לומדים תוך כדי הליכה

עברנו למקום החדש שלנו בדיוק לפני שלוש שנים. ראשון לספטמבר 2010. מאז למדנו המון על ניהול מרכז מבקרים. זה נראה פשוט אבל זה ממש לא, צריך לדעת לקרוא את הקהל שלך, למשוך אותו, לתת לו מה שהוא רוצה, ולא להניח לו לרמוס אותך ולנצל אותך.

למדנו תוך כדי עבודה. בהתחלה היינו רק בעסקי הדבש ומוצריו הנלווים, לקח לנו זמן לקלוט שגידול דבורים מרתק אנשים ולהבין שחוץ מדבש אנשים רוצים תעסוקה לילדים בימות החופש המעיקים והארוכים מידי.

 

למרות שחששנו שלא נצליח להתמודד עם ילדים קהל ההורים לחץ, וחוץ מזה ראינו שרק ממכירת דבש קשה להתפרנס אז התחלנו עם רדיית דבש, נתנו לילדים לפתוח לבד מסגרות ולסובב אותן בצנטריפוגה, מי היה מאמין שהצנטריפוגה הקטנה שקנה אבא של ג'ינג'י לפני ארבעים שנה תהיה כזו אבן שואבת לקהל?

די מהר קלטנו שרוב ההורים שמגיעים אלינו באים עם ילדים צעירים מידי שלא מסוגלים להתמודד עם הרדייה וניסינו להפריד בין אחים גדולים לקטנים, מה שאף פעם לא הצליח לגמרי וגרם לבלגן נוראי. השנה תפסנו סוף סוף שצריך לעשות הפרדת כוחות – סדנת רדייה לגדולים בני שש פלוס וסיור בכוורת לצעירים יותר.

בשבתות ובחגים רק סיורים, ובחול המועד ובחופשים מלימודים סדנאות רדייה, ורק לקבוצות של שמונה ילדים ומעלה.

הבנו שצריך לפרסם באינטרנט כי לשם פונים רוב ההורים שרוצים לעשות משהו מעניין בחופש, ואחרי היום הראשון של ראש השנה הבנו גם שחייבים לגבות מחיר סמלי כי אם הסיור יהיה חינם נוצף המון אנשים שיבלבלו את המוח ויתחזרו על הטעימות, ובסוף לא יקנו כלום.

10 ₪ לבן אדם זה לא הרבה כסף אבל זה מספיק לסנן טיפוסים לא רצויים.

שני ימי החג היו פשוט טירוף, עבדנו שעות רבות, המקום היה מפוצץ באנשים והיה צורך לענות על המון טלפונים ולספק הסברים, אחרי שהתחלנו לגבות כסף גם על הסיור הפסקנו להרגיש פרייראים.

מזל שלילי באה לעזור לנו, בלעדיה לא היינו מחזיקים מעמד. בשבת היה פחות לחץ אבל עדיין היו מספיק אנשים.

מדהים להיזכר כמה שנים לקח לנו להבין ולשכלל את השיטה עד שהצלחנו להפעיל את המקום שלנו לשביעות רצוננו ורצונם של קהל המבקרים.

 

היום, אחרי שבוע של טלפונים והסברים ועבודה מאומצת עם קהל (בשבילי זה קשה במיוחד כי אני די סוציופתית ולפגוש המון אנשים זרים ועוד להיות נחמדה אליהם כל היום זה עניין קשה מנשוא) היום סוף סוף היה לנו שקט ולכן נסענו לקיבוץ מזרע לבקר את מחסן מכשירי החשמל החדש שפתחו שם וחזרנו עם מדיח חדש – הישן שבק חיים לכל חי – ועם מתנה לצץרץ שבאוגוסט מלאו לו 21 – טלוויזיה שטוחה חדשה במקום הטלוויזיה העתיקה שיש לו.

אכלנו במסעדה במזרע, כבר אין שם מסעדת עם בשר לבן אלא מסעדה ערבית עם המון סלטים מצוינים ובשר כבש שלא אכלנו. בירות ויין אין, בעל הבית מוסלמי.

היינו גם במשתלה ועלינו על רעיון טוב להמשך פיתוח הגינה של מרכז המבקרים וחזרנו עייפים אך מרוצים, ועוד לפני שהספקנו לנוח התקשרה מישהי שרוצה לקנות כוורות ופרופוליס… אין רגע דל, שרק ימשך ככה חיבוק של הסוררת 

23 תגובות בנושא “לומדים תוך כדי הליכה

  1. תיארת כאן תהליך למידה דרך ניסוי וטעיה והסקת מסקנות, והתוצאה נראית נהדר! הלוואי ויימשך ככה. אם היו לי ילדים קטנים זה נשמע לי מקום נהדר לבלות בו. כשהנכדות יגדלו 🙂

    אהבתי

  2. האמת שאני הייתי בטוחה שאתם גובים איזה סכום סימלי על הסיורים אצלכם
    דבורים הן אכן דבר מאוד מעניין, רוב האנשים מפחדים מהן ולא מכירים אותן
    אנחנו בחג סיימנו יותר מקילו דבש (זה בברכות, זה באוכל וכו’)

    ואנחנו מעדיפים לקנות ממכוורות מקומיות (במושב השכן יש אחת) ולא בסופרים הגדולים.

    אהבתי

    1. עד היום לא גבינו אבל ראינו שאנשים מנצלים אותנו לרעה, אנחנו מקדישים להם זמן ומאמץ והם נהנים והולכים בלי לקנות כלום, זכותם לא לקנות אבל לפחות שנרוויח משהו מהביקור.

      אהבתי

      1. היום עלות של פעילויות לילדים זה דבר לא זול
        הספארי 61 ש"ח לאדם (בלי הנחה)
        פארק הקופים 48 ש"ח
        סופרלנד 105 ש"ח וכך גם לונה פארק תל אביב, מימדיון, ופארק המים שפיים (טוב 104)
        ימית 2000 – 98 ש"ח

        סרט בקולנוע עולה 36 ש"ח לבן אדם וזה לא כולל שתיה פופקורן וחטיפים

        הורים מחפשים פעילות לילדים שלהם שתהיה בחינם או במחיר שפוי
        זה רק הגיוני לגבות כסף, עבור הזמן וההשקעה בפעילות

        אהבתי

      2. פשוט שחיטה, מאיפה יש לאנשים כסף לשלם כל כך הרבה?

        אנחנו לוקחים 25 ש"ח לילד שעובר אצלנו סדנת רדייה ובנוסף הוא יכול לאכול כמה דבש שהוא רוצה ולשאול את כל השאלות שעולות בדעתו ואם יתחשק לו למדוד חליפת דבוראים לילדים.
        לא לוקחים כסף מההורים שעומדים מסביב ומצלמים ולא מהאחים הקטנים שמתרוצצים מסביב ומפריעים

        אהבתי

  3. יופי אני שמח שהמקום היפה שלכם (אני מניח שאני הייתי במקום הישן) הפך מקור פרנסה,זה נהדר ואני מקווה שימשיך ללכת לכם מדהים,מגיע לכם,אתם אנשים טובים שחיים מעמלם

    המסעדה במזרע זה סניף של דיאנא  או אל באבור?

    אהבתי

  4. נהדר. שרק ימשיך ככה הלאה. מלא, חווייתי, ופרנסה טובה.
    משמח.
    נשארתי טיפה מהורהרת מול הטבעיות המכבדת(בצדק) את המוסלמי שלא מגיש בירה ויינות, אבל מזכירה (בנוסטלגיה?, או שאני טועה כאן?) את הבשר הלבן שכבר לא מגישים שם. …רק אומרת.

    אהבתי

  5. בהצלחה – מקווה גם להגיע אליכם יום אחד כשאהיה בסביבה…

    ובינתיים – מאחל לכם הרבה חגים שמחים, במישור האישי והכלכלי – מציע לך לקרוא את המוסף הכלכלי של דהמרקר שיצא אתמול , ועסק לא מעט בהקשר של עסקים בצפון.

    אהבתי

  6. להקים עסק וללמוד כיצד להריץ אותו תוך כדי תנועה זה לא פשוט וכל הכבוד לכם! לדעתי גם 10 ש"ח סמלי מידי, אבל מקווה שעבורכם זה עושה את העבודה. 
    אני לא מאמינה שבמזרע אין מסעדת בשר חזיר! מוסלמי פתח מסעדה במזרע? זה נשמע כמו בדיחה גרועה 🙂
    ולגבי המדיח – גם שלי (בן עשרים בערך) שבק ולמרות שכל השנים האחרונות התעקשתי להזמין טכנאי לתקן אותו "כי כבר לא עושים מדיחים כאלה" – הפעם החלטנו בעלי ואני פה אחד שהגיע זמן למדיח חדש …אז מקווה שהוא יגיע בימים הקרובים. איזה קניתם? 

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s