על מכשולים קטנים אך מפחידים ביותר כמו גביית חובות ונסיעות למקומות בלתי מוכרים.
    ה waze משרת אותי המון אבל כמובן תמיד עדיף גם להציץ במפה לפני הנסיעה לדעת בערך לאן נוסעים ומאיפה…כאשר אני נוסעת לבד ה-waze גם משמש כמלווה, מישהו שיודע איפה אני בכל רגע ומדבר אלי…זה מאד עוזר רגשית…

    אהבתי

  9. 33 שנים ביחד זה מכובד
    ואני אישית מאוד שמחה שגילית את היכולות החדשות והעצמאיות שלך דווקא בשבוע בו אתם חוגגים 33 שנות זוגיות
    אין עליך 🙂

    אהבתי

    1. וגם זה נכון שמסדרה נהיה ממש מגניב
      אבל רכבת תחתית? הכרמלית יעילה אומנם אבל בדיוק ארבע תחנות … אי אפשר להגיד שהיא משרתת את העיר לפי צרכיה

      אהבתי

  10. או!!!! מזל טוב ליום הנישואין!

    אמא שלי גם מפחדת מכל מה שחדש ולא מוכר
    לפני כמה חודשים היא החליטה שאני חייבת לבוא איתה לירושלים רק בגלל שהיא לא מכירה את העיר (כאילו שאני מכירה)

    ואחד היתרונות של הסמארטפונים זה הוויז 🙂

    אהבתי

  11. פוסט חמוד. מה את יודעת על מזון מלכות?
    הפסל של האיש הכורע והאישה, לדעתי, כמו שאני מכירה הפולנים הם אוהבים לרקוד, והוא מזמין אותה לריקוד, אחרת אי אפשר להסביר את הקונטרסט בין הצורה הדי חושפנית שהיא מחזיקה ת’שימלה לעומת הכריעת ברך הסופר אלגנטית שלו.

    אהבתי

    1. מזון מלכות הוא האוכל שנותנים לרימות של הדבורים כדי שיהפכו לדבורים.
      לא בטוח שהוא באמת מועיל לבני אדם.

      והפסל נמצא בקייב, לא בפולין, אבל זה פחות או יותר אותו ראש.

      אהבתי

  12. תמיד מצחיק אותי לראות את הכתיב הסובייטי ביידיש, מאז קום בריה"מ היה פרוייקט של נסיון לחלן את שפת היידיש ולעקר ממנה את לשון הקודש (העברית המקראית) אז שינו את השיטה ולכן במקום שבת כתבו ממש לפי ההגייה שאבעס, או במקום אפילו הם רשמו אם אני זוכר נכון "אפילע", ולכן שלום-עליכם הפך לשאלעם-אלייכעם.

    הם ניסו להיות יותר קומוניסטים מהקומוניסטים.

    אהבתי

  13. ההתחלה לא מנוסחת היטיב. לא ברור מי הגיע ואין קשר בין זה לגביית חובות. לא הכל רע כי נהניתי מהתמונות.
    מאת בלוג 748803

    אהבתי

  14. כרגיל, את כותבת נהדר.
    יכולתי להגיד לך מראש שאת תסתדרי בכוחות עצמך כמו גדולה, כי אני מכירה אותך כבר הרבה שנים, ואת מבחינתי אשת הברזל.
    מקווה שאמא שלך מרגישה טוב יותר, וכבר חזרה הביתה.
    מזל טוב ליום הנישואים! הרבה ברכות.
    ביום שישי  הייתי בקרית טבעון, דוקא לא בהקשר שמח. הייתי בהלוויה של מיכאל פישר ז’’ל. נזכרתי שסיפרת פה פעם איך החתונה שלכם נחגגה בפנסיון שלהם. היה איש יקר. תיבדלו לחיים ארוכים וטובים.

    אהבתי

    1. נכון, התחתנתי בפנסיון שלהם שכיום מושכר לחוג לפילטיס. אני זוכרת את מר פישר ז"ל די במעורפל, כל יום החתונה שלי זכור לי דרך ערפל, ונדמה לי שהוא אפילו מופיע בכמה מצילומי החתונה שלי כשהרב ישב עם החתן וחתם על הכתובה.
      שנים לא חשבתי עליהם. הייתה להם בת צעירה ממני בשנתיים שלוש, בחורה יפה מאוד שהתגרשה אחרי כמה שנות נישואים.
      כיום היא בטח כבר סבתא אבל בזכרוני היא עדיין קופצת לרוחק בשיעור התעמלות בתיכון גרינברג שהפך לאורט

      אהבתי

      1. נכון.
        אחותו של דודו, אהובה, אישה יפה מאד עד היום. נראית צעירה לגילה, וגרה בארה’’ב עפ בעלה (השני), ילדיה ונכדיה.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s