פולין – מסע שורשים

פעם גרו פה יהודים

 

לכבוד יום הולדתו השמונים של אבא הגו הורי רעיון מקורי, לקחת את כל המשפחה למסע שורשים בפולין, המקום ממנו עלינו לארץ.

על פי התכנון המקורי היינו אמורים להיות קבוצה גדולה הרבה יותר, אבל בסופו של דבר היינו רק עשרה אנשים וזה היה די והותר.

מישראל הגיעו 5 – הורי ואני, אחיו הצעיר של אבא ואשתו.

מאמריקה הגיעו גם 5 – אחי ואשתו, שני הבנים שלו ואחיה של אשתו של אחי שבקיצור נקרא לו מארק. גיסתי ואחיה הם לא מפולין, ההורים שלהם הגיעו גם מאירופה, מרוסיה נדמה לי, ולכל אחד מהם הייתה אם אחרת כי אבא של גיסתי התחתן יותר מפעם אחת, אבל הם רצו לבוא, ודווקא הבת היקרה שלי ואחותה הצעירה של אימא, שבשבילי היא יותר אחות מדודה, לא הצליחו להשתחרר מהעיסוקים שלהן בארץ לכמעט שבועיים, וככה השאירו אותי דוברת העברית בלבד היחידה בחבורה.

האמת, זה לא מדויק, אני מדברת אנגלית לא רע כמו שגיליתי להפתעתי, טוב יותר משאר הישראלים ובטח מהפולנים ואוצר המילים הפולני הקטן שלי התרחב בצורה מדהימה במשך השבועיים האלה. הצלחתי אפילו לקרוא קצת בפולנית שמבוססת על אותיות לטיניות אבל יש לה כמה אותיות נוספות משונות וקשות להיגוי.

סטיר פולני

 

אני בטוחה שאני לא צריכה לספר לאיש שאירופה יפה להפליא, רחבת ידיים וירוקה גם בקיץ. יש לה היסטוריה מרתקת ובניינים מדהימים ביופיים, הפארקים שלה גורמים לישראלים מוכי שרב להוריק מקנאה, ושפע האגמים והנהרות המחיים את אדמתה הפורייה מעוררים בנו אנחה קולקטיבית. נסענו באוטובוס הפרטי שהורי שכרו על פני מאות ק"מ של יערות עבותים ושדות מוריקים, עברנו מוורשה ללודג', ביקרנו בגטו המתפורר של לודג' ובארמון המפואר שבנה לו שם גביר יהודי בשם פוזננסקי, והתעצבנו בשקט בבית הקברות היהודי הענקי. פסענו ביראת כבוד בתחנת הרכבת הישנה ממנה שלחו יהודים להשמדה ושתקנו בקרון הרכבת העתיק שהפך למוזיאון עצוב ומכובד. משם נסענו לוורוצלב שם ישנו במלון מוזר ומודרני עד להפתיע שהיה אפילו קצת יומרני בחדשנות להכעיס שלו. בוורוצלב ביקרנו בבית הכנסת המשומר להפליא והמפואר מאוד אך הריק מיהודים והבטנו נדהמים בתמונות עתיקות של פליטים יהודים שחזרו לפולין אחרי המלחמה. גם סבתא חנה עם ילדיה הקטנים – אבא ואחיו שנראה שונים לגמרי באותן שנים – צולמו שם, ורק אבא והדוד זיהו את עצמם באותן תמונות שחור לבן עצובות ודהויות מיושן. כדי להתאושש מהחוויה אכלנו ארוחה נפלאה במסעדה בסגנון איטלקי והגברים שתו שם וודקה פולנית מצוינת בעוד הנשים מטיבות ליבן בגלידה עם קצפת ועוגת תפוחים נהדרת שנקראת בפולין שרלוטקה.

משם נסענו לקרקוב היפה להלל, טיילנו ברובע היהודי שלה והופתענו לראות כמה אנשים באו לפסטיבל המוזיקה היהודית. כשעייפנו מהמוזיקה הרועשת נסענו משם חזרה למלון בטרמווי – חשמלית. ביקרנו חברים ותיקים של הורי והדודים בז'רזוניוף שנקראת – הפתעה! הפתעה! – על שמו של דבוראי פולני אחד מהמאה ה – 19 והצטערנו בצערה של היהודיה היחידה שנשארה בעיירה כי אימא שלה שהייתה קומוניסטית אדוקה אסרה עליה לנסוע עם כל שאר יהודי העיירה לישראל. היא התחתנה עם רוסי שעזב למענה את מכורתו ובא לגור בפולין, וילדה לו שתי בנות, הן יהודיות על פי ההלכה אבל לך תספר להן את זה. שתיהן בנו להן חיים טובים ורחוקים לגמרי מהיהדות ונישאו ללא יהודים.


בית הקברות במקוב הפך למגרש חניה לאוטובוסים ובצד שמרו את המצבות שנותרו

 

ביקרנו את קברו של אחיה הצעיר של אימי שנהרג בתאונה טרגית כשהיה בן חמש, ושמענו מאימא שוב את סיפור הבריחה של משפחתה מפולין הכבושה לרוסיה שלא קיבלה בסבר פנים יפות את הפליטים, אבל הניחה להם לחיות ונתנה להם לחזור לפולין בתום המלחמה. גם לאבא וגם לאימא היו סיפורים מרתקים ומזעזעים, והדוד שלי שהיה רק בן שבע בתום המלחמה אמר שהוא לא קונה לוטו ולא הולך לקזינו כי הוא, שזוכר את עצמו כילד בן שלוש עומד עם ידיים מורמות מול חיילים רוסים שרצו לירות בו ובמשפחתו, אבל ניצל ברגע האחרון בגלל התהפכות של טנק שעבר על גשר סמוך, כבר זכה בפיס של החיים וזה מספיק לו לגמרי.

מרק זורק בקערה אכילה, טעים ומשביע

 

למרות שאכלנו אוכל פולני מצוין ומשמין במסעדות טובות ונהנינו הנאה רבה מכל מה שראינו ועשינו השואה והגורל היהודי היו שזורים בכל הטיול המענג להפליא הזה. עברו למעלה משבעים שנה מאז המלחמה ההיא ועד היום הפולנים זוכרים אותה ולא סולחים לגרמנים שקרעו את ארצם והפילו אותם לידי הקומוניסטים. רק בשנת 1989 הם זכו באמת להשתחרר, ומרגע שהמשטר הקומוניסטי נפל הם התמסרו לקפיטליזם בכל ליבם, ונראה שהם עושים חייל. אני תוהה מתי הם יעצרו רגע, יפסיקו לבנות בתים מודרניים עם ציפוי זכוכית ולפזר שלטי פרסומת תחת כל עץ רענן וגבעה מוריקה ויירגעו קצת מהמרדף אחרי החלום האמריקאי.

אין לי תמונות מאושוויץ, עד שעלה בדעתי לשלוף את המצלמה החל לרדת גשם זלעפות מלווה בברקים ורעמים, ואת בירקנאו כבר ראינו מהמכונית אחרי שהשומר החביב באושוויץ (תארו לעצמכם לעבוד כשומר באושוויץ ב – 2013 ?) הזהיר אותנו לא לפתוח חלילה מטריה כי היא עלולה להפוך לכליא ברק ולחשמל את מי שיחזיק בה. חבל, דווקא הייתה לי מטריה מצוינת שמצאתי בשירותים של טרסות הזהב בוורשה – קניון ענק ומרשים במרכז וורשה קצת ליד בית הכנסת השמור להפליא שרק תיירים מישראל פוקדים אותו. אותי זה שעשע מעט וקצת העציב איך בפולין שהיו בה פעם כל כך הרבה יהודים, יותר מידי לטעמם של הפולנים אז, נעשתה היהדות למשהו מרתק וראוי לשימור. הרגשתי שם קצת כמו איזה חיה אקזוטית נכחדת, שריד מעניין מהעבר שיש להגן עליו ולהציגו לתיירים בגאווה.


בונים כל הזמן, בעיקר בוורשה

 

בוורשה עיר הבירה יש תערובת מוזרה ומפתיעה של חדש וישן – מצד אחד הרובע הישן הנהדר שכולו משוחזר כי הנאצים החריבו אותו אחרי המרד הפולני ומצד שני קניונים מודרניים שכמותם אפשר למצוא בכל עיר גדולה בעולם ועל כולם עולה קניון ארקאדיה היפה להפליא בעיצובו.

בוורשה הייתה לנו חוויה מפחידה מאוד – בן אחי הצעיר שחגג בטיול את יום הולדתו ה – 16 הצליח לפצוע את עצמו בצורה מזעזעת כשניסה לפתוח בקבוק מיץ מזכוכית בלי פותחן. זה קרה בתום קונצרט מקסים של שופן שנערך על הדשא מסביב לבריכה שעליה משקיף פסל מפורסם של שופן יושב מתחת לערבה הבוכייה. פחות מדקה אחרי תום החוויה התרבותית המקסימה הזו הכל התהפך בבת אחת, הילד צעק ונבהל כשמזרקת דם פרצה מכף ידו ולמרבה המזל אחי מיהר להגיב וכרך חוסם עורקים מאולתר מחגורה על זרועו של בנו, מישהו התקשר מהר לאמבולנס ואישה אחרת גילתה יוזמה ונידבה חיתול חד פעמי כתחבושת זמנית. היה לנו מזל עצום כשרופא עיניים מניו יורק שנכח במקום חש לעזרתנו בזריזות יעילה, השכיב את הנער על ספסל הרגיע אותו באנגלית והשתלט על המצב. אחר כך נסענו בעקבות האמבולנס שהגיע בזריזות לבית החולים לילדים וגילנו את פולין האחרת, זו של האזרחים הפשוטים. בית החולים היה קטן ומרופט ואמנם הרופאים היו מעולים וחביבים אבל הציוד דל והמבנה המיושן הזכיר את בתי החולים בארץ בשנות החמישים. איך זה שיש להם תקציב לבניית קניונים אבל לא לבתי חולים לילדים?

אני לא אלאה את קוראי בתיאור הטיול יום אחר יום, זה יעניין רק את מי שהיה שם, אבל אני ממליצה בכל לב לבקר במוזיאון שינדלר בקרקוב – בית החרושת של שינדלר, זה שמופיע גם בסרט הפך למוזיאון על קרקוב במלחמה ויש גם כמובן חלק נכבד לסיפור תולדות היהודים. המוזיאון מהווה מעין קפסולת זמן שלוקחת אותך לתקופה ההיא ובאמצעות סרטים, פרטי יום יום מאותה תקופה ותכנון מתוחכם של המסלול שעובר התייר אתה נזרק לתקופה ההיא ויוצא משם כמו מתוך מכונת זמן.

צלם רחוב בקרקוב לפני המלחמה

מצלמה של צלם רחוב בקרקוב של לפני המלחמה

 

מוזיאון השואה בוורשה לעומת זאת היה מעט מאכזב. המבנה מרשים מאוד ונשקף אל האנדרטה של רפופורט, שהעתק ממנה נמצא גם ביד ושם, אבל הוא עדיין ריק ובעצם אין שום תצוגות חוץ מסרט הדרכה שמסביר מה עומד להיות שם.

לסיכום אוכל להגיד שהטיול היה מדהים ונפלא אבל מאחר וכולנו היינו קרובי משפחה היו גם לפעמים כעסים ומתחים ופה ושם קצת עלבונות ואפילו מריבות קטנות שנשכחו די מהר לשמחתי. אני מודה, למרות שהיה מדובר בקרובי משפחתי האהובים היו כמה רגעים שאפילו הצטערתי שבאתי אבל זה עבר לי.

לאחי היה קשה מאוד כי הוא היה המקשר בין הישראלים והאמריקאים בחבורה, והיה עליו לתרגם ללא הרף ולרצות גם את הורי וגם את אשתו וילדיו – לא היה לו קל אבל הוא עמד בזה בגבורה. גם אני מצאתי את עצמי נאבקת לבקש תרגום כשהפולנית נעשתה קשה ומסובכת מידי בשבילי. למרות מעט הקשיים והלחצים המשפחתיים נהניתי מאוד, שמחתי לראות את הקשר בין הורי לנכדים האמריקאים מעמיק ומתחזק, והיה תענוג גדול לשהות במחיצת אחי הקטן שהפך להיות גבר לעניין ואבא נהדר. התחברתי מאוד גם עם אחיה של גיסתי ואני מקווה שכולם יבואו לבקר בארץ ואוכל לארח אותם.

 מתאוש שהאמריקאים קראו לו מיד מתיו – הספן שהדריך אותנו והוביל אותנו לחוף מבטחים ברפטינג המענג על גבול סלובניה

 

42 תגובות בנושא “פולין – מסע שורשים

  1. משרויו שפצי
    פשס ז’לונלס
    ימיו פיינזי אלה מיו צ’ס
    אישפיה ויו ריפצ’ו פיפצ’ו 
    אישפיה ויו ריפצ’ו פיפצ’ו
    ימיו פיינזי אלה מיו צ’ס

    הבנת? זה שיר פולני שלימד אותי פעם חבר שעבד איתי במפעל מכתשים שבנגב. הייתי אז סטודנט ובזמן שסחבנו סולם ארוך, כל אחד מצד אחר שלו, פסענו ברחבי המפעל ושרנו.

    הבנות שלי מה זה צוחקות מהשיר  🙂

    אז אם יש לך תרגום אשמח לדעת מהו כי אינני זוכר אותו.

    אהבתי

  2. איזה פוסט נהדר, הכל שזור זה בזה -ההיסטוריה וההווה, חוויות התייר והחוויה המשפחתית. אני אוהבת את אירופה, היא עושה לי עצוב ושמח, מועקה ושחרור. הלוואי שיכולתי לגור בה.

    אהבתי

  3. ברוכה החוזרת!
    נראה (נקרא…) שהיה לכם טיול מהנה, למרות החיכוכים. (אי אפשר משפחה פולנית בלי חיכוכים). 
    אהבתי מאד את התמונה של הבית הישן והמפויח. איפה היא צולמה?
    אהבתי גם את התמונה של המרק בתוך הלחם, זה ממש לא האוכל הפולני המוכר לי. הם לא אוכלים שם גפילטע פיש, מרק עוף עם לוקשים ועוף מכובס? 
    מקווה שהאחיין שלך כבר החלים מהפציעה!

    אהבתי

    1. הפולנים אוכלים אוכל נהדר שלא ממש מזכיר את מה שאנחנו מכנים אוכל פולני.
      אולי כי הם לא מקפידים על כשרות?
      הבית הישן נמצא בוורשה, באזור היהודי.

      והאחיין בסדר, מחלים מהפציעה ובקרוב ישכח ממנה.

      אהבתי

      1. לגמרי שונה, והרבה יותר טעים אם כי עדיין, נדמה לי שהפולנים עוד לא שמעו על כולסטרול וקלוריות.
        למרות שהלכנו הרבה אני חוששת שעליתי במשקל

        אהבתי

  4. ברוכה השבה ממסע השורשים. מאוד נהניתי מהתיאורים, ואושוויץ לא היתה חסרה לי בכלל. מכיוון שגם לי יש קצת שורשים בקרקוב שמחתי לשמוע על יופיה. אם אסע לפולין, אי פעם, ודאי אבקר בה. 

    אהבתי

    1. למזלי לדוד שלי יש תשוקה להיסטוריה וללימוד והוא היה מדריך הטיול שלנו.
      קרקוב זכתה ובמלחמת העולם השנייה חס עליה הצבא הגרמני בזכות איזה גנרל חובב אמנות ולכן אפשר למצוא בה בניינים מקוריים מהמאות הקודמות ופשוט תענוג לטייל בה ולראות את העבר קם לתחייה.

      אהבתי

  5. בדיוק שנה מאז שאני חזרתי מפולין- לא מסע שורשים …הורי לא מפולין
    ובטיול שלי /מסע היה העיקר נושא ההשואה לזכרה של אמי שהיתה ניצולת אושוויץ…

    שמחה שנהניתם .

    וגם אני אכלתי בדיוק אותו לחם שבתוכו  מרק והיה טעים מאוד , ובקרתי בגן על שם שופן ( יש לי משם צילום מדהים של השתקפות הצמחיה במים והיו שם הרבה טווסים).

    האם בקרתם במכרות המלח בקרקוב?

    אהבתי

    1. תודה, צריך באמת לצאת קצת מהארץ כדי לראות מה חסר לנו מבחינת הנוף, האקלים וההתנהגות.
      מצד שני היה לי קשה בלי עיתונים בעברית ובלי לשמוע חדשות באופן שוטף.

      אהבתי

      1. לצערי ברוב המלונות בהם שהינו האינטרנט די קרטע והיה עלי להסתפק רק בחדשות באנגלית מערוצים אמריקאיים ובריטים.
        שמעתי כל כך הרבה על מרוצי אופניים וטניס שבא לי להקיא מהם

        אהבתי

    1. בהחלט חוויה של פעם בחיים. קשה מאוד לטייל עם קרובי משפחה ועוד מהזן הפולני.
      אני מקווה שאחזור לפולין אבל הפעם עם הבעל.
      אני מתקשה לחזור לעצמי ולקרוא ולהגיב שוב בבלוגים של אחרים, הראש עדיין עסוק בטיול וכמובן גם בהשבת הבית לסדר ולניקיון.

      אהבתי

  6. אהבתי את התמונות ובפרט את התמונה שלך. מסתבר שליהנות בפולין זו סתירה שאפשר לישב. ; )
    ממליצה לך על "הנכס" של רותו מודן . רומן גראפי שמתאר סבתא ונכדה שבאות לפולין במטרה לאתר דירה שהייתה שייכת למשפחה. יפה, מרגש וגם מצחיק.

    אהבתי

  7. ברוכה השבה 🙂

    אחד היתרונות של לנסוע לאירופה בקיץ זה הירוק הירוק הזה שנעלם מארצינו הקטנטונת בתקופה הזאת שלה השנה (אם כי השנה הקיץ דיי נחמד אלינו)

    מעניין איך היה בשבילך לחזור הבייתה אחרי שבועיים
    ואיך הסתדרו כולם כשאת לא היית

    אהבתי

  8. ברוכה השבה ותודה על התיאורים המרתקים!
    כל הכבוד לכם על היוזמה הזו, נראה לי שזו בהחלט המתנה הטובה ביותר שיכלתם לתת לאביך, ובכלל להורייך, בעת הזו.
    זה לא פשוט לטייל עם משפחה, ועוד כל כך הרבה מכם יחד – ובכל זאת עשיתם זאת וזה עבר בשלום, יחסית. אז באמת כל הכבוד
    לא פשוט גם להנות מהמדינה הישנה/חדשה, גם לחקור את ההיסטוריה ולחוות במעט את השואה וגם להנות מהנופים והאוכל…..
    הצלחתם, נראה לי, ובגדול!

    אהבתי

  9. ברוכה הבאה!!
    התגעגעתי  (:

    נשמע שהיה טיול נפלא, גם מהנה וגם עם הרבה תוכן. אני מאוד שמח.

    להתראות בקרוב

    ניר

    אהבתי

  10. איזה פוסט מרתק! ברוכה הבאה! אני שמחה שהיה כיף וש"עבר בשלום"! להיות יחד עם קרובי משפחה כל כך הרבה זמן זה לא קל. דומה לסיר לחץ קצת. אבל אני רואה שעמדת בזה בגבורה!

    אהבתי

  11. שמחה לקרוא שהשית לעצמך את החוויה הזו
    נשמע מטלטל, מעצב ומחבר
    ואני שואלת
    איך הג’ינג’י הסתדר בלעדייך?

    אהבתי

  12. לקח לי זמן לקרוא, כי פולין מאד טעונה רגשית עבורי. נולדתי בורוצאלב, גרנו ליד כיכר העיר. רינג 6 יצאתי משם בת 3.5 ואני עדיין זוכרת דברים. 
    כתבת כל כך יפה אהבתי במיוחד את מכונת הזמן. ידעתי שיש טלפון חכם אבל לא ידעתי שיש גם מצלמות חכמות שלא רוצות לצלם באושוויץ.
    אפילו קצת דם הישארתם שם לזכר הניצולים (לפולנים יש חוש טוב לאירוניה והומור, אז אני יודעת שתביני). 
    נו, משפחתיות ופולנים, באמת, למה ציפית. כולם פולנים, כולם נעלבים מכולם ומאיימים להישאר לבד בחושך אם לא יבינו אותם. יחסית אתם ניראים המשפחה הפולנית הכי משפחתית שיש.
    איך אומרים בפולנית סדין?

    אהבתי

    1. אני מבינה קצת פולנית אבל לא ממש מדברת.
      זו שפה נורא קשה, עם כל העיצורים האלה.

      הופתעתי לגלות כמה יפה שם, וגם כמה שהאנשים דתיים.
      מצד שני יש בהם איזה געגוע וסקרנות לתקופה שחיו אצלם יהודים ויש פה ושם ישראלים, פולנים לשעבר שחזרו לחיות שם חלקית.
      אפילו דודה שלי שהייתה צעירה מאוד כשעזבה חוזרת לבקר כל קיץ ועכשיו אני מבינה למה.
      אני מקווה שאצליח לבקר שם שוב בעתיד.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s