הנושא החם מאתגר אותי ועושה לי חשק לכתוב. יש כל כך הרבה דברים שקרו ושינו אותי ואת חיי:
הנישואים שלי
טיפולי ההפריה
הלידה של לילי
האימוץ של עוגי וצץרץ
הפיטורים מהטכניון
החיבור לאינטרנט
הבלוג
כל אחד מהאירועים הללו שקרו לי לאורך שלושים שנה שינו משהו בחיי, אבל במחשבה שנייה, מה שבאמת שינה אותי, מה שגרם לי להפוך לאדם שונה ממה שהייתי עד אז היה האירוע הכאילו לא רציני של שבירת הרגל.
לכאורה, איך אפשר להשוות רגל שבורה להולדת ילד?
אי אפשר, אבל עובדה שנשארתי פחות או יותר אותו אדם גם אחרי שהפכתי לאם (טוב, אולי שמנה יותר) והמשכתי בחיי כרגיל עד שהגיע האירוע הטראומתי הזה של הרגל השבורה והסיט אותי לגמרי מהמסלול שהלכתי בו עד היום.
העצם התאחתה בסופו של דבר אבל השבר הזה שינה אותי באופן בלתי הפיך. כיום אני מבינה שגם אחרי שחזרתי ללכת על שתים אני כבר לא אחזור להיות אותו אדם חזק פיזית ונמרץ שהייתי עד כה. גם דלקת הפרקים החלישה אותי אבל התאוששתי אחרי שקיבלתי תרופות.
לעומת זאת משבירת הרגל לא הצלחתי להתאושש לגמרי עד היום וכנראה שהעניין ילווה אותי עד סוף ימי. לקח לי זמן להבין מה קרה אבל מתברר שהאיחוי לא היה כל כך מוצלח ומאז ועד היום קרסול אחד נשאר נפוח מעט ומילא העניין הקוסמטי אבל מאז אני סובלת מכאבי גב ומנשית ומתקשה לתפקד כמו שתפקדתי פעם.
למרבה הצער גם העיתוי בו שברתי את רגלי היה מאוד לא מוצלח. לא מומלץ לשבור רגל אחרי גיל חמישים, בטח לא חודש אחרי שהתחלת עבודה חדשה, ומאז לא הצלחתי לחזור יותר לעולם העבודה. כיום אני עובדת רק פה ושם בעבודות חלקיות קטנות, ואת שאר הזמן אני מקדישה לניהול משק הבית, לטיפול בכלבים ולעבודה עם ג'ינג'י במכון. למעשה הפכתי לפנסיונרית ומה שהכי עצוב זה שאני מרגישה שאני לא מסוגלת ליותר מזה. מאישה חזקה ונמרצת שהייתה מסוגלת לעבוד שעות רבות הפכתי לאישה מזדקנת שמתקשה לעמוד זמן רב, סובלת מכאבי גב כרוניים וזקוקה למנוחה באמצע היום.
נכון שכולנו מזדקנים, ולאף אחד אין בגיל חמישים ושש את אותו כושר גופני שהיה לו שלושים שנה קודם, אבל אני חשה ששבירת הרגל חצתה את חיי לשניים, ומאז אותו בוקר חורפי בסוף שנת 2009 התחלתי את שלב הזקנה והחולשה בחיי.
הכל דבש 
אין ספק ששינוי כזה הוא קריטי, ומוביל לשינויים אחרים מהותיים בחיים. ועדיין אני סבורה ממה שאת מספרת פה שאת אישה דינמית ונמרצת, חברה חשובה ביותר במשפחה ובכלל. איך שאת מטפלת בילדים ההם – והיכולת שלך להלחם את המלחמות של הילדים שלך – כל אלה מעידים שעם כל הקשיים את מדהימה. וכמו שאמרת, בסוף כולם מזדקנים ומאבדים הרבה מהיכולות הפיזיות. אלא שיש פיצוי ברמות אחרות, ביכולות הרגשיות, הנפשיות, המכילות. גם את זה צריך להוסיף למשוואה.
אהבתיאהבתי
אכן, למזלי מה שחסר לי בכוח הרווחתי במשך השנים במוח ובניסיון, מזל
אהבתיאהבתי
אני חושבת שזה לא רק אצלך
גם אמא שלי שקרובה לגילך מרגישה בימים אלה (ובכלל בשנים האחרונות) את תופעות גיל ההתבגרות מה שנקרא
ושהיא לא יכולה לעשות דברים כמו שפעם
ופתאום היא צריכה להקשיב לגוף שלה שאומר לה לעצור
ולא קל לה לעשות את המעבר הזה מבן אדם פעיל שעושה דברים ולא מתקשה בכלום
למישהו שצריך לעצור, לנשום, לנוח
תעשי דברים שטובים לך
אני חושבת שזה מה שהכי חשוב
אהבתיאהבתי
זה קשה מאוד ובמקרה שלי הגיע בבת אחת ולא בהדרגה ואני עדיין מעכלת את השינוי הפתאומי.
בסוף אני אתרגל, אני מקווה.
אהבתיאהבתי
לא יודע,אני כמובן מקבל את מה שאת אומרת על עצמך ועדיין
אני חושב שאת אשה פעילה,יוזמת נמרצת שעושה לביתה ולאחרים הרבה יותר מאנשים צעירים יותר ובריאים יותר
מצד שני אנחנו לא צעירים וצריך להוריד קצת הילוך ולעשות התאמות ליכולתנו
מה רע לישון צהריים? ,מה רע להחזיק בית לעבוד מידי פעם ולהיות עזר כנגד במכון
הלואי שנשים צעירות יותר היו פעילות ככה
אהבתיאהבתי
תודה על העידוד טליק
אהבתיאהבתי
אני לא מצליחה למצוא אצלי אירוע ברור שיכול לסמן את השינוי, אבל גם אני מרגישה אותו דרך רצף של כל מיני מקרים קטנים: יש דברים שכבר לא נעשים בקלות כמו פעם.
אבל התמונה מקסימה, אפשר להתנחם בה 🙂
אהבתיאהבתי
הרבה פחות טראומתי כשהשינוי בא לאט לאט ויש זמן להתרגל.
והתמונה היא אחת האהובות עלי.
קשה להאמין שפעם חשבתי שאני נורא שמנה ולא נראית משהו, איפה היה הראש שלי?
אהבתיאהבתי
יש לי הרגשה פנימית שחינכו אותו להיות מוצלחות, הישגיות, פעילות … ועוד דברים כאלה שעושים לנו רק רע וקשה. תצחקי ממני, אבל תראי את הצעירונת שכעת ידה, קייטי הנסיכה. האשה הזאת לא עושה כלום, אבל כלום כל הימים. ואיני חושבת שיש לה רגשי אשמה. האם שמת לב, בתמונה משפחתית של המשפחה החדשה בצד עמדה דמות, שכל הזמן הראו אותה, לדעתי זו המטפלת שכבר הכינה אותה ואולי אפילו מינקית. אני בטוחה שאין לגברת שום רגשי אשמה. למה לנו יש? כי אנחנו פרפקציוניסטיות.
אהבתיאהבתי
הנסיכה צריכה להיראות טוב כל הזמן ולהתרוצץ בכל מיני טקסים ומסיבות, אין לה זמן להניק ולטפל בתינוק, מצד אחד אשריה, מצד שני תראי לאיזה משפחה נוראית היא נפלה, הסבתא של בעלה למשל…
לא הייתי מתחלפת איתה
אהבתיאהבתי
היי,
נוגה…
מבין ומשתתף איתך,
אני גם כעת מתעייף מהר מכל דבר, אם כי מסיבות אחרות, וזה קצת עצוב והרבה מתסכל.
להתראות וחיבוק
אהבתיאהבתי
העיקר הבריאות
אהבתיאהבתי
וגם בגלל הקיץ, הלחות והטמפ’. עוד מעט יתחיל הסתיו ויהיה הרבה יותר נעים.
וראש השנה המתקרב עם הביקוש לדבש. רק נעבור את אוגוסט.
אהבתיאהבתי
אוגוסט הנורא, שרק יעבור כבר וכולנו נרגיש יותר טוב
אהבתיאהבתי
יש כל כך הרבה שינויים ומשברים בחיים. אבל לדעתי צריך לחפש משעולים חדשים בכיוונים אחרים ממה שצעדנו בהם עד לאותה נקודת שינוי, ולא להשוות לעבר אלא לעשות פשוט שונה. זה לפחות נותן אפשרות לאופטימיות, לא?
אהבתיאהבתי
בהחלט, וראשית חוכמה להיפטר מכאבי הגב האיומים האלה שמשתקים אותי.
אהבתיאהבתי
מכיר אותך בערך בשלוש השנים האחרונות, ואין לי מושג על מה את מדברת ב’זקנה וחולשה’. את הבנאדם הכי צעיר שאני מכיר.
אהבתיאהבתי
תודה רבה אבל אם היית מכיר אותי כשהייתי בגילך…
מה לעשות, זה מה יש ועם זה ננצח
אהבתיאהבתי
בזכותך ראיתי בכלל מה הנושא החם.
בדרך כלל אני לא מסתכלת בכלל בעמוד הראשון של ישרא.
אבל הנושא הזה באמת נשמע מעניין…אולי אכתוב לעצמי משהו גם.
אין ספק שחייך (כמו כולנו) רצופים ארועים ומאורעות שכל אחד מהם יכול להוות את נקודת המפנה מ"החיים לפני" ל"חיים שאחרי"….ובכל זאת מה שאת חשה בכבדות הגדולה ביותר זה את שבירת הרגל בעיתוי ההוא…נראה שאינך מזהה את עצמך בעצמך, מאז המקרה. יכולה מאד להזדהות עם זה…בכל אופן את בכל זאת מצטיירת בעיני כאישה מלאת חיים וחיות ודינאמיות…כנראה שסובייקטיבית, יחסית לאיך שאת זוכרת את עצמך, הדברים השתנו. כל שנותר לעשות הוא לחבק את עצמך ולקבל אותך כמו שאת…..את לא פחות נהדרת ולא פחות את!
אהבתיאהבתי
עם הגיל הכל משתנה כמובן אבל מה שהכי ממרר את חיי אלו כאבי הגב שמקשים עלי את החיים.
אחרי שאתגבר עליהם אוכל להמשיך קדימה בשיא המרץ
אהבתיאהבתי
אוי…וכאבי הגב הם משהו שאת אמורה להתגבר עליו? כלומר, יש תכנית פעולה – מה עושים, כמה זמן נדרש?
כי אני, לדוגמא, "חדשה" בתחום הזה, ונאמר לי ע"י האוסתיאופט שהבעייה היא רק שרירים וברגע שאחזק את הנכונים (ואמשיך לתחזק אותם) הבעייה תיפתר. בינתיים יש שיפור כלשהו אבל זה עוד רחוק מלהיפתר…
אצל בעלי גם הפציעה ההיא (גב תחתון חוליה L1) וגם הקיפוזה (גב אמצעי – תורשתי) הם לא משהו שלגמרי ייעלם אי פעם ולכן התעמלות ומנוחה מסייעים אבל לא פותרים….
אהבתיאהבתי
זה מתחיל בדרך כלל עם שרירים תפוסים ואחר כך מגיע ניוון של מפרקים.
לרופאים אין הרבה פתרונות, מציעים לרדת במשקל ולקחת תרופות ולחזק שרירים, לפעמים זה עובד, לפעמים פחות
אהבתיאהבתי
זה לא אמור להיות ככה.
ואת עדיין אישה במלוא אונה.
הצטערתי לקרוא, נשמע כמו משהו שבקלות היה יכול להיגמר אחרת.
אהבתיאהבתי
הייתה שנייה אחת שבה נאבקתי על שיווי משקלי וכמעט שהצלחתי להתאזן אבל לא, נפלתי ומאז שום דבר לא חזר להיות כמו פעם וידעתי את זה מיד, הרגשתי שקרה משהו רע מאוד ושאי אפשר כבר יהיה לתקן.
אהבתיאהבתי
ראיתי בתגובות שמישהו הציע לגשת למרפאת כאב. אני עברתי טיפול בכתף כאשר סבלתי מדלקת בגיד והכאבים היו בלתי נסבלים 24 שעות ביממה. הרופא במרפאת כאב בפירוש הציל אותי, והפחית את רמת הכאב במיידית מ 100% ל 40%, מה שמאז הלך והצטמצם בסיוע פיזיוטרפיה ופילטיס, עד להבראה סופית.
מציעה לגשת אליהם מיידית, הם קוסמים!!!!
שיהיה שבוע טוב.
אהבתיאהבתי
הבריאות כמו החיים רצופים באבני דרך.
כל עוד את לא מציינת אבני דרך בהדרדרות מנטלית אשרייך.
תארי לך גם כאבי גב וגם אלצהיימר…
בתמונה היום את לא נראית פחות טוב מאשר פעם.
ולגבי כאבי הגב, האם ניסית לפנות למרפאת הכאב ברמב"ם?
אהבתיאהבתי
הראש עדיין עובד כרגיל, אני מקווה.
ועל מרפאת הכאב ברמב"ם עוד לא חשבתי, אולי אגיע גם לשם כשזה כבר יהיה בלתי נסבל.
אהבתיאהבתי
ואולי כדאי לבקר להתיעצות גם אם מציק.
אהבתיאהבתי
56 זה ממש לא זקנה!
יכול להיות שהמצב הגופני שלך ירוד כרגע, אבל את יכולה לשפר אותו. יש הרבה דרכים להתמודד עם כאבי גב, וגם עם תחושת העייפות. אולי חסרים לך ויטמינים? אולי בלוטת התריס שלך לא מאוזנת?
אל תוותרי, מגיע לך להרגיש טוב!
אהבתיאהבתי
אני עושה עכשיו בדיקות, בינתיים נראה שהכל בסדר, הלוואי והרופא יפסיק לנדנד לי לרזות.
אם זה היה פשוט כל כך הייתי עושה את עוד מזמן, חבל שהוא לא מבין את זה
אהבתיאהבתי
גם טיפול הפריה? גם שני אימוצים? גם לידה
תמיד אמרתי שאת משהו
אהבתיאהבתי
תודה על המחמאה אבל האמת שזה קרה בהדרגה ובמשך שנים, והיה רק אימוץ אחד של שני ילדים, אחים.
זה היה לפני שמונה עשרה שנים כבר, כמה מהר בורח הזמן
אהבתיאהבתי
אני קוראת את הפוסט וחושבת לעצמי כמה אני מזדהה עם מה שאת כותבת. יש לי תחושה שאני מבלה את זמני אצל רופאים, בטיפולים ובבדיקות וזה רק מתגבר עם הזמן.
הפתאומיות של הנפילה בוודאי גם תרמה לתחושות שיש לך, בעיקר חוסר ביטחון ופחד שמשהו דומה או יותר גרוע, יקרה עוד פעם.
אני גם ממליצה לך על התייעצות במרפאת כאב. עברתי לא מעט בתחום בחיי בגלל כאבי גב מגיל 24, ואצלי מה שהכי עוזר זה אוקופונקטורה. אני עושה טיפול פעם בשבוע וזה שינה לי את החיים. שווה לפחות לנסות.
לגבי ההרזייה, זה אכן לא פשוט ועבודה קשה מאד, אבל הצטרפתי לקבוצת הרזיה לפני 15 חודשים ובינתיים רזיתי 14 ק"ג. זה בהחלט משפר מאד את הכאבים בברכיים ובגב. לבד לא הצלחתי בשום פנים ואופן להוריד גרם, אבל עם הקבוצה כן. אם אף פעם לא ניסית אז תנסי. גם אני לא האמנתי בזה, אבל עובדה היא שטעיתי.
תרגישי טוב.
אהבתיאהבתי
כל הכבוד על ההישג, הלוואי עלי
ותודה על העצות, כנראה שלא תהיה ברירה ואני אפנה למרפאת הכאב ואתחיל לחפש פתרון רציני כי מאסתי בכאבים.
וחבל שאת לא כותבת יותר בזמן האחרון.
אהבתיאהבתי
את כזאת נהדרת. אולי השבר הזה בא כדי לכפות עלייך לנוח, אחרי שעבדת כל כך קשה כל כך הרבה שנים… חוץ מכאב, מה עוד יגרום לך לקחת זמן לעצמך??
גם אני מאמינה שזה רק שלב, וההחלמה בוא-תבוא. אולי מאחד הכיוונים שניתנו לך כאן בתגובות, ואולי מכיוון שלא ציפינו. אבל אני מאמינה שהזמן שלך להיות זקנה עוד לא הגיע.
ואיזה מתוקה לילי בתמונה. לא השתנתה בכלום 🙂
אהבתיאהבתי
תודה על הפרגון
ומתי גם את תכתבי קצת?
אהבתיאהבתי
~אנחה~
הייתי רוצה, אבל מצד אחד אין לי כוח, מצד שני אני מרגישה שאין לי ממש מה להגיד, או שמה שיש לי להגיד הוא סתם דבילי, או משעמם, או חסר פואנטה, או שחצני, או שטחי.
אבל את רואה אותי בפייס, לא? שם יש עידכונים מדי פעם…
אהבתיאהבתי