אוהבים את המדינה בשקט

חווה אלברשטיין שרה על הדור של ההורים שלה, אלה שאוהבים את המדינה בשקט. ג'ינג'י ואני, גם אנחנו שייכים לסוג הזה של אנשים.

אנחנו אוהבים את המדינה מאוד, ואם אנחנו מטיחים בה ביקורת זו תוכחת אוהב מאוכזב. יש הרבה מה להגיד בגנות מדינת ישראל, ובעיקר נגד מה שקורה בה בשנים האחרונות, אבל בשביל זה יש לנו את כל השנה, ביום העצמאות אנחנו מעדיפים לשבח אותה, להתגאות במה שכן טוב בה, ולשמוח שיש לנו מדינה.

נוצרה אצלנו מין מסורת שבשבוע של יום העצמאות אנחנו רודים דבש. לפעמים זה יום קודם לפעמים יום אחר כך, ולפעמים, כמו היום, ביום העצמאות עצמו.

השנה, בגלל מזג האוויר המשונה שהיה החורף, יש לנו די מעט דבש מפריחת האביב, אבל החלטנו בכל זאת לרדות. בגלל הכמות הקטנה של המסגרות החליט ג'ינג'י לעבוד עם הצנטריפוגה הידנית הישנה שבה היינו רודים פעם, כשעוד גרנו ברכסים. היו לנו מעט כוורות אז, אבל הן עמדו ליד פרדס אשכוליות, והדבש שהיינו רודים היה בהיר מאוד, עם ארומה צורבת מעט של הדרים. אין יותר דבש כזה בארץ. במקום האשכוליות שתלו קוטג'ים ומהם אין דבש לצערי.

בכל זאת פתחנו את מרכז המבקרים, כמו שאנחנו עושים תמיד בחגים, ורדינו דבש. בגלל מזג האוויר הקריר חשבנו שלא יבוא אף אחד, ובאמת באו מעט מאוד אנשים והיה לנו זמן לרדות בשקט ולהקשיב לשירים היפים ברדיו. בצהרים הגיעה אימא אחת, דתייה עם שלושה ילדים קטנים וסקרנים, שהתלהבו מאוד לראות מה אנחנו עושים. הקרנו להם סרט ונתנו להם לטעום דבש ישר מהצנטריפוגה, ולפתוח מסגרות, וג'ינג'י אפילו עשה להם סיור בכוורת.

הם מאוד נהנו והודו לנו שוב ושוב, ואפילו קנו קצת דבש. מה שהיה הכי יפה זה שהיו תוכניות נהדרות ברדיו, ובגלל מיעוט האנשים יכולנו לשמוע בשקט את כל התוכנית שעשו לכבוד חיים חפר ז"ל. איזה שירים יפים הוא כתב, ואיזה מנגינות נהדרות כתבו לו. חבל שהיום כבר אין שירים כאלה, שאפשר לשמוע כל מילה וליהנות מהמוזיקה.

בערב ראינו תוכנית מקסימה על המכוניות שהיו פעם בארץ, נזכרתי בגעגוע במכונית הראשונה שאבא שלי קנה, קונטסה כחולה שמאוד אהבנו, ובפורד אריקה שהייתה לנו פעם… נחמד לשקוע קצת בנוסטלגיה ביום העצמאות, המדינה מתבגרת וגם אנחנו. לנו כבר יש לנו יותר עבר מעתיד, נקווה שלמדינה שלנו יש עוד עתיד מפואר לפניה.

 

31 תגובות בנושא “אוהבים את המדינה בשקט

  1. זה פוסט שעושה טוב על הלב.  לאהוב בשקט,  איזה יופי.
    וגם המכונית הראשונה שהייתה לאבא שלי הייתה קונטסה כחולה.  נדמה לי שקראו לצבע שלה אז,  בקטלוגים,  "כחול אילת". 

    אהבתי

    1. אבא שלי חיכה עד גיל ארבעים פלוס עד שהצליח לעשות רישיון ולקנות רכב. הכל לבד, במו ידיו, בלי עזרה מאיש.
      כיום זה כבר בלתי אפשרי, ששכיר שעובד ביושר יקנה לעצמו רכב בלי הלוואות ובלי ליסינג.
      לזה אני מתגעגעת עוד יותר מאשר למכונית המקרטעת ההיא שלא היו לה חגורות ולא מזגן והיה צריך לסובב את הידית כדי לפתוח חלון.
      וגם קצת למכונית, איפה יש היום כחול אילת על הכביש?

      אהבתי

  2. גם אצלינו היה יחסית שקט השנה
    בדרך תמיד שומעים מוזיקה מכל מיני מקומות  ומריחים חזק את ריח המנגלים שכולם עושים
    אבל כל היום הייתה פה רוח לא נעימה במיוחד
    כנראה שזה הבריח את רוב האנשים לבתים (או שהם נסעו להתארח אצל אחרים)
    בכל מקרה היה דיי שקט

    הדברים הישנים והנוסטלגים הם בהחלט משהו שלא מעט אנשים (כולל אותי) חשים געגועים אליהם
    בגלל שאז דברים היו יותר פשוטים או יותר אמיתיים ופחות מסובכים
    ואנשים התנהגו אחרת

    בדיוק ההורים שלי אמרו היום שלא היה דבר כזה תאונות במדינת ישראל, היו פעם ב… היום זה דבר שבשגרה. גם רציחות לא היו, והיום הרבה יותר.
    אלימות, אירועים נדירים – היום זה שגרה.

    יש לנו ארץ נהדרת
    צריך פשוט לשמור עליה שתישאר כזאת ולא לקלקל אותה

    אהבתי

  3. מצאתם דרך נהדרת לחגוג בשקט את יום הולדתה של המדינה שלנו
    והדבש גם מסמל מתיקות….ארץ זבת חלב ודבש….
    הכי כיף הם השירים ההם, השקטים, שאפשר להבין את המלים, להתענג על המנגינה, ולהעלות את הרגשות שעלו לנו אז כאשר שמענו אותם לראשונה…..

    אהבתי

  4. נשמע יום נהדר. תפור למידותיכם.
    ולמרות שהיום הודאה באהבת המדינה שקולה להודאה בפשיזם, בלאומניות ושאר דברים שכאלה – אני אתכם. גרתי בחו"ל, וחזרתי. אני אולי מוכתמת, ולא אכפת לי לנסוע מפעם לפעם, לשנה או קצת יותר, אבל לא הייתי גרה בשום מקום אחר.

    אהבתי

    1. הכל כל כך קיצוני היום, או שאתה שונא את המדינה ומכריז עליה כנציגת השטן עלי אדמות או שאתה לאומני מתלהם ורוצה לזרוק מפה את כול מי שלא נראה וחושב כמוך ולהשאיר רק את היהודים שדומים בדיוק לך ומצייתים לרבי שלך.
      לא יודעת כבר מה יותר מפחיד.

      אהבתי

  5. אני חושב שיש דמיון רב ביננו בעיקר כי אנחנו בני אותו דור

    לא ראיתי את התוכנית על המכוניות אבל לו ידעתי שיש הייתי מוצא בה עניין 
    אני מאלה שאבא שלי  אמר לי שלפני שעולים את הקסטל צריך לקחת שוונג ועד היום כשאני נוסע לירושלים ומתחיל לעלות בקסטל אני נזכר באמירה הזאת שלו
    לא היו אז מכוניות מצוכללות ודאי לא עם גיר אוטומטי כמו היום וכל עליה לירושלים הייתה כרוכה במאמץ מצד האוטו:-)

    אהבתי

  6. איזה פוסט מקסים, טיפה מעורר געגוע (לא יודעת למה, אולי לפשטות ותמימות?) וקצת מעורר קנאה, רדיית הדבש היא משהו מקסים ומדהים בעיני, הלוואי שהייתי יודעת איך…

    אהבתי

  7. "במקום האשכוליות שתלו קוטג’ים" –

    -זהו סיפורה של מכת המדינה הזאת, של הון מדיור, שנחתה עלינו לפני עשור או שניים.

    הייתי נערה אז, בהוד השרון, וביכיתי כל פרדס שהוחלף בעוד כמה וילות. הוד השרון נהפכה למפלצת דיור לזוגות צעירים, עד היום, ואין זכר למושבה הקטנה שהיתה עבורי.

    אבל, לגבי המדינה, אמנם זה עידן אחר, חסר חמלה, רק פה ושם אני רואה כוונות טובות ואנשים טובים, וגם זה מחמם את הלב, גם בזה אני מאמינה.

    חייבים לראות את היופי, בעולם שיש בו גם הרבה כיעור.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s